שבעה נקיים: לא סופרות אותם

שנתיים חלפו מאז התחתנה הדס, צעירה דתייה מירושלים, עם בחיר ליבה שאיננו דתי. כשהגיעה למדריכת הכלות ידעה שבן זוגה אינו מתלהב (בלשון המעטה) מכל ענייני ההרחקות והטבילה והיא התלבטה יחד עם המדריכה כיצד לפעול כדי שתוכל להקפיד על המצווה ובו זמנית לשמור על שלום בית ולמנוע חיכוכים מיותרים עם בעלה לעתיד. מדריכת הכלות לימדה אותה את כל ההלכות וגם סיפרה לה על הפתרון של טבילה דאורייתא.

הדס שלא ידעה שאפשרות זו קיימת בכלל שמחה והחליטה לוותר על ספירת שבעה נקיים כסוג של "פשרה" בינה לבין בן הזוג. "אני רוצה לשמור על טהרת המשפחה. זה מאוד חשוב לי", היא ממהרת להסביר. "מבחינתי זוהי המתכונת ששנינו מסוגלים לקיים בחיי הנישואים שלנו מבלי להיכנס למתחים. בגדול אני מאמינה, שזוגות מעורבים, ואפילו דתיים, שחווים קושי גדול מול הלכות טהרת המשפחה כמות שהן היום, לא ידונו אותם על כך לכף חובה בבית דין של מעלה. אני חושבת שזהו פתרון ראוי לא רק לזוגות הסובלים מעקרות הלכתית ולא צריך להיות מקרה מיוחד כדי לנהוג כך".

מתברר שהדס לא לבד. בשקט בשקט, בחדרי חדרים, הולכת ומתרחבת תופעה בקרב הציבור הדתי־לאומי, מהפכה שקטה בתחום טהרת המשפחה שבה נשים שומרות על תהליך הטהרה לפי התורה, ממתינות שבעה ימים מיום הופעת הווסת ובתום ההמתנה הן טובלות, אך מוותרות על ספירת שבעה נקיים.

תקנה זו של ספירת שבע יממות נוספות, בהן הן נקיות לחלוטין מדימום התפתחה בתהליך. בתחילה הייתה תקנת רבי לפיה יש לחוש לחמור מבין שתי אפשרויות: נידה או זבה. שכן הדין של זבה קטנה (שראתה יום או יומיים) הוא ששומרת יום כנגד יום ונטהרת למחרת הזיבה, דין זה קל מדינה של נידה דאורייתא שאינה נטהרת לפני חלוף שבעה ימים מאז שראתה דם ולו יום אחד. ודינה של זבה גדולה (שראתה שלושה ימים) הוא לספור שבעה נקיים ולהיטהר, דין שהוא חמור מנידה שיכולה להיטהר גם אם ראתה כל שבעת הימים דם. נמצא שאישה שרואה למעלה משלושה ימים ברציפות צריכה להחמיר ולספור שבעה נקיים על פי תקנת רבי זו. גם מי שראתה יום אחד צריכה להמתין עד תום שבעת הימים כדין נידה החמור מדינה של זבה קטנה. על תקנת רבי זו נוספה חומרא דר' זירא המבוססת על מנהג בנות ישראל שהחמירו על עצמן שעל כל דם תשבנה שבעה נקיים. גם אם מדובר בראייה של יום אחד או יומיים. למעשה, הן הוסיפו על עצמן יום אחד בלבד.

תקנת רבי מבוססת על החשש לבלבול בין דם נידה ודם זיבה. למעשה הוחלט להגדיר את כל הנשים כספק זבות. וחומרא דר' זירא לפי הבנת הראשונים קשורה לכך שיש מצבים שבהם ראיה מועטה עשויה לגרור חובה לספירת שבעה נקיים. בעיקר כשמדובר בדם שהאישה רואה ביום האחרון לספירת שבעה נקיים. שאז צריכה לספור מהתחלה. משום כך החמירו על כל ראייה מועטה לספור תמיד שבעה נקיים. עם השנים חומרא זו התקבעה כדין בסיסי בהלכות טהרת המשפחה וזו מכונה בגמרא "הלכה פסוקה".

