בחדר שגודלו 3 על 7 מטר, במתקן שִיקום בליווי רפואי במֶנלוֹ פארק בקליפורניה, בוחנים חוקרים את ההתפתחות הבאה בממשקי מחשב. ההתפתחות הזו שתולה בחומר הרך בקליפת המוח המוטורית של דניס דגריי. דגריי משותק מהצוואר ומטה. הוא נפצע בנפילה מוזרה בחצרו כשהוציא את הזבל, ואומר על עצמו שהוא "הטיפוס הכי לא אקסטרים." הוא מנווט את כיסא הגלגלים שלו בנשיפה לצינור.

אבל דגריי הוא וירטואוז בשימוש במוחו לצורך שליטה בעכבר מחשב. בחמש השנים האחרונות הוא השתתף ב-BrainGate: סדרת ניסויים שבה מנתחים הכניסו חיישני סיליקון בגודל כדור אספירין קטן למוחות של יותר מ-20 אנשים עם שיתוק. באמצעות ממשקי המוח-מחשב האלו החוקרים יכולים למדוד תנועות של עשרות נוירונים בזמן שהאנשים חושבים על הזזת זרועותיהם וידיהם. ובאמצעות שליחת האותות למחשב, המדענים אפשרו למי שהחיישנים הושתלו במוחם לתפוס חפצים בעזרת זרועות רובוטיות ולהטיס מטוסים בסימולטור טיסה.

דגריי הוא קלדן המוח המהיר בעולם. הוא קבע את שיאו לראשונה לפני ארבע שנים, כשהשתמש באותות המוח שלו כדי לטייל על מקלדת וירטואלית עם סמן Point and Click. בדרך זו, באמצעות בחירת אותיות על מסך, הוא הגיע לקצב של שמונה מילים נכונות בדקה. ואז, ממש לפני שהחלה מגפת הקורונה, הוא שבר את שיאו האישי לאחר שאימץ טכניקה חדשה שבה דמיין שהוא כותב אותיות בכתב יד על דף מחברת. גישה זו אפשרה לו להגיע ל-18 מילים בדקה.

אחד האחראים על המחקרים שבהם מעורב דגריי הוא קרישנה שֶנוי, נוירולוג מאוניברסיטת סטנפורד, מהנדס חשמל וממובילי פרויקט BrainGate. חוקרי ממשק-מוח אחרים הגיעו לאור הזרקורים עם הדגמות מרהיבות יותר, אבל הקבוצה של שנוי התמקדה ביצירת ממשק פרקטי שמשמש משותקים לאינטראקציות יומיומיות. "בתחילת הדרך היינו צריכים להתעקש, כי אנשים אמרו שמגניב יותר לעשות זרוע רובוטית – זה יוצר סרטון טוב יותר", אומר שנוי. אבל "אם תוכל להקליק במחשב, אז תוכל להשתמש בג'ימייל, לגלוש ברשת ולהשמיע מוזיקה".

אדם שהשותל מעבד במוחו (צילום: MICHAEL BUHOLZER/AFP via Getty Images)
אדם שבמוחו הושתל שבב לממשק מוח מחשב. יצירת ממשק פרקטי שמשמש משותקים לאינטראקציות יומיומיות | צילום: MICHAEL BUHOLZER/AFP via Getty Images

שנוי אומר כי הוא מפתח טכנולוגיה למען אנשים עם "הליקויים החמורים ביותר והצרכים המרובים ביותר". עם אלו כלולים מטופלים שנעולים בתוך עצמם לחלוטין ולא מסוגלים לדבר, כמו חולים במצב סופי של ניוון שרירים.

אך אם הטכנולוגיה מאפשרת לאנשים כמו דגריי לקשר את מוחם ישירות למחשב, למה לא להרחיב זאת גם לאנשים לאחרים? ב-2016 הקים אילון מאסק חברה בשם ניוראלינק שהחלה לפתח מעין "מכונת תפירה" נוירונית כדי להשתיל סוג חדש של אלקטרודה. מאסק אמר שמטרתו היא לבסס חיבור למוחות אנושיים שיאפשר עיבוד נתונים בהיקף גבוה (high-throughput connection), כדי שהחברה האנושית תוכל לעמוד בקצב ההתפתחות של הבינה המלאכותית.

באותו חודש שבו הודיעה ניוראלינק בפומבי על תוכניותיה, פייסבוק הכריזה שתפתח קסדה "בלתי פולשנית" לקריאת המוח שתתרגם מחשבות לפוסטים ברשת החברתית. בעקבות ההודעות הללו הגיע שטף של השקעות בממשקי מוח מכל הסוגים, כולל קוראי אא"ג, סרטי מצח מגנטיים וסוגים חדשים של חיישנים מושתלים שמסוגלים למדוד אותות מעשרות אלפי נוירונים בבת אחת.

