שבוע חלף מאז שרחוב הפורצים בפתח תקווה נרעש מסירנות האמבולנס והמשטרה ועד היום שבו נעצרה אינה סקיבנקו, סייעת בגן הילדים "מאשה והדוב". בין שני האירועים האלה, וככל הנראה יום לפני מעצרה, סקיבנקו חיפשה בגוגל מידע אודות בתי כלא לנשים בישראל. היא רצתה לדעת איזה מהם יתאים לה. לא היה לה מושג שאסירות בישראל כלואות רק בנווה תרצה.

סקיבנקו נעצרה לאחר שהשוטרים צפו בסרטון שבו תועדה. מעטים ראו את סרטון האימה הזה, אבל כמעט ואין אדם בישראל שלא שמע על הזוועות שחשף. זה היה התיעוד ששפך אור על נסיבות מותה של יסמין וינטה, תינוקת בת שנה וחודשיים שסקיבנקו גרמה על פי החשד למותה, ואת התעללותה של הסייעת בילדים אחרים שהיו תחת השגחתה.

הסייעת (צילום: מתוך האתר אודנוקלאסניקי)
"זה אדם שחי חיים משלו, בתוך עצמו". סקיבנקו | צילום: מתוך האתר אודנוקלאסניקי

למרות שהחיפוש בגוגל מעיד כי הכירה באפשרות שתיתפס ומעשיה יתגלו, כשסקיבנקו נעצרה ונחקרה כחשודה, שום דבר לא הכין אותה לקראת הצפייה בסרטון. כמו כל הגננות ואפילו בעלת הפעוטון, היא בכלל לא ידעה שהמצלמה עובדת. אבל הנה היא על מסך המחשב של החוקר המעמת אותה עם האמת. הנה היא, אישה צעירה בת 22, בעצמה אם לשני ילדים, מטיחה באלימות את התינוקת עם פניה למזרן, מכסה את גופה ואת ראשה בשמיכה, מהדקת אותה אל גופה הקטן ונשכבת עליה. הנה היא הורגת את יסמין.

כשראתה את עצמה, סקיבנקו לא יכלה עוד להכחיש את מעשיה. מהמידע שהגיע אלינו מתוך החקירה, היא פרצה בבכי ואמרה: "אני מתביישת במה שעשיתי. לא הייתה לי כוונה לפגוע בילדים. לא יודעת מה עבר עליי. אני יודעת שמגיע לי עונש, כל החיים זה ירדוף אותי. באמת לא התכוונתי. אני מצטערת ומבקשת סליחה". כעת היא במאסר בנווה תרצה. "היא בסוג של בידוד, בתא עם עוד אסירה אחת", אומר קובי מרגולוב, עורך דינה של סקיבנקו וחבר משפחה של בן זוגה. "עשו את זה כי כולן שם יודעות מי היא ומה היא עשתה, והן התחילו להתנכל לה, לצעוק 'רוצחת ילדים'".

אפשר להבין את סערת הרגשות בכלא. תיאור הדברים שסקיבנקו עוללה ליסמין ולילדים אחרים, בזמנים שונים ובהזדמנויות רבות ושונות, כל כך מחריד שנשאלת השאלה מי יכול בכלל לבצע מעשים כאלה. איך קורה שאישה צעירה נוהגת באלימות קשה כל כך ובאכזריות כזו כלפי פעוטות? קל לחשוב ואולי מנחם לחשוב שזאת עדות לבעיה נפשית, אלא שנכון לעכשיו סקיבנקו אינה טוענת לאי שפיות. מצד שני היא גם לא מואשמת ברצח אלא בהריגה. כן, הריגה על רקע מעשים קשים בחסרי ישע, אך ללא כוונה לרצוח.

הסייעת (צילום: מתוך האתר אודנוקלאסניקי)
התחתנו כשהיא בת 19 והוא מבוגר בשנתיים. סקיבנקו ובעלה יאן | צילום: מתוך האתר אודנוקלאסניקי

שוחחנו השבוע עם אנשים שמכירים אותה מהשכונה ומהגן שבו עבדה, עם שכניה ועם מכריה. מתיאוריהם עלתה דמות סגורה, דיכאונית, אדם לעצמו, מבודדת, שקטה מאוד. פה ושם עלו גם רמזים לילדות קשה שעשויים להסביר את מה שהתגבש לכדי אדם המסוגל לנהוג כך בתינוקות. להסביר, אבל לא להצדיק.

