משפחה, ילדים, התחייבויות כלכליות ושגרת חיים מונעים מאיתנו לא פעם להגשים חלומות. אבל עם מעט עזרה, תמיכה ונכונות מהסביבה הקרובה, אפשר לעשות כמעט כל דבר. לפניכם שמונה סיפורים על אנשים אמיצים שבנסיבות כאלה ואחרות בחרו לעזוב קריירה מבטיחה ולהשקיע את מרצם בתחום חדש אך אהוב במיוחד שבו העתיד לא בטוח אבל האמביציה להצלחה אינסופית.
עוד באתר לעיצוב הבית:
- 9 פתרונות נאים וחכמים למגבות המטבח
- להתחיל או לסיים את החיים בדירה הזאת
- העיצובים הישראליים שכבשו את העולם
ורד בן סימון / משיווק ומכירות לעיצוב והלבשת בתים
ורד, 43, החליטה לאחר שנים רבות כשכירה בכירה בתחום המכירות שברצונה להיות עצמאית. "אני מאותגרת וממצה את עצמי די מהר, ולכן השאלה לא היתה 'אם' אלא 'מתי'. מעבר לכך, לקח זמן עד שהפחד הפסיק לנהל אותי ועד שהתחלתי לנהל את עצמי בתחום שאני אוהבת", אומרת ורד בן סימון, מעצבת ומלבישת בתים, "הפחדים שליוו אותי במשך שנים סבבו סביב ענייני פרנסה וגובה שכר, אבל העיסוק בתחום שאני אוהבת, הניהול העצמי והבחירה האישית דחפו אותי לנצח את כל המכשולים".
דרך: "למדתי לימודי דקורציה ב-BVD ולזה הוספתי עוד המון לימוד עצמי מספרים, עבודה בחנות עיצוב, מעקב אחרי מעצבים בחו"ל, קריאת מאמרים, השתתפות בימי עיון ופגישות עם אנשים מהתחום. את הדרך האישית שלי בתחום העיצוב התחלתי ביוזמה של הרצאות סטיילינג בסניפי ביתילי. משם החלה פנייה של אנשים לעיצוב חללים, ומשנת 2009 התחלתי גם לעצב באופן מקצועי".
הכי אוהבת: "המפגש עם אנשים חדשים, דירות, בתים ומשרדים שמאתגרים אותי כל פעם מחדש. אבל אני הכי נהנית מהחיוך של הלקוח בסוף הפרויקט".
מחשבות: "אני שמחה על השינוי שייחלתי לו שנים. גם בימים שלא קל, אני עדיין קמה עם חיוך שבחרתי נכון, שעשיתי מה שהלב ביקש ושהגעתי לתחום שאני מרגישה שהוא הייעוד שלי. מבחינתי השמים הם הגבול, ואני מוצאת לנכון לעשות כל שיתוף פעולה עם כל מה שקשור לבית ולסביבה שבה אנו חיים. האם אני ממליצה? בוודאי שכן! לעבור חיים שלמים בלי לעשות את מה שאוהבים זה פספוס".
חן דרמר פיצ'וטו / מהפקה לשיפוצים
חן, 39, עבדה 14 שנה כמפיקת טלוויזיה ולפני שלוש שנים הגיעה למיצוי. "זה היה כלוב מזהב וביטול כמעט מוחלט של חיי האישיים תמורת שכר גבוה", אומרת חן, שעובדת היום עם בעלה אלכס בחברת הנדימן פתרונות. "לא יכולתי לשאת יותר את הלחץ של ההפקות, והרגשתי צורך למצוא לעצמי ביטחון במקום אחד שתלוי רק בי ויקנה לי מרחב עבודה רגוע ושפוי יותר. עם זאת, המעבר משתי משכורות קבועות להכנסה אחת של העסק והחשש ממצבים לא נוחים עם בן הזוג העלו המון חששות ולבטים".
דרך: "עברתי קורס עיצוב והום סטיילינג במכללת 'קווים' בתל אביב. נוסף לכך, אלכס ואני נצמדנו למאמנת אישית ועסקית שלימדה אותנו לעבוד יחד, הלכה איתנו יד ביד ועזרה לנו להגדיל את ההכנסות של העסק ולהרחיב את תחום הפעילות שלנו. עברתי גם קורסים בתחום של שיווק אינטרנטי ופייסבוק במטרה להצמיח את העסק".
