"צמצום עילת הסבירות עלול להיות נוקאאוט להייטק. השוק המרכזי שלנו נמצא בחו"ל ואלו חברות גלובליות שרוכשות תוכנה. הן מוודאות שהמוכרות הן חברות עם יציבות מלאה". כך אומר ל-tech12 עמרי קוהל, מייסד ומנכ"ל פירמיד אנליטיקס. "IP (קניין רוחני, ר"ס) הוא הנכס העיקרי שלנו ואם יש חשש שה-IP עלול להימצא בסכנה כזו או אחרת, משקיעים לא ישימו כסף על IP ישראלי, כי הם רוצים ודאות לגבי הנכסים שלהם".
קוהל מרחיב על הבעיה: "בלי עילת הסבירות, המדינה יכולה להחליט למשל שה-IP שמפותח כאן הוא נכס ששייך לה, כמו שקורה במדינות פחות פלורליסטיות - ואי אפשר יהיה לבקר את ההחלטה הזו. בנק אוף אמריקה (שפרסם אמש סקירה לא מחמיאה על כלכלת ישראל, שמושפעת לרעה מה"רעש הפוליטי", ר"ס) שקונה תוכנת סייבר ישראלית, לא יכול לקחת את הסיכון שיום אחד הוא יצטרך להתנהל מול המדינה שהיא הבעלים של ה-IP עכשיו ולכן זה מפחית את היכולת למכור מוצרי תוכנה מחוץ לישראל".
הלקוחות בחו"ל מבינים את הניואנסים?
"כן, ובחוזים מסחריים יש הבהרות מאוד ברורות לגבי שינוי השליטה ב-IP. זו יכולה להיות גם נקודת יציאה של הלקוח מהחוזה".
קוהל: "אנחנו בתזוזה טקטונית והתיקון יהיה מאוד קשה וארוך טווח. אם מישהו עכשיו מתחיל לפתח חברה מדהימה, בעוד עשור זו תהיה חברת ענק - אבל לא בישראל"
לקוהל ותק של יותר מעשרים שנה בהייטק. פירמיד אנליטיקס שהוא עומד בראשה הוקמה ב-2013 וגייסה בשנה שעברה 120 מיליון דולר, ממש בעיצומו של המשבר. החברה מאפשרת לארגונים גדולים לבצע ניתוח מעמיק של נתונים עסקיים, המבוסס על בינה עסקית (BI) ועל בינה מלאכותית (AI).
עד כה קוהל לא התבטא בתקשורת בנוגע לעמדותיו לגבי הרפורמה. "אני משתתף בהפגנות בקפלן ומביע את דעתי העניינית לנזקים שאני חושב שיכולים להיגרם ממה שהממשלה עושה לתעשייה. אני חושב שלא משנים את חוקי המשחק תוך כדי משחק ואם משנים את החוקים עושים את זה בהידברות. כשהיו שיחות בבית הנשיא חשבתי שיש דיון מעמיק על עתיד המדינה, אבל כשדברים נעשים בצורה חד צדדית זה עושה נזק עצום".
לדבריו, "אנחנו בתזוזה טקטונית והתיקון יהיה מאוד קשה וארוך טווח. הייטק לא בונים בחצי שנה. זה לוקח שנים ועשורים. יש חברות ענק מדהימות בישראל שלקח מעל עשור לפתח אותן ואם מישהו עכשיו מתחיל לפתח אחת כזו, בעוד עשור זו תהיה חברת ענק אבל לא בישראל".
בימים האחרונים התחזקה מחאת ההייטק ביתר שאת, והיום צפויות הפגנות בכל הארץ. אדם פישר, שותף בקרן ההון סיכון בסמר, צייץ אתמול קריאה פומבית להשתתף במחאה: "אני קורא לכל החברות שלי לאפשר לעובדים שלהם לשבות ולעודד אותם לממש את הזכות להפגין כל עוד יש להם". מנכ"ל ומייסד קייטו נטוורקס, שלמה קרמר, שלח בימים האחרונים מכתב לעובדים ובו קרא להם לצאת להפגין נגד הרפורמה בצורה הרבה יותר ממפורשת: "את דעתי הפרטית הבעתי מספר פעמים אבל כעת אני פונה אליכם כמנכ"ל החברה. למיטב שיקול דעתי העסקי, אנחנו נמצאים ברגע קריטי עבורנו כחברה. להשקפתי ניסיון החקיקה הקרוב יגרום נזק לעסק שלנו ולהצלחת החברה".
ניר זוהר, נשיא וויקס, אחת המעסיקות הגדולות בהייטק המקומי, צייץ גם כן: "כל עובדת ועובד בוויקס יוכלו לצאת להפגין בחופשיות ללא צורך לדווח על יום חופש". לצד המנכ"לים הללו מצטברת רשימה של עשרות חברות, כולל בינלאומיות, שנמצאות על הרצף שבין קריאה מפורשת להשתתף בהפגנה ועד מתן אפשרות להיעדר לצורך ההפגנה, אך כיום חופש על חשבון העובד.