חברות בתחומים אלו גייסו יותר מ-300 מיליוני דולרים ב-12 החודשים שקדמו לאוקטובר האחרון, אף שבמהלך תקופה זו פייסבוק הודיעה שהיא זונחת את פעילותה בתחום (החברה החליטה כי יידרשו שנים עד שקסדה לקריאת מוח תהיה דרך ברת מימוש לשליחת הודעות טקסט). "המשקיעים התרחקו מהתחום עד שאילון נכנס אליו. הוא שלח גלי הלם בכל עולם ההון סיכון," אומר שנוי. "עכשיו יש משאבים כמעט אינסופיים".

הודעתם של אילון מאסק ופייסבוק על כניסה לתחום הממשק בין מוח למחשב הובילה לשטף של השקעות. אך בכסף הזה יש מלכוד. חוקרים רפואיים רוצים לעזור למקרים קשים, אבל יזמים רוצים את הממשק הבא בשביל כולם

אבל בכסף הזה יש מלכוד. חוקרים רפואיים כמו שנוי רוצים לעזור למקרים קשים, אבל יזמים רוצים את הממשק הבא בשביל כולם. מאסק אמר שהוא מכוון לשתלי מוח שיהיו זמינים לכל לקוח שירצה לקנות אותם. ניוראלינק אפילו עיצבה כיסא ניתוחים צח ומדוגם שמאסק מדמיין שאנשים יישבו בו לפרוצדורה בת חצי שעה, וייצאו ממנה עם שבב בראשם.

שנוי, שמשמש כיועץ בתשלום עבור ניוראלינק, אמר שהוא חי בפרדוקס מדעי. הוא מתנגד לשתלי מוח מסחריים: הוא מודאג מכל אספקט שלהם, החל מהשפעתם על אי-השוויון (מה אם רק כמה אנשים יוכלו להרשות זאת לעצמם?) ועד להשלכות של חיבור ישיר של המוח האנושי למדיה חברתית. אבל הוא עשה עסקה עם השטן בעבודה עם ניוראלינק, שמביאה משאבים שדרושים מאוד למסחור ממשק אשר – לפחות בשלב הראשון – מבטיח יתרונות עצומים רק למשותקים.

"נעים ונוח זה לא, אבל ברוכים הבאים לעולם המדע," אומר שנוי. "כל דבר שהוא טיפולי ושיקומי – אני בעדו. כל דבר שהוא אלקטיבי, שהוא שיפורים – אני לא רוצה לעבוד על זה. אבל כשהטכנולוגיה בשלב כל כך מוקדם אתה לא יכול לחתור לקראת הדברים המשקמים בלי ליישר קו באופן כללי עם האנשים שרוצים לקחת את זה מעבר לכך. אנחנו נמצאים בחלקו המוקדם של אותו המסלול".

פונג קופים

ניוראלינק היא חברה עם נטייה לסודיות שמתקשרת עם הציבור בעיקר באמצעות הדגמות תאטרליות. בסרטון החברה שפורסם באפריל 2021 נראה קוף מקוק בשם פֵּייג'ר משחק במשחק הווידיאו פונג באמצעות מוחו. ההדגמה הובילה לתגובות נלהבות במדיה החברתית – וגם לתביעה מצד פעילי זכויות בעלי חיים - אבל פונג-מוח הוא לא דבר חדש. נבדק של BrainGate בשם מאט נייגל שיחק במשחק נגד עורך במגזין Wired כבר ב-2005.

ההתקדמות האמיתית שעשתה ניוראלינק הייתה דבר שלא נראה בסרטון. מתכנני שבבים בחברה בנו דיסקית בגודל פקק של בקבוק קולה, שכוללת מעבדים ומשדר אלחוט ומתחברת לאלקטרודות שתפורות לקליפת מוחו של הקוף. הדיסקית צמודה לגולגולתו של הקוף ומכוסה בעור – ולכן השתל שלו בולט יותר לעין מהכבלים שמבצבצים מראשו של דגריי. בפוסט שפרסמה בבלוג שלה טענה ניוראלינק כי פונג היה רק הדגמה – והודיעה לראשונה לאיזו מטרה ישמש השתל, לפחות בתקופה הקרובה: "מטרתנו הראשונה היתה להחזיר לאנשים משותקים את חירותם הדיגיטלית: לאפשר להם לתקשר יותר בקלות באמצעות טקסט, לגלוש באינטרנט, להביע את עצמם בצילום וציור וגם – כן – לשחק משחקי וידיאו." מהנדס בניוראלינק אמר לאחר מכן למגזין של IEEE Spectrum כי לחברה יש מטרה ספציפית: לשבור את השיא שקבע דגריי בתחום התקשורת המוחית.

