הדיירים: זוג הורים - האם, גליה ואנונו, מעצבת פנים, האב איש היי טק - עם שלושה בנים בני 17,13 ו-6.

הדירה: הבית שנמצא בשכונה ותיקה במרכז הארץ, נבנה על מגרש של רבע דונם. במקום עמד בית ישן על מגרש של חצי דונם ובמקומו נבנה בית דו משפחתי. בבית 240 מ"ר המתפרשים על פני ארבעה מפלסים. בקומת הקרקע נמצאים החללים הציבוריים – סלון, מטבח, פינת אוכל, פינת לימודים ושירותי אורחים, בקומה השנייה חדרי השינה והרחצה של ההורים ושני הילדים הצעירים. בעליית הגג מתגורר הבן הבכור ובמרתף ממ"ד המשמש גם כחדר משחקים. השכונה צמודה לפארק גדול והנוף הירוק נשקף מחלונותיו הגדולים של הבית ומהמרפסות.

את הבית הקודם שבנינו מכרנו תוך שנה, מכיוון שחשבנו לעבור לכמה שנים לארצות הברית. בסופו של דבר ויתרנו על הנסיעה, אבל תהליך המכירה כבר החל להתגלגל. קיבלנו הצעות משתלמות ובמקביל התחלנו לחפש מגרש חדש לקנייה והיו לנו כבר המון רעיונות לבית הבא. גילינו איך כל בית מייצר חוויות חדשות ועד כמה תהליך בניה או שיפוץ יכול להיות יצירתי ומרגש ולספק חוויה משפחתית משמעותית ומהנה. בבית הזה, המרוחק רק כמה בתים מהבית הקודם, אנחנו מאוהבים ומתכננים להישאר בו לפחות בשנים הקרובות.

גליה ואנונו, חוץ (3) (צילום: עמית גושר)
הנוף הירוק נשקף מחלונותיו הגדולים של הבית | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, חוץ  (2) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, כניסה (47) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, חוץ לילה (48) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, חוץ (27) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, חוץ (38) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, חוץ (40) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר

החזון: חלמנו על בית מעוצב אבל נינוח, כזה שמתאים להרגלים ולאורח החיים שלנו. היה חשוב לנו גם שהתכנון יהיה גמיש ויאפשר שינויים בקלות יחסית. אנחנו נוהגים לארח, אירוח יומיומי שאינו מתרכז סביב שולחן האוכל, ורצינו בית שיעודד מפגשים גם בין בני הבית וגם עם אורחים מבחוץ. אנחנו מאמינים בבית עם אמירה אישית ומחפשים תמיד פריטים ועיצובים שאנחנו מרגישים שמבטאים את האישיות שלנו ויוצרים סביבת מגורים שמחה ונוחה. ואכן, בתכנון הבית הוקדשה מחשבה רבה לחוויה שרוצים לייצר, לאווירה ולאופן השימוש בבית. סוויטת השינה של ההורים, למשל, נבנתה על פי "סכמת בית מלון". כך שכשאחד מבני הזוג ישן והשני מתארגן, מתקלח או מתלבש, אין הפרעה. אזור השינה נפרד לחלוטין מאזורי ההתארגנות. התכנון נבע מההבנה שככל שהילדים גדלים, שעות השינה של ההורים יותר גמישות.

היה חשוב לנו שהבית יתאים לנו בדיוק. זה הצריך מחשבה, בדיקה והתכווננות. התוצאה שווה את זה: בין שמדובר במגירה שהיא בדיוק בגובה המתאים לכוסות היין הגבוהות שלנו, או במכונת הכביסה והמייבש שנמצאים בגובה הנכון לנו שלא מצריך התכופפות ומאפשר תלייה ישירות ממכונת הכביסה. אבל הכי חשוב: אחר הצהריים החצר והבית מתמלאים באורחים בגילים שונים שנהנים מהשהות בו.

כמעט כל הפריטים בבית - מהנגרות, הריהוט והתאורה ועד לטקסטיל ולאמנות - עוצבו ויוצרו בארץ. אני מגלה שוב ושוב שיש לנו תעשייה נפלאה בעולמות העיצוב והבנייה. אנשים יצירתיים מאוד, עבודה ברמות הגבוהות ביותר, בחומרים, טכניקות ומחירים שמתאימים לשוק המקומי. זו הנאה גדולה עבורי לתכנן בדיוק את הרהיט, הווילון או המנורה שאני רוצה, למצוא את איש המקצוע המתאים ולחוות איתו יצירה משותפת. כך נוצר בית שהוא השתקפות שלנו, נוצרים קשרים נפלאים ונוצרת גמישות כשתמיד אפשר לחזור אל הספק ולשנות את הפריט כך שימשיך לשרת אותנו בעתיד.