היד שמנענעת את העריסה  

ב-16 במאי נמצאה התינוקת יסמין וינטה ללא רוח חיים בגן הילדים מאשה והדוב. לא היו סימני אלימות על גופתה. סקיבנקו נחקרה כבר אז, עדיין לא כחשודה. "השכבתי אותה לישון כמו את הילדה השנייה. כיסיתי אותה בשמיכה וזהו. אחר כך ראיתי שהיא לא מגיבה, הזעקתי את הגננות, ניסינו להנשים אותה אבל זה היה מאוחר", הסבירה לשוטרים. "לי יש ילדים בבית, אני גם אמא, נראה לכם שאני אתעלל בילדים? לא עשיתי לה כלום. היא הלכה לישון ולא התעוררה".

לא היה חסר הרבה כדי שסקיבנקו תחמוק מתחת לרדאר. "הכיוון היה שמדובר במוות בעריסה ועמדו לסגור את התיק", מגלה קצין המקורב לחקירה, "אבל ברגע האחרון משהו הטריד את החוקרים. ההתנהלות של הסייעת ושל צוות הגננות הדליקה אצלם נורת אזהרה. הם החליטו לבדוק אם יש מצלמות בגן וזה מה שגרם להתפתחות הדרמטית".

בעלת הגן היא אולגה פיליצ'נקו, בת 50, "גננת מוסמכת ואחות" כפי שנכתב באתר האינטרנט של "מאשה והדוב". פיליצ'נקו אמרה לשוטרים שהמצלמות שהותקנו בגן לפני שנים אינן פועלות כלל, אלא שלהפתעת כולם התברר שהן עבדו כל העת ומה שתיעדו הוקלט ונשמר במערכת דיגיטלית (DVR). בעקבות מה שהתגלה בווידאו נעצרו סקיבנקו, סייעת נוספת ששמה לא הותר לפרסום והבעלים, פיליצ'נקו. האחרונות שוחררו בתנאים מגבילים.

התינוק שנרצח (צילום: באדיבות המשפחה)
ההורים לא מתכוונים להישאר בארץ. יסמין ז"ל | צילום: באדיבות המשפחה

נגד סקיבנקו הוגש השבוע כתב אישום קשה לקריאה שבו היא מואשמת בהריגה ובהתעללות בתינוקות בשמונה הזדמנויות שונות. על פי סעיפי האישום, במהלך עבודתה הניחה סקיבנקו שמיכות על ראשיהם וגופם של תינוקות, אחזה בעוצמה בפרקי ידיהם, הרימה אותם בכוח תוך כדי שהיא הולכת ומטלטלת אותם או הטיחה אותם על מזרן. יומיים לפני מותה של יסמין היא תועדה בועטת בישבנה של תינוקת. למחרת תיעדו אותה המצלמות כשהיא אוחזת בידה של תינוקת אחרת, מרימה אותה באוויר, מטלטלת אותה, מטיחה על המזרן ולאחר מכן תופסת אותה בידה וגוררת אותה בכוח. באותו יום היא הניחה דלי על ראשו של תינוק. כמה שעות לאחר מכן תפסה בחוזקה תינוקת ששיחקה בבריכת הכדורים, הרימה אותה והטיחה אותה על הרצפה.

תיאור האירועים ביום שבו מתה יסמין עוכר שלווה, מכעיס, לא נתפס. תינוקת המנסה להיחלץ משמיכה החוסמת לה את דרכי הנשימה, הולכת ונמוגה כי הסייעת שלה נשכבת עליה בגופה ולא מאפשרת לה לזוז. כעבור שעה ו-50 דקות היא נמצאת ללא רוח חיים על ידי סייעת אחרת, ולא כפי שטענה סקיבנקו בחקירתה הראשונה.

הוריה של יסמין, ולדימיר ודורינה וינטה, אזרחי מולדובה, קברו את בתם בקישינב וחזרו לישראל כדי לדרוש צדק ולראות את האחראים נענשים. הטרגדיה הגדולה הובילה להפגנות בכל רחבי הארץ כשדמותה של יסמין מונפת על שלטים הדורשים שהמדינה תיקח סוף סוף אחריות על הנעשה בגנים ובפעוטונים הפרטיים. "כדי לשמור על ראש הממשלה אתה חייב עבר נקי, השכלה, מיומנויות ואלפי בדיקות", אומרת לי נטליה, אמא לאחד מילדי "מאשה והדוב". "אבל מי ששומר על הילדים שלנו? הוא יכול להיות סדיסט ללא טיפת אהבה אליהם". 

