כשמאיר רוזנבלום הולך לקניות בסופרמרקט, יש אנשים שמרימים גבה. "הייתי מבקש שיביאו לי ארגז של תחבושות היגייניות, ואנשים היו מסתכלים עליי כאילו נפלתי מהירח", הוא מספר. העלמות שמחכות לשלל התחבושות הללו הן הבנות שלו, חמש במספר, ואשתו, בסך הכל שש נשים בבית אחד. אבל מאיר לא מאוד מתרגש. "זה בסדר מבחינתי, תמיד הייתי איתן בכל הדברים 'הנשיים'. אנחנו ביחסים מאוד פתוחים ולא נתקלתי בשום בעיה או מחסום. כן, גם בשופינג. אני אישית לא איש של קניות, אבל כשנמצאים בחו"ל והן רוצות להסתובב אז אין לי בעיה להסתובב איתן. אני עומד בצד בשקט, מייעץ". בשבוע שעבר, לדוגמה, הוא יצא עם הבנות לסרט. "אשתי נשארה בבית", הוא מוסיף, "זה לא עניין אותה".
מאיר ואשתו לא דמיינו שיביאו לעולם כל כך הרבה ילדים מאותו המין. יש להם חמש בנות – איילת (30), מיטל (29), עדי (27), אופיר (18) ושקד (17) – והם לא מרגישים תחושת החמצה. אבל לא כל הזוגות שמגדלים הרבה ילדים מאותו המין מרגישים כל כך שלמים: בעוד שבהריון הראשון לרוב ההורים לא אכפת מה יהיה מין היילוד (העיקר שיהיה בריא), בהריון השני כבר קצת רוצים ילד מהמין השני – בשביל האיזון. בשלישי גובר הלחץ – ומה קורה ברביעי, בחמישי ובשישי?
"אין לי בובות בבית"
"בהריון החמישי והשישי, כשאמרו לי שיש לי בן בבטן, כבר בכיתי", מספרת שרונה פצחול (41), אם ל-6 בנים ("נסיכים", היא מבהירה), אחד מהם מאומץ. "רציתי בת, אבל קיבלתי אותם בברכה. בסופו של דבר אני לא מכירה משהו אחר וזה נחמד. אני חברה של הילדים והם משתפים אותי ומספרים לי הכל. אבל כן חסר לי הוורוד והקוקיות, לטייל בקניון ולבחור בגדים יותר יפים מג'ינס וטי שירט. אני כל הזמן אומרת להם שכשיגיעו הנכדים קודם כל הם מביאים לי נכדה – אחר כך שיעשו מה שהם רוצים"
לשרונה ובעלה ברוך (45) שישה בנים: שובל (19), דרור (15.5), ירין (12) מקסים (9), בן (6) ודקל (2.5), כולם מתגוררים יחד בביתם שבדימונה. "בהיריון הראשון בעלי מאוד רצה בת", היא אומרת, ומספרת שהם אפילו שקלו לעבור בדיקות מיוחדות כדי להשפיע על מין היילוד. "לא ניסינו מעולם. זה רק עלה בשיחות או ברעיון", היא אומרת. "כשאימצנו את מקסים זה היה כבר אחרי שלושה בנים. רצינו בכלל לאמץ בת, אבל אחרי שסיימנו את ההכנה התקשרה אלינו העובדת הסוציאלית ואמרה שהם יודעים שביקשנו בת, אבל יש ילד שחייבים למצוא לו משפחה. התקשרתי לברוך והוא אמר שאם זה הילד שצריך בית, זה הילד שניקח".
מיטל איגליצקי (31) חלמה על בנות ומצאה את עצמה אמא לארבעה בנים: אופק (10), איתן (8), אורי (4) ואדיר (3 חודשים). "הבית שלי מלא לוחמים וכדורים", היא מספרת. "החלום היה שתהיה לי בת, חלום ילדות אפילו, לשחק בבובות. הבית בדרך כלל שקט כל זמן שרק אני איתם בבית, אבל כשבעלי בא אפשר לעשות בלגן, שיגועים וקפיצות. כדורגל זה משהו שאי אפשר בלעדיו אצלנו בבית, יש לנו את כל סוגי הכדורים והמפלצות. אנחנו יוצאים כמעט כל שבת לטיולים בשטח ואפילו שם חייב להיות כדור באוטו, כי איזה מן טיול זה אם אין כדורגל? הם תמיד צריכים להיות בתנועה ולפרוק אנרגיה".