אך גם תוכניותיו יותר ארוכות הטווח של מאסק ברורות: הוא חושב שמוחותיהם של בני אדם צריכים להיות מקושרים ישירות לטלפונים, מחשבים ואפליקציות. כך שנוכל להריץ חיפוש בגוגל ישירות מהמוח שלנו. או לדמיין קישור למוחו של מישהו אחר, וכך לראות ולשמוע מה אותו אדם עושה.

מאסק אומר שכל זה הוא חלק מהאסטרטגיה לאזן את הסיכונים הקיומיים שהוא סבור שהאינטליגנציה המלאכותית העתידית תציב בפני האנושות – כמו תרחיש בסגנון "טרמינייטור" שבו AI מחליטה לחסל את האנושות. להשקפתו, כדי למנוע תוצאה כזו, בני האדם צריכים להפוך לסייבורגים ולהתמזג עם בינה מלאכותית. "אם אינך יכול לנצח אותם, הצטרף אליהם," צייץ מאסק בטוויטר ביולי 2020 ותיאר את המשפט כ"mission statement" של ניוראלינק.

ניוראלינק אומרת שמטרתה הסופית היא "ליצור ממשק מוח שלם שמסוגל לקשר באופן צמוד יותר בין בינה ביולוגית לבינה מלאכותית." מבחינה טכנולוגית, השגת היעד הזה פירושה פיתוח של קישור מחשב-מוח בפס רחב שיכול להתחבר לאלפי או מיליוני נוירונים בעת ובעונה אחת.

אילון מאסק (צילום: Britta Pedersen Pool, Getty Images)
מייסד ניוראלינק אילון מאסק. רוצה לבסס חיבור למוחות אנושיים שיאפשר עיבוד נתונים בהיקף גבוה | צילום: Britta Pedersen Pool, Getty Images

הטכנולוגיה עוד לא שם. המערכת שהותקנה על דגריי מקבלת במקביל מדידות מכ-100 אלקטרודות שחוברו למוחו. בכלליות, שתלי מוח משתמשים בכל אלקטרודה כדי להאזין לנוירון בודד. שתל N1 של ניוראלינק מקבל מדידות במקביל מ-1,024 אלקטרודות שנחות לאורך חוטי מתכת דקים; כלומר, הוא מאזין לכאלף נוירונים. ועד כה הוא נוסה רק על קופים וחזירים.

כשזה מגיע לשתלים מסחריים שיותקנו בניתוח מוח אלקטיבי, הרגולטורים, דעת הקהל ואפילו מקצוע הרפואה עשויים למנוע מהלך כזה. ב-2016, סקר של מכון Pew מצא כי 69% מהאמריקאים מודאגים מאוד או במידת-מה מהאפשרות של שבבים במוח שמציעים יכולת משופרת להתרכז או לעבד מידע. לפי עורכי הסקר, להתנגדות היה קשר חזק לפחד מפני "אובדן שליטה אנושית".

ומנתחי המוח יידרשו ליותר שכנוע לפני שהם יתחילו לקדוח חורים בראשיהם של אנשים בריאים. ג'יימי הנדרסון, הנוירו-כירורג מסטנפורד שהשתיל את השבבים בראשו של דגריי ומוביל את הפרויקט יחד עם שנוי, סבור ששתלים קטנים הכרוכים בטראומה מזערית הם "סיכון נמוך למדי". לדבריו, האיום העיקרי הוא סיכוי של 3%-5% לזיהום - סיכון שאולי שווה לקחת כדי לשפר את חייו של אדם הסובל מנכות קשה. השאלה היא האם אנשים בריאים ירוויחו מספיק מהיכולת להשתמש במוחם כמו בעכבר מחשב כדי לאזן את הסכנות הכרוכות בניתוח כזה, קטנות ככל שיהיו.

"לא ברור לי איזה יתרונות יוכלו להשיג אנשים בריאים בגופם ממערכת ממשק מוח-מחשב כלשהי שקיימת כעת," אומר הנדרסון. "היעד שלנו היה לנסות להחזיר תפקוד לאנשים שאיבדו אותו, כמיטב יכולתנו – לא לספק סוג כלשהו של יכולת 'על-אנושית'".

כמה מדענים מהאקדמיה אמרו לי כי שתלי מוח כמוצר צריכה זה דבר שיהפוך לאפשרי. יש מספיק נסיינים שחיו עם שתלים במשך שנים, עם השלכות שליליות מעטות, והשיגו שליטה שימושית בעכבר המוחי

ועם כל זאת, שֶנוי היה אחד מכמה מדענים מהאקדמיה שאמרו לי כי – נרצה או לא – שתלי מוח כמוצר צריכה זה דבר שיהפוך לאפשרי. יש מספיק נסיינים כמו דגרי שחיו עם שתלים במשך שנים, עם השלכות שליליות מעטות, והשיגו שליטה שימושית בעכבר המוחי. "אני לא מזהה חסמים טכנולוגיים. לא הייתי אומר את זה לפני 10 שנים ואולי גם לא לפני חמש שנים," אומר שנוי. "באופן בסיסי, מדובר באלקטרודות, שבבים ומשדר".