לאורך השנים נשמעו דעות שונות בהתייחסות לחומרתו של רבי זירא - שמא מדובר במנהג (כיוון שמקורו במנהג) או הלכה. ואם מדובר בהלכה האם היא מוגדרת כדרבנן או אפילו כספק דאורייתא שחמור יותר כיוון שהיא מבוססת על חשש וספק באיסור דאורייתא. הרמב"ם למשל התייחס לתקנת רבי כאל גזירה ואל חומרת רבי זירא כאל חומרא יתירה (נוספת) על התקנה. הרי"ף אף הוא טען שמדובר בהלכה פסוקה והרב קוק טען כי דין זה הוא ככל איסורי דרבנן ואף פחות מזה, שכאשר עולה צורך להקל (במקרה של פיקוח נפש) ניתן לעשות זאת.
בשנים האחרונות, יותר ויותר זוגות החליטו לוותר על ספירת "שבעה נקיים", רובם עושים זאת ללא היתר של רב. זוגות אלו החליטו כך, לא מסיבות רפואיות כגון עקרות הלכתית (מצב בו הביוץ של האישה יוצא במהלך שבעת הנקיים, כך שבעצם בני הזוג מפספסים את ההזדמנות להיריון), אלא מסיבות אחרות לגמרי.

התעוררות מלמטה

לשגית (29) מזִכרון יעקב, היה ברור כבר לפני 12 שנה שלאחר החתונה היא תטבול מדאורייתא ולא תספור שבעה נקיים, למרות שאף אחת במעגל סביבה לא נהגה כמוה. "אני נשואה שלוש שנים, והנושא עלה ביני לבין בן הזוג כבר לפני החתונה. הוא סמך על שיקול דעתי ואמר שמה שאני מחליטה הוא איתי. כבר מזמן מצאתי אזכורים באינטרנט על כך ובלוגים פה ושם, אך מה שסגר אצלי את הפינה היה הרצאה ששמעתי מפי ד"ר רוזנק בכנס 'קולך' 2007. הוא דיבר על ספרו 'להחזיר טהרה ליושנה', בנושא העקרות ההלכתית, ומשם הדיון התפתח לשבעה נקיים בכלל גם בקרב זוגות רגילים. כאישה נשואה, המציאות של לא לגעת בבן הזוג למשך שבועיים נראתה לי מופרכת והרגשתי שלא זו 'כוונת המשורר'.

"קרבה פיזית היא אחד המרכיבים החשובים בקשר ביני לבין אישי. כשאת נמצאת במערכת יחסים, זו הדרך הבסיסית ליצירת קשר והבעת חיבה הכי טבעית: נגיעה קטנה על הכתף, חיבוק. אני מאמינה שעם מודעות לעצמנו ולגופנו ישנם כלים להבחין בין נידה לזבה ולכן אין צורך בחומרה הזאת".

מה את חושבת שצריך לקרות כיום בתחום הזה?
"לדעתי, כל מדריכת כלות צריכה להציף את הנושא ולהביא למודעות של הכלה את האפשרויות העומדות בפניה. כנ"ל מדריכי חתנים. מעבר לזה, אני חושבת שהמהפכה בנושא זה תבוא מלמטה, מהשטח. מפה לאוזן, מאישה לחברתה. איני מצפה מיועצות הלכה או מרבנים שיפרצו את הדרך עבורנו. זה התפקיד שלנו", היא אומרת בהחלטיות אך מיד מבקשת להבהיר. "יש לי רק הסתייגות אחת: כל מי שרוצה לשמור נידה דאורייתא, צריכה לגשת לכך ממקום של בירור מעמיק ולימוד ההלכות ולא להקל ראש בעניין".

