זה בסך הכל היה אמור להיות לילה די לוהט בתל אביב. רק שנינו, אולי קצת חברים קרובים, הרבה יין ומערפלי תודעה רפואיים. את הילדים התכוונו להלין אצל הסבתאסבא ולאסוף למחרת. בפועל, הסבתות הבריזו, הטמפרטורות צנחו וביום חמישי בערב מצאנו את עצמנו תקועים בפקק באיילון עם שלושה ילדים, ארבע מזוודות, ומרק ירקות בקופסת פלסטיק. אה וגם שמיכות, אמרו לנו להביא איתנו שמיכות.

הגענו לחניון של בניין מגורים בפינת הרחובות רוטשילד ואלנבי. לקסוסים, מזרטים ומרצדסים קיבלו את פנינו, ונתנו לנו וליונדאי שלנו הרגשה טובה של בית - כזו שגרמה לנו לחשוב שבחניון כולם שווים. ירדנו לקומה מינוס חמש, קומת החניון הציבורי. כי שוויון שוויון, אבל קומות החניון שהכי קרובות לקרקע משוריינות לדיירי הקבע של הקומות הכי הגבוהות.

מגדל מאייר, סלון קומה 1
צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, סלון קומה 1
הקומה הראשונה בנויה כלופט ללא קירות | צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, ג, אזור ישיבה קומה ראשונה עם נוף לים
קירות זכוכית בגובה 7 מטרים | צילום: עמית גירון

עוד בערוץ עיצוב הבית: 

חדר מאסטר בגודל של דירה תל אביבית ממוצעת

"איפה לוחצים", נלחצו הילדים בזמן ששוגרנו בטיל לקומה ה-38 בחללעלית. בחור צעיר ששוגר יחד איתנו התחיל להסביר להם שזו מעלית חכמה, אבל פתאום נהייתה קומה 24 והוא נעלם. עשר שניות אחר כך הגענו ליעדנו: דירת הפנטהאוז המטורפת בקומה ה-38 של מגדל הדירות היוקרתי מאייר. איפה ארז וקורין? כמה צרחות.

מכירים את הרגע הזה שחוזרים ארצה מחו"ל, רגע לפני הנחיתה בשעת לילה, כשישראל הולכת ומתגלה ונפרשת כמו שטיח אפגני מלא אורות מנצנצים? אז ככה הרגישו הרגעים הראשונים שלנו בדירה. הרחובות והבניינים, הכבישים וצמרות העצים, כולם התכווצו מבעד לקירות השקופים. במרחק – כביש 1 נמתח מזרחה, מוביל לשער הגיא, ובינו לבינינו – מסלול הנחיתה של נתב"ג מואר כלפיד. כן, מהדירה הזאת רואים את מסלול הנחיתה די בבירור. כשהבנו שמהטיסה הזו אנחנו לא יורדים בשעות הקרובות, ואף אחד לא הולך לפתוח פה גלגלים, הורדנו נעליים, שמנו את Low של Flo Rida והתחלנו לרקוד.

מדרגות_ספירלה
גרם מדרגות בצורת שבלול הוא פריט עיצובי | צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, מטבח
מטבח לבן מודרני שעוצב במיוחד בגרמניה | צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, מטבח
צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, מטבח
צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, מטבח
צילום: עמית גירון

הפנטהאוז שמוצע בימים אלו למכירה, שוכן בקומות ה-38 ו-39 במגדל שתכנן האדריכל האמריקאי הנודע ריצ'ארד מאייר. החלל המשתרע על פני 500 מ"ר עוצב על ידי מעצב הפנים מוטי מור מרגוליס בשיתוף מאייר. הקומה הראשונה בנויה כלופט ללא קירות עם מעטפת המורכבת מפרופילים לבנים מרשימים בגובה שבעה מטרים וביניהם לוחות זכוכית כבדה שמכניסים את יפו והים התיכון לסלון, את פלורנטין והשפלה למטבח ואת השמש הזורחת מעל הרי יהודה ושומרון לחדר השינה. גרם מדרגות בצורת שבלול ניצב בין חדר המגורים למטבח כאלמנט עיצובי.

המטבח לבן-מודרני מאופיין בקווים נקיים עם אי ומשטח עבודה רחבים. לצד המטבח פינת אוכל מרווחת מוקפת נוף. חדר המאסטר בגודל של דירה תל אביבית ממוצעת (60 מ"ר) בעל חדר רחצה פתוח ומפנק עם מקלחת מעוטרת שיש איטלקי שיכולה להכיל בו זמנית ובכיף חמישה אנשים. את קירות הבית מקשטות עבודות אמנות מגוונות, בהן ציור מקורי של האמן ההולנדי המפורסם, פיט ון דן בוג, בשווי 50 אלף דולר. וכמה אירוני, בדירה תלוי גם איור הפלסטרים המפורסם של אמן הגרפיטי הפוליטי דדה. בקומה השנייה פינת טלוויזיה גדולה, ספרייה מברזל, שלושה חדרי שינה, חדר כושר קטן ומטבחון מדוגם. ואת הכל עוטפות שלוש מרפסות דק משגעות, רק אל תנסו לפתוח את החלונות בחורף.

