20 מטרים מהבית של אבּוּ טַבְּלֶה נמצא ואדי בשטח הפתוח, וחיות משק מסתובבות בו חופשי. תרנגולות, טווסים, תוכי ושני חמורים. הן לא מפריעות לאף אחד, ואף אחד לא מפריע להן. נהפוך הוא, התושבים בקצה היישוב אפילו נהנים מנוכחותן. בוואדי עומדים שני החמורים ומלחכים את העשב - האחת אתון שהמליטה לפני חודשיים, והשני בנה העַיִר. האב לא ידוע. "וואלה, כל בַּעַם שאני שומע בּוֹליטיקאי, אני אומר אולי זה הוא. אני לא יודע מי האבא של החמור הקטן", מסכם אבו טבלה את חוסר הוודאות בהומור של הפועל מאזור בית לחם בגדה המערבית.

>> לכל הכתבות בערוץ living 

עם 150 אלף עוקבים ברשתות החברתיות, לוח מופעים סגור עד נובמבר וסרטוני רשת שהפופולרי בהם הגיע ל-1.3 מיליון צפיות, אבו טבלה, האנטי כוכב המושלם, הוא הכוכב שמעיף את הראס לערבים ויהודים גם יחד. מאחורי הדמות של אבו טבלה עומד יוני שרון, אמן כלי הקשה, כוכב רשת שנשוי לשירן ואבא לשישה – הגדול בן 14 ואחריו בני 11, 9, 6 וחצי, 4 ו-3 חודשים.

"המתנחל הפלסטיני" שאימץ את שמו מתוף הטַאבְּלָה, מתגורר בכפר אלדד, יישוב מעורב של דתיים וחילונים בגוש עציון. מהבית הוא צופה להרים שמתחתיו, בואכה מדבר יהודה, ומהמרפסת של חדר השינה נשקף הר ההרודיון (הר הורדוס), אתר ארכיאולוגי משלהי תקופת בית שני שבו אותר קברו של הורדוס. "50 דקות ואני בים המלח ו-12 דקות מהר חומה", הוא מדייק את נפלאות המיקום. כשהוא עובר בכפר הערבי השכן, מבוגרים וילדים קוראים לו, צוחקים ומבקשים סלפי. "לא מפריע להם שאבו טבלה מתנחל. מגניב אותם שהוא מדבר ערבית, מכבד, לא מעליב, לא צוחק עליהם אלא איתם", הוא מסביר. הדמות נולדה מסרטונים מצחיקים לחבר'ה בתקופת הקורונה, סרטוני "דווקא" שיצאו משליטה, הוא קורא להם. "לא התחלתי עם זה כמחשבה לאופק פרנסתי ולא היה לי דף מטרות. זה פשוט קרה, והיום הקהל מרגיש שזה לא מישהו שמנסה לדחוף לו משהו או להשפיע עליו".

@abu_table #طبلة #ابوطبلة #drums #drummer #אבוטבלה #תיפוף #תופים #music ♬ צליל מקורי - אַבּוּ טַבְּלֶה ابو طبلة

השיחה הראשונה עם יוני תפסה אותו כשהוא בעיצומו של קילוף בצל. "אני מדבר ותוך כדי חושב על כל המשימות שיש לי ועל כל האנשים שאני צריך לחזור אליהם", הוא מתוודה ושולף את הסלולרי לתעד את הרגע. לשיחה השנייה מצטרפת שירן, אשתו, עובדת סוציאלית שחישבה מסלול מחדש בתקופת הקורונה ומצאה בלימודי הנדסאות אדריכלות במכללה בירושלים. "לא בגלל שאני חרדית, אלא בגלל הנוחות שיש שם לאמהות. אפשר להביא תינוק ללימודים", היא מסבירה. היא תל אביבית במקור, למדה בבית ספר ברחוב לילנבלום, וכילדה מבטיה היו נעצרים על המבנים הישנים והיפים של אלנבי ונווה צדק. בניית הבית ומחשבות על המקצוע הביאו אותה לעסוק במה שהיא אוהבת – אדריכלות. 

