אסתי גינזבורג: לא כמו כולן

"אני לא חושבת שאני דוגמנית קונבנציונלית, לא מבחינת מה שאני מייצגת וגם לא מבחינת הדברים שאני מוכנה לדבר עליהם", מעידה על עצמה אסתי גינזבורג, מהדוגמניות המובילות בארץ. "זה לא רק להיות פנים יפות, אלא גם לדעת להתעסק בנושאים יותר חשובים ולהיות סוג של - לא מודל לחיקוי, כי זה יומרני - אלא לייצג משהו שהרבה בנות אחרות יכולות להרגיש שהן מתחברות אליו. בסוף היום, זו העבודה שלי וזה העולם שאני חיה בו עוד מלפני שהבנתי מי אני, מגיל 14 - אבל תמיד חשוב לי לדבר, להסביר, לא להיראות כמו מישהי שהכול קל לה ומושלם ולהגיד אני אוכלת פיצה ב־12 בלילה ונראית ככה. זה לא נכון. אני מדברת על הבעיות ולא מתיימרת להחזיק פסאדה שהיא לא נכונה".

גינזבורג שכבר שנים שמה על השולחן את נושא דימוי הגוף לא מסתירה את דעותיה. "כל החברות שלי, שאף אחת מהן לא חיה בעולם הדוגמנות שאני נמצאת בו, נמצאות במרדף. אחת קורעת את עצמה במכון כושר, אחרת מזריקה חומרים או מרעיבה את עצמה. כל אחת, מעצם היותה אישה, עושה מה שהיא יכולה כדי להרגיש הכי טוב עם עצמה. זה חלק מהעסקה שקיבלנו וזה המחיר שאנחנו משלמות".

והיום גם נערות זכות משלמות את המחיר הזה.
"אני רואה את דניאל, הבת של בעלי שהיא בת 12, ושמה לב שהדברים שהיא מתעניינת בהם הם לא מה שאני התעניינתי בגיל שלה. הילדים של היום יושבים על האינסטגרם ויש להם קבוצות בוואטסאפ של אלפי הודעות בשעה. אם תהיה לי בת, אני לא יודעת אם ארצה שהיא תתנהג או תתלבש כמו הילדות הכוכבות. כשאני רואה שהג'ינסים מתקצרים זה מעציב אותי כי המתבגרת מחקה מישהי ולא מפתחת טעם או סגנון משל עצמה - וזה הקושי. תמיד צריך לדעת לשמור על הטעם הטוב ועל מידתיות".

הטרנד הנוכחי של עולם האופנה, בעיקר בחוץ לארץ, מתיימר להאדיר דוגמניות בריאות וספורטיביות ולאו דווקא רזות ושדופות. את בעד?
"כן, ברור, אבל גם דוגמניות שבחו"ל נחשבות בריאות וספורטיביות הן מאוד רזות ואין להן כמעט אחוזי שומן. הדיבורים על זה שהכול השתנה זה בולשיט. אני אומרת לך עכשיו – זה לא השתנה. דוגמניות עדיין מאוד רזות. אני חושבת שכל אחת צריכה לעשות את מה שהגוף שלה יכול לעשות", מסבירה גינזבורג, שחוותה על בשרה דיונים על המשקל שלה ואף סירבה לקמפיין בינלאומי גדול בגלל שדרשו ממנה לרדת עוד שני ק"ג. "אני יודעת שהגוף שלי בנוי בצורה ספיציפית וגם אם אני מאוד מאוד ארצה הוא לא ייראה אחרת. ברגע שלמדתי לקבל את זה, זה שחרר אותי מהרבה דברים אחרים. זה תהליך. תהליך של קבלה".

"אנשים בגילי מתלבטים מה הם יעשו עם החיים שלהם. לי יש מסלול קבוע כבר הרבה שנים, וזו מתנה בעיניי", אסתי גינזבורג | צילום: רון קדמי, באדיבות מגזין נשים

לא רק פנים יפות

את הרומן שלה עם עולם הדוגמנות החלה גינזבורג בגיל צעיר מאוד. היא הופיעה לראשונה בפרסומת לתנובה כשהייתה בת 8 ובגיל 14 פצחה בקריירת דוגמנות בלתי פוסקת וענפה. היא השתתפה בין השאר בפרסומות לחברות אופנה כדוגמת טומי הילפיגר, ברברי, פול אנד בר, פדני וקרוקר, הייתה הפנים של חברת האיפור איל מקיאג', הפרזנטורית של רשת אפריל, של FOX, גולברי ועוד.

