"במשך שנים המקום היה מושכר לדיירים זמניים מתחלפים, והגינה הייתה מוזנחת למדי", מתארת טליה את מצבה של חלקת האדמה. "חלקה בבחינת אדמת טרשים המצמיחה קוץ ודרדר. כשהחלטנו להקים את המקום שלנו, הבנו שעיקר ההשקעה צריכה להיות בגינה", היא מוסיפה.
כמו בכל תחילת תהליך תכנון גן, כך גם במקרה זה ערכנו ראיון לבעלי הבית, וביקשנו מהם למלא שאלון כדי שנלמד מהם החלומות והציפיות שלהם מהגן העתידי. לשמחתנו, דורון וטליה ביקשו ליצור גן ים תיכוני, החובר לטבע הקיים - גן רך וזורם המשלב בשטחו את ארבעת היסודות: אש, אדמה, מים, אוויר.
דבר נוסף, היה ברור לנו שבני הזוג מעוניינים לקחת חלק פעיל בעבודות הגינון וההקמה. "השתתפנו בתהליך הקמת הגינה מרגע העיבור, כי מבחינתנו הדבר משול להריון", מספרים בני הזוג שפר, "ממש כמו שאישה הרה חווה את תהליך ההיריון והלידה שלה, כשטניה ושירלי - הם המיילדים שמלווים את תהליך ההיריון, אולי גם מדריכות הנקה".
בור למדורה ובריכת נוי
הסקיצות של התכנון התמקדו באזורים שונים של השטח: מתחם עם בור למדורה וסלעים מסביבה, בריכת נוי, בריכת שכשוך, פינות ישיבה בצל עצי אגוז (ליד שטח למשחק כדורסל, איך לא?) וחלקה רחבת ידיים לגידול ירקות אורגניים. בין אזורי הגן ומפלסיו קישרו שבילים, אשר מעבר לתפקידם להוביל, הם מזמינים את העוברים בהם לעצור ולהתבונן בנוף המרהיב, להתיישב על סלע על שפת בריכת הנוי או לקטוף תות או תבלין על אם הדרך. אחרי שהצלבנו בין הסקיצות, החלומות של טליה ודורון ותנאי השטח, הפשלנו שרוולים וניגשנו לעבודה.
התשתיות הונחו, הקרקע טופלה, פרגולות ודקים נבנו, וכל אבן משטח המגרש נאספה על מנת שתשמש לשולי השבילים, כסלע למושב, או לבור מדורה - שימוש מרבי במשאבים קיימים, חיסכון לכיס, וכמובן התאמה מיטבית מבחינה עיצובית.
מהקומה העליונה של הבית השטח נראה כשרטוט מוגדל, ובמישור החווייתי התחושה הייתה שאנחנו רוקמים מציאות: צוות עובדים פורס קווי טפטוף, דורון עובד על חיפוי שבילים בשבבי עץ, טליה מכינה לכל העושים במלאכה שייקים טעימים ובריאים. בשלב הבא, הגיעו משאיות עמוסות בעצים ובצמחים שנבחרו לגן - ביניהם עצי תאנה, קטלבים, עץ תפוח, אגוז מלך, מייש, אגס קלריאנה ועוד צמחים רבים השייכים לאזור ים תיכון ולחורש הגלילי.
שתילת צמחים ופרישת דשא הם שלבי שיא בהקמתו של גן, הרגע שכל המאמצים שנעשו כוונו אליו, וכך היה גם כאן. אם להמשיך את דימוי ההיריון של דורון וטליה - התינוק נולד. עם זאת, התהליך תם, אך לא נשלם. מנקודה זו, צריך ללמוד ולהכיר את הרך הנולד, לטפל בו וליהנות ממנו, כך שזו אכן תהיה תחילתה של ידידות מופלאה בין האדם לטבע.
גן שלנו מה נחמד הוא
מאז עברו מספר חודשים ובביקורנו בסוף האביב ראינו פרי בעמלנו: הגן התעגל, התמלא, התחלפו בו פריחות של חורף ואביב, הבחנו בעשבים שוטים מהחורש הסמוך שמתגנבים לגן ומנסים ליהנות מתנאיו הטובים, ואפילו מתחם המדורה כבר אירח חברים רבים. כל הצמחים מרגישים בבית, התרגלו האחד לשני ותפקידנו - רק להמשיך ולעזור בגידול. "אפשר לומר שבעקבות הגן החדש השתנו כמה דברים באורחות חיינו", אומרת טליה. "אמנם תמיד היה לנו חיבור עמוק לטבע ולאדמה אבל היום זה יותר ממומש. כל יום אנחנו עדים לאיזה שינוי שמתרחש בו: עלה חדש שמבצבץ, פרח שפורח, פרי שמבשיל. הסיפוק בקשר הזה שבינינו לבין אימא אדמה הוא כה חזק, עד שביקור יומי בגן הפך לצורך ממש. כל יום אנחנו מוצאים את עצמנו עוברים בו ומטפחים את הקשר החם בינינו לבין הטבע הפרטי שלנו. מבט, ליטוף, עישוב, קטיף. כל אלה הפכו לפעולות תרפויטיות ממש, אותן אנו גם מנחילים לאורחים שבאים למקום".
אנחנו, אם תשאלו, מרגישים כמו הורים גאים, עם זאת יודעים שלפנינו שנים של גדילה, של טיפוח ושינויים, ולצד ההנאה גם עבודה וניגוב זיעה. ואצלנו כבר מתעוררת הציפייה לפגישה הבאה, להתרגש מהצמיחה וההתפתחות, התרגשות שעבורנו היא כוח מניע בעשייה. עוד חלום של טבע הוגשם למציאות שמרחיבה את העין והלב.
הכותבים, טניה ושרלי אילוז הם בעלי חברת "גרנדיה", תכנון נוף והקמת גנים
הכתבה פורסמה לראשונה במגזין "בית ונוי"
איך לעצב גינה ירוקה בלי חתיכת דשא? מדריך
לכל הכתבות בנושאי גינון ומרפסות