חתן פרס ישראל, האדריכל רם כרמי, הלך היום לעולמו בגיל 82. מועד הלווייתו יימסר בהמשך היום. בין שלל עבודותיו המרכזיות, כרמי היה אחראי על עיצוב בניין בית המשפט העליון בירושלים, התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, נתב"ג 2000, בניין הבימה החדש ופרוייקט הולילנד ומגדלי חוף הכרמל, השנויים במחלוקת.
"אדריכלות אפורה"
כרמי החל את לימודי האדריכלות בטכניון שבחיפה, אותו הגדיר מאוחר יותר כבית-ספר אשר הצר את אופקיו היצירתיים. לאחר מכן, הוא המשיך ללימודים באחד מבתי-הספר הנחשבים ביותר העולם לאדריכלות, בית-הספר הפרטי AA שבלונדון. עם חזרתו לארץ, החל לעבוד במשרד של אביו, דב כרמי, אדריכל חשוב בפני עצמו, שם החל ליישם את רעיונותיו הברוטליסטיים שהביא עימו מלונדון. סגנון עוצמתי זה זכה בארץ לכינוי "אדריכלות אפורה", כקונטרה ל"אדריכלות הלבנה" שאפיינה את בניית הבאוהאוס בתל-אביב.
כרמי תכנן עשרות מבנים רבי משמעות בנוף האדריכלות המקומי, ביניהם ניתן למנות את בניין בית-המשפט העליון בירושלים (יחד עם אחותו, עדה כרמי-מלמד), התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב, קמפוס הר הצופים באוניברסיטה העברית, טרמינל 3 – מסוף היוצאים בתנב"ג 2000, בית-הספר "ליידי דיוויס" בתל-אביב, בית אל-על בתל-אביב , "יד לילד" בבית לוחמי הגטאות, מעונות הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, "מרכז הנגב" בבאר שבע ועוד.
כרמי גם ידוע בשל כמה סערות שעוררו בנייניו. פרויקט התחנה המרכזית החדשה בתכנונו ספג ביקורת נוקבת במיוחד ונחשב על-פי רבים לכשלון הבולט ביותר שלו. כרמי, שניסה לייצר במקום מרחב שמזכיר את דיזינגוף סנטר – מעין עיר פנימית מקורה ושוקקת – יצר הלכה למעשה פיל לבן ובלתי אסתטי בדרומה של תל-אביב, שנחשב כיום למוקד של אלימות, סחר בסמים ומקום התכנסות לחסרי בית.
גם חידושו של התיאטרון הלאומי, הבימה, שנפתח מחדש בשנת 2010, התקבל בתגובות מעורבות, כאשר רבים טוענים כי הכסף האדיר שהושקע בפרויקט תועל ליצירת מבנה גרנדיוזי ואף מגלומני שאינו מתקשר עם סביבתו. בראיון לדה-מארקר לאחר פתיחת המבנה, התייחס כרמי לביקורות באופן אופייני באמרו: "מה שעשיתי זה דבר גדול ולא אכפת לי מה אומרים כולם, שיישקו לי בתחת". כמו-כן, נמתחה עליו ביקורת על הצעותיו ל"פארק הולילנד" בירושלים ובית ראש הממשלה בעיר, וכן להקמת מגדלי חוף הכרמל בחיפה. הביקורת העיקרית על בנייניו מתייחסת לצורניות החריגה שלהם, להיקף הגדול שמאפיין אותם ולראוותנותם.
בין הישגיו האדריכליים הבולטים נמנים, בין השאר, מסוף היוצאים של טרמינל 3 בנתב"ג 2000, מעונות הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע, המרכז המסחרי "מרכז הנגב" בבאר-שבע, מוזיאון "יד לילד" בקיבוץ לוחמי הגטאות ובית המשפט העליון בירושלים. פרויקטים אשר זכו לתשבוחות בינלאומיות. גם בית-הספר ליידי דיוויס בתל-אביב זכה להצלחה רבה. בפרס רכטר לאדריכלות הוא זכה פעמיים: בשנת 1966 על תכנון המרכז המסחרי "מרכז הנגב" בבאר-שבע, וב-1999 על מוזיאון "יד לילד" בבית לוחמי הגטאות. כמו-כן, זכה פעמיים בפרס רוקח: ב-1965 על תכנון בית אל-על בתל-אביב וב-1970 על מבני מגורים ברחוב בארי בתל אביב.
כרמי היה פרופסור אורח ומבקר בפקולטה לאדריכלות באוניברסיטת קולומביה, פרופסור אורח בבית הספר לאדריכלות בשטוטגרט, פרופסור אורח בבית הספר לאדריכלות באינסברוק, פרופסור אורח בבית הספר לאדריכלות ביוסטון, ופרופסור מבקר בפקולטה לאדריכלות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. בעבר כיהן כפרופסור חבר בפקולטה לאדריכלות ולתכנון ערים בטכניון. עוד שימש כפרופסור מן המניין בבית הספר לארכיטקטורה באוניברסיטת אריאל. בשנת 2002 זכה בפרס ישראל.
כרמי הותיר אחריו אישה וחמישה ילדים.
