יום לפני שהתפוצץ בפייסבוק פוסט שמאשים אותו ביצירת פסל עם קונוטציות שליליות, עסק האמן איציק מבורך במכירה של אחת מיצירותיו כתרומה לילדי וראייטי. "כשהפוסט הגיע אליי הבנתי על בשרי מה זה אומר 'עברייני מקלדת'", הוא מספר. "חוויתי לינץ' של עלבונות וראיתי איך המשפחה שלי, אשתי וילדיי, נעלבים וכואבים את הכאב שלי. אלה תגובות של בורות ונבערות. היה מאוד מעציב לקרוא אותן ואני בסערת רגשות מאז הפרסום בסוף השבוע".
>> לכל הכתבות בערוץ living
>> דעת מומחה: אלה המקומות הכי מטונפים בבית שלכם
>> הפיל שבחדר: מהפך למשחקייה התל אביבית האייקונית
הפסל, ששמו "דור העתיד", מוצב בחמש השנים האחרונות בכיכר זלמן ארן בחולון ומציג דמות של נער בוגר לבוש חולצה ומכנסיים לבנים המבליטים את חיטובי גופו, ואוחז בידו בלון ירוק. הוא נוצר על ידי מבורך בהשראת בנו הבכור, שגדל והתחנך בחולון והפך ללוחם ביחידה מובחרת בצה"ל. "אחת לתקופה זה עולה מחדש...", נכתב לצד התמונות בפוסט של פורום חולון - הבית של חולון, המבטיח לעדכן בכל המתרחש בעיר, "ועכשיו שוב קיבלנו מספר פניות התמהות על הפסל הזה, שהוצב בשנת 2019 בכיכר שברחוב זלמן ארן, קרוב לצומת עם הופיין. מתוך אחת התלונות: 'לא ברור למה יש פסל של גבר עם זיקפה מחזיק בלון בחולון? לא... זה לא מצחיק אותי זה הזוי וגם קצת פורנוגרפי והבלון מה איתו? זה למשוך את הילדים? כאילו אנחנו מעודדים גם פדופיליה??'".
התגובות עוררו רחש שהלך וגבר. "עברתי בדיוק לפני כמה ימים ליד הפסל והוא עורר פי גועל וחרדה, הגיע הזמן שאנשים יצאו מהקופסא וילמדו קצת פסיכולוגיה ואיך להכול יש דבר סיבה ושליטה עלינו ולשמור על ילדי העתיד שלנו", נכתב בתגובה אחת, ואחרת ציינה: "פסל שנוי במחלוקת. בחירת הפסל הזה לא מובנת". מן העבר השני נכתב "באמת?? פורנוגרפי?? פדופיליה? לא הלכתם רחוק מדי? זה מה שבאמת רואים בזה? האם יש כאן עירום? שווה בדק עצמי. שנים אני עוברת דרכו, ואף פעם לא עלה בדעתי". או "כמה אנרגיות אתם משקיעים. למה בפסל של אישה מבליטים את החזה? מה זה שונה?" מישהי שמתגוררת סמוך לכיכר ציינה "מאז שהקימו אותה ועד היום לא עובר יום שאני לא תוהה מתי כבר מישהו יעשה משהו עם הכיכר הזו. אז יתכבדו כל הנוגעים בדבר מטעם העירייה ויטפלו בנושא. יחליפו את הפסל באחד אחר קצת יותר נעים ופחות מטריד, יוסיפו קצת פרחים ועציצים שיהיו לנו קצת יותר נעים".
הפוסט, שעורר מאות תגובות מזועזעות אך גם תומכות, נשלח למבורך על ידי מקורבים. אשתו מירי אמנם ביקשה מבעלה להתעלם אך לא נאלמה דום בעצמה והגיבה בפוסט: "התגובות נובעות מבורות וחסך בתרבות. אמנים משחר ההיסטוריה פיסלו דמויות שריריות עם איברים לא מוצנעים. כל מי שרואה את הפסל כפדופיליה צריך לעשות בדק בית אישי. ילדים לא רואים בפסל דמות מטרידה או פדופילית, הכול בעיני המתבונן. מי שמכיר אפילו את סיפור כיפה אדומה המקורי היה מחפש ומוצא שם דברים מטרידים ויש. לפני שאתם מקלידים תגובות נוראיות, לכו תרכשו קצת תרבות ואמנות כי אני בטוחה שרובכם פה לא בעלי השכלה או תרבות".