ביום שלישי כל עובדת ועובד בוויקס שירצו ללכת להפגין, יוכלו לעשות זאת בחופשיות - ללא צורך לדווח יום חופש
כמו כן, וויקס תעביר כסף לעמותות אתן היא בקשר, תקציב שיהיה מיועד לרכישה ברשת BIG. כך גם העמותות וגם BIG ירוויחו
מבחינת היקף ההפגנות בהייטק, סקר שערכה ברבעון הראשון חברת הייעוץ AL Consultants מצא ש-52% מהחברות מאפשרות לעובדים לשבות, על חשבונן או בתוספת יום חופש. עוד נמצא כי ככל שהחברה יותר אקטיבית במחאה נגד הרפורמה - יש לכך השפעה חיובית יותר על העובדים. למעשה, החברות ש"שילמו" את המחיר הכי גבוה מבחינת ההשפעה על העובדים, הן אלו שבחרו לא לבחור, לא להביע דעה ולא לייצר במה להתייחסות והבעת דעות.
לדברי קוהל, בפירמיד אנליטיקס לא נתנו יום חופש בתשלום לעובדים שרוצים להפגין אבל "מאפשרים לעובדים להשתתף בכל מחאה שהיא". בשיחה הוא הוא חוזר כמה פעמים על הכלה של המחאות השונות - כולל אלו התומכות ברפורמה.
איך החברה מכילה את הדעות השונות? ואיך עובדים שחושבים אחרת ממך מקבלים את זה?
"בחברה שלנו יש 300 עובדים וכמאה בישראל. אנחנו לא מקיימים דיונים פוליטים מאורגנים ויש לנו עובדים מגוונים, יש חבר'ה שגרים במרכז ואולי יותר תומכים במחאה ואנשים מהמגזר החרדי ואנשים שגרים מעבר לקו הירוק ולא נתקלתי באירוע אחד בתוך החברה שיצר מתח סביב המחאה".
בטוח יש ויכוחים קשים ושיחות.
"יש שיחות מכל הכיוונים וכרגע אנחנו לא מרגישים שהשיח לא מכבד כזה או אחר ולא מרגישים צורך לנהל את זה. מטבע הדברים יש שיחות מאוד נוקבות אבל אני לא מרגיש שיש שיח אלים והתחושה היא שיש מקום פתוח לכולם לדבר. הסביבה של ההייטק אולי יוצרת מקומות עבודה של כתף אל כתף כדי ליצור משהו ביחד, וזה שונה ממה שרואים ברחובות וברשתות החברתיות".
קוהל: "השאלה אם לעשות רילוקיישן היתה תמיד שאלה מסחרית ולא שאלה קיומית כמו היום. אני בתעשייה מעל עשרים שנה וזו מעולם לא היתה התלבטות. זה שבר בעיניי, זה מקום מאוד מסוכן"
עם זאת, החשש של קוהל הוא מזליגה לא רק של הידע וה-IP לחו"ל, אלא גם של ההייטקיסטים עצמם. "אני מנטור של לא מעט חברות ויש הרבה מאוד יזמים בתחילת דרכם עם רעיון ומצגת שמתלבטים איפה להתחיל את החברה ואני מכיר לא מעט שבחרו לא להישאר בארץ ולא בהכרח מסיבות עסקיות-ענייניות. הם שואלים את עצמם אם זו המדינה שהם יכולים לבנות בה עסק? זה שבר בעיניי. אני בתעשייה מעל עשרים שנה וזו מעולם לא היתה התלבטות. ישראל תמיד הייתה מקום חזק ומבוצר להייטק. והשאלה אם לעשות רילוקיישן היתה תמיד שאלה מסחרית ולא שאלה קיומית כמו היום.
"גרתי בארצות הברית וחזרתי לפני שנתיים וחצי ובקרב אלו שנשארו, מי שחשב בעבר לחזור לישראל שוקל את זה שוב. הם שוקלים להמשיך לבנות את העסקים שלהם מחוץ לישראל וזו טרגדיה בפני עצמה. אנחנו רואים עובדים באקדמיה המחקרית וגם עובדים בהייטק שהשיקולים שלהם לבוא לישראל הם לא רק שכר וקרבה למשפחה אלא גם העתיד של המדינה. זה בעיקר נורא כשזה מגיע מחברה צעירים מאמצע שנות העשרים עד השלושים שזו התקופה שמתחילים לבנות עסקים וזה הכוח של המדינה, ואם הם מתלבטים איפה המקום שהם רוצים להיות בו. זה מקום מאוד מסוכן לתעשייה שלנו".