גם מיטל וגם שרונה מסכימות שלהיות בת יחידה בבית מלא בנים זה לא פשוט. "בעלי חולה כדורגל והוא הדביק את הילדים", מספרת שרונה, "קשה לי קצת עם הכדורגל בשבתות, שהם יורדים ומשחקים. אין לי בובות בבית, הכל מכוניות וכדורים – אז אני מחליפה את הבובות במשחקי קופסא של בנים, רמי ושש בש. אין לי ברירה".
"כל מה שקורה לנו בבית זה התנהגויות של בנים", מוסיפה מיטל. "בכל ארוחה חייב להיות בשר, הם לא יורידו את המכסה של האסלה והם תמיד זורקים בגדים על הרצפה ופשוט מדלגים מעליהם. עם בנות זה לא היה קורה. הם יודעים שכשבעלי פה אז אפשר להשתולל ולעשות שרירים, שכיבות שמיכה".
בשונה משרונה, מיטל ובעלה דווקא כן ניסו להשפיע על מין היילוד – אבל זה לא עזר. "ברביעי ממש נשברתי", היא אומרת. "ניסיתי את כל השיטות, הדיאטות, התנוחות: לשים חומץ, לאכול עגבניות, לעשות את זה לפי טבלאות אבל הכל חרטא – כנראה שנועדתי להיות אמא רק לבנים. כשאמרו לי שיש לי בן קיבלתי את זה נורא קשה. גם בעלי נורא רצה בת, אבל הוא בקטע של מה שבא ברוך הבא, לא לקח את זה קשה כמוני".
דיאטה, תנוחות ותזמון האורגזמה
מסתבר שהישראלים לא מסתפקים בלשבת בבית ולקוות – אלא פועלים באופן נמרץ בניסיון להשפיע על מין היילוד. "המטופל הישראלי מוכן להפוך עולמות כדי שיהיה בן או בת לפי בחירה", מספר פרופ' אשר באשירי, מומחה לאולטרסאונד ולרפואת האם והעובר, רופא בכיר בחטיבה למיילדות וגניקולוגיה בבית החולים סורוקה בבאר שבע. "אני חוקר את נושא ברירת מין היילוד כבר הרבה שנים, ושמתי לב שאצל הישראלים ההתעסקות בבחירה, אם זה בן או בת, במיוחד מההיריון השני והלאה, ממש הופך לסיוט".
ד"ר דניאל דריי דווקא מבין מדוע ההורים כל כך לחוצים לגבי מין הילד. "התחלתי להתעסק בתחום הילודה וברירת מין התינוק אחרי שנולדו לי שתי בנות ומאוד רציתי בן", מספר ד"ר דניאל דריי, רופא, סקסולוג ומטפל זוגי. "אשתי הייתה בדיכאון וניסינו את כל שיטות הסבתא המסורתיות והידועות. יש משפחות שממש נמצאות במצוקה בגלל היעדר בנות או בנים, בעיקר אצל משפחות מהמגזר הערבי או הדרוזי שמצליחים להביא רק בנות. יש איזושהי חובה דתית להביא בן, ומבחינתם זו מצוקה אמיתית שמשפיעה לא רק על ההורים, אלה גם על הבנות עצמן – וזה פוגע במשפחה".
הרדיפה אחרי האיזון המושלם במשפחה מציפה את האינטרנט בכל הדרכים, השיטות והאנשים שמציעים לעזור לכם לקבוע את מין היילוד: תרופות סבתא, מעקב אחרי שעות הביוץ, תנוחות ותפריט מוקפד. ד"ר דריי אומר שלשיטות והמיתוסים המסורתיים נוספו בשנים האחרונות שיטות מדעיות ומדויקות יותר. "בסופו של דבר קיימים הבדלים ביולוגיים בין הזרעונים שאחראים ליצירת בנות והזרעונים שאחראים ליצירת בנים", הוא מסביר. "גם הבדלים בחומציות בנרתיק בזמנים שונים בחודש יכולים להשפיע. היום אנחנו כבר יודעים שיש גרעין של אמת בכל ההמלצות העתיקות לגבי תזונה, מעקב אחרי מחזור הביוץ, תזמון האורגזמה של האישה, עומק החדירה וכמות הפעמים שעושים אהבה ביום. שילוב בין הכלים שנותנת לנו הרפואה המודרנית, כמו אולטרסאונד וזריקות הורמונליות, לבין ההמלצות הללו – יכולות להעלות משמעותית את הסיכוי לבחור את מין היילוד".