יש מי שמוצאים ממשק כזה מסקרן בגלל פרקי הזמן הממושכים שבני אדם מבלים כיום בטלפונים, במשחקי וידיאו, בהאזנה לפודקאסטים או בגלילה במדיה חברתית. כל זה מתניע השקעות בדרכים החדשות להתממשק עם המוח, אומרת ניטה פַרַהַאני, מרצה למשפטים באוניברסיטת דיוק, שכותבת ספר על נוירו-טכנולוגיה מסחרית.

"השאלה היא למה חברות שהן לכאורה שונות זו מזו משקיעות בכך. התשובה היא כי אם אפשר להשתמש במוח בתור בקר, במקום עכבר או ג'ויסטיק, אז לא כל כך מטורף לרצות להשקיע בכך", אומרת פרהאני. "יתכן שזו תהיה המהפכה הבאה בממשקי המחשב".

רובוט הניתוח R1 של ניוארלינק. עיצוב: Card79 (צילום: Card79)
רובוט הניתוח R1 של ניוראלינק. מאסק מדמיין שאנשים יישבו לפרוצדורה בת חצי שעה של השתלה | צילום: Card79

ניית'ן קופלנד הוא משותק נוסף שחי עם שתל במוח - הוא משתתף בניסוי בפיטסבורג. בשנה שעברה הפך קופלד לאדם הראשון שחיבר את ראשו למחשב טאבלט בביתו, בזמנו החופשי, ושלא כחלק מניסוי מדעי (לרוב נדרש לכך צוות קטן של עובדי רפואה). קופלנד סיפר לי כי בהתחלה השתמש במכשיר במשך שמונה שעות ביום, שיחק משחקי וידיאו והשתמש בתוכנות ציור. אחר כך התעייף – הטאבלט שלו הוא מכשיר רפואי ייעודי עם גרסה ישנה של ווינדוז, והסוללה לא מחזיקה מעמד זמן רב.

ועם זאת, קופלנד אמר לי שהוא מאמין שמשותקים הם "טייסי ניסוי" לממשק מוח עתידי שיישרת את קהל הצרכנים הרחב. מה שמעניין אותו אישית זה להיות מסוגל לשחק יותר משחקי וידיאו – מהבילויים החביבים עליו – וברמה גבוהה יותר.

שינוי כללי המשחק

שבבים שמאפשרים לממשק את המוח האנושי עם מחשב הושתלו בראשם של 35 איש. אצל 29 מתוכם, כולל דגריי, מדובר באלקטרודות שבנתה חברת בלאקרוק (Blackrock Neurotech) מסולט לייק סיטי, יוטה. השתל, שמכונה מערך יוטה, הוא ריבוע סיליקון הכולל 100 מחטים קטנות שנדחף אל פני השטח של המוח. בלאקרוק מוכרת בעיקר מערכות לחוקרים שעורכים ניסויים בבעלי-חיים, אך ככל שיותר משקיעים נהרו לתחום, בשוק החלו לכנות את בלאקרוק וניוראלינק הליפְט והאוּבּר של ממשקי המוח.

נשיא בלאקרוק, מהנדס חשמל בשם פלוריאן סולצבכר, סבור כי עכשיו זה הזמן הנכון לדחוף קדימה את השתלים לאנשים עם שיתוק. "אנשים יגידו, אלוהים אדירים, זה ניתוח מוח, אך האמת היא שלא נתקלנו בשום בעיה", הוא אומר. לדברי סולצבכר, בכל פעם שצץ סרטון חדש של מישהו ששולט ברובוט או אוכל חטיף עם יד רובוטית, מתקשרים אליו אנשים עם שיתוק ששואלים מתי יהיה לכך מוצר מסחרי זמין. רק לאחרונה הוא הסכים להגיד שזה עשוי לקרות בקרוב: "זה תמיד היה במרחק של 15 שנה, ועכשיו אני יכול להגיד לראשונה שבקרוב תוכלו לקבל מוצר הביתה".

גרסה אלחוטית לחומרה הניסויית של BrainGate החליפה את הכבלים במשדר אלחוטי עגול בגודל 7-8 ס"מ שיוברג לחיבורי מוחם. זה לא קומפקטי ואלגנטי כמו האלקטרוניקה של ניוראלינק, אבל זה עובד

וזה קורה הודות לכמה גורמים, בהם פיתוח של גרסה אלחוטית לחומרה של BrainGate. במקום כבלים, משתתפי הניסויים יקבלו משדר אלחוטי עגול בגודל 7-8 ס"מ שיוברג לחיבורי מוחם. זה לא קומפקטי ואלגנטי כמו האלקטרוניקה של ניוראלינק, אבל זה עובד. סולצבכר אומר שהחברה שלו מתכננת לבקש אישור למכירת מערכת אלחוטית משופרת משלה לאנשים שסובלים מניוון שרירים או שיתוק חמור.