 לקראת מקדש

הרבנית רבקה שמעון (67) מירושלים, נשואה למעלה מ־40 שנה. היא מדריכת כלות, מנחת זוגות ופובליציסטית בנושאי זוגיות. יחד עם ד"ר דניאל רוזנק היא ייסדה אתר שנקרא "להחזיר טהרה ליושנה".

"נחשפתי לדינים של הזבה בשיעורים של דינה הכהן לפני 30 שנה. למדנו על כך שאנו שומרות טהרת המשפחה כמו זבות כדי לשמר דיני מקדש. מאוחר יותר שמעתי מאחותה, הרבנית שלומית רוזן, שהרב מרדכי אליהו זצ"ל, הורה להן להתיר לזוגות חילונים לשמור טבילה מדאורייתא.

"בשנת 2004, כשגיליתי שיש הדרכה כזו לזוגות, כתבתי על כך מאמר ב־nrg, שאנחנו כיום, דתיים כחילונים, צריכים לשמור כך. חייבים להתקדם לקראת דיני מקדש ונשים תהיינה חייבות להבחין בין נידה לזבה: הזבה הגדולה חייבת להקריב קורבן לפי התורה, בעוד שנידה לא. הבחנה זו חייבת להילמד היום. נשים צריכות לקחת אחריות על גופן ולדעת להבחין בין נידה לזבה. רבנים שונים מסכימים על הדבר הזה, שבעידן מקדשי אנשים יצטרכו להיות בקיאים בהבדלים; שכן דינים אלה הם מערכת הלכות שנכתבו למציאות מקדשית של טומאה וטהרה - עוד לפני הקשר בין איש לאשתו. נשים, למשל כלות, שעולות היום להר הבית חייבות להתמצא בדינים הללו".

המאמר של שמעון שכאמור התפרסם לפני למעלה מעשור עורר שערורייה גדולה. רבנים וגם נשים אחרות כתבו מאמרי תגובה זועמים והיא וד"ר רוזנק ספגו המון ריקושטים, אבל זה לא עצר מבעדם להמשיך לחקור ולפרסם עוד מאמרים בנושא.

"זמן קצר אחרי כתיבת המאמר פנה אליי ד"ר רוזנק והציע שנערוך כתבה על הנושא. אז גם נחשפתי לעובדה שנשים שהביוץ שלהן יוצא במהלך שבעה נקיים, נוטלות הורמונים כדי לשנות את הביוץ, והייתי בהלם כשלמדתי על הנזק הפיזי והבריאותי הנגרם מכך. על פי סקר שערכה ד"ר דרורית הוכמן כ־ 25 אחוז מהנשים (!) בקהילת מודיעין עילית, מבייצות בזמן שבעה נקיים, סביב היום העשירי לתחילת הווסת. מצב זה יוצר את העקרות ההלכתית הידועה!", מדגישה הרבנית בקול נסער.

"לגרום לנשים ליטול הורמונים כדי לשנות את מועד הביוץ שלהן - כמוהו כלהכניס אותן להיות שפנות ניסיון במעבדה! לגברים לא היו עושים את זה. לעולם לא. תכתבי את זה, זה חשוב!", היא מבקשת. "כמו גם באמצעי מניעה: כמעט בכל המקרים אמצעי המניעה הקונבנציונאליים הם חודרניים ופולשניים כלפי גוף האישה. כמו כן, למדתי מד"ר רוזנק שהחשק המיני של האישה עולה דווקא בתוך השבעה נקיים".

ד"ר רוזנק והרבנית שמעון החליטו יחד לחקור את הנושא והם שוחחו עם קבוצה גדולה של נשים. במהלך הראיונות, כך טוענת הרבנית, עלו בקרב מרבית הנשים רגשות כמו דיכאון ואשמה על כך שהן רוצות אישות דווקא בזמן שהן אסורות. גם גברים עימם שוחחו דיברו על הקושי להתרחק למשך כל כך הרבה ימים ועל כך שבזמן הזה מתעוררים מתחים בבית.

