nasdaq (צילום: סאלי פאראג, shutterstock)
צילום: סאלי פאראג, shutterstock

הריח של הדם בשווקים עומד כבר לא מעט זמן באוויר. התחושה היא שהחגיגה הנוכחית בוול סטריט אולי לא נגמרה, אבל היא בהחלט בתחילת הסוף או בשלב מתקדם שלו – כשהשוק חווה ירידה תלולה בשוויים בחודשים האחרונים.

כרגיל, הראשונים לזהות זאת היו המיליארדרים. אילון מאסק, בחסות "סקר" בטוויטר, מכר אשתקד מניות טסלה (TSLA) בלמעלה מ-16 מיליארד דולר. גם כדי לשלם מיסים וגם כדי לרפד את הכיסים. ג'ף בזוס, המייסד ועד לאחרונה המנכ"ל של אמזון (AMZN), מימש מניות אשתקד בהיקף של כ-9 מיליארד דולר. אז אולי מאסק ובזוס מתחרים כמעט בכל אספקט בחיים, אבל מסתבר שיש משהו שכן מחבר ביניהם, חוץ מהעובדה שמדובר בשני האנשים הכי עשירים בעולם - וזו ההבנה כי השוק הגיע לשיא, וזה הזמן to cash out לקראת תקופה מורכבת.

אילון מאסק (צילום: Britta Pedersen Pool, Getty Images)
מאסק. מכר מניות בלמעלה מ-16 מיליארד דולר | צילום: Britta Pedersen Pool, Getty Images

אז הם זיהו מראש. כי בניגוד למה שהרבה נוטים לחשוב, פיצוץ של בועה כלכלית היא לא כמו פקיעתה של בועת סבון, שפשוט מתפוצצת. זה יכול לקרות, אבל בדרך כלל זה כמו שרואים סרט של מפולת שלגים: הכול קורה כאילו בהילוך איטי ומדובר בתהליך מתמשך של דפלציה בערך של הנכסים. זה קרה במשבר הדוט.קום בשנת 2000, שנמשך קרוב ל-3 שנים וזה קרה גם במשבר הסאב-פריים ב-2008, שנמשך פחות או יותר שנתיים עד שהמדדים חזרו להיות שוריים ולעלות מעלה מעלה.

אמש השוק חווה את אחד הטנטרומים המשמעותיים שלו מאז הירידות של האומיקרון ובשנה האחרונה בכלל. הנאסד"ק, מדד הטכנולוגיה, הוביל את הירידות עם 2.6%, אבל מרבית השוק – פרט אולי לאקטיוויז'ן בליזארד, שמיקרוסופט הודיעה על רכישתה ב-70 מיליארד דולר נצבע באדום בוהק. יש לכך לא מעט סיבות, אבל צריך להתחיל בהתחלה – כלומר התפרצות הקורונה.

מה הביא אותנו עד הלום

אחרי ירידות הקורונה ההיסטוריות בוול סטריט בפברואר-מרץ 2020 ואחרי ההרחבה הכמותית וההתערבות של הבנק המרכזי האמריקאי, הפד', בשווקים הפיננסיים – שהובילו לעליות היסטוריות לא פחות - קרתה תופעה מאוד מעניינת. מהרגע שהפד' החל להתערב והמדדים זינקו מעלה כמו מלוע של תותח, בכל פעם שמספר מאומתי הקורונה בארה"ב או מספר המובטלים הגיעו לשיא תורן חדש, הנאסד"ק היה שובר שיא חדש. וכמו השלילי בחיינו בקורונה, עבור הסוחרים זה חיובי מאוד. כאילו כל מה שהיה חסר למשקיעים בוול סטריט זו מגפה.

התחושה דאז הייתה של ניתוק. זה היה נכון, אבל רק חלקית. נזכיר שאז המגפה הייתה יותר מאיימת ורבים חשו את תחושת סוף העולם. אז מה עשו הסוחרים? חגגו, כאילו סוף העולם. למה? כי בחסות הריבית האפסית הכסף זול - ולא בטוח שמחר יגיע. לריבית הנמוכה יש אפקט נוסף: בשל העובדה שפחות משתלם להחזיק כסף בבנקים, הוא זורם לשוק ההון. וכשיותר כסף נכנס לשוק, זה תומך בעליות. תוסיפו לזה כסף של משקיעים יומיים שהיו רגילים להמר או להוציא כסף בדרך אחרת ותקבלו את מה שאנחנו רואים היום – שוק מנופח עם שוויים לא ריאליים.

למרות שהתיקון כבר מתרחש מתחת לאף של כולנו. מוקדם יותר השבוע, הכלכלן הראשי של מיטב דש, אלכס זבז'ינסקי, אמר ל-tech12 ש-60% מחברות הטכנולוגיה הנסחרות בנאסד"ק נמצאות בטריטוריה דובית – כלומר הפסידו לפחות 20% בחודשיים. כמו כן, הוא העריך כי נחווה בין 5 ל-6 העלאות ריבית השנה.