הם הכירו דרך חבר משותף. הוא יליד בית אל, בן 36, היא בת 37, והם נשואים 15 שנה. קודם לכן גרו בקרוואן ישן בעפרה, וכששמעו שעל הפרק ביישוב פרויקט "בנה ביתך", החליטו לבנות בו את ביתם. הם נחשבים דתיים לאומיים. לא תמצאו אצלם פינת נטילת ידיים, ולמרות כיסוי הראש של שירן, הוא לא תמיד על ראשה. "יוני יותר דוס ממני", היא אומרת ושניהם צוחקים. בעיצומו של החופש הגדול הם מרגישים כמו טורבו עם ששת הילדים. "בנינו בית גדול, חשבנו מה נעשה עם הגודל ואמרנו בוא נמלא אותו בילדים", הוא ממשיך עם הבדיחות.

אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון

"היה לי כיף לבנות את הבית, אחרי שכולם סביבנו בנו וידעתי לומר מה יפה ומה טעון שיפור", מספרת שירן. "הבנייה הערבית מרגשת אותי. אני אוהבת את הסגנון של יפו, עין כרם ורחביה ושל מרוקו. כשרצינו לבנות בסגנון הזה, אמרו לי שלא כדאי ואין קהל, אבל אמרתי שהגיע הזמן לחדש את הסגנון, ואם זו נישה מצומצמת, ארחיב ואעמיק את הידע בנושא כי אנשים כן מתחברים אליו". בעוד רוב חובבי הסגנון דוגמים קשת אחת או אבן בנייה אותנטית, הלכו השניים על כל הקופה. את אבן הביר זית מצאו לאחר חיפושים אצל קשיש מבית לחם, שמסתת אותה בעצמו ויוצר לכל אבן מראה אחר בעיבוד טובוזה (עם בטן). כמעט כל החלונות בבית מקושתים, והרצפה מאבן חלילה. "פחות ערבי, אבל טבעי", היא מוסיפה. את ההשראה למבנה קיבלה מהריאדים של מרוקו, חצר פנימית המשמשת כתחליף לסלון ולאירוח. "התב"ע לא אפשרה חצר פנימית, לכן תכננתי עם אחות של יוני, האדריכלית של הבית נעמי שרון, קומה עליונה שבנויה קצת שונה, כמעין מסדרון היקפי, הכי קרוב לריאד שיכולתי לייצר. החדרים ממוקמים מסביב למעקה, ויש קשר בין החלל העליון לחלל התחתון. גם המטבח סגור, בניגוד לאופן ספייס שמתכננים היום ושאפשר לראות בו הכול מקצה לקצה. הבנייה העתיקה קוסמת לי. אני אוהבת לפתוח דלת לחלל נסתר שהוא כמו עולם אחר. בשבילי זה בית עם הפתעות".

כדי להשיג את הדלתות והחלונות מפח צבוע תכלת פנה יוני לקשרים שלו בבית לחם. "הם היו בשוק שאני בכלל מבקש את זה, כי אף אחד לא משתמש בהם היום ובעלי מקצוע כבר לא מייצרים אותם, אפילו לא ברשות הפלסטינית. מה שכן, הקבלן שלנו מאחד הכפרים מאוד התרשם מהבנייה. בבנייה העתיקה יש קלאסיקה של קירות בעובי חצי מטר כמעט, קשתות ואבן, ואין על היופי הזה בכלל ויכוח, אפילו אם אתה לא מתחבר לסגנון. זה כמו לראות מרצדס שנת 75' יפה עם סמל למרות שאתה נוסע עם טסלה". ולא רק יופי וקלאסה יש בתריסים אלא גם פרקטיות, אומרת שירן. "הם הכי נוחים לפתיחה, פשוטים, פרימיטיביים לכאורה, לא חשמליים ושומרים על בטיחות מבפנים".

אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון

היא הייתה אמונה על עיצוב הפנים. לאחר שציירה את הבית על דף והגישה אותו לאדריכלית עם ויז'ן ברור, חומרים וצבעים, ליקטה את הפריטים שהיא אוהבת. ממרוקו הביאה ארבעה כיורים, מנורות, כריות ושטיחים. את אריחי הבטון המצויר לריצוף רכשו במודיעין. "ניסו להוריד אותנו מזה – זה יקר, זה מתלכלך, אריחים מצוירים בתכלת יהיו פאסה, הנחושת משחירה, הטיח מתלכלך, אבן חירבה מעמיסה. כמי שלקחה על עצמה את העיצוב, הייתי בלחץ, אבל ברוך השם, אני שמחה על התוצאה". ויוני מחזק: "צבעוני בקלאס, לא מקושקש, נעים, מרווח וגדול".

הבית צמוד קרקע, יושב על מגרש 600 מ"ר עם חצר גדולה. 220 מ"ר בנוי עם יחידה נוספת של 60 מ"ר מאחורי הבית. בקומה הראשונה, שגובה התקרה בה 3.40 מטרים, מבואה שפונה לכיוון מזרח. מעל הדלת מגן דוד חצוב באבן על ידי בעל מקצוע מבית לחם, העתק מממצא קדום שנמצא בחפירה ארכיאולוגית בכפר נחום. "הוא קיבל את העבודה על מגן הדוד בשמחה. אין להם שום בעיה עם זה והם עובדים איתנו בכל עבודה. אני מדבר את השפה שלמדתי מספרים, מדיסקים ומכך שהתערבבתי איתם. יש לי המון חברים מרמאללה, שכם ואיפה לא. מבחוץ זה נשמע 'מה יגידו כולם', אבל הדו קיום של היומיום לא מגיע לקדמת הבמה. בזמן הבנייה הייתי נוכח כל היום לצורך פיקוח ומדבר עם הפועלים ערבית (במבטא ערבי): 'תביא את הדלי, תיקח את זה, אנא תעבאן'. למדתי את המנטליות מסביב, את הגינונים, את הקריצות, את הסאבטקסט".

@abu_table #ابوطبلة #عرب #ابوبشير #بدو #عرب #يهود #حفلات @أبو بشير المعازي #אבוטבלה #קומיקאי #הופעות #הומור #תלאביב #סטנדאפ ♬ צליל מקורי - אַבּוּ טַבְּלֶה ابو طبلة

מול הדלת גרם מדרגות שהפרזול בו מושך את המבט של כל מי שנכנס לבית. משמאל המטבח עם כניסה מקושתת ועיטורים שציירה בת של חברים, ומימין המעבר לסלון עם אבן חירבה, שבו ספה ממרוקו עם עיטורים וציור נוף קדמונים תנ"כי מקומי שהוזמן מצייר ריאליסטי צרפתי שהוזמן אליהם הביתה. במטבח נגרות מעץ אלון טבעי ונגרות צבועה בירוק בהיר עם מוטיבים פרחוניים על הארונות ועל דלתות העץ. המשטח הוא שיש אבן חברון ואת החיתוכים הם מבצעים על קרש חיתוך. הם הניחו בו ספסל, כדי לחבר את הילדים עם שיחות בזמן הבישולים וההתרחשות במטבח. מתחת לגרם דלת מובילה לממ"ד, שהוא יחידת אירוח עם מקלחת ושירותים צמודים.

סוכת גפנים שמכסה חצי מרפסת

המדרגות לקומה השנייה מובילות לסלון ילדים, "כמו קַעְדֶה, סוג של ישיבה", מסביר יוני. "אמרו לנו אל תשקיעו כי אף אחד לא נמצא שם, אבל אנחנו רצינו להשקיע". הוא מעוצב בסגנון מרוקאי, עם ישיבת חי"ת מסביב לקיר, טלוויזיה, פינת מחשב ומעקה קל תוחם את המסדרון היקפי. חדרי השינה של הילדים, חדר גלריה וחדר כביסה ממוקמים שם, ובסופו של המסדרון, מעט מנותקת, נמצאת יחידת ההורים. היא פונה צפונה ויש לה מרפסת קטנה עם אריחי בטון מצוירים משכם על הרצפה. שירן: "כשבחרתי אריחים למקלחות, האופנה הייתה גרניט פורצלן מצויר ואריחים מלבניים בלבן. אמרתי לעצמי, אין מצב, לא יקרה אצלי. במרוקו מצאתי עוד כיור מהמם וידעתי שאמצא לו ייעוד, שהעיצוב יסתובב סביבו. בארץ מצאתי אריחי טרצו שהיו יקרים אבל לא ויתרתי עליהם". 

