בימים אלה מתקיים בסן חוזה, העיר הגדולה בעמק הסיליקון, טורניר טניס במסגרת סבב ה-WTA - האיגוד העולמי של טניס הנשים. כמה מהשחקניות המובילות בעולם (וביניהן גם רוב האמריקאיות הבכירות בסבב) הגיעו לטורניר, שנותנת החסות הראשית שלו - ומי שהעניקה לו גם את שמו החדש ב-2018 - היא מובאדלה, חברת האחזקות של איחוד האמירויות. מובאדלה מנהלת מאות מיליארדי דולרים, והכנסותיה השנתיות נאמדות בכרבע טריליון דולר (כפול מתקציב מדינת ישראל). עלות ארגון התחרות נאמדת בכמיליון וחצי דולר, סכום זעיר מבחינתם המעניק חשיפה משמעותית לגוף האמירתי.
אבל מיליון וחצי דולר הוא סכום זעיר גם מבחינתן של ענקיות הטכנולוגיה של הוואלי, ולמרות המשבר הנוכחי מדובר גם בהשקעה קטנה אפילו עבור יוניקורן בינוני. איך קרה שטורניר הנשים הותיק ביותר בעולם, שמתקיים ברציפות מאז 1971, ומשוחק בליבו של סיליקון ואלי, מצא את הספונסרית שלו בצד השני של העולם? חלק מהתשובה אפשר היה למצוא ביציעי איצטדיון הטניס של אוניברסיטת סן חוזה, המארחת את הטורניר בארבע השנים האחרונות.
למרות שמדובר באיצטדיון קטן (כ-2,500 מושבים), ועל אף המחירים האטרקטיביים (אתמול נמכרו כרטיסים לרבע הגמר בכ-50 דולר לכרטיס) עדיין לא נרשמה תפוסה מלאה. גם לחצאי הגמר שייערכו היום עדיין ניתן להשיג כרטיסים במחיר נמוך למדי. חלק מהאשמה אולי נעוץ בטניסאיות האמריקאיות, שהצליחו להחמיץ נקודות מערכה רבות ולהפסיד בשוברי-שוויון שוברי-לב ליריבותיהן. אבל הקהל המקומי עדיין יכול היה ליהנות מטניס איכותי ומהנה ממש בחצר האחורית, ובחר ברובו להישאר בבית.
קשה להאשים את תושבי עמק הסיליקון בהיעדר חיבה לספורט. אלופת ה-NBA גולדן סטייט ווריורז, הפורטי ניינרס בפוטבול, הג׳איינטס בבייסבול ואפילו נבחרת הכדורגל של אוניברסיטת סטנפורד, ממלאות אולמות ואיצטדיונים באופן קבוע. רבים מתושבי הוואלי עוסקים בספורט באופן פעיל, ובכלל זה גם בטניס. ניתן היה לצפות שהטורניר המושך אליו כמה מהטניסאיות הטובות בעולם יהיה סולד-אאוט, או לכל הפחות ישוחק במתקן גדול ומפואר יותר. אבל סבב הנשים העולמי סובל בשנים האחרונות, ובמיוחד אחרי סיומו של עידן הטניסאיות הגדולות - מרטינה הינגיס, לינדזי דוונפורט והאחיות ונוס וסרינה וויליאמס - מירידה חדה באטרקטיביות שלו.
גם מי שעוקבים באדיקות אחרי טניס הנשים עשויים למצוא את עצמם מופתעים כשהם מעיינים מדי בדירוג העולמי. כרגע, למשל, מככבות בחמישיה הראשונה שפיונטק הפולניה, קונטבייט האסטונית, סאקארי היווניה, באדוסה הספרדיה וג׳אבור הטוניסאית. אף אחת מהן לא היתה בין חמש הראשונות בעולם בשנה שעברה, וניתן לשער שרובן לא יהיו בחמישיה המובילה בשנה הבאה - זאת כמובן בניגוד משווע לטניס הגברים, שם השמות מוכרים ויציבים למדי.
האינסטינקט קורא לחפש את הפער היכן שנמצא הכסף: בכל ענפי הספורט המובילים, כמו במגזר הטכנולוגיה, הגברים משתכרים יותר מאשר מקבילותיהם הנשים. אלא שטניס הוא ענף הספורט הראשון שקידש את השוויון בין המינים
האינסטינקט קורא לחפש את הפער היכן שנמצא הכסף: בכל ענפי הספורט המובילים, כמו במגזר הטכנולוגיה, הגברים משתכרים יותר מאשר מקבילותיהם הנשים. אלא שטניס הוא ענף הספורט הראשון שקידש את השוויון בין המינים: בטורנירים מעורבים (כלומר כאלה בהם מתמודדים גם גברים וגם נשים) הפרסים המחולקים, שהם בפועל גם שכרם של השחקנים והשחקניות, הגיעו לשיוויון לפני מספר שנים - לאחר מאבק בן כ-50 שנה שהחל עוד בימיה של בילי ג'ין קינג ותנועת המחאה שהובילה ב-1970 עם ה-Original 9, תשע השחקניות שיצאו למאבק שנראה אז חסר סיכוי.