הכי אוהבת: "העשייה לביתנו הכי מספקת ודוחפת להצלחה. היכולת שלי להתקדם בתחום העיצוב החזירה לי אוויר לנשימה ואת השמחה לקום בבוקר. העבודה המשותפת עם אלכס רק תרמה לזוגיות טובה ומפרה יותר. החיסרון היחיד המורגש היה המעבר מעבודה במשרדים גדולים רוויי אקשן לעבודה במשרד ביתי, קטן ואינטימי, אבל לאט לאט הגיעו גם הפגישות בחוץ והלקוחות, והיום אני לא מוכנה לוותר עליו".
מחשבות: "אני חושבת שהרגשתי ביטחון אמיתי בערך אחרי שנה. עד היום אני לומדת נונסטופ ומגלה עוד ועוד דברים. התחושה שאנחנו עוזרים ללקוחות לעבור חוויה טובה ומתקנת והיכולת להעניק להם בית או עסק שעבר מתיחת פנים ולראות אותם מחייכים ומרוצים, מחממים את הלב וגורמים לנו להבין ולדעת שאנחנו עושים משהו טוב. אני כמובן מאוד שמחה על השינוי, ובמובן מסוים מרגישה שיצאתי מחושך לאור. ההשתחררות מהפחד היא שיוצרת את השינוי האמיתי".
טלי פז / ממרפאה בעיסוק לעיצוב פנים
טלי, 42, עבדה במכונים להתפתחות הילד ובמסגרות שונות של ילדים עם צרכים מיוחדים במשרד החינוך. "הרבה שנים קינן בי עניין העיצוב והרגשתי, במידה מסוימת, אדריכלית או מעצבת מתוסכלת. הנטייה לאמנות ולאסתטיקה היתה קיימת בי תמיד ואפילו באה פעמים רבות לידי ביטוי גם בטיפולי הריפוי בעיסוק", אומרת טלי, "המחשבות והלבטים לגבי עזיבת המוכר לטובת התחלה חדשה שכוללת לימודים ועבודה במקביל בשילוב עם משפחה היו רבים".
דרך: "התחלתי בלימודי עיצוב פנים בסיסיים ביחידה ללימודי חוץ בטכניון. מאז אני ממשיכה ללמוד באמצעות ימי עיון, קורסים, השתלמויות, נסיעה לתערוכות, קריאת מגזינים ובלוגים מקצועיים, הצצה בפינטרסט וכמובן פקיחת עיניים תמידית. לקח לי הרבה מאוד זמן עד שהרגשתי בטוחה להתחיל, אבל אני פעילה בתחום משנת 2009".
הכי אוהבת: "אני הכי אוהבת את הרגשת ה'לעשות את הקסם' ולראות את החלל משתנה באופן משמעותי גם מהבחינה הפרקטית התפקודית וגם מהבחינה האסתטית".
מחשבות: "התחושה היא שעברתי דרך ארוכה עם עצמי ואני ממשיכה ללמוד כל הזמן. אני מאוד שמחה שעשיתי את השינוי למרות הקשיים וממליצה לכל אחד שמרגיש שהדחף הזה מקנן בו מבפנים לקום ולעשות, גם אם הדרך לא פשוטה".
יונית שטרן / מריפוי בעיסוק לעיצוב פנים
יונית, 35, הרגישה אחרי שמונה שנים כמרפאה בעיסוק וטיפול בילדים עם איחור התפתחותי וקשיים תפקודיים שהשחיקה מקננת בה והחליטה להמשיך הלאה. "היה לי חלום ישן להפוך להיות מעצבת פנים, אבל ידעתי שזה כרוך בחזרה ללימודים ושינוי משמעותי באורח החיים", מספרת יונית, כיום מעצבת פנים, "באיזשהו שלב הרגשתי שאני חייבת ללכת על זה כדי שלא אצטער אחר כך שלא ניסיתי. החלטתי לקפוץ למים ובשבוע אחד הודעתי בעבודה על התפטרותי, נפרדתי מבן זוגי, עזבתי את הדירה שלנו והסתפרתי קצוץ. החשש היה בעיקר בשל ירידה ברמת החיים ועומס אופייני לתקופות סטודנטיאליות. החלטתי להגשים עוד חלום קטן ועל הדרך ולעבוד כדיילת אוויר באל על, מה שאפשר לי את מימון הלימודים במכון הטכנולוגי בחולון. ההחלטה הזאת התבררה כמצוינת, כי הנסיעות ברחבי העולם גם פתחו לי אופקים חדשים ונתנו לי הרבה השראה".