"בשבעה נקיים נוצר איזשהו חלל ריק בחיי הזוגיות, כך עלה משיחותיי עם נשים אלה. בעיניי, החומרה של בנות ישראל מסמלת את האבֵלות של עם ישראל אחרי החורבן. כיום, כשעם ישראל בארצו ואנחנו בעידן אחר לחלוטין, אנשים מרגישים שהצער הזה מיותר. לפי כמות הפניות שאני ועוד רבניות ומטפלות גוף־נפש מקבלות, עולה שהתופעה היא בממדים של אלפים, צעירות כמבוגרות. צריך שיהיה מאגר של רבנים ורבניות שיודעים לפסוק, שייתנו מענה לצורך הזה".

"נוצר איזשהו חלל ריק בחיי הזוגיות", הרבנית רבקה שמעון | צילום: באדיבות מגזין נשים

יש לך סיפורים שזכורים לך במיוחד?
"יש כל כך הרבה! התקשרה אליי אישה צעירה, נשואה עם ילד, שלפני זמן קצר היא ובעלה עברו תהליך של התחזקות וחזרו בתשובה. אלא שרק אז התחוור לה שהיא מבייצת בזמן שבעה נקיים ויש לה עקרות הלכתית, תופעה שלא חוותה בזמן היותה חילונית. אבסורד, לא?"

"אישה אחרת התקשרה להתייעץ איתי ושיתפה בכך שבעלה אינו שורד את תקופת ההרחקות הארוכה, והוא שוקל לחיות עם עוד אישה כידועה בציבור. לאחר שיחה מקיפה איתו ואיתה, פרשתי לפניה את האופציה של שמירה דאורייתא, ומאז ב"ה הם חיים בשלום. אגב, הרבה זוגות שעברו לשמור דאורייתא מדווחים על ירידה במתח, פשטות בזוגיות, אווירה נעימה בבית, בקיצור - שלום בית".

איך את מרגישה עם הידיעה שאת משפיעה על כל כך הרבה נשים וזוגות שינוי שהוא מצד אחד פריצת דרך, ויש רבים שיאמרו: פריצת גדר?
"זה משמח אותי, כי זה מסמל בעיניי תהליך של גאולה שאנחנו מתקדמים לקראתה. תהליך בלתי נמנע בעיניי, שנובע משיבת ציון ומהרצון לחיים שמחים יותר, טבעיים יותר, כמו בזמן שבית המקדש היה קיים. אני שמחה מכל העשייה שלנו בנושא. בימים אלה ממש נוצר פורום רבניות ומנחות פוריות בשיטה טבעית, שמטרתו לקדם את המודעות של נידה דאורייתא בקרב הציבור".

הכדור במגרש שלהן

"לאחר 15 שנות נישואים נדהמתי לגלות שיש בכלל דבר כזה טבילה דאורייתא", מספרת מיכל מינצר (54), מדריכת כלות מוסמכת וקואוצ'רית, מדריכה זוגות לחיי נישואים ומיניות, שנשואה כבר 33 שנה, אם לשישה וסבתא ליותר. "עד אז נאמר לי שמה שנוהג היום, ספירת שבעה נקיים, הוא דין תורה. פתאום הרגשתי מרומה כי כל השנים, כשהרגשנו קשיים בשמירה על דינים אלה, חשבנו שמשהו אצלנו לא בסדר. מאז שגיליתי שזו חומרה הלכתית, הייתי בעמדת התנצלות בפני כלות שהדרכתי והתקשיתי לתווך להן את ההלכה. רציתי להשאיר להן ולבני זוגן את ההחלטה איך לנהוג. לא רציתי לרמות אותם כפי שרימו אותי. אין צורך בעקרות ההלכתית כדי להבין שההלכה הזו היא בעייתית כלפי חיי נישואים תקינים".