"זה הכעיס אותה, היא מורה ומחנכת בעיר, ולמרות שאי אפשר לחנך אנשים ברשת, היה חשוב לה להבהיר את הדברים", אומר מבורך. "אני עצמי לא הגבתי למרות שנורא נפגעתי ונעלבתי מהשוואות לפדופיליה. היה נורא לקרוא את זה. אבל אני יודע שנבערות ובורות זה לא משהו שאפשר לתקן בפייסבוק. מי שלא יודע את הסיפור ואת מטרת הפסל, גם אם הוא לא מוצא חן בעיניו אסתטית, לא צריך להרחיק עד פרשנות שהאמן מעודד פדופיליה. זה הרתיח אותי".
מבורך, 50, יוצר מאז שהיה בן 11. אביו נפל באחת ממלחמות ישראל וזה מה שיצר אצלו את הדחף הפנימי לעסוק ביצירה. הוא בוגר לימודי תואר ראשון באמנות, יוצר בארץ ובחו"ל ועבודותיו מוצגות במקומות שונים בעולם ואצל טובי האספנים. לחולון הוא הגיע עם משפחתו מתל אביב, לאחר שמירי אשתו ביקשה לחנך את הילדים בעיר. הבן הגדול, שהפסל מוקדש לו, השתחרר לא מזמן מהצבא, והבנות התאומות בגיל צבא. כתושב חולון, פסליו של ברכה מוכרים בעיר: I LOVE HOLON שמוצב ברחבת המדיטק ומוזיאון העיצוב מעטר גם את דף הפייסבוק של "פורום חולון" ועיריית חולון, ופסלו "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור", על פי ספרו של אפרים סידון, מוצב באחד מגני הסיפור של העיר. את הפסל בדמותה של מוזלי, דמות מהטלוויזיה החינוכית, שיצר והוצג בעדלאידע בחולון, הוא תרם לבית הספר שנקר, שבו למדה בתו. את הפסל "דור העתיד" הציג לאחר שהגיש סקיצות מדויקות וזכה במכרז של העירייה. "לא הפתעתי אף אחד כשהוא היה מוכן ולא שמעתי אף ביקורת מגורמים מקצועיים של העירייה", הוא מציין. "גם לא קיבלתי תגובה מהעירייה עכשיו, לא לטוב ולא לרע. זה מעצבן אבל אני לא מתייחס".
אמנות שבהגדרתה פונה לחושים או לרגשות, לא זקוקה להסבר במילים ותפקידה להיראות ולהעביר מסר. "אמנות אי אפשר להסביר", אומר מבורך. "בתת מודע אני מגדל את בני הבכור, קורא לו על שם אבי כשאני מטפח רצון להמשיך את השושלת שלא זכיתי לה במהלך חיי כבן. באיזשהו מקום רציתי שבני, שייבדל לחיים ארוכים, ימשיך להיות גיבור כמו אבי וזו הייתה האנלוגיה. בפסלים יש הבדל בין בנים לבנות, ואי אפשר שלא להדגיש, ובתת מודע שלי יצרתי מוטיב שמפרגן לדור העתיד, שהופך מנערים ללוחמים והם גיבורים גדולים בעיניי. זו העבודה שלי, אנשים מעריכים אותה וזה ממלא את משפחתי בגאווה, ואז בא פוסט כזה ומרסק אותך".
איך הגיב בנך?
"במשך כל השנים הפסל תמיד עורר אצלו גאווה. הוא ילד עדין ומופנם וכשהפוסט עלה, הוא נעלב בשקט. וידאתי שלא ייקח ללב. הוא חשש שאני מסתיר את הרגשות שלי".
היום היית יוצר אותו פסל?
"בוודאי. זה לא משהו שישנה את התפיסה המקצועית שלי. זה עורר דיון ואני מקווה שמישהו ילמד מזה משהו – אולי לשלוח אנשים להכיר פסלים קלאסיים, מפסל דוד ועד פסלי ילדים שמופיעים במערומיהם על כל מזרקה שנייה באירופה. שם אף אחד לא אומר שזו פדופיליה. אם ילמדו תרבות במדינה שקוראת לעצמה מדינה מערבית, לא יסקלו אמן שרצה לעשות טוב".
תגובת עיריית חולון: "ברחבי חולון מוצבים עשרות פסלים סביבתיים שנוצרו על ידי מיטב אומני ישראל, ביניהם הפסל המדובר שהוצב ב-2019. מעולם לא הגיעו תלונות לעירייה בגינו ובכל מקרה, זה אך טבעי שאומנות מייצרת שיח שכן כל אדם מפרש יצירת אומנות כראות עיניו".