רק עוד מחסן ילדים 

"אזהרה! מקום זה מצולם ומאובטח 24 שעות ביממה". כך צועק השלט על הגדר של גן הילדים "מאשה והדוב" ביום האחרון לפעילותו, 24 שעות לפני ששר הרווחה חיים כץ יודיע על סגירתו. מתחת לשלט, שמילים לא יכולות לתאר את האירוניה המרה העולה ממנו, מראה מכמיר לב: על המדרכה מונחים עשרות דובונים ובובות, זרי פרחים שהתייבשו, בלונים שהאוויר יצא מהם, צילומים מודפסים של יסמין וציורים של ילדי השכונה מודבקים על הגדר. השלט "מאשה והדוב" כבר איננו. גם השלט "מיקי מאוס" שהתגלה לפתע לאחר ש"מאשה והדוב" הורד.

זאת שכונת ורבר, סביבה שמאכלסת עולים חדשים לצד ותיקים, מהגרי עבודה לצד ילידי הארץ. הביוב זורם ברחוב וריח חזק של זבל שלא פונה עומד באוויר. בתים מתפוררים עם דגלי ישראל קרועים מנסים להסתיר את הקירות המתקלפים. לא שכונה קלה. בטח לא לילדים.

הסייעת (צילום: מתוך האתר אודנוקלאסניקי)
"מגיעה מרקע דל ופשוט". סקיבנקו | צילום: מתוך האתר אודנוקלאסניקי

השעה קצת לפני שבע בבוקר. אישה צעירה עוברת ליד הגן עם עגלה ובה תינוק, לצדה בתה הבכורה. היא  מסתכלת עליי בחשדנות אבל מסכימה לדבר על הגן, על מה שקרה ועל מה יהיה. "הילדים שלי בגן הזה", היא מרגיעה. "זה גן מצוין. אין מה לחשוש. וכל עוד אולגה פיליצ'נקו כאן, אני יודעת שאנחנו בידיים בטוחות". משפט די מדהים לא רק לאור מה שקרה כאן, אלא גם לאור העובדה שההליך המשפטי נגד פליצ'נקו נמצא בעיצומו: לאחר שנעצרה ושוחררה למעצר בית, התיק שלה הועבר לפרקליטות מחוז מרכז. כעת ממתינה המשטרה להחלטת הפרקליטות לגבי המשך הטיפול.

האישה מצלצלת בפעמון ודוחפת דלת ברזל. כולנו נכנסים. בחצר עומד איש מבוגר ומטאטא את העלים. אחת הגננות יוצאת לקראתנו, מביטה בי בחשד. אני מספרת את סיפור הכיסוי שלי: קניתי דירה בשכונה ועכשיו אני מחפשת גן עבור בני.

"בן כמה הילד שלך?", היא שואלת.
"חמישה חודשים".

היא מכניסה אותי פנימה. יש כאן חדר אחד, דחוס בצעצועים ומחניק. שני ילדים קטנים כבר כאן. האימהות מסתודדות יחד, לוחשות משהו זו לזו. הכל שקט מאד ועגום מאוד. הגננת מובילה אותי פנימה אל דלת נוספת. היא פותחת אותה ואני מגלה חדר זעיר עם חלון אחד קטן וחמש מיטות. האוויר דחוס וחם בפנים. כאן, היא אומרת, יהיה הפעוטון החדש של אולגה פיליצ'נקו.

בובות ליד הגן (צילום: צילום פרטי)
לזכרה. בובות ליד גן מאשה והדוב, השבוע | צילום: צילום פרטי

"העלות לחודש היא 2,500 שקלים, אבל דברי עם אולגה על המחיר". מאוחר יותר יגלו לי האימהות שהמחיר הוא 1,900 למי שתתעקש. 1,900 שקלים לחודש על פעוטון שבו שוהים הילדים כמעט 12 שעות בכל יום. קשה לדמיין את התנאים ואת התמורה, אבל המונח "מחסן ילדים" צף לתודעה. "רק חמישה תינוקות יכולים להירשם, אבל בינתיים אף אחד לא בא ואת האחרים ההורים לקחו", היא מחייכת חיוך מר.

מחוץ לגן עומדת אישה מבוגרת. היא מחכה לנין שלה. "עשר שעות כל יום אני מטפלת בו", היא אומרת לי. "זה מעייף נורא, אבל אני לא מעזה לומר כלום להורים, כי מיד ייקחו אותו לגן ואני לא מוכנה. אומרים לי שהוא לא יתפתח ככה, אבל גם פושקין לא הלך לגן. כבר הקראתי לו את כל יבגני אונגין, את הסונטות של שייקספיר, אנחנו מאזינים יחד למוזיקה קלאסית ושירת ציפורים. עדיף מאיזו גננת שתשב עליו, לא?".