מעבר לדוגמנות היו לגינזבורג גם כמה הבלחות בתחום המשחק, המוזיקה ולאחרונה גם בתחום העיצוב. גינזבורג הופיעה בסרט "Twelve" של ג'ואל שומאכר, שרה בסינגל "נשימה" עם חן אהרוני, והנחתה בחדר המצב של הריאליטי מבית "קשת", "הכוכב הבא". כיום היא הפרזנטורית של רשת התכשיטים Belletto ולאחרונה היא אף עיצבה קולקציית קפסולה שנקראת על שמה - ESTI - קולקציה שכבר עכשיו נחשבת להיסטרית ונמכרת באלפי יחידות. הקו העיצובי: גיאומטריה חדה על טהרת הזהב, הכסף והאבנים הנוצצות.
"אני כל הזמן מחפשת דרכים להתפתח מעבר לרק לתרום את הפנים שלי", היא מסבירה. "אני מנסה לעשות דברים יותר מעניינים ומאתגרים, כאלה שיכולים לתרום משהו לסיפור החיים שלי ולהפוך אותו ליותר מעניין".

ואיך הגעת לעיצוב תכשיטים?
"אני מאוד אוהבת תכשיטים ויש לי תמיד רעיונות בנושא הזה - וזו הייתה דרך להגשים אותם. אגב, אני מרגישה שממש לא מיציתי את נושא העיצוב. תמיד היה לי את הדבר הזה. אני מקווה שזה תהליך שאמשיך בו. זה לא הסתיים מבחינתי ואני לא פוסלת גם לעצב קולקציה של בגדים. אי אפשר לדעת".

מה את מרגישה כשאת עונדת את התכשיטים שעיצבת?
"אני הכי גאה. מבחינתי זה משהו שיצא תחת ידיי, בסגנון שלי, משהו שלי. אין גאווה יותר גדולה מלשמוע מחברה שהיא קיבלה המון מחמאות על תכשיט שלי, שנתתי לה. אני עונדת את התכשיטים שעיצבתי כל יום. כל פעם משהו אחר. אני גם נותנת את זה לחברות שלי כדי שגם הן יוכלו להיות סוג של שגרירות".

אך מכל הדברים שלקחה על עצמה בשנה החולפת, ההחלטה להיות פרזנטורית של גולברי ולהחליף את איילת זורר, המבוגרת ממנה ב־20 שנה, הצליחה לעורר סערה לא קטנה בתקשורת ודיונים ערים ברשתות החברתיות. זורר מצידה לא נשארה חייבת ותבעה את החברה על כך שהחליפו אותה בדוגמנית צעירה יותר בטענה שהמראה שלה השתנה לרעה. גינזבורג עצמה התבטאה בנושא לא מעט והסבירה שזו דרכו של עולם האופנה ושגם אותה החליפו בפרזנטוריות אחרות בעבר. "מה כבר אפשר להוסיף על זה? דיברתי על זה כל כך הרבה".

אוקיי, אז בואי נתקוף את זה מכיוון קצת אחר: את חושבת שבגדים של נשים בעשור החמישי לחייהן מתאימים לנשים בנות 20 פלוס?
"אני יודעת בוודאות שעצם זה שאני ב'גולברי' גרם לבנות צעירות יותר להסתכל על המותג. פעם הן לא הסתכלו עליו, כי הן האמינו שאלה בגדים לנשים יותר מבוגרות. זו גדולה של חברה לעשות בגדים שמתאימים לכל טווח הגילאים - ולא בהכרח לקבוצת גיל ספציפית".

הדבר שלא ממש ניכר בשלטי החוצות של "גולברי" ובסרטוני הפרסומת בכיכובה הוא הקשר בין אסתי גינזבורג לדת והמשמעות שהיא מוצאת בחיק היהדות. "אני מקפידה להדליק נרות כל יום שישי. הרב רבינוביץ, רב הכותל ואשתו יעל, הם חברים טובים שלי ושל בעלי. אני מדברת איתם על הכול. הרב שואל אותי בעיקר מתי אני נכנסת להיריון ואני עונה שכשזה יקרה הוא יידע. זה בהחלט משהו שאני רוצה בעתיד. אני מאוד מחוברת לרוחניות ולדברים שקשורים בדת".

