עם סיום לימודיהם ורגע לפני שהם יוצאים לכבוש את השוק, אורזים בוגרי המוסדות האקדמיים שקשורים לעיצוב את הפרויקטים האישיים שלהם, עליהם הם עמלו זמן רב, מציבים אותם בפוזיציות המדויקות וחושפים את יצירתם לראווה בתערוכות הגמר.
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> עממית בסטייל: בבית היפה של שירי מימון בתל מונד
>> איך לשדרג דירה ישנה? 9 הצעות מעולות וזולות
אפשר לדלות לא מעט פנינים מהתערוכות האלה, המספקות הצצה אל מאחורי הקלעים של תהליכי החשיבה והיצירה ומציגות רעיונות מבריקים לעתיד - החל ממרחב החוץ, דרך הבית ועד לפריטים הקטנים שיסייעו לשפר את חיי היום יום. הנה מקבץ עבודות שהוצגו בתערוכות הגמר של מוסדות נוספים שאהבנו במיוחד, וניתן לראות אותן, ואחרות, בחודש הקרוב (הכניסה חופשית).
המרכז האקדמי ויצו חיפה
קאמבק לאולמות הקולנוע כמרחב עירוני
סביב שנות ה-30 של המאה ה-20 בתי הקולנוע היו בשיא תפארתם ופריחתם, חלק אינטגרלי מתמהיל מבני הציבור העירוניים במדינה. היה להם תפקיד תרבותי וחברתי מהותי במרחב העירוני, בדומה לכיכר עירונית, אך בשלהי שנות ה-60 הקהל החל לנטוש אותם כתוצאה מכניסת הטלוויזיה והקניונים והם נותרו "פילים לבנים". פרויקט "מסע בין אולמות" של לידר פוגל מציע להשמיש אותם מחדש, והוא מתמקד בשכונת הדר כרמל חיפה, שהייתה עד שנות ה-50 בירת הקולנוע בארץ. הפרויקט מציג ניסיון להפוך את בתי הקולנוע למערכת של מבני הציבור והתרבות העיקריים בעיר, הקתדרלות העירוניות החדשות. לשיקום התרבות ומרחבי החוץ הציבוריים בשכונה תהיה השלכה על המסחר, התעסוקה, המגורים והשוטטות בסביבה הקרובה, ועל העיר כולה כמטרופולין בצפון.
שכונות מרחפות בעיר רב שכבתית
בפרויקט "העיר כפרגולה" מציע יואב ליטמן ציפוף עירוני - לא בדרך של מגדלים שצומחים מתוך מרקם קיים, אלא כהוספת רבדים אופקיים, שכבה מרחפת מעל שכבה, באופן המאפשר קיימות גם לשכבות הקיימות וגם לחדשות. העיר כפרגולה מנצלת הפרשי טופוגרפיה כדי לייצר עיר רב שכבתית וטופוגרפיה חדשה מעל מישורים. אור עובר דרך השכבה העליונה שמתפקדת כמסננת שהחי והצומח מתחתיה יקבלו קרינה מבוקרת. השכונה ה''מרחפת'' גם תוריד עומס משכונות קיימות, תחבר ביניהן ותמנע בנייה מסיבית על חשבון שטחים טבעיים הצמודים לעיר.
המרכז האקדמי ויצ"ו חיפה, הגנים 21 חיפה.
התערוכה מתקיימת בין 8.8-25.7: א'-ה' 20:00-10:00, שישי 15:00-10:00, שבת 18:00-10:00
סמינר הקיבוצים
חנות מזכרות חיפאית
במהלך שיטוטיה במוזיאוני חיפה גילתה רוני לוסייב, בוגרת בית הספר לעיצוב בפקולטה לאומנויות, כי לא נמכרות בהם מזכרות ייחודיות לעיר והחליטה ליצור מזכרות חיפאיות שממחישות את המתח שקיים בחיפה בין חלקה הגבוה על הר הכרמל לחלקה הנמוך לאורך החוף - מתח שמעורר סוגיות מעמדיות, חברתיות, סוציו אקונומיות ועוד. "גיליתי שאנשים שלא מתגוררים בחיפה לא מתרגשים ממנה ממבט ראשון, למרות שיש לה פוטנציאל רב ושקל מאוד להתאהב בה", מסבירה לוסייב." היא מכילה הרבה ניגודים וחוסר החלטיות, תרבות ואמנות שמתחילה ברחוב ונגמרת במוזיאונים, יש בה אדריכלות והיסטוריה, והיא מציגה מודל מסוים של דו קיום ורב תרבותיות". לוסייב עיצבה בבושקה של חזירי בר, נרות בצורת לבניות, אותם צמד מגדלי קירור שתפקדו ככוח עזר בבתי הזיקוק בחיפה, מעמד מחזיק ספרים שמציג את הטכניוו ואת אוניברסיטת חיפה, תחתיות לכוסות המורכבות מפסיפס כהשראה מהקרמיקות בתחנות הכרמלית ועוד. "עיר שיש לה מזכרות זו עיר שיש לה חשיבות", היא מסכמת.
