מרפת לחדר שינה
בין יתר הדברים שבחר משרד האדריכלים לעשות היה להפוך את בנייני החווה - רפת, אורוות ואסם - לחדרי שינה, מטבח וחדר כושר, וגם להוסיף אגף עצמאי חדש לבית שנבנה בסוף המאה ה-19. התוספת הקטנה הזו היא מקלט, מקום שקט לברוח אליו או שטח פרטי שאורחים יכולים ללון בו.
האבזור של התוספת התוספת הזו הוא גולת הכותרת של הפרויקט. הבניין כולו נבנה תוך הקפדה על בחירת ארונות משובחים, הבנויים במלאכת יד, כמו גם על חומרים - אלון ואבן סיד - המחדירים לאווירה חום ואותנטיות. האדריכלות מלאת הפרטים של החלל הפנימי היא יותר מרק רקע לתוכנו. בניגוד לכך, החוץ הפשוט אינו מספק אינדקציה לתשומת הלב שזכה לה הפנים, במיוחד החזית הפונה לחצר. הפיצ'ר הבולט ביותר הוא חלון קמרון אנכי עשוי ריבועים מחוברים, אבל המכלול של החוץ נראה כמו שואף לפשטות ארכיטיפית, אשר מזכירה את טחנת הרוח שעמדה בעבר במקום.
רחצה ומנוחה
התוספת כוללת סאונה וחללי שירות להחלפת בגדים, רחצה ומנוחה. העיצוב הוא ביטוי לטקס השבדי של סאונה ורחצה. הטקס המסורתי כולל שהיה משותפת בסאונה ואז זינוק החוצה לטבילה מרעננת במים קרים. הנחל הקטן שבשטח החווה לא הספיק לשם כך, ולכן האדריכלים בנו בריכה קטנה בצמוד לסאונה.
ביחסים בין האלמנטים הללו מתקיימת פואטיות, והדרך אל המים מנוסחת בצורה לירית: מי גשמים זורמים ממרזב שהותקן בקיר אבן אל תוך תעלה, וכשהיא עולה על גדותיה, מחלחלים המים אל תוך הנחל שמתחת. הפריט הזה מתכתב עם המסורת היפנית של אסתטיקה פשוטה. הקשר בין הסאונה ובין העיצוב היפני נראה לעין בטיפול הפואטי שניתן לאלמנטים בסיסיים, כמו המושב השקוע בעדינות שמול האש הפתוחה או הקשר היפהפה בין הרצפה של הקומה השניה לבין התקרה.
