מדי פעם מתפרסם מחקר חדש המנסה לפסוק בסוגיה הנמצאת ברומו של עולם, או לפחות ברומו של הבית – איך לחלק את מטלות הבית בתבונה ובצדק ולשמור על מערכת היחסים נקייה מחשבונאות קטנונית? הרי שאלות כמו אם קשה יותר לשטוף כלים או לעשות קניות, אם לעשות כביסה שווה להוציא פעמיים את הזבל ואם מי שמנקה את האמבטיה צריך להיות פטור מלעקוב אחרי תשלום החשבונות - מציתות ריבים עקובים מדם כבר שנים.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
בכתב העת Sex Roles עתיד להתפרסם בקרוב עוד מחקר כזה, הפעם מאוניברסיטת יוטה שבארצות הברית בניצוחו של ד"ר דניאל קרלסון, והוא סוקר בהרחבה במגזין "טיים". השורה התחתונה שלו היא: עזבו חלוקת משימות "טובה". חלוקת משימות מתאימה למפעלים, ואילו למשפחות עדיף שיתוף משימות.
מניתוח סקרים משנות ה-90 ותחילת שנות ה-2000 שבהם נאסף מידע על חיי משפחה וניצול זמן, עולות כמה מגמות מעניינות: זוגות שבהם שכל אחד לקח על עצמם מטלות ספציפיות והם לא חלק אף אחת מהן, היו פחות מרוצים ממערכת היחסים שלהם מאשר זוגות שחלקו לפחות שלוש מטלות. "מספר המשימות המשותפות באופן שווה חשוב מאוד לאיכות היחסים של גברים ונשים כאחד", כותב קרלסון בסקירה לקראת פרסום המאמר. זה לא אומר שבני הזוג צריכים לבצע את המטלה בו-זמנית - העובדה ששניהם עושים את אותו סוג עבודה היא המפתח. לדברי קרלסון, "אחד המנבאים הגדולים ביותר של שביעות רצון הוא תחושת הוגנות במערכות יחסים". התברר שככל שיש יותר משימות ששני בני הזוג מבצעים, ככל שתחושת השוויון שלהם גדלה, כך הם מרוצים יותר מסידורי עבודת הבית שלהם.
על פי הממצאים, 99 אחוז מאלה שחלקו במידה שווה את כל המשימות דיווחו שהיחסים ביניהם הוגנים. מבין אלה שחילקו ביניהם את עבודות בית שווה בשווה אך כל אחד עשה מטלות אחרות - רק מחצית חשבו שהיחסים ביניהם הוגנים. אחת הסיבות לכך, משער קרלסון, היא שלא כל מטלות הבית שוות. חלקן מהנות יותר מאחרות, חלקן בודדות יותר. "אם אני עורך קניות במכולת, אני יכול לצאת מהבית, ליצור אינטראקציה עם אנשים, לעומת ניקוי האסלה", " אומר קרלסון. כך שגם אם משך הזמן המושקע בעבודות הבית זהה, או שמספר המשימות זהה, ייתכן שהמטלות לא דומות מבחנות אחרות. "אולי אקבל את שלוש המטלות הקלות, המהנות יותר, ואולי את שלוש הקשות יותר", הוא אומר. "כך, למרות שאנחנו כביכול מחלקים אותן בינינו, המטלות אינן שוות ערך".
שיתוף פעולה ותחושת הביחד
סיבה נוספת לכך ששיתוף משימות עובד טוב יותר עשויה להיות שעשייה משותפת מטפחת שיתוף פעולה ותחושת ביחד, גם אם בני הזוג לא מבצעים את המטלות בו זמנית. "גם אם אני מכבס בימי שלישי וחמישי ובת זוגי בימי שני ורביעי, זה דורש תיאום. זה דורש תקשורת", טוען קרלסון. "מערכות יחסים טובות מבוססות על תקשורת טובה בין בני זוג, תחושת ביחד וקבלת החלטות הדדית".
בכמה ניתוחים משלימים מצא קרלסון כי זוגות שחלקו מטלות נטו להיות בעלי כישורי תקשורת טובים יותר. עם זאת, לא ברור מה גרם למה - האם זוגות מאושרים חולקים מטלות כי הם כבר יודעים לעבוד יחד, או שהיכולת שלהם לשתף פעולה הלכה וגדלה על ידי כך שהבינו יחד כיצד לסדר את המדיח?
חוקרי משפחה כבר יודעים מזמן שתפיסת הוגנות תורמת לאושרם של בני הזוג. זה מסביר חלקית מדוע אנשים בנישואים מסורתיים - שבהם יש מפרנס אחד ועקרת בית אחת - מדווחים לעתים קרובות על רמות שביעות רצון שוות או גבוהות יותר מאלו שבנישואים שוויוניים כביכול, שבהם שני בני הזוג עובדים מחוץ לבית. זאת משום שלפחות בינתיים, ברוב הנישואים ההטרוסקסואליים השוויוניים, נטל עבודות הבית והטיפול בילדים עדיין נופל באופן לא שוויוני על האם. במשפחות שבהן שני ההורים עובדים מחוץ לבית, אמהות עושות 13.5 שעות עבודות בית, בעוד אבות 9.5 שעות. א-סימטריה זו הועצמה במהלך מגפת הקורונה, כשנשים רבות עזבו את עבודתן כדי לטפל בבני הבית. מובן שהעובדה שהן בדרך כלל משתכרות הרבה פחות תרמה לכך, אבל זהו מעגל: אם נשים צריכות לקחת על עצמן יותר בבית, הן פחות מסוגלות להתחרות על משרות, שכר וקידום. ואם הן מרוויחות פחות, זה רק הגיוני שהן אלה שעוזבות את העבודה כשמטלות הבית דורשות זאת.
ממצא מנוגד לאינטואיציה
עד כמה חזקה ההשפעה של ביצוע מטלות יחד? "אם את אישה במערכת יחסים שוויונית שבה את לא חולקת שום משימות, אז רמת שביעות הרצון שלך נמוכה כמו של נשים שעושות את כל עבודות הבית", מסביר קרלסון. "ואם אתה גבר שחולק את רוב המשימות עם בת הזוג שלך, אז אתה שמח במערכת היחסים שלך באותה מידה כמו גבר שאין לו כל אחריות על עבודות הבית".
על פי "טיימס", הממצא האחרון הזה הפתיע את ג'ואנה פפין, מרצה לסוציולוגיה באוניברסיטת באפלו, ניו יורק, שלא הייתה מעורבת במחקר. לדבריה, הממצאים "מנוגדים לאינטואיציה", מכיוון שמתבקש להניח שפחות עבודות בית עבור כל אחד מהצדדים בשותפות שוויונית פירושן יותר אושר. לדעתה, התוצאה עשויה להיות קשורה לכך שבני הזוג מקבלים תמונה ברורה יותר של מטלות הבית. "אם הם חולקים מטלות במקום לפצל אותן, זה הופך את כל המטלות הבלתי נראות - שהם עשויים לקחת כמובנות מאליהן - לגלויות", היא אומרת.
המחקר של פפין בוחן מדוע אי השוויון בין המינים במשפחות עדיין חזק למרות העלייה בכוח ההשתכרות של נשים. "תפקידי הנשים השתנו כל כך ואנחנו מנסות להבין מה ימריץ גברים לעשות יותר עבודות בבית ולהבין למה אנחנו נתקעות ולא מצליחות להגיע לשוויון במערכות יחסים".