זאת המסיבה, מי שבא לו בא

פראיירים לא מתים | צילום: עודד קרני

נירית היא העוזרת של המנכ"ל, היא יודעת בדיוק כמה מרוויח כל אחד, כמה זמן הוא בחברה וגם כמה זמן עוד נשאר לו בחברה - מהסיבה הזו כולם "אוהבים" אותה, תמיד מזמינים אותה לכל מקום, מתחנפים ומלקקים לה את התחת והשיא זה כמובן ביום ההולדת שלה, אפילו למלך תאילנד אין כאלה חגיגות יום הולדת. שנה שעברה הביאו קוסם ומפל של שוקולד, שנה לפני זה הביאו חשפן והכל, כמובן, על חשבון משלם המיסים, שזה תמיד יוצא אני.

השבוע יתקיים יום ההולדת של נירית והסאגה כבר התחילה, עוד בתחילת החודש יצא מייל ובו נאמר שאוספים 50 ₪ למתנה, ראיתי ולא האמנתי 50 ₪? מה קונים לה, סיביק הייבריד עם כל התוספות, זו חוצפה ממדרגה ראשונה, לא מספיק שאני טוחן פה שעות, בקושי מסתדר עם שכר דירה ודוחות חניה, דופקים לי "קנסות יום הולדת"?

ניסיתי לזכור מה קנו לי ליום ההולדת שיצא ביום השואה (אני שונא שזה קורה), אז החבר'ה כבדיחה קנו לי אקדח תפוחי אדמה. מבירור שעשיתי בזאפ, התברר שזה עולה 20 ₪ כולל הכוונת לייזר מצ'יפס.
אחרי דיון קצר עם עצמי לקחתי החלטה: אין מצב שאני משלם למתנה הזו. התחלתי לחפש שותפים למבצע "יד הברזל". שלחתי מייל בו הכרזתי על הקמת ארגון חדש – אנמי"ל ,אזרחים נגד מתנות יקרות לחברים במשרד. כמובן שהמייל נשלח בעילום שם וממייל אלמוני anmil@gmail.com.

בהפסקת הצהריים נכנסתי ולא האמנתי, מאות מיילים, טוב הגזמתי, 12 מיילים (מתוכם 7 ספאם של הגדלת הזין) שמגוללים סיפורים של עשיקת אנשים למתנות ועוד מיני עקיצות. המייל האחרון סיפר על אדם שעבר 18 עבודות בשנה האחרונה ובאף אחד מהמקומות הוא לא שרד ליומולדת שלו ממש סיפור קשה. חשתי הרגשה עצומה של סיפוק, לראשונה בחיי אני עומד על שלי ומצליח.

כשנכנס כהן הסמנכ"ל לקיוביק שלי והכריז: "אנחנו אוספים כסף לנירית, קיבלת את המייל?" עניתי לו שכן אבל אני לא מתכוון לשלם ואני לא היחיד: "סבבה, אז אתה בחוץ? אין בעיה", אמר והלך.
למחרת חגגנו יומולדת לנירית, הם קנו לה מנוי שנתי זוגי לספא במלון בת"א ב-5000 ₪.
ניריתי נורא התרגשה וקראה את הברכה:
"לניריתושית הממושית מזל טוב ליום הולדתך מאחלים כל המשרד חוץ מ..." כן, ניחשתם נכון, השם שלי היה כתוב שם. בבולד. עם אנדר ליין.
זונות.