עוד אמא עם עגלה וילדים. אני שואלת אותה אם היא מכירה את הגן המדובר. "הילדים שלי הולכים לשם, יופי של גן ויותר לא אומר לך דבר", היא מגיבה בכעס.

לידי עוצר סטניסלב, מעל 70, עובד כשומר. "הבעיה היא לא הגננת, הבעיה היא השיטה בישראל. הם מצפים שנשים לא יעבדו, ישבו בבית ויגדלו ילדים. ומי שאין לו כסף ואין לו גב, מה הוא יעשה? איך הוא יממן גם את הגנים וגם יעבוד? אז אנשים מתפשרים על מקומות כמו המקום הגן הזה, וכל מיני לא מוסמכות עובדות שם. איזו ברירה יש להם? איזו ברירה יש לנו?".

במורד הרחוב פועל מתנ"ס שכונתי עם אולפן לעולים חדשים שמבקרים בו בבקרים ובערבים, לומדים עברית. בהמשך יש קיוסק ופיצרייה. מעל הפיצה נמצאת הדירה שבה חיה סקיבנקו עם ילדיה, בן זוגה ושני הוריו. שלושה שמות משפחה שונים על פעמון האינטרקום. אז לא רק הגן דחוס.

"מאז שהיא איננה, הילדים שקטים"

הדלת נפתחת. מהבניין יוצאים איש צעיר ואישה מבוגרת עם ילדון אחד בעגלה ואחד שאוחז בידי סבתו. "בבושקה, בבושקה", אני שומעת אותו אומר לה. אלה ילדיה של סקיבנקו. הגבר הוא בעלה, יאן.

המשפחה שקטה מאוד. אף אחד לא מדבר. הם הולכים לאט אל הגנים שבהם מפזרים את הקטנים. אחת העובדות שלא פורסמו עד כה על הטרגדיה בפעוטון, עובדה שלוקח רגע לבלוע אותה, היא שילדיה של סקיבנקו הלכו לגן "מאשה והדוב" ושהו בו ביום שבו אמם נשכבה על יסמין והרגה אותה. היום הם הולכים לגן אחר. עוד מקום עצוב עם יותר מדי ילדים, פחות מדי גננות והורים טרודים בקשיי הישרדות.

"איזו טרגדיה", אומרת אישה מבוגרת עם כלב קטן קשור ברצועה. היא מביטה בגבם של הבן ואמו עם תיק הגב הוורוד שלה כשהם מתרחקים ונעלמים. "עכשיו בגללה הם נאלצים להסתובב עם הפנים ברצפה, כולם מסתכלים עליהם. מזל שהקטנים עוד לא מבינים כלום".

את מכירה אותם?
"שלום שלום, לא יותר מזה", עונה האישה, "זאת שנעצרה בכלל אף פעם לא מדברת, שלום בקושי". כמה דקות מאוחר יותר אראה אותה נכנסת לבניין שבו מתגוררת המשפחה. היא שכנה.

דמותה של סקיבנקו מוכרת לתושבי השכונה, במיוחד לאימהות הרבות. אבל עבור רובן היא נותרת דמות לא מפוענחת, צל אדם שמסתובב ביניהן. את אופייה מגדיר אדם שמכיר אותה במילים "דלות אישיותית", כאילו אין שם מספיק אישיות כדי ליצור אדם.

בגינה של המתנ"ס הקהילתי מדברות עליה האימהות כצעירה שתקנית שהייתה הולכת מצד לצד, מובילה את העגלה ובה תינוק. היא לא דיברה עם איש, גם לא עם ילדיה. פעם אחת ראו אותה עם בן זוגה וילדיהם בפיקניק בפארק. אומרים שנהגה בקשיחות בילדיה באותו היום. "מאז שהיא איננה, הילדים שקטים", אומר אחד השכנים. "תמיד היינו שומעים צעקות ובכי ועכשיו הכל רגוע".