נוסף למרפסת הורים, יש בקומה השנייה גם מרפסת לכביסה ומרפסת קדמית עם אריחים מצוירים וסוכת גפנים שבנה יוני בהשראת סוכות מכפרים דרוזיים בצפון. "שם הגפן מטפסת ארבע קומות. אצלנו היא מכסה בינתיים כבר חצי מרפסת", הוא אומר על הבית שטבול בירוק. במסגרת החלוקה ביניהם, הגינה הייתה בטיפולו, וכדי לאזן בין הבית העירום עם בולטות האבן הכניס הרבה ירוק. הוא שתל שני עצי זית בני 25 שנה, עצי דקל, איקליפטוס, צפצפה, תאנים, תות, תות אפגני, משמש, תפוחים ואגוז מלך. את הטרסות מסביב יצר ממאות אבנים שאסף מהוואדי בתקופת הקורונה ובנה אבן על אבן.

במשך שנים הופיע עם דוד ד'אור ועד היום הוא מופיע עם הזמרים שם טוב לוי, מיקה קרני ורבקה זוהר. על המוזיקה הערבית וקטעי הסולו כלי הקשה שהוא מופיע איתם הוא מתאמן ב"מערה" – סלע בחצר שחצב בעזרת שני פועלים ויצר ממנו סטודיו לתופים. "זה המאן קייב שלי, חדרון אחד שלאף אחד לא יפריע אם אתופף גם ב-2 בלילה". את האריחים המעוטרים קנו בשכם, את הספסלים ממסעדה מרוקאית בירושלים שנסגרה, והציורים על הספה בעבודת יד. תופי מסגרת עגולים (תוף מרים) תלויים על הקירות. בכניסה למערה דלת ברזל שעיצבה שירן ‏וייצר רתך מכפר תקוע. חלון קבוע בדלת מאפשר כניסת אוויר.

אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
צילום: יוני שרון
אבו טבלה המערה  (צילום: אלי קוטלר)
צילום: אלי קוטלר
אבו טבלה  (צילום: יוני שרון)
"זה המאן קייב שלי, חדרון אחד שלאף אחד לא יפריע אם אתופף גם ב-2 בלילה" | צילום: יוני שרון
אבו טבלה המערה  (צילום: נעמה שטרן)
צילום: נעמה שטרן

יוני עדיין מופתע מהגיוון בקהל, כשבהופעה בבאר שבע יושבים ונהנים יחד "חבר'ה מהעיר, מתנחלים עם כיפה גדולה ופאות ובדואים מהפזורה ומרהט. בחיפה הרבה מהקהל ערבי, יהודי, ימנים, שמאלנים. הדמות צוחקת על המצב, על הפוליטיקה, על ימין ושמאל, על מה שקורה ועל המציאות שלנו והכול בהומור ובטוב. מישהו מג'נין התקשר אליי ואמר שהוא עוקב אחריי. עוקבים אחריי גם ערבים פלסטינים מחברון וגם ערבים ישראלים מכפר קאסם, מתל אביב, מדרום ומצפון". ההומור, הצחוק, הפשטות והיכולת להסתכל לאנשים בגובה העיניים ולא מלמעלה היא המפתח בעיניו. "שפה, הומור ומוזיקה הם שלושה דברים שאני מחזיק בהם ופותחים לאנשים את הראש והלב. השפה מגשרת, המוזיקה היא ללא מילים וההומור מצחיק אנשים. אני מרגיש את החיבור קורה".

בסרטונים שלו רואים רק חלק מהבית או החצר, משום שהוא לא משתף מהחיים האישיים ולא מכניס לבית. "עם מאות אלפי הצפיות אני מעדיף לשמור על פרטיות, מקום שהוא שלי. אני יורד לוואדי, מצטלם עם החמורים, לפעמים בחצר. הכול נגיש וזמין לי ואני משתמש במה שיש, לא מסדר שום דבר במיוחד, אבל אבו טבלה הוא דמות פשוטה, אז בטח שלא אראה תקרות גבוהות". מרצדס האספנות בקדמת הבית והפיג'ו הם חלק מהפרופס שלו. "המרצדס של השכן, ואת הפג'ו תיעדתי כשהרצף עבד אצלי". הסובארו שנת 93' היא דווקא שלו.