כמו בבתים דו משפחתיים רבים, ישנו אילוץ של "קיר אפס", קיר משותף וחסר חלונות לכל אורכו של הבית. כמו כן, זהו מגרש צר וארוך, כך שרוחבו הממוצע של הבית כחמישה מטרים. הבית תוכנן כך שבסלון נוצר מעגל שיחה שמאפשר לאנשים ליצור קשר עין ולשמוע זה את זה. במטבח, שהוא גדול יחסית, אין יותר מכמה צעדים בין הכיור לכיריים או למקרר, ואת הכלים הנקיים מהמדיח ניתן לפזר בלי לזוז מהמקום.

לאורך הקיר המשותף נבנה גרם מדרגות יפהפה, מחופה באבן שעברה טיפול מיוחד המקנה לה תחושה ומראה שמזכירים שימוש בעור. בקומת הקרקע הותקן מעקה זכוכית בהתקנה נסתרת (א.א מראות) ובשאר הקומות מעקה ברזל שחור. חלק מהתפיסה בבית היא שמירה על ראש פתוח ומציאת פתרונות יצירתיים כשגם נושא התקציב מובא בחשבון. מעקה הזכוכית היה נכון לקומת הקרקע ,שם היה לי חשוב לצמצם את הנוכחות של גרם המדרגות הארוך. עם זאת זהו פתרון יקר יחסית ומורכב ליישום. לכן, בשאר הקומות בחרתי במעקה ברזל, כהה, עם אמירה עיצובית משלו כנגד הריצוף הלבן.

גם לנושא הלבשת הבית – בחירת החומרים, הריהוט, הטקסטיל, התאורה והאמנות הוקדשה מחשבה רבה. היה לנו חשוב שהבית יהיה של כאן ועכשיו, ישראל 2016. לא חיקוי של משהו שראינו במקום או בזמן אחר והעתקנו אלינו. זה מייצר אתגר, בין השאר בניסיון להימנע מטרנדים מקומיים חולפים. כאלו שנראים בכל פינה ולכן גם עשויים להימאס במהרה. חיפשנו את הדברים שמתאימים לנו וקיווינו ליצור אמירה אישית.

משך הבנייה: כשנה וחצי.

גליה ואנונו, סלון (44) (צילום: עמית גושר)
בית מעוצב אבל נינוח | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, סלון (46) (צילום: עמית גושר)
תכנון גמיש שמאפשר שינויים בקלות יחסית | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, קיר תמונות (4) (צילום: עמית גושר)
אוסף אמנות שנבנה במשך שנים | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, פינת עבודה(36) (צילום: עמית גושר)
פינת העבודה שממנה יציאה לחצר | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, פינת אוכל (7) (צילום: עמית גושר)
פינת האוכל. הילדים מעדיפים לעשות בה שיעורים | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, מדרגות (26) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, מטבח (35) (צילום: עמית גושר)
למטבח נבחר גוון אפור כהה | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו (34) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר

הנסיכה של הבית

המבואה: המבואה נועדה להגן על הפרטיות ולספק אתנחתא. קיר הכניסה מציג חלק מאוסף האמנות המשפחתי. שידת ברזל שחורה ונקיית קווים מספקת ניגוד מעניין לקיר העמוס.

פינת הלימודים: מימין לכניסה נמצאת פינת הלימודים. תוכנן ונבנה שולחן ארוך שנצבע בגוון כחול בהיר (נגריית אלון הרצוג).

מתוך פינת הלימודים נפתחת מבואה קטנה המובילה לשירותי האורחים. המבואה מאפשרת הסתרה של דלת השירותים ומוקם בה ארון שירות. הייתי צריכה למצוא את האיזון הנכון בין חללים פתוחים שאני אוהבת לבין הצורך במקומות אחסון שמאפשרים לקומה הזו להישאר מסודרת וחוסכים עליות מיותרות במדרגות.