אני לא בטוחה שכולם חשים כמוך. יש כאן הלכה וזה לא כל כך משנה אם זה נוח או לא נוח למישהו.
"הרבה פוסקים ופוסקות אומרים: זו הלכה. אין לזה קשר לגוף או לידע רפואי. הנתק הזה מאוד מקומם אותי. כל ההלכות האלו נוגעות לגוף והוא הנושא העיקרי כאן. אצל המון זוגות החשק המיני של האישה עולה בזמן שבעה נקיים. אין לזה שום התייחסות בהלכה. הגיע הזמן להשתמש בידע הרפואי כדי לפסוק הלכה, כמו החיבור בין מדע והלכה במכון "צומת". יש המון פתרונות הלכתיים נועזים בנושאים כמו שבת למשל, המותאמים לחיים מודרניים, ומשום מה כל התחום של טהרת המשפחה נותר מאחור".

איך את מדריכה כלות וזוגות היום, עם כל מה שאת יודעת?
"כשזוגות מגיעים אליי, אני קודם כול שואלת אותם, עם איזו עמדה הם מגיעים לנושא טהרת המשפחה. יש זוגות שנחושים בדעתם לשמור על טהרת המשפחה, ועם זאת - תוהים איך בכלל יעמדו ברף הזה. אני פוגשת גם זוגות שבני הזוג אינם באותה רמה דתית. כשאני מציגה בפניהם את ההלכה כמות שהיא עם כל דיני ההרחקות, אני נתקלת בלא מעט מבטי הלם. אלה לא אנשים של 'להכעיס', אבל הם לא מצליחים לעכל את החומרה הזאת. כמדריכת כלות, אני מחויבת להנחות אותם לחיים על פי ההלכה כפי שהיא היום, אך חשוב לי מאוד לחשוף בפניהם את האלטרנטיבה. לא להרדים. שיהיו ערניים. אני מציבה את האתגרים ההלכתיים העומדים בפניהם, ומדגישה כי האחריות מוטלת עליהם. זה מבורך בעיניי, שהכדור עובר למגרש שלהם. כך יותר ויותר נשים תהיינה מודעות לגופן ויזהו דימום שהוא בעייתי ולא וסת רגילה. בכלל, אני דוגלת באוטונומיה בשמירת הלכה. למה שאישה תעמוד בפני חקירה של בלנית, ויש כאלה, מתי והאם עשתה הפסק טהרה? למה שהרב או יועצת הלכה ייכנסו לכל הרזולוציות האלו של צבע הכתם וכו'? הכי טבעי בעולם שאישה תעשה זאת על גופה שלה".

מה חשוב לך שיקרה בתחום הזה?
"לחזק את המודעות של אנשים לכך שההלכה הזו של שבעה נקיים, לא הייתה מלכתחילה בימי בית המקדש, אלא נקבעה בעקבות מציאות. אני מאמינה שהשינוי יבוא מלמטה. כיום כבר קיים פער משמעותי בין ההלכה הפסוקה לבין מה שקורה בשטח".

"הנתק הזה מאוד מקומם אותי", מיכל מינצר | צילום: סיגל קרימולובסקי , באדיבות מגזין נשים

מחוץ למשחק

רבקה, מיכל, הדס ושגית אומנם מייצגות תופעה הולכת וגדלה, אך הן בעמדת מיעוט. שמירת שבעה נקיים היא עדיין בגדר הלכה המקובלת על מרבית הזוגות שבוחרים להקפיד על טהרת המשפחה. בשונה מהעמדה אותה הן מייצגות, רבים חשים שהלכות אלו לא רק שאינן פוגעות בזוגיות אלא הן אף תורמות לקשר ושומרות עליו משחיקה. יתרה מכך, רבים רואים בתופעה הזו של "לקיחה ההלכה לידיים" - תופעה שלילית המציבה סימן שאלה על מעמדם של איסורי דרבנן. רבניות ויועצות הלכה רבות שוללות לחלוטין את השיטה הזו ורואות בכך מדרון חלקלק המוביל ליציאה מעולם ההלכה.