החיבור הזה, היא מסבירה, ממש לא חדש. "זה עוד מהבית. ההורים שלי תמיד הקפידו לעשות קידוש ואימא שלי הלכה לבית כנסת ביום כיפור כל שנה. בעבר אבא שלי היה דתי - והאמת היא שגם היום אני מרגישה שהדת היא הדרך הטובה ביותר לחבר את כל המשפחה ביחד".

היא נורא צעירה, כולה בת 26, אבל גם את זה, כמו את הקרבה לדת, קשה מאוד לראות עליה. היפהפייה הזאת לא מתנהגת ולא מדברת כמו ילדה. היא אישה בשלה, חכמה - ונכון לעכשיו בעיקר אימא. משפחתה הקטנה (בינתיים) כוללת את בעלה - איש העסקים עדי קייזמן, שמבוגר ממנה ב־17 שנה - ואת רפאל הקטן, בן השנה ותשעה חודשים.

האם כל זה קרה לה מהר מדי? לא נראה שזה הסיפור כאן. "גם אם אני בעולם המבוגרים, אני לא מפסידה שום דבר", היא מרגיעה. "העיקר שבגיל אני עדיין ילדה. אנשים בגילי מתלבטים מה הם יעשו עם החיים שלהם. לי יש מסלול שקבוע כבר הרבה שנים, וזו מתנה בעיניי".

"כל אחת, מעצם היותה אישה, עושה מה שהיא יכולה כדי להרגיש הכי טוב עם עצמה. זה חלק מהעסקה שקיבלנו וזה המחיר שאנחנו משלמות". אסתי גינזבורג מתוך הקמפיין לגולברי. | צילום: יניב אדרי, באדיבות מגזין נשים

"לתת לדברים להתגלגל מעצמם"

גינזבורג נולדה בתל אביב וגדלה בשכונת צהלה. היא אחות בכורה ליעל - בת 23, מעצבת פנים שמתגוררת בברלין ("היא החברה הכי טובה שלי, מדהימה וחכמה"). אביה, אריה, הוא אדריכל ואִמה, אדריאן, היא ד"ר לגרונטולוגיה (חקר ההזדקנות). "אימא ואני לא מדברות על הזדקנות", היא מבהירה. "אנחנו מדברות על הכול, אבל על הזדקנות אין לנו מה לדבר".

נכון. עדיין לא.
"בדיוק. אין טעם לדבר על זה. לא בגלל ההזדקנות עצמה, אלא כיוון שזה גורם לי להבין כמה הזמן עובר מהר וכמה מעט זמן יש לי לעשות את כל הדברים שאני רוצה. יש לי חברות בכל גיל - בנות 20 ובנות 60 - אבל אנחנו תמיד מדברות על אותם דברים: בעל, ילדים ועבודה. בסופו של דבר, זה הכול אותו הדבר - ודווקא בגלל זה אני מבינה כמה הגיל הוא עניין סובייקטיבי. יש בנות 50 שמתנהגות כמו בנות 20 ואני בת 20 שמתנהגת כמו בת 60, כך שגיל כרונולוגי לא אומר שום דבר. רק האופי חשוב, רק מי שאת".

בתעשיית האופנה, כמו גם בתעשיית התקשורת, גינזבורג ידועה כאחת שלא מתרגשת מכלום. דבר לא מוציא אותה משלוותה. גם היא עצמה מודעת לכך וטוענת שתמיד היא הייתה כזאת. "נולדתי עם זה", היא אומרת. "זה האופי שלי. לפעמים אני מרגישה שאני צריכה שיהיה לי אכפת, אבל בגדול אני חושבת שלהיות 'קולית' זו תכונה יותר טובה מפחות טובה. אני פשוט יודעת לשחרר ולתת לדברים להתגלגל מעצמם".

מה כן מלחיץ אותך?
"שאני מאחרת. אני שונאת לאחר וכשזה קורה אני נכנסת ללחץ, אבל בעיקרון קשה מאוד להוציא אותי משלוותי. אני לא אדם חרדתי ולא אימא חרדתית. אני לא מתעסקת בזה בכלל".