אילוסטרציות תינוקות (צילום: kateafter | Shutterstock.com )
כמעט 12 שעות ביום בפעוטון. אילוסטרציה | צילום: kateafter | Shutterstock.com

אחד הכיוונים שבודקים חוקרי המשטרה, ושככל הידוע לא העלה דבר בינתיים, הוא שאחד ההסברים ליחסה האלים של סקיבנקו לילדים נובע ממשהו בילדותה באוקראינה – אולי חינוך נוקשה, אולי אלימות שהופעלה כלפיה. טבעי שמחפשים הסבר פסיכולוגי, טראומתי: החוקרים, כמו גם מי שמכיר אותה, מנסה להבין כיצד ייתכן שהאישה השקטה הזאת עשתה מעשים כל כך מזוויעים - ולא בהפגנת טירוף חד פעמית, אלא ביחס אלים, שיטתי.

"היה בה משהו נטול רצון, אדם שגורר את עצמו"

"יש מי שיראה בה משהו מוזר. אף אחת מאיתנו לא חשבה או ניסתה לדבר איתה והיא בעצמה אף פעם לא מדברת, מאוד מרוחקת. את מביטה בה ורואה שזה אדם שחי חיים משלו, בתוך עצמו. אי אפשר לדעת מה עובר לה בראש, אבל אין בזה איזה סימן מחשיד. מותר לאדם להתבודד, מותר לאדם להיות עצוב או אדיש. אנחנו לא מצליחים להבין איך זה ייתכן", אומרת רוזה, שמכירה את סקיבנקו מהשכונה וילדיה היו תחת פיקוחה בגן שבו עבדה לפני "מאשה והדוב".

"תמיד ראיתי אותה יושבת ומסתכלת מול עצמה, בוהה. לא מחייכת, לא מביעה שום רגש או עניין", אומרת לודה, שסקיבנקו הייתה בעבר הסייעת של שני ילדיה. "חשבתי שאולי היא בדיכאון", אומרת מלי, תושבת השכונה. "היה בה משהו נטול רצון, אדם שגורר את עצמו. נו, את יודעת, כשאין לך חשק לכלום, אפילו ללכת קשה? אז ככה. אבל מעולם לא אמרנו אפילו שלום אחת לשנייה".

מאשה, שמכירה גם היא את סקיבנקו מגן אחר, מספרת שמעולם לא אהבה אותה. "לא יכולתי לשים אצבע למה", היא אומרת, "אבל יום אחד ראיתי אותה יושבת מול ילדים בני ארבע ואוכלת מולם גלידה. לא יודעת אם זה דווקא או מחוסר מודעות. איזו מין גננת את שאת מתגרה בהם ככה?".

"אני לא חושבת שהיו לה חיי חברה. תמיד לבד, תמיד לעצמה. אחרי הלידה האחרונה היא הזניחה את עצמה מאוד", אומרת רוזה. "חברה שגרה בשכנות איתה סיפרה לי שיום אחד היא לא התאפקה ודיברה איתה, אמרה לה 'אינה, את אישה צעירה, צאי, תבלי, תהיי בחברה', אבל אינה אמרה לה שזה לא מעניין אותה וזהו. בזה זה נגמר".

בובות ליד הגן (צילום: צילום פרטי)
זוכרים את יסמין. דלת הפעוטון יום לפני סגירתו | צילום: צילום פרטי

נטליה, שבנה הלך עד לא מזמן לפעוטון מאשה והדוב, אומרת שגם המנהלת הרגישה בשינוי אצל סקיבנקו לאחר הלידה השנייה: "אולגה כינסה ישיבה עם הורים שנשארו בגן. היא אמרה שכנראה אינה הייתה בדיכאון אחרי לידה, ואולי זה נכון, אבל זה לא מסביר למה היא הייתה אלימה גם לפני כן". ואכן, כבר לפני כשנתיים נפתחה נגד סקיבנקו חקירה בחשד לתקיפת קטין, לאחר שאחת האימהות בפעוטון טענה כי ראתה אותה מכה ילד בראשו באמצעות בקבוק. התיק נסגר מחוסר ראיות.

גם רוזה מעלה נקודה שמעידה על מצוקה נפשית של סקיבנקו, אבל לאו דווקא דיכאון: "אחרי שהסתיימה חופשת הלידה שלה, היא חזרה לעבודה וממש התעקשה לעשות משמרת מלאה - משש וחצי בבוקר עד שש וחצי בערב. אימהות בדרך כלל לא ממהרות לעבוד כל כך הרבה מיד אחרי הלידה, אבל אולי יש הסבר לזה. הם הרי כולם בדירה אחת - היא, בן זוגה, ההורים שלו ושני ילדים. היחסים בינה לבין החמות לא היו מי יודע מה, אולי היה לה צפוף מדי והיא לא רצתה להיות בבית. אולי היא חיפשה דרך מילוט".