"באופן שאני רואה את הדברים, ישנן שתי קבוצות נשים המאמצות את המנהג הזה", מציינת תרצה קלמן (36), יועצת הלכה, מנהלת אתר יועצות ההלכה של מדרשת "נשמת", דוקטורנטית במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטת בן־ גוריון ואם לחמישה. "קבוצה אחת היא של נשים הבוחרות במודע שלא לקבל את העולם ההלכתי ונוהגות אחרת ממנו לאחר מחשבה ועיון. הקבוצה שנייה היא של נשים הפועלות כך מתוך שמועה, שלא למדו את הנושא אלא משנות את ההתנהלות ההלכתית שלהן בעקבות שמועות. כלפי הקבוצה השנייה יש לי צורך וחובה לומר את הדברים בצורה הברורה ביותר".

מה זה אומר? איך את מתייחסת לטבילה דאורייתא?
"אין לנו כיום אפשרות לדעת בוודאות מתי האישה נחשבת נידה דאורייתא. מה שמוצע בספר של ד"ר רוזנק אינו חלק מהשתלשלות ההלכה המקובלת ואינו פועל יוצא שלה. לבוא ולומר - אנחנו ננהג כמו שנהגו לפני עידן הגמרא משמעו ויתור על תורה שבעל פה. הלוא בכל תחום אנו נוהגים כדברי חכמים ואף פעם איננו מקיימים דאורייתא אלא תורה שכוללת תורה שבכתב ובע"פ יחד - כך בדיני כשרות, בהלכות שבת, ובכל נושא שתבחרו. "לכן הספר הזה כל כך מסוכן בעיניי, כי כבר פגשתי נשים שהפסיקו לשמור הלכה מבלי לבדוק וללמוד את הדברים בעיון, הרבה פעמים בלי שבכלל קראו אותו בעצמן, רק על סמך מה שהבינו ממנו משמועה. מי שעושה כך מבחינתי 'יצאה מהמשחק'. היא נוהגת לפי שיטה שוודאי שאיננה ההלכה היהודית מדורי דורות".

גם אוריה מבורך (33) מגוש עציון היא יועצת הלכה מטעם מדרשת "לינדנבאום" ודוקטורנטית בתוכנית למגדר באוניברסיטת בר־אילן, וגם היא חשה בדומה לקלמן שמדובר בתופעה בעייתית. "אותי אישית התופעה הזו מצערת", היא מציינת בראשית שיחתנו. "הזוגיות היהודית והמשפחה היהודית אלו מבנים שמבוססים על שמירת הלכה, וטבילה דאורייתא היא מעשה שאין לו גיבוי הלכתי, למעט מקרים חריגים מאוד. לא יעלה על הדעת לאדם שומר הלכה לסנן את הלכות דרבנן מתוך קיום המצוות שלו, זו לא דרכה של תורה. יחד עם זאת, אני שמחה לראות שיש כיום בקרב רבנים ופוסקים את ההבנה של חשיבות טבילה דאורייתא במקרים מיוחדים כגון עקרות הלכתית, ששם בוודאי יש להעדיף זאת על פני שימוש בהורמונים שמסכנים את האישה".

בתור אחת שמייעצת רבות לנשים יצא לך להיתקל ברצון או בצורך של אישה לוותר על שבעה נקיים, ללא עקרות הלכתית.

"הגיעה אליי פעם אישה בדיכאון, עם נטיות אובדניות, שאמרה שהדבר היחיד שמציל אותה מלשקוע וממש מבריא אותה זה המגע האינטימי והחיבוק של בעלה. פניתי לפוסק להתייעץ איתו. הוא הסכים שהפרמטר הנפשי כאן מאוד משמעותי, והתיר לה - באופן חריג ומשום שזה מקרה קיצוני- לטבול דאורייתא. התייעצו איתי גם זוג מעורב שהגבר דתי והאישה לא והיו המון מתחים שהגיעו לידי כך שהאישה הציבה אולטימטום: 'או אני או הטבילה!'. הפניתי את השאלה לרב, שהתיר לה לטבול דאורייתא. הפעם לבן הזוג היה קשה לקבל את זה. הסברנו לו שיש כאן עניין של שלום בית שמתיר את האיסור במקרה המיוחד הזה. אגב היום היא חזרה לשמור שבעה נקיים! ברור לי שזה בשל הגמישות וההבנה בהן טיפלנו בנושא הזה, מה שאפשר לה להתחבר מחדש להלכה ממקום של בחירה. אני רוצה להדגיש שמדובר במקרים חריגים בהם ניתנה הפסיקה באופן מאוד אישי ולא גורף".