דרך: "קודם כל השקעתי בלימודים והשתדלתי להפיק את המרב מכל קורס. ניצלתי גם את הנסיעות לניו יורק כדי לראות תערוכות ומקומות מעניינים, וגם כיום, כשאני פחות נוסעת, אני משתדלת להישאר מעודכנת באמצעות האינטרנט ולקרוא על דברים חדשים במגזינים וספרים. בעבודה שקשורה לעיצוב אתה כל הזמן לומד ומאתגר את עצמך, משתפר ומגיע לשיאים חדשים".
הכי אוהבת: "ההתנסות המשמעותית ביותר ללמידה שלי היתה ללא ספק לעצב את הבית שלי. בחודש אינטנסיבי אחד שונה המבנה ועוצב מחדש. התהליך של השיפוץ אפשר לי, בנוסף להתנסות המקצועית, גם להכיר את החוויה של הלקוח, את החשש שמלווה אותך בהשקעה של סכום כסף גדול לצד ההתרגשות, הציפייה והשמחה הרבה בתוצאה. מאז אותו שיפוץ, למרות שאני מעצבת גם דירות ובתים חדשים, הכיף הכי גדול שלי הוא בשיפוצים של דירות ישנות. הקסם שבלהפוך את הדירה ממוזנחת ליפהפייה ומעוצבת, ממש כמו במגזין, תמיד מרגש".
מחשבות: "אני מאוד שמחה על השינוי שעשיתי, אבל השינוי כרוך בהשקעה רבה וצריך לדעת לקראת מה הולכים. הייתי ממליצה רק למי שבאמת אוהב, חי ונושם עיצוב ומאמין בכישרון שלו".
מוני אור / מעריכת דין לעיצוב עוגות
מוני, 40, שימשה כעורכת דין בתחום הנזיקין ונהגה להופיע בבתי משפט ברחבי הארץ. תחום העיצוב היה תמיד חלק ממנה, וכשחיפשה רעיון ליום הולדתה הראשון של בתה הבכורה נחשפה לתחום העוגות והעוגיות המעוצבות. "נמשכתי לזה מיד והחלטתי שאני חייבת ללמוד איך עושים זה", מספרת מוני אור, בעלת "מיתוש עוגות ועוגיות מעוצבות", "התחלתי בסדנה והכנתי עוגות למשפחה ולחברים עד שהתחילו להגיע הזמנות גם מזרים. לאט לאט הלך ונבנה היקף עסקי שאפשר לי להפסיק לעבוד כעו"ד. לא היה פשוט לעזוב קריירה של עריכת דין, שהושקעו בה שנים של לימוד ושהכניסה משכורת מסודרת. אבל משהו בתוכי אמר לי שזה מה שעושה לי טוב וזה מה שאני צריכה לעשות".
דרך: "התחלתי בסדנת עיצוב עוגות בסיסית ולאחריה סדנת פיסול דמויות, אבל ההתמקצעות מגיעה רק עם הניסיון. הכנתי המון עוגות לכל מי שרק רצה. לאחר תקופה הקמתי אתר אינטרנט והתחלתי לפרסם ולקדם את העסק באופנים שונים. כשהתחום החל לגדול, השתתפתי בפורומים באינטרנט ואף ניהלתי אחד מהם. עם הזמן החלו להגיע פניות ללמוד אצלי ופתחתי סדנאות וקורסים לעיצוב עוגות ועוגיות. במקביל החלטתי להרחיב את העסק והקמתי סטודיו לעיצוב עוגות וסדנאות. הלימוד בתחום לא נפסק, ואני דואגת ללמוד טכניקות חדשות ולהשתתף בסדנאות של מומחים בארץ ובחו"ל. במהלך השנים פרסמתי, יחד עם לילך שיפמן, שלושה ספרי עיצוב עוגות, והיום אני כותבת בלוג מצולם בתחום ומופיעה מדי פעם בתוכניות טלוויזיה. למרות שאני עוסקת בתחום כבר כעשר שנים, מבחינה מקצועית הרגשתי בטוחה לעזוב את תחום עריכת הדין רק לפני חמש שנים".