"הילד נעשה שקט ועצוב ורעב"

היא הגיעה לישראל מאוקראינה, אומרים שמאיזה כפר או עיירה קטנה, לפני כשבע שנים. היא באה בעקבות אמה שעלתה לארץ, הכירה כאן גבר, נישאה לו וילדה. מעמדה בישראל הוא של תושבת ארעית, אבל סקיבנקו הייתה בתהליכים לקבלת אזרחות שהיו אמורים להסתיים בקרוב. עכשיו לא ברור מה יהיה עם זה.

סקיבנקו למדה בתיכון אחד העם בפתח תקווה, אבל עבדה בגני ילדים עוד לפני שמלאו לה 18. גם אמא שלה עובדת בגן. עם בן זוגה יאן היא התחתנה בשנת 2014, כשהייתה בת 19 בלבד והוא מבוגר ממנה בשנתיים. בגיל צעיר מאוד כבר הייתה לאמא. "האושר שלנו", היא כתבה תחת תמונה משפחתית ברשת החברתית ברוסית "אודנוקלסניקי". מתחת לכיתוב נוספו בימים האחרונים איחולי מוות ושריפה באש הגיהינום.

הסייעת (צילום: מתוך האתר אודנוקלאסניקי)
"לא יודעת מה עבר עליי". סקיבנקו | צילום: מתוך האתר אודנוקלאסניקי

"הבן שלי היה בגן מאשה והדוב שבוע בדיוק ואינה הייתה הסייעת שלו", מספרת אחת האימהות בשכונת ורבר. "אחרי שבוע לקחתי אותו משם, הוא נעשה ילד שקט ועצוב ורעב. ביקשתי ממנה שתשלח לי תמונות שלו והיא עשתה את זה, אבל בכל התמונות הוא נראה עצוב כל כך. היא בטח לא שמה לב אפילו, פשוט שלחה על אוטומט".

"אני לא חושבת שהאשמה היחידה במה שקרה שם היא אינה", אומרת רוזה כשאנחנו יושבות בערב בגינה של המתנ"ס. "יש עוד גנים שהשיטה שלהם להרדים תינוקות היא באמצעות כיסוי של הפנים. מה שעושים הוא שמכסים את הפנים, התינוק נרדם ואז מורידים את השמיכה. אני מכירה את זה. לכן בהתחלה היינו בטוחים שזה מה שקרה, שהיא נחנקה. בכלל, לגן הזה יש שם רע כבר תקופה ארוכה". 

"זה היה גן עלוב, עם תזונה נוראית, ואני יודע את זה לא מאינה אלא מאמהות אחרות", אומר עו"ד קובי מרגולוב. "אינה עבדה שם במשכורת מינימום ובגלל שזכתה להנחה עבור ילדיה שהיו בגן. היא עצמה מגיעה מרקע דל ופשוט".

"הבעיה היא לא רק אינה, אלא כל הגן הזה והצוות שלו", אומרת יוליה גיטין, אמא לילדה שהלכה למאשה והדוב עד לפני כשנה וחצי. "הייתי אמא צעירה, היא הייתה הבת הראשונה שלי. איך שהיא הגיעה לפעוטון הזה היא התחילה לסבול מתפרחת טיטולים, אבל משהו קיצוני, פצעים פתוחים ודם בטוסיק. עכשיו המנהלת טוענת שלא הסתכלה במצלמות כי לא היו תלונות, אבל היו תלונות כל הזמן. אני התלוננתי על הזנחה, על הלכלוך שמצאתי שם בשירותים ובמקלחת, זוהמה גם במקום שבו התינוקות משחקים. הגננות ניסו להפיל את זה עליי, אמרו שאני לא יודעת לטפל בילדה שלי. הלכתי למשטרה, רציתי להגיש תלונה על הזנחה. השוטר צחק עליי, אמר שבכל הגנים יש תפרחת".

"גם לילד שלי הייתה תפרחת נוראית, פצעים בעור", אומרת נטליה, "גיליתי שהן לא מחליפות טיטולים כל היום. התלוננתי, התרעתי, אמרו לי שאם לא טוב לי אני יכולה ללכת".

"סייעת שעבדה במקום סיפרה לי שהיו נוהגים להשאיר את אינה לבד לשעה וחצי, כי האחרות הלכו לעשן. מאז שהילד שלי בגן אחר הוא חזר לחיים, הוא נהיה אנרגטי. בגן ההוא לא היו מעסיקים אותם בכלום, הם היו כמו זומבים", מספרת אחת האימהות. אמא אחרת סיפרה למקומון בפתח תקווה שמצאה פעם את כל הילדים קשורים לטרמפולינה, כשמדי פעם העובדות עוברות בין הילדים או מנדנדות אותם עם הרגל.