להתחבר עם האמן והאמנות
סבינה ממדוב, גם היא בוגרת בית הספר לעיצוב בפקולטה לאומנויות של המכללה, פיתחה את אפליקציית Artmate שמסייעת למשתמש ללמוד אמנות דרך תחומי עניין משותפים לו ולאמן. "בעקבות התפתחות טכנולוגיות AI והשימוש הרב ברשתות החברתיות, לימודי אומנות נותרו קצת מאחור. לצערי, פחות ופחות צעירים צורכים אמנות, בעיקר בשל ההתפתחות הטכנולוגית שגורמת להם לא ללכת באמת למוזיאונים". האפליקציה מותאמת לגילוי אמנות אישי, על ידי מתן מידע של תחומי העניין וההעדפות של המשתמש, והצלבתם עם אמנים שחולקים תחומי עניין דומים, ועל ידי כך מאפשרת להיחשף לעבודתם ולהבין אותה טוב יותר. "אם לדוגמה אני אוהבת טבע וטיולים, האפליקציה תחבר אותי לצייר קלוד מונה, כי שנינו אוהבים טבע. באמצעות האפליקציה, שמשתמשת ב-AI וב-ID-D, מונה שכבר לא בין החיים יסביר לי על המסע שהוא עבר בתהליך יצירת תמונות הטבע שצייר".
מכללת סמינר הקיבוצים, רחוב אחד העם 9 תל אביב (כניסה מרחוב השחר 5).
התערוכה מתקיימת בין 6.8-25.7, ימים א'-ה'- 21:00-15:00, שישי 15:00-10:00, שבת 18:00-11:00
המכללה למינהל
מרכז חברתי אנושי לילדים
רחלי לוי מסתכלת כיצד הילדים היום מחוברים למסכים ובעצם הופכים למעין בינה מלכותית ומאבדים את אנושיותם. "למעשה הם פינוקיו המודרני, ילדים שאינם אמיתיים", היא מסבירה, ולכן יצרה מקום בו הם מקבלים חזרה את אנושיותם - מרכז לפיתוח כישורים חברתיים המציע לילדים התנתקות רגעית מכל הטכנולוגיה וחוויה בתוך העולם האנושי והאורגני. עם משחקים של פעם, עבודת גננות ועבודה עם צמחים, פינות יצירה, קריאה, עבודה על קשרים חברתיים ועוד. "העיצוב מבוסס על שפה צורנית שיוצרת התנתקות וחיבור בין צורות גרפיות שיודעות להשתלב לשלם חדש".
שלמות בלתי מושלמת
החתירה הבלתי פוסקת שלנו כחברה וכאינדיבידואליים להשגת השלמות מתבססת על המספר 1.618- יחס הזהב, מספר הנחשב בחברה כבעל הפרופורציה האלוהית. הוא מבוסס על חתך הזהב ובא לידי ביטוי בכל תחום בחיינו. הפרויקט של נוי הלל מערער את מושג השלמות, אך נותן הצעה לכלי מדידה תכנוני חדש שמנסה לייצר התאמה יותר מדויקת ולא מושלמת למערכות היחסים שבין הגוף, המרחב, התרבות וההתנהגות האנושית שמתקיימת בו. כך נמתחה עמדת קבלה בעמידה על פי הכלי המרחבי ליצירת שולחן קבלה ארוך, שניתן לעמוד לאורכו ולכל אחד ניתנת התחושה של “ראשון בתור”, קרוב אל הדלפק.
מוזיאון "יעקב אגם", רחוב מיש"ר 1 ראשון לציון.