הכי אוהבת: "אני מאוד אוהבת לעצב עוגות ולהעביר קורסים והדרכות, אבל יותר מהכל אני אוהבת לכתוב, גם את הבלוג שלי וגם את הספרים, ומקווה להמשיך בשניהם במקביל".
מחשבות: "שמחה זה בלשון המעטה, אני ממש מאושרת מהשינוי. זה נכון שההכנסה נמוכה יותר והעבודה קשה יותר, אבל אין לי ספק שעשיתי את הצעד הנכון. אני נהנית ומסופקת ממה שאני עושה, אני כל הזמן מחדשת, יוצרת ועוברת מפרויקט לפרויקט. אני בהחלט ממליצה בחום לכל מי שמהסס שיאזור אומץ, יפסיק להקשיב לסביבה ויעשה את השינוי".
עדי הקרט / מהייטק לעיצוב תעשייתי
עדי, 44, עבד תשע שנים בהייטק והגיע למשרות של ניהול פרויקטים. אבל עם משפחה אמנותית כמו שלו, כנראה העיצוב זרם אצלו בדם. "בתואר הראשון אמרו לי שאני צריך להיות מעצב אופנה, אז עשיתי קורס צילום בקמרה אובסקורה והבנתי שיש לי עין לדבר. קיבלתי הרבה פידבק מאנשים שהכירו אותי, ובעיקר הרגשתי שמה שאני עושה זה לא אני, עד שהגעתי למצב שפשוט סבלתי ללכת לעבודה ורק הכסף החזיק אותי שם, מספר עדי הקרט, כיום מעצב תעשייתי, "תמיכתה המוחצת והבלתי מסתייגת של בת זוגי אפשרה וסייעה לי ללכת בעקבות החלום, מתוך ידיעה שכנראה נהיה עניים יותר אך גם מאושרים יותר. לבסוף בחרתי בשינוי קריירה בגיל די מתקדם, כך שהשיקול הכלכלי וענייני הפרנסה היו מאוד משמעותיים. היות שגם היה לי כבר ניסיון כשכיר, היה לי ברור שאהיה מעצב עצמאי".
דרך: במשך שנתיים, עוד בעבודתי בהייטק, השתתפתי בתהליכי הבנייה והתכנון של כ-20 תערוכות ואירועים. השתתפתי אישית בבנייה ובהצגה של 12 תערוכות בחו"ל, וכך התנסיתי במשהו שמאוד אהבתי. עשיתי שני קורסים ב'קוביה', שגם אותם אהבתי מאוד, ולאחר מכן למדתי שנתיים במכון הטכנולוגי בחולון. אחרי שנתיים של לימודים, לפני כארבע שנים, הגעתי למסקנה שברמת העלות-תועלת חבל לי על הזמן ויצאתי לדרכי העצמאית. היום יש לי סטודיו ביפו עם עוד מעצבים תעשייתיים ואנשים מוכשרים וכיף לי כל שעה שאני שם".
הכי אוהב: "אני משלים הכנסה בעבודות כפיים, התקנות ושיפוצים, ואני חוזר הביתה מיוזע ועייף אבל עם חיוך גדול על הפנים. לא מתחרט לרגע על השינוי, וההפרש בהכנסה רק נותן לי עוד מוטיבציה להצליח ולהראות שאפשר להתפרנס מעיצוב בארץ".
מחשבות: "הייתי ממליץ לאנשים להיות מודעים להשלכות הכלכליות של שינוי כזה ולהתארגן בהתאם, לחסוך לפני או למצוא משרה חלקית. יש יתרונות לבוגרי מוסדות מוכרים בהתקבלות לעבודה ולתערוכות, אבל אם אתה מוכשר ויש לך את התשוקה, תצליח גם בלי גיבוי מנגנון".