מגדל מאייר, מטבח
צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, מטבח
ציור מקורי של מיכאל ארגוב בשווי 50 אלף דולר | צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, מטבח
צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, מטבח
צילום: עמית גירון

 

המטבח בולטהאופ, השטיח איקאה

אחרי ההתרגשות הראשונית עברנו לטרנינג ונעלי בית, והאמת, תוך שעה הרגשנו בבית. מהר מאוד פשטה בקרב החבר'ה השמועה שאנחנו משחקים אותה רוטשילד בשדרות רוטשילד, והאורחים הגיעו בזה אחר זה. בדיוק כמונו, התגובות הראשונות שלהם היו קריאות התפעלות ופרצופים מוגזמים. כל 20 דקות הוצאתי סיור מודרך, עד שבסיור החמישי כבר הרגשתי כמו בעלת הדירה שמוציאה לאורחים שלה את העיניים, "את המטבח עשינו בבולטהאופ בגרמניה, והוא תוכנן במיוחד למידות הדירה; הארונות בטריקה שקטה, מוצרי החשמל חבויים, ואתם רואים את דלת הארון הזו? היא נראית לכם תמימה אבל היא דלת סודית. תיכנסו ותיהנו. האקססוריז בסלון מטולמנ'ס, כל הארונות בדירה בעלי הדלתות השקופות הם קאסטם-מייד והשטיח בחדר השינה מאיקאה. כן כן, איקאה, אנחנו לא רוצים לנקר עיניים". אחרי שסיימנו להתלהב מהדירה ומכל הפיצ'רים שלה, המשכנו להתלהב מהדירה. בין לבין גם אכלנו סושי, שתינו יין (קטע, הוא משכר בדיוק כמו בדירה שלנו בהוד השרון), ובעיקר פנטזנו: אילו היו לנו 75 מיליון שקל, המחיר המבוקש עבורה, האם היינו קונים אותה?

הדעות היו חלוקות. אחד אמר שהתקרה הגבוהה גורמת לו להרגיש כמו בחדר המתנה. אחרת אמרה שזה מטבח החלומות שלה. חבר נוסף אמר שדווקא על גג העולם הוא מרגיש איש קטן מאוד, אבל כולנו הסכמנו על דבר אחד: היינו שמחים לבלות כאן את הקיץ. או את החורף. או כל סוף שבוע שני. בקיצור, פנטהאוז ברוטשילד ונחלה בבני ציון – ואנחנו פחות או יותר מרוצים.

מגדל מאייר, פינת אוכל
פינת אוכל והכניסה לחדר המאסטר | צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, דר שינה מאסטר,  קומה1
צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, מרפסת קומה 1
אחת משלוש המרפסות | צילום: עמית גירון

כשכולם התחפפו והילדים נרדמו סוף סוף, לא היינו מודעים לכך, כי מתברר שנרדמנו גם אנחנו. מי שבישרה לנו על העובדה שנרדמנו לפני זמן קצר, הייתה השמש. כהרגלה היא זרחה בסביבות שש, ומכיוון שפרט לקצת  אטמוספירה לא עמד כלום בינה לבין הפנטהאוז שלנו, מהר מאוד התמלאה הדירה אור יקרות ובעקבותיו המולת צאצאים. אז אכלנו יחד צ'יריוס שהבאנו מבעוד מועד ועשינו דברים שבדרך כלל עושים בבוקר, גם כשסביבך קירות שיש בחצי מיליון.

לכל חלום יש מוצאי חלום, ובערב כבר היינו בדירתנו הממוצעת, אוכלים יחד חביתה ממוצעת. השמועה שאנחנו בבית התפשטה מהר, אבל הפעם אף אחד לא קפץ לבקר. בלית ברירה שמנו "הכלה מאיסטנבול", השתרענו על הספה (איקאה, נו מה) ושעטנו עם פארוק ברחובות בורסה עם הפורשה שלו. אח, לו הייתי אסמה. 

מגדל מאייר, סלון קומה 2
פינת הטלוויזיה בקומה השנייה | צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, סלון קומה 2
צילום: עמית גירון
מגדל מאייר, סלון קומה 2
צילום: עמית גירון
_OBJ

>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק

הכותבת הייתה אורחת בפנטהאוז במגדל מאייר