תום שנייד, 27, עובד בשלוש השנים האחרונות כיועץ בכיר במרכז הסייבר של Deloitte ישראל ובמקביל ממשיך לפתח קריירה מוזיקלית במשרה מלאה כראפר קווירי. הוא גם מנהל של עמוד הטיקטוק של האגודה למען הלהט"ב ויוצר תוכן יחד עם ארגוני נוער כמו חוש"ן ואיגי.
גם השירים שלו נוגעים לא מעט בפוליטיקה. "יש לי היום שבעה שירים ב-MTV ישראל ובערוץ 24, הופעתי בפארק הירקון ובפסטיבלים שונים ואני מוציא השנה את שיר הגאווה הרשמי של חודש הגאווה בתל אביב – "אייקון", שאותו כתבתי, הלחנתי והפקתי. באתי להיות חצוף, לא לשבת בצד".
באיזה שלב התחילו כל השילובים האלו?
"בתור ילד תמיד איכשהו מצאתי את עצמי בשילוב של טכנולוגיה ואמנות. למדתי לתכנת בגיל מאוד צעיר, בכיתה ב' בקורס במתנ"ס, והייתי יושב שעות על המחשב של אמא שלי. תמיד אהבתי צבעים, צלילים וצורות והייתי יוצר משחקי מחשב מוזיקליים וצבעוניים. בתיכון התחלתי ליצור סרטוני רשת, פרודיות מוזיקליות ומערכונים שהייתי מצלם ומביים".
שנייד נבחן 10 יחידות במדעי המחשב בבחינת הבגרות, וגם התחיל להוציא שירים תחת שם במה, אחד מהם התפוצץ ברשת וגם הוביל אותו לכלא צבאי. "התגייסתי לשירות ביחידה מבצעית בתחום הסייבר בחיל התקשוב. הייתי במסלול מאוד נחשב שכולל גם שירות קבע. הדרך שלי להתמודד עם הלחצים והעבודה היומיומית שלעתים משעממת הייתה להוציא סרטונים ושירים. כך הוצאתי את השיר "סייבר סייבר סייבר" שקיבל תוך זמן קצר מאות אלפי צפיות. מפה לשם הלכתי לכלא הצבאי על בטחון מידע כי הקליפ צולם בבסיס. משהו בו נגע מאוד באנשים והתוצאה בהתאם. פייר? שווה כל רגע. זה רק פתח לי את התיאבון. עד היום, כמעט עשור אחרי, מצטלמים איתי ברחוב חיילים שמכירים את הסרטון והשיר. אני יודע שיש גם בימינו יחידות מחשבים שמראות את השיר הזה כחלק מההכשרה שלהם וזה מאוד משעשע אותי".
אחרי הצבא הוא התחיל לעבוד כמרצה לסייבר במכללות שונות ברחבי הארץ והעולם, בעיקר במזרח הרחוק ובאפריקה. בד בבד הוא המשיך להוציא מוזיקה עד לרגע שבו נוצר המפגש בין ה"דמות" ל"תום" ואז נוצר: "הראפר הגאה".
איך זה היה פתאום "לצאת"?
"מעולם לא היה אירוע אחד מרכזי של יציאה מהארון מפני שתמיד הייתי יחסית פתוח. לי לקח זמן לעכל, לחקור ולהבין, אבל באזור גיל 20-21 התחלתי להיות יותר חופשי עם מיניות. אמרתי להורים שלי שיש סקאלה, אני קרוב מאוד לקצה אחד שלה, וזהו. פעם סירבתי לחלוטין להגיד "הומו" על עצמי. היום זה המיתוג הכי מרכזי שלי. הראפר הכי הומו והכי מוגזם שמופיע בפסטיבלים, שגם מרצה על סייבר ומייעץ לבורד דירקטורים של חברות פורצ'ן 500".
מהי המשמעות של להיות "ראפר להט"בי" מבחינתך?
"העולם הוא הטרוסקסואלי. החוויה שלנו כלהט"בים היא תמיד להיות יוצאי דופן. ככה זה, סטטיסטיקה. אתה 10-12 אחוז מהאוכלוסייה. לעתים אתה מרגיש שונה, ללא ספק. לעתים יש איזו מבוכה סביב הנושא. אני דווקא הראשון לומר: "כן, אקס שלי אמר לי כך וכך", ואז התמונה מתבהרת. במקרה שלי לא קשה לפספס וחיפוש בגוגל מראה כתבת שער על: "אמן הפופ הגאה שכובש את המדינה". אין לי מה להסתיר.
אתה חושב שיש פחות ייצוג של להטב"ים בעולם ההייטק?
"חד משמעית. חשוב לשלב אנשים מכל הקשת בעבודה ובמיוחד בסביבות שנתפסות יותר "סטרייטיות". אגב, הקהילה שסובלת הכי הרבה מהדרה היא הקהילה הטרנסית, שאצלה יש הרבה יותר קשיים מסיסג'נדרים (אנשים שמינם תואם למגדר שלהם)".
איך קריירת המוזיקה שלך מתחברת לעבודה שלך כיועץ סייבר?
"המכנה המשותף העיקרי הוא שבשניהם אני מדבר. אני בן אדם שאוהב לדבר, להעביר מסר, להסביר, לפתוח לאנשים את הראש. אני מרגיש שבשני התחומים אני עושה את זה והם מזינים זה את זה. בשניהם נדרשת רטוריקה, בשניהם נדרשת יצירתיות. אני מקבל השראה מכאן ומכאן".