כך לפחות אני מניח.
אם היא חושבת שהיא תעבור דירה בזמן הריון, תסתובב ותשגע את הסבלים שעה שכרסה בין שיניה, היא לא יודעת על מה היא מדברת. השיפוץ לבדו הרי עומד להיות סיוט. לשפץ ולהרות באותה השנה? מאחל לך הצלחה, וויליאם יקירי, בבוקר בו אישתך תתעורר מוקדם מרוב בחילות, ותגלה שבמקום הכיור המרובע שהזמינה, חזי בנק שלחו לה כיור אובאלי. בוא נגיד שלמשחק הקריקט שקבעת לצהריים, אתה כבר לא תגיע חי.
טיפשה שלא פנתה אליי. כל המשפצים ערבים זה לזה. בשמחה הייתי יושב איתה ורואה את התוכניות של האדריכל, אולי אפילו לוקח אותה לאיש שלי בהרצל שעושה לי את הספה, ובדרך היינו קופצות לסיבוב בשוק הפשפשים. על ספל רוזטה בקפה פועה הייתי מראה לה בביישנות את התוכניות לדירתי שלי, שגודלה מן הסתם כמבואה למגורי המשרתים של ארמון קנזינגטון, היא הייתה אומרת שזה נראה לה מאוד קטן, אני הייתי עונה שתסתום את הפה כי לפחות אצלי אין ציורי שמן מוגזמים של סוסים, וזהבים על התקרה, והיא הייתה צורחת שמה בכלל הבאתי אותה למזבלה הזאת ושהיא שונאת וינטג'.
"ומה את בדיוק?", אני עונה לה, "כשאליזבת מסתכלת עלייך, זה בול מה שהיא רואה: וינטג'. וינ-טג'. גרוטאה מהשוק". אבל למחרת היא הייתה מתקשרת ומתנצלת, ואני הייתי מבין שהמסכנה הורמונלית עכשיו ונסערת, ולפיכך היא קצת חשה.
חשה = חושבת את עצמה. לא "חשה את עצמה", אלא פשוט "חשה". זה בסלנג של צעירים. בחיי.
רץ בפייסבוק: אעאעאעאעאע
שתיקה. גלגול עיניים.
"אף אחד לא אומר יותר OMG", אמרה לי הבכורה, והקטנה הוסיפה: "אלא אם כן הוא עושה חיקוי של פרחות". החיים שלי הם חיקוי של פרחות, אבל לא נכנסתי איתן לזה. במקום זה גלגלתי עיניים וכמעט גרמתי לעצמי לפזילה, ואמרתי: "ברור".
מסקנתי מאותו הערב – ואני חושש שידידותיי המתבגרות הגיעו לאותה המסקנה – היא שמעיין הנעורים שלי יבש לחלוטין. הספינה אשר עגנה בו, זה מכבר הפליגה. אני חושב שמה שמכר אותי זו שיחת השיפוצים הבורגנית שניהלתי עם הוריהן דקה קודם לכן, במלכה נשאתי נאום ארוך וחופר בנושא גב מיטה, שעה שהדור הצעיר – כמה מפתיע – עסק בגלגול עיניים. הדבר היחיד שאני שוקל לאמץ בהשראתן הוא הביטוי הפייסבוקי השכיח "אעאעאעאעאע", שפירושו קריאת התרגשות. כשמבטאים את זה בקול, זה נשמע כאילו צעקת והתחשמלת בו-זמנית.
"אבל זה רק כל מיני חשות מגימנסיה הרצליה משתמשות בזה", הבהירו לי הבנות, "למשל: 'אעאעאעאע אני טסה לחו"ל אעאעאעאע'".
נו, זו הרי השכונה החדשה שלי. מוטב שאאמץ את הז'רגון המקומי. מה חבל שעד כה מאמציי להשתמש בו נשאו פירות עלובים במיוחד:
"אעאעאעאע המתקין של החלונות מגיע סוף סוף לקחת מידות השבוע אעאעאעאעאע".
או: "אעאעאעאע הורדתי את הנגר בעוד 2000 שקל אעאעאעאע".
יש לי רק אחד שאולי עובד: "אעאעאעאע קניתי מחמם מגבות לאמבטיה אעאעאעאעאע".
חצי עובד.
מעתיק ספות, יש לכם בעיה?
את קייט זה ודאי לא מטריד. אני הבנתי השבוע שסיכויי להיות בן אצולה זהים לסיכויי להיות בן נוער, ולכן מצאתי כאמור איש ברחוב הרצל שמוכן לייצר לי תמורת אלפים בודדים חיקוי של הספה המושלמת שראיתי בחנות ידועה, ושמחירה ההוגן 32,000 שקל. צילמתי לו אותה באייפון, עודי מעמיד פנים בצורה משכנעת שאני סתם כותב אס.אם.אס, רק ששכחתי להשתיק את הטלפון ולכבות את הפלאש, וברגע האמת נשמע קליק רועם ברחבי החנות השקטה והאלגנטית, ואור לבן ומסנוור הבזיק מן המכשיר.
המוכרות ההמומות בהו בי בזעזוע. רציתי להתנצל על שצילמתי את הספה, לשקר שאני לא מעתיק אותה, להשמיץ את הטכנולוגיה של אפל, אבל כל מה שיצא לי זה "OMG".
אם כבר חיקוי של פרחה, אז עד הסוף.