אני גאה לומר שנבחרתי!
נרגש ומתכבד לומר שהערב זכיתי להיות חלק מקהילה, שנבחרה באופן אקראי לחלוטין, להיות חלק מקבוצה ששפר עליה מזלה, להיות חלק מנבחרת שזכתה לקבל זוחל או מכרסם בחבילת סנספרוט בטעמים: "שעועית זנב שובב", "פסוליה פרוקי רגליים", "כרובית שבלול אה לה פריז" והמרענן הרשמי של חגי תשרי - "במיה בצפע".
הכל התחיל לפני שבוע, כשהלכתי לרכוש מוצרי יסוד בסופר, תר את המעברים אחר הצעקה האחרונה בתחום המזון, חושב על המשמעות של עבודת צוות בעולם משתנה, דינאמי והיברידי. אם נעבוד 5 ימים בשבוע משרד איך אני אוכל לפקוד את הסופרמרקט ב-13:30 בצהריים כמו עכשיו, שניה לפני האיסופים, ואז להגיד לבוס "כן כן, אני מחכה לדבאופס שיענו לטיקט".
בעודי חושב על המהות של העצמי מול הקבוצה, הבנתי - אנחנו ממש לא רחוקים מאפונה. הידעת? האדם והבננה חולקים 60% מן המטען הגנטי. הידעת? 4 מתוך 5 תנועות התקוממות עממיות חולקות 75% מן המטען הלא-גנטי
כמי שנולד בירושלים אבל גדל ברעננה האג'ילית, רעיון "הצוות" מזכיר לי במעט את שנות ה-90 ונדמה כי הוא כבר שנים דפריקייטד, כמו אנגולר 1, כמו הסקאטמן ג'ון. רוצים לשמוע עוד תובנות מרתקות כמו זו? מעוניינים לקבל סניפטים של פייתון בזמן שאתם בשירותים? להריץ בראש טבלאות גיבוב בין ניגוב לניגוב? עקבו אחריי. אגב, אנחנו מגייסים.
בעודי חושב על המהות של העצמי מול הקבוצה, הבנתי - אנחנו ממש לא רחוקים מאפונה. הידעת? האדם והבננה חולקים 60% מן המטען הגנטי. הידעת? 4 מתוך 5 תנועות התקוממות עממיות חולקות 75% מן המטען הלא-גנטי.
בחזרה לאפונה - כמו את האפונה גם אותנו ניתן לראות כבודדים, אבל כוחנו האמיתי מתגלה ומתפרץ כאשר אנחנו הופכים קבוצה. הסתכלו על כף היד שלכם. כמה קל לשבור כל אצבע, וכמה קשה לשבור אגרוף. נכון, אגרוף הוא לא איבר, ולכן האנלוגיה כאן לא מדויקת, אבל אתם יודעים מה כן מדויק? ההתאמה שאנחנו עושים למועמדים כאן ב-Meduzza. אגב, אנחנו מגייסים.
"אני רוצה לכרות את ראש הנחש ולצאת ממירוץ העכברים"
אחרי כל המחשבות על האפונה, הרגשתי שאני חייב שקית אפונה סנפרוסט אורגינל, המקורי מספר אחת, לארוחה הקיטוגנית שלי שאני אוכל ביום בשבוע שבו אני לא צם. ספציפית היום הגוף שלי יצא ממוד קיטו ועבר למוד גולדה קרמל מלוח. חכם ציני אמר פעם - "אבא חטוב, הוא אבא עצוב". כמה חכמת חיים יש בעם הציני, אחד העמים העתיקים ביותר בעולם, מהתקופה שעוד לא הגדירו היטב מה הוא עם.
חשוב להקנות הרגלי שיתוף וספאמינג כבר מהדקה הראשונה. אחרי זה אתה רודף אחרי הג'וניור ב-12 בלילה כשאתה יודע שהוא עייף. הוא גמור. מגרד בעיניים, מפהק, רואה רוני קובן מארח פרקים מ-2018, אבל הוא פשוט לא מצליח לישון
המחשבה הראשונה שעלתה בראשי היא "איך כתוב פה 12 שנות ניסיון בריאקט? זה קיים בקושי 8 שנים". המחשבה השנייה הייתה על ראש הנחש שיצא משקית האפונה - "איזה יופי, בשר בחינם, אפשר לעשות ממנו עראיס בנינג'ה או בסו-וויד ולהעלות לקבוצת אבא רטוב". אנטר קיטו מוד.
במחשבה שנייה חשבתי שאולי מוקדם מדי לעשות LinkedIn Party לעובדים חדשים בחברה. אלה שעדיין לא יודעים מה הסיפור של רונן מהדבאופס, ולמה כולם קוראים למנכ"ל גילי כשבכלל קוראים לו יונתן. אבל חשוב להקנות הרגלי שיתוף וספאמינג כבר מהדקה הראשונה. אחרי זה אתה רודף אחרי הג'וניור ב-12 בלילה כשאתה יודע שהוא עייף. הוא גמור. מגרד בעיניים, מפהק, רואה רוני קובן מארח פרקים מ-2018, אבל הוא פשוט לא מצליח לישון. זו הזדמנות גם לנצל את הקשרים של העובדים בלינקדאין, וככה אפשר למשוך עובדים מהמקום העבודה הקודם שלהם. כדאי גם להעלות תמונות שלכם מהמסיבה. כמה שיותר פרצופים - יותר טוב.
לינקדאין זו רשת שבנויה על מראה ועל תמונות של הקטנטנים. אבל את הטבק והניירות של קורל, הסורסית הכי אגרסיבית במגדלי אלון, שמנסה להפסיק כבר שנתיים, כדאי להסתיר. כל זליגה של המציאות עלולה לפגום בגיוסים פוטנציאליים.
במחשבה השלישית זה נחת עליי, כמו משרת 0 ניסיון בתאגיד אמריקאי בגודל של טקסס - מישהו מזמן אליי את ראש הנחש. מישהו מבין שעליי לכרות את ראש הנחש. לצאת מהסקייל. לשבור את המעגל. לנתץ את ראש המדוזה. ואני הרי עובד במדוזה. פאק. הכל מתחבר.
כל היום אנחנו רצים, פגישות, דדליינים, והכל כדי למשוך משכורת של לא יותר מ-40 או 50 אלף שקל גג-חנוק בחודש. זה הזמן לומר מספיק! אני רוצה לכרות את ראש הנחש. לצאת ממירוץ העכברים. אגב, עוד חיה שקיבלתי בשקית של לקט ירקות איטלקי.