חג השבועות הוא אחד משלושת הרגלים בהם עם ישראל היה מצווה לעלות לרגל. מקור השם מגיע מספירת שבעה שבועות מיום למחרת הפסח ועד שבועות – ספירת העומר.
יש המפרשים גם כי במילה שָׁבוּעוֹת קיימות שתי שְׁבוּעוֹת חשובות:
הראשונה, שבועת אלוהים לעמו: הקדוש ברוך הוא נשבע שלא יחליף את עם ישראל, העם הנבחר שלו .
השנייה, שבועת עם ישראל לאלוהים: "נעשה ונשמע" במעמד הר סיני.
הביכורים בחיינו
הקשר בין התורה, המועדים והטבע, מתקיים גם בחג שבועות. המועד שבו נחגג החג הוא עונת הקציר, בהתאם לעונות השנה, ומכאן שמו: חג הקציר. ואם מתחיל הקציר, הרי שבכורות הקציר הם הביכורים. ומכאן שמו הנוסף, חג הביכורים.
היזכרו באירוע מכונן שהיה לכם בחיים, רגע של החלטה חשובה או צעד משמעותי שעשיתם. כעת חישבו על אירוע שאולי קשור לאירוע המכונן, שהתרחש מאוחר יותר, ואולי בו באמת קצרתם את הפירות. אלה החיים. אנחנו במחזוריות של הטבע, יוצאים ממקום צר לאיזושהי חירות במחשבה וזה רגע מכונן, ולאחריו, אחרי זמן מה אפשר להינות מהעמל שהושקע.
ניקח לדוגמה נישואים. עבור מי שרוצה להקים משפחה, החתונה היא אירוע מכונן. זמן מה אחר כך, כל ילד שנולד, כל נכס משותף, כל תמיכה הדדית – אלו הם הפירות, הביכורים, זמן הקציר.
חג מתן התורה: חג בלי תאריך
חג מתן התורה מציין מעמד מאוד מרגש. ועדיין, בניגוד לחגים אחרים, אין בתורה תאריך לחג השבועות אלא רק שבעה שבועות מחג הפסח. איך זה ייתכן?
ובכן, לא סתם לחג השבועות אין תאריך. הרעיון מאחורי החסר הוא לקשור אותו לחג הפסח, ליציאת מצרים. כשעם ישראל יצא ממצרים יוחסו לו מ"ט (49) שערי טומאה. כלומר, במהלך יציאת מצרים ועד ליום מתן התורה עם ישראל עבר תהליך של היטהרות. כעת, כשהעם מוכן, ניתנת לו התורה במעמד מחייב מאוד: נעשה ונשמע לצד הבטחת הבורא שלעולם עם ישראל יהיה העם הנבחר.
ובמבט על חיינו היום: יציאת מצרים היא בגדר האירוע המכונן ורצוף הניסים. רגע של יציאה לחירות ויציאה ממיצרים פנימיים. חג שבועות ומתן תורה הוא הפרי של הבחירה בחירות.
רוצים לקצור את הפירות? חישבו, איפה בחיים שלכם אתם מצמצמים את עצמכם ואת האמון העצמי שלכם. מה אתם יכולים לשחרר היום, כדי לקצור פירות בעתיד הקרוב, ואילו פירות אתם מייחלים לקצור?
שבו וכתבו אותן, לפני החג. בליל שבועות, עם הרבה כוונה ורצון טוב. עם שמחה, ציפייה והתלהבות, פנו אל אלוהים ובקשו את כל אותן בקשות. אם תוכלו, בקשו כל בקשה 12 פעמים - ממש כמו קורבן הנשיאים (אליו נתייחס בהמשך). זה זמן מתן תורה, זמן שכינה בו הכול אפשרי, אם רק באמת נאמין!
קורבן הנשיאים: כל אחד יחיד ומיוחד
בפרשת השבוע, פרשת נשא, כל אחד מ-12 הנשיאים של 12 השבטים בא ומגיש את הקורבנות שלו. הקורבנות זהים לכולם, הנוהל הוא אותו נוהל, ועדיין כתובה אותה פסקה 12 פעמים, רק שם הנשיא והשבט משתנים. מדוע ישנה חזרתיות?
על פי הפרשנות, הסיבה לכך היא שאלוהים רוצה להדגיש שכל נשיא וכל שבט נחשבים ומיוחדים בפני עצמם. כל נשיא ושבט מביאים איתם אנרגיה אחרת, כוונה אחרת, אולי אפילו בקשות, חלומות ושאיפות אחרות, רצון פנימי לקציר אחר, לביכורים אישיים אחרים. ולכן, לא רק שיש פסקה לכל אחד ואחד, אלא אלוהים מוסיף ומקצה יום בשבוע לכל נשיא. יש מי שראה אותם ורואה אותנו.
לא משנה כמה פעמים תעשו משהו שמישהו אחר כבר עשה, כל חיוך ומאור פנים, כל ברכה שתתנו – עם הכוונה שלכם, נחשבים עולם ומלואו בעיניי אלוהים.
ברכת הכהנים – תבורכו וברכו את ילדיכם
ואחרי שהזכרנו כמה חשובה הכוונה, הבקשות והאנרגיות, מופיעה הברכה הכל כך חשובה הזו ואיתה נסיים:
וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר: כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אָמוֹר לָהֶם:
יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.
וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַאֲנִי אֲבָרֲכֵם. (במדבר ו', כ"ב-כ"ז).
אלוהים אומר לכוהנים, אוהבי העם ונטולי האינטרסים, לברך את העם. הם המתווכים של הקודש, הקורבנות, העם מול אלוהים. ולא די בזה, הברכה היא של הקדוש ברוך הוא: ואני אברכם.
אל תקמצו בברכות, תנו בנדיבות ובאהבה רבה. כל ברכה נחשבת, כל אחד ואחת מכם נחשב.ת.
חג שבועות, ביכורים, קציר ומתן תורה שמח!