התערוכה מתקיימת בין 14-2 באוגוסט, ימים ב'-ה' 16:00-10:00, שישי-שבת 14:00-10:00
שתי תערוכות שכבר סיימו להציג:
המכון הטכנולוגי HIT, חולון
סדרת רהיטים בכבישת צינורות לעץ
בין הפרויקטים מהמחלקה לעיצוב תעשייתי הציעה שירה גאנדלמן את Sharpen: סדרת רהיטים המבוססת על טכניקת כבישה ייחודית בין צינורות מתכת חתוכים בלייזר תלת ממדי למשטחי עץ, ומעניקה להם מראה ייחודי. הרהיטים מדגימים את צורות החיבור בין האלמנטים שונים, ומציגים מגוון שימושים שמבוססים על אותה טכניקה. "נקודת המוצא לפרויקט הייתה הרצון לעבוד עם הידיים, לחקור ולהבין חומר עד לכדי יצירת טכניקת עבודה חדשה שלא נראתה עד היום, ושתשליך אוטומטית על נראות הרהיטים", אומרת גאנדלמן. "צינורות המתכת עוברים חיתוכי לייזר ליצירת שיניים, ולאחר החיתוך הם נפתחים ויוצרים קווי חדירה. את הצינור לוחצים במכבש של כ-8 טון, בעזרת תבניות, לתוך משטחי העץ ויוצרים חיבור חזק ללא צורך בברגים או בדבק. המראה המיוחד והשונה מוביל את העיצוב".
שלושת הרהיטים בקולקציה הם גוף תאורה, שולחן קפה ומתלה מעילים. במתלה ובגוף התאורה החיבור הוא אנכי, ואפשר לראות את הדפוס שהשיניים יוצרות בחיבור הישיר עם העץ. השיניים לא נעוצות עד הסוף ונותנות מקום לאור לעבור, כך שנוצר פרט מהותי שמושך את העין. בשולחן, לעומת זאת, חיבור הרגליים הוא תחתון, השיניים חודרות את קו העץ ומשויפות לקו אפס, וכך נוצר דפוס העיגולים על פני השולחן.
תכנון ועיצוב מרחבים במרכז אברבנאל
ביום המעשים הטובים שהתקיים באפריל השנה, יזמה עיריית בת ים פרויקט קהילתי בשיתוף עם המרכז הרפואי לבריאות הנפש אברבנאל בבת ים לשדרוג ושיפור מרחבי הפנאי והקהילה. לורן קרואני, אומנית וסטודנטית במחלקה לעיצוב פנים, התגייסה לצייר ציור קיר בחדר האוכל, וכשהיא הבינה עד כמה ציור יכול לשפר את האווירה, ביקשה להיות מעורבת במרחבים נוספים במקום, להכניס עוד אור וצבע ולזרוע תחושות ואמירות באמצעות דימויים.
עבודת הגמר שלה היא היחידה במחלקה שתצא לפועל ולא תהייה רק "על הנייר". היא מכניסה את הרחוב פנימה למקום הרגיש, המאובטח והסגור באמצעות דימויים וקומפוזיציות שתורמים לתחושת מרחב עירוני, ולכולן מאפיין משותף: להיות אישה. קרואני טיפלה בשלושה אזורים: מחסן מתנות, שאותו תרמה משפחה מארצות הברית ובו מעניקים לכל מטופל מתנה ליום הולדתו; משתלה טיפולית בה עובדים עם המטופלים על הצמחים; ומחסן ומטבח, שהוא אזור המקשר בין המשתלה הטיפולית לבין מחסן המתנות. קרואני: "אברבנאל הוא מקום מצוין להעברת המסר: מה זה להיות אישה? נשים נוטות להיות חולות יותר מגברים ובהקשר של מחלות נפש, הנתונים דומים. בשל התניות חברתיות ותרבותיות ומעצם היותי אישה בעולם, אני מתוודעת לגורמים ולאתגרים רבים שיכולים להוביל למורכבות נפשית. גוף האישה חווה מידות שינויי גוף ובשל כך עלול לסבול מדימוי גוף, אנורקסיה, בולמיה וערך עצמי נמוך. משם זה לא נעצר באלימות מילולית, נפשית פיזית, הטרדות מיניות וכל זה, גם כאשר אישה מתכננת הבאת חיים לעולם ועוברת תהליך היריון, דיכאון לידה, הפלה, לידה שקטה, חופשת לידה ועוד".