לדעת סולצבכר, יכולת ההקלדה של דגריי מצביעה על הפוטנציאל שיש לטכנולוגיה – הוא מקיש מילים במהירות גדולה בהרבה מכל מי שמשתמש בסרט מצח עם אא"ג, לדוגמה. "זה אומר שאתה מהיר פי 10 מכל דבר אחר בסביבה," הוא אומר, "ועכשיו אתה יכול להתחיל להיות פרודוקטיבי, עם תפוקה קרובה לזו של אדם ללא מוגבלויות".

אבל את סולצבכר מממנים אנשים שלא מעוניינים רק בעזרה למשותקים. השנה גייסה החברה שלו 10 מיליון דולר ממשקיעים, בהם המיליארדר הגרמני כריסטיאן אנגרמייר, שמשקיע באופן נרחב בתרופות פסיכדליות, בטיפולים לאריכות ימים ובבריאות נפשית. בציוץ בטוויטר, אנגרמייר לא הותיר מקום לספק שמבחינתו היעד הסופי הוא עכבר מח לשימוש כללי: "ביסודו זה מכשיר קלט-פלט למוח, וכולם יכולים להרוויח ממנו. אנחנו יכולים לפתוח פה אפשרויות שימוש באמת מדהימות ואני מאמין שבלאקרוק תיקח אותנו לשם. אנשים יתקשרו אחד עם השני, יעבדו ואפילו ייצרו אמנות, ישר מהמוח."

מח שמחובר בכבלים (צילום: שאטרסטוק)
מוח שמחובר בכבלים (אילוסטרציה). "ביסודו זה מכשיר קלט-פלט למוח, וכולם יכולים להרוויח ממנו" | צילום: שאטרסטוק

סולצבכר אומר שבינתיים, אף אחת מהתוכניות הפנימיות של בלאקרוק וגם לא תוכניותיה העתידיות לא כוללת שתלי מוח לשוק הצרכני. אך הוא מודה שזה עשוי לקרות: "אני מעריך שיש חלקים בחברה שממש רוצים את זה, גם אם אין שום בעיה בריאותית". שאלתי את סולצבכר האם אדם בריא בגופו ביקש אי פעם מכשיר כזה. הוא אומר שלא קיבל בקשה כזאת, בינתיים.

מציאות מעורבת

רוברט "באז" צ'מיילבסקי הרכין את ראשו בריכוז. וילון מפריד מנע ממנו לראות איזה משני הכדורים הקטנים הונחו ביד הרובוטית הנתונה לשליטתו. באמצעות מחשבותיו, צ’מיילבסקי סגר את יד הפלסטיק והמתכת, מעך את הכדור וקרא "כדור ורוד". כשהחוקר החליף לכדור אחר, נוקשה יותר, צ’מיילבסקי הצליח להרגיש בהבדל. "כדור שחור," אמר.

בראשו של צ’מיילבסקי בן ה-50 הושתל מערך יוטה בשנת 2019, כ-30 שנה לאחר תאונה שעבר באושן סיטי, מרילנד, שהותירה אותו בכיסא גלגלים. בשנתיים שנמשך הניסוי (שהסתיים בספטמבר 2021), הושתלו בראשו יותר שתלים מבכל מטופל אחר: שישה סך הכול בשני חצאי מוחו. אלו אפשרו לו לשלוט סימולטנית בשתי זרועות רובוטיות. מעבר לכך, שלושה מהחיישנים שממוקמים בקליפת המוח המוטורית-חושית שלו שולחים אותות חזרה למוחו, ומאפשרים לו לקבל חזרה מהרובוטים מידע על תחושה ומגע.

במוחו של צ'מיילבסקי הושתלו סך הכל שישה שתלים, שאפשרו לו לשלוט סימולטנית בשתי זרועות רובוטיות, ולקבל מהן חזרה למוחו מידע על תחושה ומגע

צ’מיילבסקי היה חלק מפרויקט במעבדה לפיזיקה שימושית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס שבחן סוג חדש של חישה. הוא גם ניסה את משקפי HoloLens של מיקרוסופט והשתמש בחוש המישוש הווירטואלי שלו לסדר לבנים במרחב וירטואלי. "אם הייתם אומרים לי לפני שלוש שנים שאני אשלוט בדברים דרך מחשבות, הייתי אומר שאתם משוגעים", אמר לאחרונה צ’מיילבסקי במסגרת מצגת מקוונת. "חלק מהיישומים שאנחנו עובדים עליהם העיפו לי את המוח".

