מהי חלוציות ומהי השתמטות? על קהילות תורמות וקהילות מתחמקות

השותפות בהגנה על ישראל היא אולי הברית המרכזית והיסודית בחיים שלנו כאן, במדינה שמאז הקמתה נמצאת תחת איום בטחוני מתמיד. בתי הקברות הצבאיים בכפרים הדרוזים מעידים אילמים על ברית הדמים.
בסוף השבוע האחרון נפלו בקרב שני אחים לנשק בני העדה הדרוזית. הפיגוע בהר הבית חשף שוב כמה חייב הציבור היהודי בארץ הכרת תודה על השותפות בנטל ההגנה על המדינה, לתושבי הארץ שאינם יהודים, אלה שכבר מימי הקמת המדינה לוקחים חלק פעיל בהגנה ומשלמים בדם. בתי הקברות הצבאיים בכפרים הדרוזים מעידים אילמים על ברית הדמים.

לפני חמישה שבועות נהרגה על משמרתה שוטרת משמר הגבול הדס מלכא. אשה לוחמת, המצטרפת אל שורה מכובדת של נשים שמגינות בגופן על בטחון המדינה ביבשה, באויר ובים. השותפות בהגנה על ישראל היא אולי הברית המרכזית והיסודית בחיים שלנו כאן, במדינה שמאז הקמתה נמצאת תחת איום בטחוני מתמיד.

מי פוגע במורל העם?

בפרשת השבוע שלנו בני ישראל נמצאים בעבר הירדן, ממש לפני השלב של חציית הירדן וכיבוש הארץ, ואז מגיעים נציגי השבטים גד וראובן ומפתיעים את משה המשתוקק להגיע כבר אל הארץ המובטחת - ארץ כנען: "וּמִקְנֶה רַב, הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי-גָד--עָצוּם מְאֹד; וַיִּרְאוּ אֶת-אֶרֶץ יַעְזֵר, וְאֶת-אֶרֶץ גִּלְעָד, וְהִנֵּה הַמָּקוֹם, מְקוֹם מִקְנֶה. וַיֹּאמְרוּ, אִם-מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ--יֻתַּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ, לַאֲחֻזָּה: אַל-תַּעֲבִרֵנוּ, אֶת-הַיַּרְדֵּן".
אחרי 40 שנות נדודים במדבר, רואים בני גד וראובן שטח שמתאים להם והם רוצים בו. מספיק להם, הם לא רוצים לחצות את הירדן לארץ המובטחת ודווקא מתאים להם להישאר בעבר הירדן. משה ממש מופתע וכועס ובזעמו הוא מאשים אותם בכך שהם פוגעים במורל העם ושהם כמו המרגלים: "וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת-לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--מֵעֲבֹר, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-נָתַן לָהֶם, יְהוָה". משה יודע שהכניסה לארץ תהיה כרוכה במלחמה והוא חושש מכך. החשש הוא מכך שבני השבטים הללו ישתמטו משירות ויפגעו במוטיבציה של שאר העם לשרות הצבא. "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לִבְנֵי-גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן: הַאַחֵיכֶם, יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה, וְאַתֶּם, תֵּשְׁבוּ פֹה?".
אני "שר לך"
המחלוקת בין השבטים לבין משה נפתרת כאשר מנהיגי גד ונפתלי נשבעים כך: "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ, גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים, לְטַפֵּנוּ אֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים, לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל! לֹא נָשׁוּב, אֶל-בָּתֵּינוּ--עַד, הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ, נַחֲלָתוֹ". הם מבטיחים למשה שהגברים יצאו חלוצים לפני המלחמה ויעזרו לכל העם לכבוש את ארץ כנען ורק אז ישובו חזרה לעבר הירדן. ההצהרה הזו מרגיעה את משה: "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה, אִם-תַּעֲשׂוּן אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה: אִם-תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי יְהוָה, לַמִּלְחָמָה. הְיִיתֶם נְקִיִּם מֵיְהוָה, וּמִיִּשְׂרָאֵל; וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם, לַאֲחֻזָּה". וכך היה. עבר הירדן הפך לנחלתם של שבט גד ראובן וחצי שבט המנשה.
גם היום אנחנו מתרגשים כשחיילים יהודים מגיעים לשרת בצה"ל כחיילים בודדים בשעה שהם משאירים את משפחתם הדואגת בתפוצות ישראל בעולם. הם משמשים דוגמה ומופת לאחיהם החיילים הישראלים ומשפחותיהם רואות שליחות במעשיהם. לעיתים אנו רואים כיצד מוקירה החברה הישראלית תודה לחללים שנפלו במלחמה, כשליחים מקהילה יהודית רחוקה.
בצד השני ישנם שבטים /קהילות ישראליות שחיים כאן איתנו ואינם לוקחים חלק במשימה הקשה של הגנת המולדת. מה הם יסבירו למשה? כיצד הם עומדים לפני אלוהים במשפט על ההשתמטות שלהם? האם הם לא קוראים עמנו השבוע את הפרשות? כמו אז גם היום יש חלוצים ההולכים לפני המחנה. הם יהיו דוגמא ומופת. וישנם משתמטים שקרובים אלינו כאן מאד פיזית, אבל רחוקים מאתנו נפשית. הם לא לוקחים חלק במעשה הקשה של ההגנה על המולדת. לפעמים נראה שהחברה בישראל כבר התייאשה מהמאבק היסודי הזה על שוויון בנטל. ברוך השם שיש את פרשת השבוע ואת משה שמזכירים לנו בשפה פשוטה וברורה מה היא חלוציות ומהי השתמטות.

הכותב הוא מנכ"ל בינה, התנועה ליהדות חברתית