גליה ואנונו, ג, קמין (33) (צילום: עמית גושר)
נהנים מהחוויה והיופי שבהתכנסות סביב האש המרצדת | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, מסדרון (11) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, מדרגות (49) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, מדרגות (9) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, מבט מהמרפסת (42) (צילום: עמית גושר)
מבט מהמרפסת | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, שינה (25) (צילום: עמית גושר)
חדר השינה. מיטה מרופדת בד ושולחנות צד | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, שינה (13) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר

שירותי האורחים: מכונים "הנסיכה של הבית". כיוון שמדובר בחלל קטן ונסתר, אבל כזה שרוב האורחים נחשפים אליו, אני לעתים קרובות בוחרת עבורו עיצובים נועזים יחסית. השירותים מרוצפים באבן טבעית כהה בדוגמת אידרת דג. על הקירות יושמה טכניקת צביעה המכונה "גלגלת חוזרת" שהיתה נפוצה מאוד בארץ בשנות ה-50. זכרתי את דירת השיכון של סבתא שלי. שם לכל חדר היה גוון אחר ועל הקירות יושמה השיטה הזו. זו שיטה פשוטה וזולה לייצר אפקט עיצובי. הנגרות מותאמת בפורניר אלון, ועל הקיר תלויה מראה משוק הפשפשים. מדובר בחלון שפורק מספינה ישנה, שופץ והוסב למראה.

משמאל לכניסה חלל פתוח ובו המטבח, פינת האוכל והסלון. הקומה כולה, כולל המטבח, מרוצפת בפרקט עץ אלון (Parqueteam). 

המטבח ופינת האוכל: למטבח נבחר גוון אפור כהה ומשטחי שיש קררה (שיש אליהו חסון). במרכזו של המטבח אי בגוון ירוק בהיר המשמש לאחסון וישיבה. את הארוחות אנו מעדיפים לאכול סביב שולחן האוכל, וכיסאות האי משמשים בעיקר כדי לארח לחברה למי שטורח במטבח (נגריית אלון הרצוג). מעל לשיש במטבח חלון גדול המשקיף אל עץ תפוז שמוקם מולו. נבחר תנור רחב במיוחד, ומשום כך הוא אינו מובנה אלא ממוקם מתחת לכיריים. מכשיר המיקרו גל מונח על השיש והוטמע ביחידת הנגרות הגבוהה. שולחן פינת האוכל נרכש בשוק הפשפשים ושופץ וסביבו כיסאות רטאן מודרניים.

הסלון: בסלון נמשכת העין אל קיר אחד המחזיק פונקציות רבות – טלוויזיה, שידת תקשורת, קמין המופעל באמצעות גז (אורטל קמינים) ומזגן. משיקולים אסתטיים נמנענו מהנמכות תקרה, וכל המזגנים בקומה זו מוטמעים בקירות. אמנם חימום באמצעות מזגן מספיק, אבל אנחנו מאוד נהנים מהחוויה והיופי שבהתכנסות סביב האש המרצדת בחורף.

החצר: הבית מוקף חצר, מרוצפת ברובה, וסביבה עצים בוגרים וצמחייה מגוונת. בפינת המגרש עץ גדול (ספוטה לבנה) שהגיע אליו לאחר שפונה מחוות ניסויים של משרד החקלאות. ראינו אותו והתאהבנו, היינו מסתובבים עם תמונות של העץ בטלפון. דימיינו את הילדים מטפסים עליו וכך קורה היום. על מנת להפוך את החצר לזמינה ונגישה תוכננו אליה שלוש יציאות שונות – לחצר האחורית מהסלון ומהמטבח ולחצר הקדמית מפינת העבודה.

גליה ואנונו, ג, רחצה (22) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, שירותים (6) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ג, רחצה  (21) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר

מוותרים על קירות לבנים

כשעולים לקומה השנייה מתחלף הריצוף לפרקט עץ צבוע לבן. בכניסה לסוויטת ההורים מבואה קטנה. מימין חדר הארונות, משמאל חדר הרחצה ומולנו הכניסה לחדר השינה. תכנון שמאפשר, כאמור, הפרדה מלאה בין אזור השינה לאזור ההתארגנות. בכל חדרי השינה חלונות גדולים המאפשרים כניסת אור ואוויר ומבט אל הנוף הירוק שנשקף מהם. בניגוד לקומת הקרקע בה כל הקירות לבנים, בחדרי השינה נעשה שימוש בצבעים שונים. מרגע שבחרנו רצפה לבנה היה לי ברור שאני מוותרת על קירות לבנים. אני מעדיפה מראה מרובה שכבות. את התקרות והפנלים בחרתי להשאיר בלבן. הניגוד הזה מדגיש את הצבעים שהם ברובם בהירים יחסית.