מייקל וולמֶץ, מנהל התוכנית לאינטליגנציית אדם ומכונה, נמנה עם החוקרים במעבדה בג'ונס הופקינס. וולמץ אומר שההדגמות הן הצצה לעתיד, לשינויים "יסודיים" באינטראקציה בין אדם למחשב, בעיקר תפיסת ה"מציאות המעורבת" (MR). הניסויים במרחב וירטואלי מרמזים כיצד אנשים בריאים בגופם עשויים לחוות עולמות מחשב דרך ממשקי המחשב – ובכך הופכים את הפרויקט של המעבדה לפיזיקה שימושית לאחד המחקרים המפורשים ביותר של האופן שבו טכנולוגיה עשויה להוביל לשיפורים בבני אדם.

"במשך כל ההיסטוריה הביולוגית שלנו, הדרך היחידה לייצר אינטראקציה עם הסביבה היתה באמצעות החושים או בתפקוד מוטורי", אומר וולמץ. "לראשונה יש לנו יכולת לצאת מהפרדיגמה הזאת. זו הפעם הראשונה שאורגניזם ביולוגי כלשהו עשה דבר כזה".

וולמץ לא יודע האם ממשקים שמושתלים באמצעות ניתוח במוח האנושי יזכו אי פעם לשימוש רחב. אך הוא אומר שמתקנים כאלה הם בחזקת הצצה לאופן שבו צרכנים עשויים להשתמש בעתיד במערכות לא פולשניות כמו קסדות או סרטי מצח לקריאת אותות המוח, אם יפותחו פתרונות מדויקים מספיק מסוג זה.

אדם מתנסה בערכת אוקולוס קווסט מבית פייסבוק (צילום: Anna Zheludkova, שאטרסטוק)
קסדת אוקולוס של פייסבוק. הכריעה כי יידרשו שנים עד שקסדה לקריאת מוח תשמש לשליחת טקסטים | צילום: Anna Zheludkova, שאטרסטוק

כששאלתי את וולמץ לאיזה מטרות עשויים ממשקים כאלה לשמש אנשים בעתיד, הוא אמר שקשה לחזות זאת. "זה כמו לשאול לאיזו מטרה ישמש המחשב", הוא אומר. "אני חושב שעוד בימי חיינו הוא ישמש לכל דבר. אבל בחמש השנים הקרובות – קשה לענות."

יש מי שרוצים לא רק עכבר מחשב, אלא את הממשק כולו – כולל צג, או מה שיחליף את הצג – בתוך המוח. אחד מהם הוא מקס הודאק, לשעבר נשיא ניוראלינק. מאסק פיטר אותו במרץ אשתקד – לא ברור למה – אבל עד מהרה הוא פתח חברה חדשה בשם סיינס קורפ, עם גיבוי פיננסי ממיליארדר הקריפטו ג'ד מק'קיילב. הודאק אומר שהוא מתכנן לפתח שתל מסוג חדש שיושב על רשתית העין ושולח מידע לקליפת המוח החזותית בעורף המוח.

בשלב ראשון, החברה החדשה של הודאק תבקש לסייע לאנשים שהתעוורו ממחלות ברשתית העין, כמו סבו שלו. אך המוצר הרפואי נועד להסוות שאיפות גדולות יותר: ליצור מכשיר שיכול לייצר דימויים גם בעיניים של אנשים בריאים.

"זה יכול להיות צג מחשב שנראה כמו כל צג אחר, והוא רק מרחף מולנו", הוא אומר. "כשהעיניים פקוחות, תראה את העולם שעשוי מאטומים. כשהעיניים עצומות, רואים את העולם שעשוי מספרות בינאריות". הודאק חושב שבתוך דור ילדים יהיו "המומים כשנספר להם שפעם לא ראינו כלום כשעצמנו את העיניים".

שאלות של אתיקה

DARPA, סוכנות המחקר והפיתוח של משרד ההגנה האמריקאי, הייתה המממן הגדול ביותר בעולם של מחקר ממשק-מוח, עד שמאסק ושאר אנשי ההון סיכון נכנסו לסצנה.

אנדי שוורץ, חוקר באוניברסיטת פיטסבורג, אמר לי שהוא משוכנע כי המשיכה החזקה שיש בצבא לטכנולוגיה הזאת מקורה בסרט "שועל האש" של קלינט איסטווד מ-1982, שעלילתו כוללת ניסיון לגנוב מטוס סילון מסוג מיג סובייטי, שנשלט בכוח המחשבה. לדברי שוורץ, אחרי שהצבא שלח משתתף במחקר שלו להטיס מטוס קרב בסימולטור הוא הפסיק לשתף פעולה עם הסוכנות.