ומה הכי גורם לך אושר?
"הבן שלי. הוא בגן, אז אנחנו לא מבלים את כל היום ביחד, אבל אני מבלה איתו הרבה ואין דבר שעושה אותי יותר מאושרת ממנו. רפאל ואני עושים הכול ביחד: הולכים לגינה, משחקים, מבלים עם חברים, הולכים לים. עכשיו זה הגיל הכי כיפי, כי הוא יודע להגיב, להחזיר אהבה ולהגיד מה הוא רוצה ומה פחות".

במשפחה הקטנה נמצאת גם דניאל, בתו בת ה־12 של קייזמן מנישואיו לעפרה שטראוס. "אני חברה שלה", אומרת גינזבורג. "אנחנו עושות הרבה דברים ביחד. היא מתחילה להתעניין בדברים שאני מתעניינת בהם והסגנון שלה דומה לשלי, אז אנחנו מתחלפות בבגדים והיא אפילו קונה לי איפור. היא נהייתה אישה קטנה - וזה כיף. יש לי חברה חדשה".

כשהיא לא עסוקה בעניינים של פעוטים ונערות, היא עושה ספורט. הרבה ספורט, "בימים שבהם אני לא מתאמנת, אני מרגישה שהגוף שלי מנוון. אני זקוקה לזה. דבר נוסף שחשוב לי מעבר לספורט זה השינה - וזה לא דבר מובן מאליו כשיש לך ילד קטן. חוסר שעות שינה מוציא אותי מהדעת. זה הדבר היחיד שאני לא מצליחה להתמודד איתו".

מה לקחת איתך לחיים, אם בכלל, מהניסיון שלך בדוגמנות?
"דוגמניות הן עם שעובד מאוד קשה. אם אין לך מוסר עבודה ורצון להצליח, לא תצליחי. את צריכה לדעת לקום לפנות בוקר, לסיים לעבוד לפנות בוקר ולהיות סימפתית עם חיוך ונעימה וסובלנית. בעיניי זה מוסר עבודה שהוא מאוד חשוב. מצד שני, הכי חשוב זה להקיף את עצמך במשפחה ובאנשים שאוהבים אותך ודואגים לך - ולא מונעים מאינטרסים. תמיד כדאי לדעת לחזור לבית, במירכאות, למקום שלך".

 היום שאחרי

גינזבורג מרגישה היום בנוח גם עם העובדה שהפכה למותג, לסוג של אידיאה, לשם שמשדר הצלחה וזוהר. "זה גורם לי להרגיש שהעבודה הקשה שלי משתלמת. אני חושבת שאנשים יכולים להתחבר לזה כי אני מייצגת דברים אחרים ומדברת על דברים שלא כולם מוכנים לדבר עליהם ולא כולם מוכנים לשמוע. אני פתוחה לדבר על דימוי הגוף, למשל, ועל איך צריך להתנהג בנושא".

אילו לא היית כל כך יפה, אילו עוצמות את חושבת שהיית מביאה לעולם?
"הייתי מביאה את אותן עוצמות בדיוק. היופי שלי לא מביא לעולם דבר".

אילו לא היית בעולם הדוגמנות, מה היית עושה?
"בטוח משהו ביחסים הבינלאומיים. החלום שלי, כשאני אהיה גדולה, הוא להחליף את דני דנון בתור שגרירת ישראל באו"ם. מעניין אותי יחסים בין מדינות, איך הכול עובד - אלה דברים שמרתקים אותי. עשיתי כמה קורסים ביחסים בינלאומיים באוניברסיטה הפתוחה, אבל מאוד קשה לי להתמיד כי אני כמעט לא נמצאת בארץ, אני הרבה בחו"ל וזה בעייתי כשרוצים להתחיל ללמוד. אין ספק שלימודים הם דרך קלה ומהירה להחכים עבור אנשים סקרנים שאוהבים ללמוד. אני מקווה שבעתיד אוכל להתעסק בזה יותר".

את כבר מכינה את עצמך ליום הזה, שאחרי?
"אני תמיד חושבת על היום שאחרי. אף פעם לא חשבתי שזה מקצוע שנשארים בו לנצח ואני תמיד מחפשת מקומות אחרים שבהם אני יכולה להתפתח ולהרגיש שאני תורמת".