ד"ר דריי מציע למטופלותיו תפריט מדוקדק וטיפים כמו מתי לקיים יחסי מין ובאילו תנוחות, כמו גם בדיקות אולטרסאונד ולעתים אפילו זריקות הורמונליות. "נכון שנהוג לחשוב שרוב העול נמצא על הכתפיים של הגבר, אבל גם לאישה יש אחריות בכל הנוגע לתנאים שמאפשרים יצירה של בת או בן", אומר ד"ר דריי. "האישה מקבלת ממני דיאטה בהתאם למין היילוד שהיא רוצה, שמשנה את רמת החומציות בנרתיק שלה". לנשים שמעוניינות ללדת בן הוא ממליץ להגיע לאורגזמה בכל מגע מיני ולהקפיד על חדירות עמוקות. שילוב של כל אלו, לדבריו, יכול להביא להצלחה של יותר מ-90%.
לעומתו, פרופ' באשירי סבור שזה לא כל כך פשוט להשפיע על מין היילוד. "היום בשוק יש המון שרלטנים", הוא מסביר. "יש כל מיני ספקולציות של דיאטות, חומציות נרתיק, חלבונים ומלחים – אבל לאף אחד מהדברים הללו אין ביסוס מדעי. הדבר היחיד שיש לו ביסוס מדעי הוא עניין הכרומוזומים. כיום אנחנו יודעים שתאי זרע שמכילים כרומוזום Y (שגורם ליילודה של בנים) קלים יותר ומהירים יותר מאלו שמכילים כרומוזום X (שגורם ליילודה של בנות), אבל פחות עמידים. זוגות שרוצים לבחור את מין היילוד יכולים לגשת למעבדות מיוחדות שם מפרידים בין שני הסוגים ומבצעים הזרעה של האישה עם הזרעונים הרצויים. ההצלחה עומדת על כ-70%-80% והטיפול עולה כמה אלפי שקלים. יש מעבדות שיגידו שיש להם דיוק של 90%, אבל אני לא מאמין".
שיטה נוספת, מדויקת ויעילה יותר אך פולשנית ומסוכנת מאוד, היא זו שמציע משרד הבריאות לזוגות עם לפחות 4 ילדים מאותו מין, ה-PGD. כדי לבצע את התהליך יש לעמוד בתנאים מסוימים ולעבור ביקורת של הוועדה הארצית לברירת מין היילוד: על הזוג להיות נשוי כחוק, עם לפחות ארבעה ילדים בני אותו מין – ולהוכיח כי קיים סיכון ממשי לפגיעה בבריאות הנפשית של אחד ההורים או הילד אם לא יבוצע התהליך. אחרי שעברו את הוועדה, ישלמו בני הזוג 20-30 אלף שקל למחזור טיפולים, משום שהטיפול לא נמצא בסל הבריאות. לרוב נדרש יותר ממחזור טיפולים אחד. במהלך הטיפול נשאבות ביציות מהאישה ומופרות במעבדה. לפני החזרת העוברים לרחם בוררים את המין הרצוי, מאתרים מחלות גנטיות – ומחזירים לגוף האישה עוברים בריאים מהמין הרצוי.
"טיפולי ה-PDG הם טיפולים מאוד מסוכנים ויקרים", מסביר פרופ' באשירי. "בדיוק בגלל זה צריך לעבור אישור של הוועדה, כדי לראות שהטיפול אכן מוצדק. רוב המקרים כלל לא מאושרים ובישראל מתקיימים רק כמה מאות טיפולים כאלו בכל שנה".