"אני לא רוצה להשתיל לאנשים אלקטרודות במוח כדי שיהיו גיימרים טובים יותר", אומר פרופ' דונהיו, ממייסדי BrainGate. "אני מאתגר את הרעיונות האלו כי אני לא רואה מה זה נותן. אבל זה מה שמניע אנשים, המחשבה שתוכל לקבל ממשק חדש"

ג'ון דונהיו, פרופסור באוניברסיטת בראון וממייסדי BrainGate, מודאג גם הוא מ"אווירת הקרקס" סביב שתלי מוח. דונהיו העביר חלק מילדותו מרותק לכיסא גלגלים, והחוויה היתה אחד הגורמים שדחפו אותו לחפש פתרון שיחזיר את יכולת התנועה לאנשים עם שיתוק. אך כשנשא דברים בפני עובדי גוגל לפני כמה שנים, ניגש אליו מהנדס והציג את עצמו בתור גיימר נלהב. המהנדס רצה לדעת אם אפשר יהיה לסדר לו אגודל שלישי.

"זה כבר לקחת דברים לקצה. אני לא רוצה להשתיל לאנשים אלקטרודות כדי שיהיו גיימרים יותר טובים", אומר דונהיו. "אני תמיד מאתגר את כל הרעיונות האלה כי אני לא רואה מה זה נותן. אבל אני גם לא מתייחס אליהם בביטול... זה מה שמניע אנשים. ה-Cool Factor, המחשבה שתוכל לקבל ממשק חדש כזה".

דונהיו ספקן לגבי האפשרות ששתלים יספקו כוחות-על, או שמתישהו בקרוב נוכל להוריד צרפתית למתחילים היישר למוח. המוח התפתח לקלוט ולשלוח מידע במהירות שבה הוא עושה זאת – לא בקצב של כבל אתרנט. "יצא לך להאזין לפודקאסט במהירות של פי ארבעה? זה לא עובד כל כך טוב", הוא אומר. "המוחות שלנו נוצרו ליצור ולקלוט דיבור במהירות שאנחנו יכולים להשתמש בו".

 mind control אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)
שליטה במחשבות (אילוסטרציה). ""שלטנו בתפיסה החזותית של עכברים ויכולנו להפעיל אותם כמו בובה על חוט" | צילום: שאטרסטוק

אך אחרים מאמינים שקריאת מחשבות ושליטה במחשבות אינן רק מדע בדיוני. ב-2017, השנה שבה נחשפו תוכניות ממשק המוח של ניוראלינק ושל פייסבוק, קבוצת חוקרים שקוראת לעצמה "מורנינגסייד גרופ" פרסמה גילוי דעת בכתב העת Nature: הם הזהירו מפני "התלכדות" של טכנולוגיות מוח עם פיתוחים בתחום האינטליגנציה המלאכותית.

מי שדחף להקמת הקבוצה הוא רפאל יוּסְט, נוירולוג מאוניברסיטת קולומביה, שנזעק בעקבות ניסויים במעבדתו-שלו, שבהם לא רק הצליח לקרוא אותות מהמרכז החזותי במוחו של עכבר, אלא גם להשתמש בלייזר כדי לגרום לבעל החיים לקלוט דברים שלא קיימים. "שלטנו בתפיסה החזותית של עכברים, ויכולנו להפעיל אותם כמו בובות על חוט", אומר יוסט.

יוסט עוקב אחר ההתפתחויות בתחום ומנהל רשימת ניסויים שמצביעים להערכתו על האופן שבו יכולה נוירו-טכנולוגיה לסכן את האוטונומיה של בני אנוש. לדוגמה, מחקרים של ג'ק גלנט בקליפורניה, שהשתמש בסורקי MRI כדי להסיק אילו דימויים אנשים רואים. או של מדען שחיווט מוח של קוף אחד כך שישלוט בזרועו של קוף אחר, וקרא לאחד "מאסטר" ולשני ה"אווטאר" שלו.

החשש הבסיסי הוא שכל מה שרע באינטרנט – דיסאינפורמציה, האקרים זדוניים, שליטה של ממשלות, מניפולציות של תאגידים, הטרדות בלתי פוסקות – עלול להיות גרוע עוד יותר אם הטכנולוגיה תפרוץ את מה שקבוצת מורנינגסייד מכנה "הגבול האחרון של הפרטיות", ותדע את מחשבותינו. "יש פה בעיה עצומה, בעיית הפרטיות המנטלית", אומר יוסט.

"אנחנו לא רוצים לעבור את התהליך שבו תאגידים גדולים קוצרים מידע כדי להרוויח ממנו, ואז פשוט נעמדים מול רגולטורים ומבקשים מחילה", אמר ריאן פילד, סמנכ"ל הטכנולוגיה של Kernel, שמפתחת מערכת לקריאת פעילות המוח

בחודש מאי שעבר אירח יוסט כנס מקוון בן יום שלם של מומחי אתיקה ויזמי נוירוטק כדי לדון בתכנון אחראי של ממשקים נוירולוגיים. כמה מהמשתתפים בכנס אמרו שלדעתם יש לקבוע חוקים עוד לפני שיהיה אפשרי לאסוף בקלות מידע מהמוח. "אנחנו לא רוצים לעבור את התהליך שבו תאגידים גדולים קוצרים מידע כדי להרוויח ממנו, ואז פשוט נעמדים מול רגולטורים ומבקשים מחילה", אמר באירוע ריאן פילד, סמנכ"ל הטכנולוגיה של Kernel, שמפתחת מערכת לקריאת פעילות המוח.