סוויטת ההורים: בסוויטת השינה של ההורים ניתן פתרון יצירתי למבנה הצר של הבית – חדר הארונות (סטודיו אבי רביבו) הוא למעשה מסדרון ארוך ומאוורר ובו ארון יעיל מאוד בהיעדר פינות מתות. לחדר הרחצה עוצב רהיט מפורניר אלון, יוצרו ידיות ומראה במסגרת פליז. בחדר מיטה מרופדת בד ושולחנות צד.

חדרי הילדים: לאורך המסדרון המואר ממוקמים חדרי השינה של הילדים הצעירים. לכל אחד חדר שינה משלו, אך חדרי הרחצה משותפים. גילינו שאפילו את שיעורי הבית הילדים מעדיפים לעשות בפינת האוכל ולא בחדרים הפרטיים. לצורך כך נבנתה בנגרות מותאמת פינת עבודה ולימודים בקומת הקרקע. בכל חדרי הילדים חלונות גדולים המגיעים עד הרצפה ומוגנים במעקות זכוכית. בניגוד לקומת הקרקע, שבה מוצללים החלונות באמצעות רפרפות חיצוניות, כאן נעשה שימוש בתריסי שלבים המאפשרים חושך מוחלט כשרוצים בכך, עם אפשרות לכניסת אור ואוויר טבעיים תוך שמירה על פרטיות.
בחדרו של הבן האמצעי שולחן צד ירקרק שנבנה על ידי האם ובנה ממשטח עץ המשמש להעמסה.
הבן הבכור מתגורר בעליית הגג שבה מרפסות גדולות המשקיפות אל נוף ירוק וגגות רעפים.

חדר רחצה ילדים: לחדר הרחצה של הילדים נבחר ארון כיור כחול, משטח קוריאן עם כיור אינטגרלי ומראה צהובה הוזמנה מחנות מסגרות ביפו. בו נמצאים גם מכונת הכביסה והמייבש. תוכנן קיר שירות כשהמכונה והמייבש מוגבהים, כדי לחסוך התכופפויות ולאפשר תלייה ישירות מהמכונה, לצדם ארון גבוה לאחסון מגב, מטאטא וכו' ומעליהם ארונות עד לגובה התקרה לאחסון חפצים שאינם בשימוש יומיומי.

המרתף: פונקציונלי ומשמש בעיקר לאחסון.

גליה ואנונו, חדר בן (16) (צילום: עמית גושר)
בכל חדרי הילדים חלונות גדולים עד הרצפה | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, רחצה (14) (צילום: עמית גושר)
חדר הרחצה של הילדים. ארון כיור כחול ומראה צהובה | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, רחצה (15) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר

הבית משקף את מי שאתם

דבר המעצב: לעצב את הבית של עצמך זו זכות גדולה, על אחת כמה וכמה כשזה המקצוע שלי. עם זאת, היה לי חשוב שגם שאר בני הבית יבואו לידי ביטוי. ראיתי בהם 'לקוחות' שדעתם צריכה להיות מובאת בחשבון. כל תהליך של יצירה הוא מהנה, אבל הדבר העיקרי עבורי הוא האנשים. במשך השנים הכרתי קבוצה גדולה של ספקים ואנשי מקצוע שהעבודה איתם היא חגיגה. זה מאפשר להפוך תהליך שהוא בבסיסו מלחיץ ואינטנסיבי להרבה יותר נינוח ומהנה.

לעולם לא אחזור פעמיים על אותו עיצוב כי העולם מלא באופציות נפלאות. כך גם בבית הזה, למרות שאנחנו אוהבים כל פינה בו, יש לי מחשבות רבות על דברים שהייתי יכולה לעשות אחרת, צריך להבין שזה התהליך. יש אינסוף אופציות, אבל בסוף צריך לבחור והתוצאה תמיד עולה על סך חלקיה. ביום שבו צריך לבחור פנל לרצפה, למשל, זו נראית בחירה גורלית, אבל בתוך מכלול הדברים שיש בבית מתוכנן היטב אין כמעט אף בחירה ש"עושה בית". נכון שהסכומים גבוהים והכל נדמה נורא חשוב, אבל לפעמים צריך לשחרר וחשוב ליהנות מהתהליך, אני מאמינה שזה מביא לתוצאות טובות יותר.