לפני כשנתיים, עוד בטרם זמנה של סקיבנקו, הילד של אילנה היה במאשה והדוב. מרגע שנכנס לשם, כך היא מעידה, הוא הלך והידרדר. "הוא דעך, הפסיק לחייך", היא אומרת. "הרגשתי שמשהו לא תקין, אז יום אחד השארתי את השער פתוח, התגנבתי פנימה, הצצתי בחלון ואני רואה את אחת הגננות מקללת את הילדים. מכירה את הכיסא של איקאה, נורא קטן כזה? היא לקחה ילד שמן ודחפה אותו פנימה, צעקה 'כוסאמק ערס, יא שמן'. נהיה לו אדום. נכנסתי לשם בסערה, עשיתי בלגן, אבל את הילד שלי כבר הוצאתי משם".

ניסיתן לבקש לראות את החומר שתועד במצלמות?
"אז זהו, שכשנרשמים לגן הן אומרות שיש מצלמות, אבל אחרי שנרשמנו אמרו שהן לא עובדות".

הסייעת (צילום: מתוך האתר אודנוקלאסניקי)
"המשפחה שלו מזועזעת". סקיבנקו עם יאן | צילום: מתוך האתר אודנוקלאסניקי

החלק הראשון בהחלט נכון. באתר של מאשה והדוב נכתב: "מקפידים על בטיחות הילדים. במקום אינטרקום, מצלמות, לחצן מצוקה, וגננת בכירה שעברה גם הכשרה כאחות מעשית. מגיני דלתות, שערי עץ בטיחותיים בכל חדר ומתקני משחק מאושרים על ידי מכון התקנים, הם רק חלק מנוהלי הבטיחות הקפדניים בגן שמטרתם לשמור על שלומם ובריאותם של הילדים". באתר מצוטטת גם אולגה פיליצ'נקו: "הסבלנות והיחס החם לכל ילד הם לפני הכל. ההורים מפקידים בידינו את האוצר החשוב להם מכל. ילד צריך להרגיש אהוב ורצוי כבר מגיל הינקות".

ליסמין זה כבר לא יעזור 

יום לפני שמאשה והדוב ייסגר רשמית, תושבי שכונת ורבר לא מסתפקים בפתרון המהיר הזה. "גיבורים גדולים אלה שם בכנסת", אומרת רוזה וסביבנו מתרוצצים ילדים המשחקים מחבואים, "צועקים שיסגרו את מאשה והדוב, וזה בסדר, נכון, צריך לסגור אותו, אבל זה הפתרון שלכם? זה כמו פלסטר במקום שצריך ניתוח. הגנים הפרטיים חייבים להיות תחת פיקוח המדינה ושלא כל עובר אורח מטורלל יתקבל לעבוד שם. רק זה מה שימנע את האסון הבא".

ונחמה לקורבנות אין. בסופו של דבר, לא משנה מה הוביל את סקיבנקו לנהוג כפי שנהגה בפעוטות חסרי הישע, לא משנה כמה תרמה לכך המצוקה בביתה או בשכונה או במערכת החינוך בישראל – אישה בת 22 הותירה אחריה קבוצת הורים שתיאלץ לחיות לנצח עם רגשות אשם ומחשבות מטרידות, שחורות משחור, על מה שקרה לילדיהם בגן הזה. "אני לא מפסיקה לבכות מאז יסמין", אומרת נטליה. "מה אם אינה פגעה בילד שלי? מה היא עשתה לו? זאת מחשבה בלתי נסבלת. אני לא יכולה לתאר מה אני מרגישה".

הוריה של יסמין אינם עובדים עוד. הם שרויים בצער גדול ורואים לנגד עיניהם רק את מי שהתעללה בבתם היחידה. הם היו בבית המשפט כשהוגש כתב האישום נגד סקיבנקו, דורינה דיברה בכנסת בוועדה לזכויות הילד על חשיבות השינוי במצב הפיקוח על המסגרות לילדים בישראל.

בני הזוג וינטה לא מתכוונים להישאר בישראל, אלא להמתין לסוף המשפט ולאחר מכן לשוב למולדובה, לנסות לבנות שם את חייהם מחדש. יסמין כבר שם, באדמת קישינב, לאחר שפתיל חייה כבה באורח כל כך פתאומי, כל כך מיותר, כל כך מוקדם.