"זו לא דרכה של תורה", אוריה מבורך | צילום: משולם לוי, באדיבות מגזין נשים

נראה, כי הפולמוס סביב העניין הזה, וזהירותן המרובה של כל המרואיינות, ללא יוצא מן הכלל, מעידים כי הנושא טעון ורגיש אצל כל אחת, בין אם היא מקפידה על קלה כבחמורה ובין אם היא בעמדה אחרת, של בדיקה ורצון לשינוי. יצאתי מהשיחות עם הנשים הללו עם לא מעט הרהורים ושאלות פתוחות: האומנם העניין של דאורייתא ודרבנן פשוט כפי שנראה ממבט ראשון או שהנושא אכן מורכב מכדי לחשוב שיש בידינו הכלים להתמודד איתו בכוחות עצמנו, מה שלא עשו אבותינו ואימהותינו דורות על דורות? יחד עם זאת, מרגע שהחל שינוי שוב אי אפשר להחזיר את הגלגל אחורנית ולא ניתן להתעלם ממנו. אם אומנם השינוי בפסיקה יבוא מהשטח או לא יבוא כלל, ימים יגידו. רציתי לתת כאן במה לדברים שנלחשים מפה לאוזן, לשאלות ולתהיות שנשארות בדרך כלל בין נשים לבין עצמן, או בין זוגות לבין עצמם. נכון, שחונכנו ש"יש דברים שהשתיקה יפה להם", אך כשהשתיקה מנהלת את חיינו בדברים הכי אינטימיים ומשמעותיים עבורנו, חשוב שיהיה גם עם מי לדבר.

לצעוד בדרך ההלכה: לפני שמתחילים דיון צריך ללמוד הלכות נידה לעומק

הרבנית מיכל טיקוצ'ינסקי מעירה שדווקא מפני שהלכות נידה כפי שהגיעו לידינו, מבוססות על איסורי דרבנן, המנעד והאפשרויות להקל הם רחבים ויש פתרונות לא מועטים במסגרת ההלכה לבני זוג שנתונים במצוקה כזו או אחרת. יחד עם זאת, על אף ששמירת שבעה נקיים היא מדרבנן, בחלק מן המקרים אם מוותרים על שמירתם עשויים להיכשל באיסורי כרת ממש. וגם במקרים אחרים, פסיקת ההלכה האישית ואפשרויות ההקלה באים אך ורק מתוך קבלה של דברי חכמים ותוך שימוש בכלים המקובלים להתאים את דבריהם למציאות האישית של כל זוג ולא בדרך של מחיקת איסורי דרבנן כלא היו, וחזרה לדין תורה. למותר לציין, שחלק מן הטענות הנוגעות לתקפות של חומרא דר' זירא נובעות מחוסר הבנה לא רק של המנגנון ההלכתי אלא בחלקם מבוססים על שינון של מנטרות. "על כן", אומרת הרבנית מיכל, "אני לכל הפחות ממליצה למי ש'לוקחת את ההלכה לידיים' ללמוד הלכות נידה לעומקם וגם להקדיש מעבר לכך פרק זמן משמעותי ללימוד הלכה בכלל כדי להבין את יסודות המנגנון ההלכתי ומערכת היחסים בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה, וכדי לדעת מהם הכלים שעומדים בפני מי שרוצה ללכת בדרך התורה. ובפרט כדי שתוכל להבין כיצד צועדים בדרך ההלכה מתוך הנחה שהתורה איננה מכשול בדרך למימוש אישי וזוגי, אלא היא מעצבת דרך חיים".