שנקר
גן סרוג של מרחבי טקסטיל
בפרויקט "הגן" יצרה טליה שאנון מוזס מיצב של מרחבי טקסטיל המעוצבים בהשראת הטבע. הפרויקט הוא מרחב עשיר לרגיעה ונשימה, המורכב מפרטי טקסטיל רבים. "הקצב בעולם המודרני שאנו חיים בו בא על חשבון החיבור שלי לעצמי", היא מסבירה. "בעקבות הצורך בשקט, נחת וקרקע יציבה יצרתי מרחב להתבוננות, רגיעה ונשימה. השימוש בסריגה מאפשר לי ליצור עולם המורכב מפרטים רבים וקטנים". השילוב בין מכונות סריגה תעשייתיות לבין סריגה ידנית מאפשר הדמיה של פיסת גן טקסטיל טבעי, רכה ומכילה. מוזס השתמשה בחוטי כותנה, צמר, קטיפה, ויסקוזה ואקרילן, בחרוזים, זכוכית וקריסטלים בטכניקות שונות - סריגת קרושה, סריגה של מכונה ביתית, סריגה במכונה תעשייתית, רקמה, פירוק והרכבה.
סדרת אבנים משתלבות במרחב העירוני
באמצעות תכנון ועיצוב של סדרת אריחים מסוג אבנים משתלבות, פיתחה אור ונטורה מהמחלקה לעיצוב תעשייתי הצעה לארגון וסידור מחדש של המדרכה במרחב העירוני. השימוש באריחים, המאפשרים צמיחה מתוך האריח עצמו, נועד לשנות את הרכב ואופי המדרכות לטובת הגדלת שטח הפנים הירוק בערים. "סדרת האריחים מתווה שיטת תכנון וריצוף חדשה, השומרת על מישוריות המדרכה ואחידות בהרכבת האלמנטים בה לאורך זמן", מסבירה ונטורה. הסדרה מורכבת משישה סוגי אריחים, ובאמצעות התאמה צורנית של היחידות לאילוצי המרחב העירוני ותכתיבי העיריות והקבלנים, ניתן להרכיב מערכים משתנים של אלמנטים, ביניהם מדשאות, תאורה, מיקום תמרורים, חיבור לצינורות ניקוז, וסימוני נגישות ללא שינויים במדרכה. השפה הוויזואלית האחידה של משפחת האריחים הפונקציונלית ברחובות, ושילוב הלבנים הירוקות המאפשרות צמיחה, נועדו לתרום להרחבת השטחים הירוקים המשותפים ולקדם את רווחת התושבים וחיי הקהילה בערים.
המכללה האקדמית הדסה
פרויקט הגמר של איתי גרובר, מהחוג לעיצוב תעשייתי מכליל במכללה, נוגע בנושא שרלוונטי פה ועכשיו: גרובר פיתח ועיצב משחק לילדים שמתמודדים עם בררנות אכילה ולילדים המאובחנים עם הפרעה בתפקוד אכילה על כל רמותיה (PFD). המשחק, שנקראNoom² , מיועד לילדים מגיל 4 ומטרתו לסייע לדור חדש של ילדים שמחוברים לטכנולוגיה מגיל צעיר לשנות הרגלי אכילה ולהיחשף למאכלים חדשים על ידי חקירתם, בשיתוף ההורים והמטפלים שלהם. הילדים יעברו חוויות חושיות ומשימות שמערבות מאכלים אמיתיים עם הממד הווירטואלי, ויפתחו אצל הילדים מוטיבציה פנימית ורגש חיובי סביב התהליך – מה שיעניק להם תחושת מסוגלות חשובה. חוויית המשחק האינטראקטיבית מבוססת על שיטות הטיפול המקובלות בטיפולים בקליניקות.
התערוכה מתקיימת בגלריה ע"ש עזריאלי ירושלים, קמפוס המכללה האקדמית הדסה, בין 25.7-4.8 ימים א'-ה' בין השעות 9:00-20:00, יום ו' 9:00-13:00
עיצוב תעשייתי, בצלאל
עבודת הגמר של הסטודנטית עינת פולון מציעה פתרון למחסור בפרטיות בחדרי המורים בבתי הספר באמצעות עיצוב תאי מנוחה פרטיים. פולון, הלומדת בתוכנית לתואר שני בעיצוב תעשייתי בבצלאל, קראה לעבודה שלה Cocoon, יחידת עבודה ניידת הממוקמת ברחבי בית הספר. גודלו של התא כ-6 מ"ר, והוא מיועד ל-2-3 אנשים לצורכי פגישה, שיעורים פרטניים, או סתם למנוחה או עבודה. בכל יחידת עבודה יש חיבור לחשמל ולוייפיי. "מעצבי הפנים שבתי הספר שוכרים כדי לעצב את חדר המורים לא מכירים את הצרכים היומיומיים של הסגל החינוכי. התוצאה היא חדר מורים שיכול להיות יפה, אבל לא פרקטי", מסיבה פולון.