סייעו בהכנת הכתבה: שמעון איפרגן, ליאת בר סתו

 

תגובות  

עו"ד קובי מרגולוב, המייצג את סקיבנקו: "היא עומדת בפני שלוש חזיתות. הראשונה פלילית, והיא בוודאות תיכנס לכמה שנים טובות בכלא; השנייה היא שהוגשה נגדה ונגד המנהלת תביעה אזרחית על סך שני מיליון וחצי. אם התביעה תתקבל, והיא תתקבל, היא תוכרז כפושט רגל, כי אין לה לא את הסכום הזה ולא סכום נמוך בהרבה מזה. הדבר השלישי הוא הסטטוס שלה. היא עמדה לקבל אזרחות וכעת לא תקבל. איני יודע אם היא תגורש מכאן, קשה להאמין כי היא נשואה לישראלי ויש לה שני ילדים, אבל אם היא תהיה מחוסרת מעמד, היא לא תוכל לצאת לחופשות. את הילדים שלה היא לא ראתה מאז שנעצרה ב-23 במאי. לא בטוח, אם וכאשר תשוחרר למאסר בית, שתוכל לראות אותם.

עו"ד קובי מרגולוב (צילום: באדיבות המצולם​)
עו"ד קובי מרגולוב | צילום: באדיבות המצולם​

"מה שקרה בגן נובע בין היתר מזה שאינה לא עברה שום הכשרה. נכון, כל בר דעת יגיד שלא צריך הכשרה כדי להבין שאם עוטפים תינוק בשמיכה ומצמידים למזרן וחוסמים כניסה של אוויר זה עלול להביא לחנק. אבל לדעתי היא פשוט עשתה את זה בעבר, כשיטה שהיא למדה מגננת אחרת, כפי שהיא עצמה העידה בפני. שככה לימדו אותה. אינה ככל הנראה חודשים עושה את זה ככה, כנראה בעוצמות פחותות מזו שהובילה למותה של יסמין, אלא שהפעם גם דעתה הייתה מוסחת עם הטלפון והיא הייתה גם עם האוזניות ולא שמה לב שמשהו לא בסדר עם הילדה. אני יודע שהיא עבדה מאוד קשה, 12 שעות ביום בשכר מינימום. כל זה בגיל 22, בזמן שבנות גילה עושות טיול אחרי הצבא או לומדות.

"המשפחה של בן זוגה, יאן, מזועזעת ממעשיה של אינה בדיוק כמו כולם. ישבתי מולם ותרגמתי להם את כתב האישום. זה היה נורא קשה, כי זה דבר אחד לדעת משמועות ודבר אחר לשמוע את הכל מפורט שנייה אחרי שנייה להבין מה היא עשתה. אינה עצמה מביעה חרטה על מעשיה". 

עו"ד אסף גונן (צילום: אופיר הראל)
עו"ד אסף גונן | צילום: אופיר הראל

אסף גונן, עורך דינה של אולגה פיליצ'נקו: "על פי הידוע לי מאולגה ומהמשפחה שלה לא הייתה בגן שום הזנחה. יותר מזה, פנו אליה הורים המבקשים לחזק אותה, שמאמינים לה ומאמינים בגן ורואים בטרגדיה הנוראית שקרתה אירוע נקודתי, שעשה אדם נקודתי. אני הגעתי לאולגה בעקבות אבא של ילד מהגן שביקש ממני לטפל בתיק שלה.

"לגבי המצלמות, ממה שנמסר לי מהלקוחה שלי, עוד לפני החשד כי מדובר באירוע פלילי, כשעוד חשבו שזה מוות בעריסה, היא אמרה לשוטרים שיש מצלמות, שיקחו אותן, שהיא רק לא יודעת מה הסיסמה. לפני שנתיים התקינו לה אותן וזהו. היא שיתפה פעולה מהרגע הראשון וגם אחרי שהיה חשד היא שוב אמרה לשוטרים שיש מצלמה.

"היום היא יושבת בבית ולא יוצאת ממנו, היא מותקפת ומשפחתה גם. כל המוניטין שלה נהרס בין רגע, אבל הטרגדיה האמיתית היא של יסמין והמשפחה שלה. אולגה מוכת צער, היא מתאבלת על יסמין. הדבר הראשון שהיא אמרה לי כשראיתי אותה במשטרה הוא שהיא ראתה את עצמה כאמא של הפעוטות והילדים בגן. חרב עליה עולמה".