לפני עריכת הקידוש בסדר פסח, נוהגים לומר ברצף את 15 סימני הסדר: "קדש. ורחץ. כרפס. יחץ. מגיד. רחצה. מוציא. מצה. מרור. כורך. שולחן עורך. צפון. ברך. הלל. נרצה". לאחר מכן ניגשים לעריכת הסדר על-פי הסימנים שאמרנו.
מכיוון שהסימנים אינם תמיד ברורים לכולם, ביקשנו את עזרת חב"ד בפירושים והבהרות שיהפכו את סדר פסח הקרוב להרבה יותר ברור ומהנה.
מהי משמעות סימני הסדר?
קדש
קידוש על היין. בליל הסדר מוזגים כוס יין לכל אחד מהמסובים. בכל הקידושים אנו אומרים: "זכר ליציאת מצרים" מכיוון ששורש קדושת ישראל החל להתגלות ביציאת מצרים.
ורחץ
נטילת ידיים ללא ברכה - לצורך אכילת הכרפס (סלרי) לאחר הטבלתו במי-מלח. נטילת הידיים נדרשת מאחר והבא לאכול דבר שטיבולו במשקה, חייב בנטילת ידיים תחילה (כמו לפני אכילת לחם). מפאת ספק ברכה אין מברכים על נטילת הידיים.
כרפס
אכילת הירק לאחר הטבלתו במי מלח - זכר לַלדמעות שהיו זולגות מעינהם של ישראל כשהיו עובדים קשה. הכרפס עוד יופיע בשירת מה נשתנה: "שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת, הלילה הזה שתי פעמים" (טבילת הכרפס במי מלח והמרור בחרוסת).
יחץ
בציעת המצה האמצעית מבין 3 המצות בקערת הסדר לשניים והטמנת החלק הגדול יותר עבור האפיקומן. את החלק השני של המצה אוכלים בהמשך כחלק מסעודת החג. המצה מכונה "לחם עוני" היות והיא עשויה כמנהג העניים מקמח ומים שלא החמיצו (תפחו). חציית המצה נעשית כחלק מסמליות "הא לחמא עניא" לחם העניים אשר מסתפקים בחצי מצה בלבד.
מגיד
קריאת ההגדה. מעבר לחובה היומית לזכור את יציאת מצרים כל השנה, בפסח אנו מצווים לספר עליה באריכות: "כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". אירוע יציאת מצרים אמור להותיר עלינו רושם. אנו מעמיקים בו ומעבדים אותו מעבר לקריאה חפוזה ואגבית, ככתוב: "בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים".
רחצה
נטילת ידיים עם ברכה לפני אכילת המצה והסעודה.
מוציא
ברכת "המוציא לחם מן הארץ" על המצה
מצה
ברכה מיוחדת "על אכילת מצה" ואכילתה.
מרור
אכילת המרור. נהוג לאכול חסה ולטבול בחרוסת בעדינות על מנת שלא לבטל את הטעם המר של עלי החסה. המרור נאכל לזכר שעבוד בני ישראל במצרים ומרירות חייהם.
כורך
אכילת "כריך" של מצה ומרור טבול בחרוסת כאשר הם כרוכים יחדיו.
שלחן עורך
סעודת החג. כל המסובים יושבים לאכול יחדיו. מסובים הם מי שיושבים בחצי שכיבה חצי ישיבה, משהו שאנשים עשירים וחופשיים היו עושים בעבר. כיום ניתן לדמות זאת לסוג של ישיבה על כורסא. ביום רגיל אנו יכולים לאכול כרצוננו, אך בליל הסדר אנחנו צריכים לאכול כמו אנשים עשירים ובני חורין, משמע מסובין, ולו בתחושה.
צפון
אכילת האפיקומן אותו הצפנו-החבאנו קודם לכן. שימו לב לא להיות שבעים מדי מסעודת החג, כדי שתוכלו לקיים כראוי את מצות אכילת האפיקומן בסיומה.
ברך
ברכת המזון לאחר הסעודה. למעשה, המצוות היחידה בתורה המחייבת אדם לברך על משהו היא מצוות "ואכלת ושבעת וברכת".
הלל
אמירת פרקי ההלל לאלוהים.
נרצה
העושה כסדר הזה, מרוצה לשמים. כלומר, רצוי וחביב לפני הקדוש ברוך הוא.
חג שמח