גליה ואנונו, ישיבה חוץ (31) (צילום: עמית גושר)
הבית מוקף חצר מרוצפת ברובה | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ישיבה חוץ (29) (צילום: עמית גושר)
עצים בוגרים וצמחייה מגוונת | צילום: עמית גושר
גליה ואנונו, ישיבה חוץ (5) (צילום: עמית גושר)
שלוש יציאות לחצר | צילום: עמית גושר

טיפ: שאלו כל הזמן "מי אנחנו ומה אנחנו רוצים מהבית שלנו". כשהבית משקף את מי שאתם הוא תמיד נכון ומהנה.

אין טעם להילחץ מאילוצים שצצים במהלך הבנייה. זהו טבע הדברים וכמעט כל אילוץ יכול להיפתר בדרך יצירתית שלעתים קרובות תיטיב עם הבית. לדוגמה, מטעמי רישוי נאלצנו לייצר "פיר" ארוך בחזית ולא אהבנו את המראה שנוצר. כדי לטשטש אותו תוכנן אלמנט ברזל ועליו צמח מטפס. זהו פתרון יצירתי ויחודי שהפך את החזית למעניינת יותר.

הקדישו זמן ותשומת לב מרבית בשלבי התכנון השונים. בקשו הדמיות, השוו לחללים שבהם אתם גרים היום, הבינו היטב לקראת מה אתם הולכים. בשלב התכנון יש גמישות מוחלטת ולעומת זאת לקבל או לשנות החלטות תוך כדי בנייה הרבה יותר מסובך ויקר.

תנו לדברים זמן. אוסף אמנות למשל לא נבנה ביום, ולפעמים יש לכם חלום על אלמנט ייחודי וייקח זמן עד שתמצאו את הדרך לממשו. אל תוותרו. חקרו, בדקו, נסו, השוו, התוצאה שווה את זה.

כסף-זמן-איכות, בחרו שניים בכל פעם. כולנו רוצים בית איכותי שיבנה במהירות ובעלות מינימלית. המציאות היא שהרבה פעמים צריך לבחור. אני בדרך כלל מוכנה להקדיש זמן כדי למצוא פריט איכותי בעלות סבירה, אבל לפעמים שווה לשלם יותר עבור הפתרון הנכון, או להסתפק באיכות מסוימת שמספיקה לנו באותו אזור.

פריט אהוב: ללא ספק מדובר באוסף האמנות המשפחתי. זהו אוסף שנבנה משך שנים ויש בו מהכל – אמנות מקורית (מעט יחסית), הדפסים בכמה עשרות שקלים שנרכשו בחנויות עיצוב בארץ ובעולם, אמנות עממית (כמו המפיות הרקומות ממקסיקו שמוסגרו ונתלו) ואפילו כמה יצירות שנעשו על ידי בני הבית, משפחה וחברים. יותר מהכל זוהי החתימה האישית שלנו כשמאחורי כל פריט יש סיפור שאנחנו נהנים לספר.

גליה ואנונו, ג, אגרטל קקטוס (17) (צילום: עמית גושר)
צילום: עמית גושר

רשימת מכולת:

שולחן קפה עגול בגינה – 690 שקל, פיק אפ - יונייטד סיטס.
שידת ברזל בכניסה – 5,000 שקל, ארטיג'אני.
מיטה זוגית מרופדת – 9,500 שקל, נגריית אבי רביבו.
שטיח בסלון – 4,400 שקל, שטיחי איתמר.
מנורת טיח ירוקה עם אהיל בעבודת יד של לה למפה – 1,200 שקל, וילה מרוק.
כורסה שחורה בסלון – 3,800  שקל, קסטיאל אז איז.
שולחן אוכל משופץ – שוק הפשפשים, 2,000 שקל.

גליה ואנונו – עיצוב פנים 

במדור הקודם: חיפה - אורבניות בברזל ועץ
לכל הכתבות במדור בשיפוץ