הדיירים: אני – ורד (33), מעצבת פנים; בן זוגי מורן (34), צלם, והבת שלנו דניאלה (3.5).
הבית: הדירה שלנו נמצאת במרכז הכרמל בחיפה, בבניין ותיק וקטן ובו חמש דירות. הבניין בערך בן 50 שנה, בשכונה ותיקה, והדירה מעולם לא שופצה לפני שנכנסנו לגור בה. הבניין נמצא על צלע הר, עם נוף מרהיב של הצפון וכמובן הים - ביום עם ראות טובה אנחנו רואים אפילו את החרמון.
עוד בערוץ עיצוב הבית:
- לכל הכתבות בערוץ living
- שתי דקות לקח לדיירים להחליט על רכישת הבית הישן בתל אביב
- המתנה המטורפת שהמלכה תיתן להארי ומייגן
החזון: כשמורן ואני היינו רווקים, גרנו בדירת סטודיו מדהימה, לופט חיפאי שהיה מקום מדהים ליצירה, אגירה (שנינו אספנים), אירוח ורביצה. אחרי שנולדה לנו בת עברנו לבית החדש, והיה חשוב לנו להתאים אותו למצב המשפחתי החדש, אך לשמר גם אלמנטים מהדירה שעזבנו שמאוד התאימה לנו, לאורך החיים ולצרכים שלנו.
אנחנו אוהבים לארח הרבה, ואוהבים שחברים ומשפחה שבאים אלינו ומרגישים אצלנו כמו בבית. המחמאה הגדולה ביותר שאני יכולה לקבל היא שאורח מוריד נעליים, מתיישב ומרגיש חופשי ונינוח בביתי בדיוק כמוני. לכן הורדנו את רוב הקירות בבית ויצרנו חלל ציבורי גדול ופתוח עם המון חלונות שנותנים תחושה של מרחב. האזורים השונים בחלל מוגדרים על ידי רהיטים ואביזרים – כמו בלופט. כך גם יש תצפית מדהימה לנוף של חיפה כמעט מכל נקודה בבית.
כמו לרובנו, גם לנו היה תקציב מוגבל לשיפוץ. החלטנו להשקיע אותו בדברים קבועים שהם חלק מהמבנה ושלא מחליפים אותם בתדירות גבוה, כמו הרצפה, החלונות, הקרמיקות והדלתות. מעט מאוד רהיטים ואביזרים קנינו. את חלקם קיבלנו בירושה מהסבים והסבתות, כמו הוויטרינות שבמקלחת ובפינת האוכל (שהיו ארונות משרד בחדר העבודה של סבא שלי), פינת האוכל ומכונת התפירה בחדר השינה. אחרים אספנו מהרחוב או קנינו בשוק הפשפשים ושיפצנו בעצמנו. יש גם לא מעט דברים בבית שעיצבתי בעצמי.
משך השיפוץ: חמישה חודשים.
הדירה הייתה מחולקת לארבעה חדרים ואחד החדרים הוביל לחדר אחר - דבר די אופייני ושכיח בבנייה הישנה באזור. החלטנו שזו חלוקה פחות פרקטית בשבילנו, ולכן יצרנו מסדרון בין שני החדרים וכניסה נפרדת לכל חדר. בהמשך המסדרון הוספנו שירותי אורחים וממ"ד המשמש כיום כחדר אורחים.
פתחנו את המטבח שהיה בחדר סגור. את משטח העבודה הצבנו כך שהצלע הארוכה ניצבת מתחת לחלון שהגדלנו ופונה לנוף, והצלע הקצרה מפרידה בין המטבח לסלון, בדיוק מול החלון הצרפתי. אחד הפריטים האהובים עליי במטבח הוא מתלה הסירים שקניתי אצל מורטרו בשוק הפשפשים בחיפה. כשיש לי משהו חדש בבית וכולם חושבים שמאז ומעולם הוא היה שם - אני יודעת שעשיתי בחירה נכונה שמתאימה בול.
בגלל שבמטבח יש ארונות תחתונים בלבד, הייתי צריכה מקומות אחסון נוספים. תכננתי מזנון שיעמוד ליד הקיר, מאחורי שולחן האוכל, וינצל כמה שיותר מקום. הצעות המחיר שקיבלנו מנגרים היו גבוהות מאוד, ולא יכולנו להוציא עוד סכום כסף כזה. לכן התפשרנו, קנינו שלושה ארונות קטנים באיקאה והצבתי אותם כך שהם נראים מחוברים אחד לשני. מעליהם תליתי מדף שהוא אחד הפריטים האהובים עליי בבית ונקנה באחת החנויות האהובות עליי ביותר – "מפעם" בשוק הפשפשים בחיפה. זו בעצם הייתה התפשרות שסופה בפינה יפהפייה, פרקטית ואהובה עליי ביותר.
לצורך הגדלת החלל המרכזי הורדנו קיר בין הסלון לבין החדר הסמוך. במקום הקיר יצרנו מחיצת מדפים דו כיוונית, ועליה מונחים דברים שימושיים לסלון ולחדר העבודה שממוקם מאחורה. את המעבר מהמשרד למסדרון שמוביל לחדרים השארנו כדי ליצור זרימה טובה של אנרגיה ואוויר בבית, וגם כדי שבמקרה הצורך נוכל בקלות לסגור מחדש את הקיר וליהנות מחדר נוסף בבית.