איך היה נראה הבית של אבו טבלה?

"בסגנון שלנו אבל עם הרבה אלתורים ובנייה לא מתוכננת ולא מוקפדת. אני מסתובב בכפרים ליד ורואה איך בונים בית במשך 20 שנה, באמיתי. קומה ראשונה לא צבועה אבל כבר נכנסים. ואז יש כסף, עושים צבע. הילד מתחתן, אז מרימים עוד קומה. הייתי נותן לאבו טבלה בית שלא נגמר אף פעם. זה מאפיין את הערבים שאני מכיר פה, ולא הישראלים. אצל היהודים הפינישים בנפשם, והבדלי המנטליות פוגשים אותך כמעט בכל שלב של בנייה. אם המרצפות לא תאמו, או הצבע לא בדיוק כמו שהיא התכוונה, שירן עמדה על כך שיסירו אותן או יצבעו מחדש. הקבלן באמת ובתמים לא הבין מה ההבדל, כי מבחינתו דומה זה מספיק, אותו דבר".

@abu_table

♬ צליל מקורי - אַבּוּ טַבְּלֶה ابو طبلة

לא פעם עמד בסיטואציות לא צפויות בינה ובין הקבלן אבל ידע לרכך ולטפל בהן בדרכו. "הייתי צריך לגשר בשפה ובמנטליות בגלל חוסר ההבנה. הקבלן נחמד מאוד ואנחנו בקשר, אבל גם את הבית שלו הוא אף פעם לא סיים לבנות. לא עשה איטום בגג וכל שנה יש לו נזילות, והוא הקבלן. אצלנו בבית הוא פוגש פקח בנייה ואישה פדנטית, ועוד כזו שאומרת לו מה לעשות. עכשיו לך תסביר לו את האירוע הזה. הוא שואל אותי בערבית 'מי הבעל בית, אתה או היא?' היא רושמת לו צ'ק והוא לא מבין מה פתאום אישה רושמת צ'קים, שואל איך היא נוגעת בכסף. ואני עונה לו 'אנחנו תחת הכיבוש של האישה. כמוך, מקבל פקודות'. אני מגחיך את המצב. כי אצלו אין מצב שאשתו תרשום צ'ק". גם בין בני זוג עלולים להיות פיצוצים בזמן בנייה של בית, "אבל אצלנו הכול ברור – אנחנו מחליטָה הכול בבית. היא בבית 100 אחוז, אני על החוץ וזה עבד. חילקנו בינינו ולא התערבתי לה בשום דבר. הייתה לנו תקופה מדהימה של יצירה והתרגשויות כמו אצל ילד שבונה בלגו".

איך יוני כאבו טבלה?

שירן: "אני משועשעת לחלוטין מהדמות ונהנית לראות אותו מתפתח, אוסף קהל, מקבל פידבקים. ללכת איתו זה לא פשוט. השיחה איתו כל הזמן נקטעת בגלל התגובות, אבל אני מפרגנת לחלוטין. כשהתחיל אמרתי לו, אתה זה שהובלת אותי למי שאני, שאמר שהאדריכלות צועקת לי מכל הכיוונים. אני לא הדמות הכי אופטימית שיש, אבל לא אפריע לך, צא לדרך".

מה אתה מאחל לעצמך?

יוני: "זוגיות טובה, מאושרת, בריאה ומאפשרת. לשגשג, לצמוח וליצור. לגדל ילדים בטוב, ושאנשים מכל הכיוונים ייהנו במיוחד בתקופה שבה לוקחים הכול לקצה. אישית אני מחכה שהגשם יבוא וישטוף את הטרפת ונחזור לשגרה. אבו טבלה מאחל بالنجاح والتوفيق للجميع (בהצלחה ושגשוג לכולם)".