שש בנות, והאבא תמיד מוכן אחרון
לעדינה טל ובעלה אלי יש חמש בנות – נוי (23), שיר ורננה (תאומות בנות 20), שילת (12) וליעד (10) – אבל אצלם הסיפור קצת שונה. אחרי שהביאו לעולם שלוש בנות הם הצליחו להיכנס להיריון עם בן , אבל הוא נולד עם מום בלב ונפטר בגיל 3. מאז, הביאו לעולם עוד שתי בנות. "בכל בוקר, לפני שאני יוצאת לטיול עם הכלב, אני אומרת 'מודה אני' על זה שיש לי 5 בנות נפלאות", מספרת עדינה. "תמיד רציתי ארבעה ילדים, שתי בנות ושני בנים. אבל ברגע שנולד לך ילד חולה, אז באמת שהמין כבר לא משנה, זה לא אכפת. תני לי היום 10 בנות, העיקר שתהיינה בריאות".
משפחת טל השלימה עם המצב, ומי שייכנס לביתם שבכפר סבא לא בהכרח ירגיש מחסור בטסטוסטרון. "הבנות שלי חולות אקסטרים", אומרת עדינה. "הבת הגדולה שלי עשתה צניחה חופשית וסנפלינג, אנחנו עושים ריינג'רים וג'יפים. הן כן הולכות לקניון כמו רוב הבנות, אבל מאוד אוהבות ספורט ואקסטרים, אחת מהן מתה על כדורגל ורואה עם אבא שלה והן גם עושות בבית דברים שנחשבים 'גבריים' כמו תיקונים, סחיבות ולהרוג ג'וקים. אפילו כשיוצאים מהבית לאירוע או משהו, למרות שאנחנו 6 בנות בבית, האחרון שמוכן ליציאה הוא האבא".
"להיות אבא לבנים זה קודם כל כיף וגאווה גדולה", מספר חיים אהרונסון (41) אבא לאיתי (13), אסף (10), אלון (7) ואוהד (5). "זה כיף שיש עם מי לדבר על מכוניות וגאדג'טים, הם אוהבים לשחק משחקי מלחמה שגם אני נהנה לשחק איתם ונגדם. אני רוכב על אופנוע והם מאוד אוהבים לבוא איתי למפגשים של האופנוענים. עוד יתרון גדול בבנים זה החיסכון בבגדים: הבגדים עוברים מאחד לשני ומתאימים תמיד, ואין להם את הבעיה למחזר מה שהיה של אחים שלהם".
אבל גם עבור אבא, לפעמים חסרה עוד אישה בבית. " אשתי היא המלכה של הבית, זה אומר שאנחנו יודעים שכל דבר בצבע ורוד או אדום הוא שלה. כן, הייתי רוצה בת, אבל אנחנו מרגישים שמיצינו את הילדים", הוא אומר. "אז נכון, הם מורידים את הנעליים באמצע הבית וככה זה נשאר, הם תמיד משתינים עם הקרש מורד וכל יום צריך לנקות מחדש, החלפתי כבר 3 פעמים את המאוורר כי הם שברו אותו כשהם שיחקו כדורגל בסלון – אבל בכל זאת, אף פעם לא הרגשתי החמצה".
מאיר מספר שאביו הגיע ממשפחה עם עשרה ילדים, חמש הבוגרות היו נשים. "הוא כל הזמן היה אומר לי בצחוק: 'תמשיך לנסות, אל תפסיק'", הוא נזכר, "אבל להיות אבא לחמש בנות זה מעולה, רק מפנקים אותי. בנות זה תמיד הרבה יותר שקט מבנים. אין את הרעש וההמולה. אף פעם לא הרגשתי מחסור בבנים: אני לא איזה שחקן כדורגל מצטיין או משהו כזה, התחביבים שלי זה לטוס לחו"ל או לטוס במטוס קל, כי פעם הייתי טייס, והבנות שלי באות איתי אפילו עכשיו, כשחלק מהן גדולות ולא גרות בבית. אני פמיניסט באישיותי ואולי זה קשור".
לפחות במקרה של מאיר הציפייה השתלמה ועכשיו, כשהבנות גדלו, הן הביאו לו חמישה נכדים בנים. "כמו שלי יש רק בנות, יש לבנות שלי רק בנים", הוא אומר בחיוך. "זה עדיין לא ואמר שאני מרגיש איזה 'פיצוי' אצל הנכדים, ממש לא מרגיש שיש משהו שהם צריכים להשלים לי. אנחנו מתייחסים לזה בעיקר כי זה מיוחד: שני דורות, שכל אחד מורכב רק ממין אחד".