יוסט רוצה חוקי פרטיות נוקשים הרבה יותר מאלה שמושלים בנתונים ברשת או בטלפון החכם שלכם. הוא היה רוצה לראות שמתייחסים לנתוני מוח כמו לאיברים מושתלים – עם מעקב קפדני ואיסור על הפקת רווחים. המינימום, הוא אומר, זה שנתוני מוח יהיו שמורים כמו מידע רפואי. הוא גם אומר שיש לאסור על הצבא להשתמש בשתלי מוח.

"אני צריך לשנות את עצמי"

באופנים מסוימים, תחום ממשקי המוח-מחשב כבר מתחיל להבין את מטרת העל שלו ואת החשש הגדול ביותר של חלק מאנשים: מיזוג של בני אדם עם בינה מלאכותית.

אין ספק שזה מה שקורה עם מתנדבי מחקר כמו דגריי. זמזום הנוירונים שלו מפוענח בידי תוכנת AI מסוג Recurrent Neural Network. דגריי מתחיל כל יום שבו הוא משתמש בשתל שלו בדמיון תנועות פשוטות, כמו ציור מעגל. רשת הנוירונים מאזינה לנוירונים שלו ואז מכיילת את המפה הסטטיסטית שמייחסת כל פעילות של נוירון לתנועה ספציפית. רוב ממשקי המוח-מחשב לא רק ישתמשו בתוכנה כדי לפענח אותות מוח, אלא גם כדי לשפר אותם – לדוגמה, תוכנות עשויות לנבא איזו מילה מישהו מנסה לאיית על בסיס האותיות הראשונות.

התוצאה היא מה שסולצבכר מבלאקרוק מכנה "שליטה משותפת" (Shared Agency) או פלט שנקלט חלקו בידי האדם וחלקו הידי המכונה. "מבחינה מדעית זה מעניין, אבל זאת גם שאלה של אתיקה", הוא אומר. "כי מי למעשה יקבל את ההחלטות כשהמערכות ישתלבו אלה באלה?"

סייבורג (אילוסטרציה) (צילום: שאטרסטוק)
סייבורג (אילוסטרציה). "מי יקבל את ההחלטות כשהמערכות אדם ומכונה ישתלבו אלה באלה?" | צילום: שאטרסטוק

נכון לעכשיו, הדבר הקרוב ביותר לתכנון חוויית ממשק-מוח הם הניסויים שבהם דגריי משתתף בקליפורניה. לאחרונה, צוות המחקר סייע לדגריי להתנסות בהקלדת מגע מנטלית. אם תוכנה תוכל לזהות את התנועות שהוא חושב לעשות באצבעותיו, הדבר יגביר עוד יותר את מהירות התקשורת שלו. הבעיה היא שלפני התאונה, דגריי נהג להקליד לאט ובאצבע אחת. כעת מודבקת לתקרה מעל מיטתו מקלדת נייר כדי שיוכל להתאמן בחשיבה על הקלדה.

רציתי לשמוע מדגריי מה הוא מרגיש כשהוא מפעיל מחשב באמצעות מוחו. הוא תיאר מה שהוא מכנה "מפגש מוחות" עם שלל המכונות והתוכנות שקוראות את מחשבותיו. זה היה נכון במיוחד כשביצע את מטלת הכתיבה הידנית המדומיינת.

"האינטראקציה אישית מאוד. אתה חייב לחפש ולחוש היכן התנועות בגוף שלך", הוא אמר. "אתה מנסה לכתוב את האותיות, והדבר הזה מנסה להבין אותך. לא הייתי קורא לזה יחסים, אבל זה קרוב. כמעט שיחה בין המכשיר לביני. יש ימים שזה יוצא קצת זעוף בהתחלה – קשה להעיר את זה. המכונה כמובן קבועה לגמרי. אז אני צריך לשנות את עצמי כדי לגרום לה לעבוד."

יום אחד דמיין דגריי כתיבה של 5,000 מילים. הוא עבד בזה כל כך קשה עד שהחוקרים היו צריכים להזכיר לו לנשום. "פשוט שפכתי את זה", הוא אומר. "כשאתה עושה כל כך הרבה מילים, אתה נעשה עקבי. מהר מאוד אתה נכנס לדפוס שהמחשב יכול לזהות".

אנטוניו רגלאדו הוא עורך בכיר בתחום הביו-רפואה ב-MIT Technology Review

Antonio Regalado is the senior editor for biomedicine at MIT Technology Review.

©2021 Technology Review, Inc. Distributed by Tribune Content Agency, LLC.

https://www.technologyreview.com/2021/10/27/1036821/brain-computer-interface-implant-mouse/