בסופו של הפסח מחכה אירוע אקזוטי ונפלא (במיוחד לאשכנזייה כמוני). אחרי שחוצים את מדבר המצות ומבקעים את ים הגפילטע פיש מגיעים לארץ המובטחת של המימונה - ערב נפלא של צהלולים, מתוקים, ריקודים ועוד קצת מתוקים. השנה החלטתי שאני מארגנת לעצמי הזמנה למימונה, הגיע הזמן שאני אחווה ולא רק אפנטז עליה.

אז נפגשתי עם חברה יקרה, ירדנה ויאטר (אל תיתנו לשם לבלבל אתכם, היא מרוקאית אסלית, בן-זיקרי במקור) בתקווה לקבל הזמנה, אבל לפני כן קיבלתי את כל האמת מאחורי המימונה, זאת שרק מרוקאיות אמיתיות יודעות, והיא ניסחה לי את החוקים הנוקשים של "עשה ואל תעשה" למתארח הטרי (והלא כל כך טרי) למימונה.

עוד בערוץ עיצוב הבית:

אל תסתכלי בקופסה. בכלל. 

אבל נתחיל בהתחלה. לכל מרוקאית יש אמא מרוקאית וירדנה סיפרה לי על המימונה מבית אמא. "שם ההכנות התחילו בסוף פורים, ברגע שהתחפושות היו מאופסנות, התחיל ניקיון פסח ואיתו הכנת העוגיות, הריבות ואגירת הפיצוחים. את הכל אמא הייתה שומרת בקופסאות, שאפילו המבט לעברן היה אסור.

מימונה, ציור נועה קליין
צאי ולמדי. חוכמת האמהות למימונה | איור: נועה קליין

"שולחן המימונה הוא הכבוד של הבית. בשכונת קריית מנחם בירושלים, שם גדלתי, ערב המימונה היה שילוב של 'מאסטר שף' ו'בייק אוף', תחרות סמויה על השולחן המושקע והמלא והמופלטה הטעימה ביותר.

"את סידור השולחן התחלנו לאחר סעודת הנעילה של הפסח - אסור לבזבז זמן! העוגיות סוף סוף היו יוצאות מהקופסאות ונושמות נשימת רווחה (עדיין אסור היה לגעת בהן, אבל לפחות מותר להסתכל), פיצוחים, ריבות וכל דברי המתיקה שאמי הכינה באדיקות בחודש האחרון. בסוף עלה על השולחן דג גדול עם פרח בעין, לא למאכל, לסגולה! הוא סימן ברכה ופריון, אבל יצא שכל הערב הוא היה נועץ בנו מבטים חודרים ומאשימים.

"השולחן הוא ליופי", ירדנה מגלה לי בסוד, "לא באמת אוכלים ממנו, למימונה מגיעים בשביל המופלטה! אבל להכין מופלטה זו עבודה קשה, ואיך מתמודדים עם עבודה קשה? בשביל זה יש את "חוכמת האמהות".

"אמא שלי", ירדנה מספרת, "היתה אישה מפונקת, אבל מאוד חכמה, ולכן המציאה מחדש את חוקי הכשרות והסבירה לכל שואל בצדיקות מופרזת, שבבית אביה נהוג לאכול רק כשר לפסח בערב המימונה ולכן היא מנועה מלהכין מופלטות, זה פשוט אסור!

מימונה, ציור נועה קליין
דג גדול עם פרח בעין, לא למאכל, לסגולה! | איור: נועה קליין

אמנות הליקוט בידי שליח

"למדתי מאמא שלי המון", ירדנה ממשיכה, "בעיקר ביצירת חוקים נוקשים ובלתי עבירים שנועדו בעיקר להקל עליי. שנים חשבתי 'מה לי ולבלאגן הזה', אבל הבעל (האשכנזי, שהפך עם השנים למרוקאי מומר ונלהב) והילדים דורשים מימונה. אז הודעתי שאני עושה מימונה פעם בארבע שנים, וחוק זה חוק!

"אבל אצלי זה שונה (אני עשיתי את הדרך ההפוכה מבעלי, והשתכנזתי קלות) אני לא מכינה, אני אוספת. אני קונה את העוגיות והעוגות ממרוקאיות בדימונה, ושום דבר לא אומר תו תקן לאסליות ממרוקאית מדימונה. אני מגייסת מראש סוכנים ו'קניינים', שיאספו מכל חינה, חתונה, בריתה ושבת חתן ריבות וכל טוב, שיוכלו להעשיר את השולחן.

"אצלי דווקא מכינים מופלטות, אבל זה דורש שליחת צווי שמונה מראש לקרובות וקרובי משפחה, שחייבים להתייצב בשעה הנקובה לתחילת 'מבצע מופלטה'".

ולאחר כל ההכנות מגיע הערב עצמו והוא אכן חגיגה של אהבת חינם ודלת פתוחה בין שכנים, אבל עם כל הכבוד (ויש) חייבים לנסח כמה חוקי התארחות למתארחים קבועים ולאלו שזו הפעם הראשונה שלהם.

מימונה, ציור נועה קליין
מופלטת הזהב. אחת ודי | איור: נועה קליין

ואלה חמשת כללי הזהב למתארח במימונה:

שיטת הכיסא החם - במימונה מבקרים לא משתקעים! בואו, תרבחו, תסעדו ותסתלקו.

מופלטה היא דבר מופלא, אבל עבודה קשה, כבר אמרנו?! תתענגו על המופלטה שהמארחת הגישה לכם ביד, תחמיאו, אבל לעולם אל תבקשו עוד! ממופלטה לא שובעים, רק טועמים.

אם התחלתם דיאטה, זה כנראה לא המקום בשבילכם: "כן, הכל משמין", "לא, אין פה שום דבר דל שומן", "צלחת ירקות?! לא פה!"

אנחנו שמחים שנהניתם, אבל חלוקת מתכונים בערב אחר. זה לא הזמן ובינינו, עדיף בכלל לא, כי אין סיכוי שהמארחת תודה שזה קנוי. אז בואו נעזוב את זה...

אלה לא גלאביות אלה כפתנים - הגלאביות אמנם חזרו לאופנה, אבל אלה כפתנים, הם לבוש מסורתי והם היו איתנו תמיד!

אז עכשיו, כשאני מצוידת בכל הידע על המימונה, אני בשלה לבוא עם המון שמחה, מצב רוח טוב ואהבה וגדולה לערב שכולו אהבת חינם ומופלטה אחת. תרבחו ותסעדו.

ירדנה ויאטר, בלוגרית, מאמנת אישית ומנחת סדנאותpush up  לחיים
נועה קליין, מעצבת רב תחומית, מאיירת וכותבת, בעלת הבלוג Im on leave