ליום הולדת 35 קניתי לעצמי מתנה: אוטובוס אגד ישן. אני צורפת וגרה עם בן זוגי אייל קליצ'בסקי במושב בגולן, בבית עם סלון וחדר שינה אחד בלי מקום שאוכל לעבוד בו. במשך זמן רב חיפשתי פתרון לסטודיו שבו אוכל ליצור ולקבל השראה. אם הייתם שואלים אותי לפני שנה במה אני רוצה לבנות את הסטודיו שלי, בטח הייתי עונה שביורט מונגולי או במבנה קשתות של חממה. בכלל לא חשבתי על אוטובוס.
במשך זמן רב חיפשנו מבנה קל לבנייה, עם אפשרות להובלה אם נצטרך לעבור דירה, ואז ראינו באינטרנט אוטובוסים למכירה והתחלנו לברר לעומק את הנושא. מצאנו אוטובוס למכירה במרכז הארץ, ויומיים לפני הנסיעה המתוכננת לבדוק אפשרות של קנייה, עשיתי טיפול לרכב הפרטי ושיתפתי את המוסכניק שלי ברעיון. מישהו שמע אותנו מדברים, הצטרף לשיחה ואמר שבדיוק מוכרים באזור אוטובוס. מיד אחרי הטיפול ברכב נסעתי עם המוסכניק לראות את האוטובוס, מלאי התלהבות כמו שני ילדים שהגיעו לביקור בלונה פארק. אחרי כמה ימים האוטובוס כבר חנה בגינה האחורית שלנו. מאז מכירים אותי במוסך בשם "זאת שקנתה אוטובוס".
האוטובוס הוא תוצרת "מאן" ובגלל גילו הוא כבר לא נוסע. המחיר כולל הובלה היה 12 אלף שקל והשיפוץ עלה לנו כ-24 אלף שקל. את השיפוץ כולו עשינו אייל ואני, ורק בהתקנת החשמל נעזרנו באיש מקצוע. לאייל יש ידי זהב והוא עובד בצורה מדויקת להפליא. הוא ימדוד על המילימטר את מה שהוא צריך לנסר ולבנות, ואם צריך הוא ימדוד שוב ושוב עד שיהיה מרוצה. אני פחות מתוכננת, זורמת עם הרעיונות והרצון ליצור משהו חדש. ביחד אנחנו זוג מנצח. כל התהליך נמשך שמונה חודשים, עם הפסקות לחגים וחופשים.
הופתענו לגלות כמה מקום יש באוטובוס
התחלנו מפירוק הכיסאות והופתענו לגלות שזה מאתגר במיוחד. הברגים החלודים והמסטיקים המיובשים מתחת לכיסאות לא הקלו עלינו. אחרי יום וחצי של עבודה גילינו שטח מרשים במיוחד – כ-28 מ"ר לבנייה ויצירה. חברים ובני משפחה שהגיעו לראות את הענק הירוק שבגינה האחורית היו מופתעים לגלות כמה מקום יש באוטובוס אחד. את הכיסאות תרמנו לחברים ולחצר הגרוטאות בגן הילדים של המושב.
תכנון פנים האוטובוס - הסטודיו - היה החלק הכיפי. מדדתי כל סנטימטר ותכננתי איך להסתיר את התקרה הישנה, איך לנצל בצורה הטובה ביותר את המעברים הצרים והגבעות של הגלגלים, איפה למקם את הכיור ומה אעשה עם הספסל האחורי, וגם את השולחנות, את הארונות ואת המדפים.
לפני התחלת הבנייה היינו צריכים למפות את שלדת האוטובוס, כדי שנוכל לקדוח בה ולחבר אליה את התקרה, הקירות, הארונות והכיור. לא רואים את השלדה ולכן חקרנו לאיזה כיוון הולכים הברגים והמסגרות של החלונות ותופפנו על האוטובוס כמו שבודקים אבטיח מתוק. כך הבנו איפה השלדה ואיפה אפשר לקדוח כדי לחזק את הבנייה.
את כבלי החשמל העברנו בתעלות המזגן של האוטובוס וחשמלאי מוסמך חיבר את החשמל - שקעים, תאורה וארון החשמל. האוטובוס מתחבר בשקע תלת פאזי לבית. קדחנו חור בגוף האוטובוס והעברנו בו את צינורות המים והניקוז. המים מתנקזים אל עצי הזית בחצר.
להפוך רעיון לתכשיט
את תקרת האוטובוס כיסינו בדיקטים ועשינו פיניש בעזרת לייסטים דקורטיביים. את התקרה צבעתי בצבע בהיר על בסיס מים כדי לתת הרגשה של חלל עוד יותר גדול. חלק מהחלונות סגרנו עם דיקטים ובנינו מדפים. כל אזור בסטודיו צבעתי בצבע אחר כדי לעשות הפרדה. רציתי להכניס הרבה צבעים מעוררי השראה בלי ליצור בלגן בעיניים. מבחוץ צבעתי בצבע למתכת על בסיס שמן בגוון קרם. לפני הצביעה שייפנו וניקינו באופן יסודי את הצבע הישן וקילפנו את המדבקות. בצביעה נעזרתי בפיסטולט בלחץ אוויר וברולרים לצביעה.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
הכיור עשוי נירוסטה ואת המעמד שלו בנינו מקורות עץ. מסגרת הכיור עשויה דיקט ועליה הדבקנו אריחי קרמיקה צבעונים בעזרת סיליקון עמיד. לסיום מרחנו בחריצים רובה. הכנסנו את שולחנות העבודה ואת שולחנות הצורפות – אלה לא שולחנות סטנדרטיים אלא גבוהים יחסית. בספסל האחורי הגשמתי חלום ובנינו פינת זולה עם כריות מפנקות.
בסטודיו אני יוצרת תכשיטים מצופי זהב וכסף ומשבצת בהם אבני חן ויוצרת בהזמנה אישית תכשיטי זהב וטבעות אירוסים. אני גם מעבירה סדנאות שבהן לומדים טכניקות שונות ואנחנו הופכים רעיון לתכשיט. אני עוסקת בצורפות חמש שנים. מאז ומתמיד אני יוצרת: מציירת, מפסלת, תופרת, כותבת. למדתי צורפות במשך שנה במכללת עמק הירדן ועם עם מורה פרטי, ובעיקר תוך התנסות אישית.
הייתי ארבעה חודשים בג'ייפור בהודו, שנחשבת לאחד ממרכזי התכשיטים ואבני החן בעולם. הסתובבתי בשווקים ובסמטאות, הגעתי לצורפים מסורתיים, מלטשי אבנים ואומנים מקומיים. תיעדתי, התנסיתי, חקרתי ולמדתי עוד ועוד. רציתי מקום שבו אוכל לעוף גבוה אל הדמיון, לקטוף כמה רעיונות ולהחזיר אל הקרקע להגשמה, וזה מה שמצאתי בסטודיו שבנינו.
= תגובה ללא תוכן
= תגובה עם תוכן