את העמדת הרהיטים בחלל המרכזי תכננתי בצורה שתעזור לי להגדיר את האזורים בבית. הספה שממוקמת במרכז החלל יוצרת הפרדה ברורה בין פינת האוכל לסלון, ומסביבה מיקמתי את הפינות השונות. אני מאוד אוהבת להשתמש ברהיטים ושטיחים להגדרת חלל. לא תמיד צריך להצמיד את הרהיטים לקירות.
מול המטבח נמצא החלון הצרפתי. כשתכננתי את הפינה שליד החלון היה לי חלום שהיא תהפוך להיות פינת משחקים לילדה שלי, וכשאהיה במטבח אוכל להיות איתה בקשר עין ואינטראקציה כשהיא משחקת. הארגזים שמתחת לספסל שיצרתי למרגלות החלון משמשים לאחסון משחקים שלה. דניאלה, הבת שלי, קוראת לפינה הזו מיטת כריות, וזו אכן הפינה האהובה עליה ועל החתול שלנו. בקיץ כל כך כיף לשבת עם חלון פתוח על הערסל וליהנות ממשב רוח נעים, ובחורף להדליק את הקמין, להתכרבל בשמיכה ולהסתכל על הגשם.
>> רוצים עוד? עשו לייק ל-living בפייסבוק
כל הדלתות בבית לא חדשות - כולן מבניינים ישנים ומורן ואני שיפצנו אותן במו ידינו. כמה מהן הן הדלתות המקוריות מהבניין הקודם שגרנו בו. שתיים מהן ממוקמות בחדר השינה, ומשמשות אותנו כמתלה לאביזרים כמו צעיפים וחגורות. שתיים נוספות שיפצנו והוספנו להן זכוכיות חדשות והן הדלתות לחדר האמבטיה שלנו. ומעבר לכך שבעינינו הן יפות מאוד, הן בעלות ערך סנטימנטלי בשבילנו.
החלק של הלבשת הבית הוא השלב שבו אני מתחילה להכניס את הנשמה לבית, להכניס חיים - את החיים שלנו. זה שלב מרגש שבזכותו הקירות וקורות הגג הופכים ל"בית". רק אחרי שסיימנו לטפל בחלוקת החלל, התאורה, המבנה והגימור, נוכל לחשוב מהם החפצים שאנחנו רוצים בבית. העיצוב צריך לבוא מבפנים החוצה, וכך ייווצר מעגל שהעיצוב משפיע על הרגשתנו הפנימית בצורה שמתאימה לנו ביותר. המקום שאנחנו נמצאים בו, מי שאנחנו ומה שאנחנו אוהבים משמשים אותי כאבני דרך ומתווים את העיצוב. אז הבית מתאים לנו באמת.
בית הוא מונח רגשי, ולא רק מבנה מוחשי ושימושי. שינוי צבעי הקיר, לדוגמה, יכול להפוך חדר ממקום שמשרה אווירת עייפות, שעמום או אי נוחות, למקום שופע חיוניות וחום. השינוי מתרחש ברמה הפיזית על קירות הבית, אך ההשפעה היא רגשית לגמרי. אני מאמינה שעיצוב הוא כלי המשמש אותנו כדי ליצוק תוכן ומשמעות. החיים הנינוחים במובן הרחב הם תוצאה של עיצוב מוצלח. לכן זה שלב שלוקח קצת יותר זמן. לפעמים אני חושבת שהוא לא נגמר לעולם, ממשיך להשתנות ביחד איתנו ובהתאם לחוויות היומיום והאהבות שלנו.
במדור הקודם: תוך שתי דקות הם החליטו לקנות את הבית הישן בתל אביב
לכל הכתבות במדור בשיפוץ
סגנון העיצוב המועדף עליי הוא מאוד אקלקטי. אני מתרגשת מסגנונות רבים ולכן אני דוגלת בשילובים לא קונבנציונליים של סגנונות שמשמחים אותי - שילוב של ישן וחדש, הרבה מאוד טקסטיל, חומרים וטקסטורות, עבודות יד, וכמובן חפצים אישיים רבים ואמנות. גם מורן אוהב לאסוף דברים, כמו התקליטים בסלון שהוא אוסף שנים. הוא גם שותף מעולה למציאת אוצרות ברחוב ושיפוצם.
שימוש בפריטי וינטג' ויד שנייה אופייני מאוד לעיצוב שלי. מבחינתי זו השקעה לקנות רהיט ישן, שעשוי מחומרים טובים שמתיישנים יפה, בעלי גימור איתן שהזמן השאיר עליהם בעיקר סימני בליה עדינים שמספרים לנו על העבר של הרהיט. מעבר למיחזור, החשוב ביותר בעיניי, יש כאן גם ערך היסטורי שמוסיף הרבה אופי וייחוד לחלל.
מבחינתי המקור של עיצוב טוב הוא שימוש בחומרים איכותיים. אני מקפידה על עבודה עם חומרים טבעיים ושילוב של הרבה מאוד צמחייה בבית, שמוסיפה אווירת טבע ומעבירה בי תחושה של התחדשות, חיים וצמיחה.
עיצוב: ורד פיכמן, veredfichmann@gmail.com
עיצוב הבית לי ולמשפחתי הוא תהליך כיפי, מאתגר ומתמשך. לא פשוט להיות גם המעצבת וגם הלקוחה, אבל התוצאה מאוד משקפת אותנו כמשפחה וכל אחד מאתנו כיחיד. הבית ממשיך להשתנות כל הזמן וכבר אפשר למצוא בו עוד הרבה דברים שלא רואים בתמונות.