עמק הסיליקון, שבאותם ימים היה עדיין מפורסם יותר בזכות קרבתו הגיאוגרפית לסצנת הרוק והסמים של סן פרנסיסקו, היה גם המקום בו פרצה תנועת המחאה ההיא לתודעת הציבור. חברת הטבק פיליפ מוריס נתנה חסות לסבב נשים חדש, והטורניר הראשון במסגרתו (שהפך ברבות השנים לתחרות שמובאדלה מעניקה לה חסות גם השנה) התקיים בינואר 1971 בסיוויק סנטר בסן פרנסיסקו. במשחק הגמר ההיסטורי ההוא, בו ניצחה בילי ג׳ין קינג את הכוכבת המקומית רוזי קאסאלס, נכחו מעל 3,000 צופים - יותר מאשר תכולת האיצטדיון שמארח את אותו טורניר השנה. חמישים ואחת שנים אחר כך, תזכה המנצחת בגמר שייערך מחר ב-116 אלף דולר - פי 30 מהפרס הראשון שחולק באותו אירוע מכונן.
אבל חמישים ואחת שנים מאוחר יותר, פערי התעסוקה והשכר בין גברים לנשים עדיין מהווים את אחד האתגרים המשמעותיים עליו מדברים בכירי התעשיה כאן (והדגש על "מדברים"). שלא כמו בסבב הטניס העולמי, הספונסרים של ההיי-טק - קרנות ההון-סיכון - מצייצים את כל הסיסמאות הנכונות ואולי גם שואלים שאלה או שתיים בישיבת הבורד, אבל מעטים מאיתנו יוצאים מוטרדים בסיום פגישה רבעונית בה מוצגים הנתונים שאינם מצביעים עדיין על שיפור משמעותי.
מגזר הטק מאופיין בדומיננטיות גברית, הן בשכבת ההנהלה והן במקצועות הטכנולוגיים, והיעד הנכסף של 50:50 נראה כרגע רחוק. אחוז הנשים בחמש חברות הטכנולוגיה הגדולות עומד על 35%, ובשכבות ההנהלה הבכירה מדובר על אחוז קטן בהרבה. בסטארטאפים המצב לא טוב יותר, ונשים רבות מדווחות גם על סביבת עבודה מאתגרת (ולעיתים פוגענית) שמקשה עוד יותר על צמצום הפערים.
איך כל זה קשור לטניס? במפתיע - או שלא במפתיע - ביציעי האיצטדיון הקומפקטי בסן חוזה היה אפשר לזהות רוב נשי. אחרי הכל, מדובר באירוע ספורט בו מתמודדות רק נשים - ולמרות שהוא משודר מחוף לחוף, ופרושה עליו חסות של גוף פיננסי גדול, הוא מעורר עניין מוגבל בלבד בקרב הגברים חובבי הטניס. בסביבה עתירת טסטוסטרון כמו עמק הסיליקון, כדי למלא יציעים אין די בהשוואת סך הפרסים לטורניר גברים דומה בהיקפו.
מגזר הטק מאופיין בדומיננטיות גברית, הן בשכבת ההנהלה והן במקצועות הטכנולוגיים, והיעד הנכסף של 50:50 נראה כרגע רחוק. אחוז הנשים בחמש חברות הטכנולוגיה הגדולות עומד על 35%, ובשכבות ההנהלה הבכירה מדובר על אחוז קטן בהרבה. בסטארטאפים המצב לא טוב יותר
אפשר היה לצפות שכאן, בבירת היזמות העולמית, תיקח אחת מענקיות הטכנולוגיה את היוזמה ותנצל את הבמה הייחודית הזו - הטורניר ששורשיו ההיסטוריים במאבקן של הטניסאיות לשיוויון שכר - כדי לקדם מסר דומה. אבל אליפות הטניס הפתוחה של סיליקון ואלי נאלצה לנדוד מסטנפורד לדרום המפרץ, ולחפש את התמיכה הכלכלית שלה במפרץ הפרסי. כמו לכל אורך השבוע הזה, גם כאן נרשם הפסד לאמריקאיות בשובר השיוויון.