אלה שניים מהנושאים שהכבידו על הסנטימנט בשוק אתמול, אחרי יום החופש של מרטין לותר קינג שנחגג ביום שני האחרון. הסנטימנט השלילי נבנה יחד עם עלייה בתשואות לפדיון על האג"ח האמריקאי, שהאמיר ל-1.9% - הנתון הגבוה ביותר מאז הירידות של 2020 – ותוצאות מאכזבות שמראות על ירידה בצמיחה. זה לא מפתיע. מרבית החברות התריעו על כך כבר בתוצאות הרבעון השלישי של 2021 – עכשיו השוק מתמחר את התכווצות עוגת ההכנסות אל מול ההכבדות האינפלציוניות – הן בשחיקה של הכסף והן ביכולת להשיג כוח אדם איכותי ומיומן, כדי שיתמוך בתחזיות הצמיחה הקיימות.

המעצמות מקרטעות והשווקים עצבניים

מה שהחל במרץ 2020, הפך לסיר לחץ בזמננו בשל מספר סיבות. כבר בפברואר אשתקד, הסימנים הראשוניים של המשברים בשרשרת הייצור והאספקה העולמיים – אלה שהחלו עם סגירתה של סין בינואר 2020 – החלו להצטבר והשוק החל לראות את מדדי האינפלציה מנצנצים. השווקים הגיבו בעצבנות והחלו למחוק את ההישגים של 2020.

לזה צריך להוסיף מצב פוליטי רגיש, לא בגלל הקיטוב הפנימי האמריקאי, אלא בגלל הנשיא ג'ו ביידן. הוא לא מצליח לקדם את האג'נדה הכלכלית שלו שבגינה נבחר ולא בגלל הרפובליקאים – בגלל אינטרסים דמוקרטיים פנים-מפלגתיים. ביידן כנראה לא מספיק חזק כדי לדפוק על השולחן וליישר את המפלגה תחתיו. זו בעיה. בינתיים, הכלכלה האמריקאית היא זו שסובלת וביידן נתפס כאשם ישיר.

ביידן
ביידן. נתפס כאשם הישיר לאינפלציה בארה"ב

אבל זה לא רק ביידן. כמו במלחמת הסחר – וגם די קשה לנתק את המלחמה הזו מהמצב הנוכחי - ארה"ב היא רק צד אחד. סין היא הגורם השני במשוואה. ההתעמרות של הרגולטורים הסיניים בענקיות הטק הסיניות, כמו גם המניעה מחברות לצאת לגייס כסף בארה"ב, הובילה למחיקות ערך היסטוריות. הדוגמה המובהקת ביותר של ענקית הקמעונאות ומי שהייתה הבייבי העולמית, עליבאבא (BABA). אמנם מתחילת השנה המניה עלתה 8.7% לרמה של 128.6 דולר למניה, שעל פניו נשמע טוב נכון? רק שמסוף אוקטובר 2020, אז המניה עמדה על מחיר של קצת יותר מ-317 דולר, מה שאומר שבפחות משנה וחצי היא איבדה כמעט 60% משוויה.

אבל לסין מרכיב נוסף בחששות. סקטור הנדל"ן למגורים הענק במדינה, שנחשב גם למנוע הצמיחה המשמעותי של סין בעשורים האחרונים, מקרטע בחצי שנה האחרונה. השבוע, נשיא סין שי ג'ינפינג, פחות או יותר התחנן מהאמריקאים שלא להעלות ריבית, כי הוא יודע שהעלאת הריבית, יכולה להביא לקריסה של חלק ניכר מהאג"ח מבוסס הדולר של חברות סיניות ולהכביד עוד יותר על הכלכלה הסינית הלחוצה ממילא – וזה לא יהיה טוב לאיש, בטח שלא לשווקים שימשיכו להיות עצבניים בתקופה הקרובה. 

מסקנות לעתיד הקרוב: התחזיות יקבעו את הטון

בסוף, במיקרו, מבחינת החברות הנסחרות בוול סטריט שני דברים מרכזיים קובעים - ושניהם מסתכמים בכסף. הראשון זה כמה החברה מרוויחה עכשיו וכמה היא צופה שתרוויח בעתיד. שלבו את זה עם תחזיות של אנליסטים של בתי השקעות ומכוני מחקר חזקים ותקבלו את חכמת ההמונים שמשפיעה על תמחורן של מניות בכל רגע נתון. 

וזה הדבר שכנראה יקבע את הטון, יחד עם נתוני המאקרו האינפלציוניים שיכבידו על השורה התחתונה של לא מעט חברות בשוק. קחו לדוגמה את מטא (FB). ברבעון השני של השנה שעברה, לפני שהפכה לחברה מטא - החברה של מארק צוקרברג ביולי האחרון היכתה את תחזיות ההכנסות, ומנגד הורידה תחזיות. זה גרם לירידה של 4% ביום המסחר. הכנסות החברה ברבעון ההוא צמחו ב-56% ועמדו על 29.08 מיליארד דולר, מעל לצפי האנליסטים להכנסות של 27.89 מיליארד דולר. אז המשוואה של הכנסה של 29 מיליארד שווה לירידה של 4% בשל התחזית. 

כתבנו כאן גם על מניית נטפליקס (NFLX), שצפויה להגיש את דוחותיה מחר ותהיה הראשונה מבין מניות הטכנולוגיה הגדולות לעשות כן. התחזיות שלה קדימה, כמו גם קצב הצמיחה שלה, כנראה שיהוו סוג של אינדיקטור לחלק לא מבוטל מהמניות הטכנולוגיות, שימשיכו לקצץ בתחזיות קדימה. 

מה שאומר שצריך להתכונן למים סוערים בתקופה, כשגם אם יהיו פחות סוערים ממה שנדמה, זה אף פעם לא מזיק להיות מוכן.