רותם כרמי / מעבודה סוציאלית לעיצוב ממגירות
רותם, 39, הגיעה לעיצוב המגירות ללא כל תכנון. עד לפני שלוש שנים שימשה כעובדת סוציאלית והתגוררה בבסיסי חיל אוויר בשל עבודת בעלה. "לפני ארבע שנים בעלי אובחן כחולה בניוון שרירים ומאז אנחנו מתמודדים עם חיים מאתגרים ומלאי קשיים ואובדנים המשולבים ברצון ובצורך לשמור על שגרה ושפיות", אומרת רותם, בעלת "למגירה", "מציאות החיים החדשה שלנו הביאה אותי להחלטה שאני מפסיקה לעבוד ועוברת להיות בבית עם זוהר ולטפל בו. בשנה האחרונה חשתי צורך למלא את החלל הענקי שנפער בי לצד רצון ליצור פינה אופטימית שלי ובשבילי. בלי לתכנן הגעתי למגירות, וכך,עולם חדש, אופטימי, צבעוני ומלא בדמיון החל ממלא אותי ואת ביתי. אני חושבת שמתוך התהום של חיי כבר לא ממש פחדתי ממשהו, גם לא משינוי קריירה".
דרך: "פשוט נתתי לדמיון שלי ושל קרוביי לעבוד, ומתוך כך נוצרו לי עוד ועוד רעיונות".
הכי אוהבת: "'למגירה' חוגגת בדיוק שנה. אני כל יום מופתעת מחדש מאיך העסק מצליח וזוכה לפרגון. אני אוהבת את העובדה שבאמצעות היצירה אני יכולה להתנתק קצת ממציאות חיי, וכן את הגמישות שמאפשרת לי עדיין לשים את המשפחה ואת זוהר במרכז".
מחשבות: "אני שמחה עד מאוד עם השינוי. זה האוויר שלי לנשימה ולמעט אופטימיות".
שרית גופן / מניהול בחברות ביטוח לצלמת עיצוב פנים
שרית, 44, עבדה כ-15 שנה בתחום הביטוח והגיעה לתפקידי ניהול שונים. סביב גיל 40 הבינה שאין סיכוי שתוותר על תשוקותיה ושהגיע הזמן לממש את חלומה. "כל חיי חלמתי לעסוק בתחום העיצוב והאמנות, אך גדלתי בבית שדחף אותי ללכת לכיוון של קריירה. מכיוון שגם הצלחתי בתחום העסקי די זנחתי את החלום", מספרת שרית, כיום צלמת, "הייתי כבר בת 40, עם משפחה וילדים, כך שמדובר באחריות כלכלית לא קטנה. ההחלטה היתה מלווה בהרבה ויתורים אישיים ומשפחתיים על שכר ותנאים, אך אל מול זה עמדה התמונה המפחידה של להיות אדם חסר סיפוק והנאה לפחות עד גיל 65. את זה לא יכולתי לשאת".
דרך: "למדתי במשך שנתיים וחצי בבית הספר לצילום 'סטודיו גברא'. בשנת הלימודים הראשונה עדיין עבדתי, אך לאחר מכן אזרתי אומץ, עזבתי, התמסרתי כל כולי לצילום ועבדתי כאסיסטנטית. עבדתי בהתנדבות ובשיתופי פעולה, צפיתי באינסוף הרצאות והדרכות ביוטיוב, הצגתי בתערוכה ובעיקר חייתי צמודה למצלמה, כאילו במטרה להדביק את החסך שנוצר כל החיים".
הכי אוהבת: "אין כמעט מחיר לאושר, הנאה וסיפוק מעבודה ועשייה. התחלתי לקרוא לעצמי צלמת רק לאחר שסיימתי את הלימודים והתחלתי לצבור קילומטרים בעבודות מקצועיות בתשלום. לשמחתי נפתחה לי דלת והפכתי לצלמת ובעלת מדור הקולינריה במגזין אינטרנטי, ומשם התקדמתי. כיום אני צלמת עצמאית כבר שנתיים, מתמחה בתחום הלייף סטייל, מצלמת עיצוב ומזון וגם חולמת גם ללמוד עיצוב פנים יום אחד".
מחשבות: "להמליץ לאחרים זה קשה משום שזו החלטה מאוד אינדיבידואלית. אני מאושרת בכל יום שאני קמה לעבוד, מודה על ההזדמנות שנתתי לעצמי ועל ההזדמנות שהלקוחות נותנים לי בכל פעם מחדש. יחד עם זה יש לכך מחיר, בעיקר כלכלי, אך לשמחתי יש לי בעל מאוד מפרגן וילדים מדהימים שגאים באמא שלהם".
