נשים סובלות יותר מתופעת "עייפות זום" והן מדווחות יותר על קושי נפשי, המלווה לעתים בתשישות בסיום של פגישות וירטואליות, כך עולה ממחקר שפורסם לאחרונה.
המחקר, שפורסם בשלהי 2021 בכתב העת Cyberpsychology, Behavior, and Social Networking, בחן 4 היפותזות שונות: שנשים סובלות מעייפות זום יותר מגברים; שעייפות זום משתנה בין מגדרים וזהויות אתניות שונות (ולפיכך, גברים לבנים יסבלו פחות מנשים ובני מיעוטים); שיש קורלציה בין עייפות זום לבין חוסר שביעות רצון ממראה הפנים, וכן שזו גם הסיבה להבדלים שבין מגדרים וזהויות אתניות שונות.
מסקנת המחקר היא שאכן ככל שאנשים עסוקים יותר באופן שבו הם נראים בזום, כך הם יהיו מותשים יותר מהפגישה. הבדיקה נערכה בהשתתפות 613 נבדקים בארצות הברית, שם נשים דיווחו על 14.9% יותר עייפות זום מאשר גברים. בנוסף נמצא כי משתתפים ממוצא אסייאתי סובלים גם הם יותר מהתופעה (בפער של 11.1%). החוקרים, שקישרו בין התשישות לחוסר שביעות רצון ממראה הפנים, גם מוסיפים שישנה עלייה בפניות לרפואה פלסטית ודנטלית בעקבות השימוש התכוף בשיחות וידאו.
הבדיקה נערכה בהשתתפות 613 נבדקים בארצות הברית, שם נשים דיווחו על 14.9% יותר עייפות זום מאשר גברים. בנוסף נמצא כי משתתפים ממוצא אסייאתי סובלים גם הם יותר מהתופעה (בפער של 11.1%)
"עייפות זום" היא תופעה יחסית חדשה שנכנסה לחיינו עם הקורונה ותוארה לראשונה באפריל 2020 על ידי ג'אנפיירו פטריליירי - רופא ומומחה להתנהגות ארגונית בבית הספר למנהל עסקים INSEAD. העלייה בפופולריות של קיום פגישות וידאו עלתה לצד התפשטות המגפה, ופגישות וידאו וירטואליות זלגו ממרחב העבודה גם לזירה המשפחתית והחברתית, ואפילו הטיפולית.
המחקר הנוכחי, על אודות חוסר שביעות רצון ממראה הפנים כמשפיע על עייפות זום, מתווסף להסברים קודמים שניתנו לתופעה על ידי מדענים ופסיכולוגים, ומתקשרים לעומס התקשורת בוידאו על המוח. אחד ההסברים המקובלים הוא שקשר העין המלאכותי בפגישות אלה הוא לא טבעי, ואינטנסיבי מאוד לעיבוד של המוח. הסברים אחרים התמקדו בקושי של המוח לעבד תקשורת לא-וורבלית כמו תנועות גוף והבעות פנים.
על כן, אחד הפתרונות שהחוקרים מציעים הוא לסגור את המצלמה. במידה ותשומת הלב במהלך פגישות וידאו מוסטת על ידי התמקדות בדמות של המשתתף במקום בשיחה עצמה, הדרך להימנע מהתעוררות של רגשות שליליים כלפי המראה היא כיבוי המצלמה מדי פעם והתמקדות בנושא הדיון.