לעולם לא הייתי מנחשת שהאיש שיושב מולי ומדבר איתי כבר שעה וחצי נמצא תחת השפעת LSD. רק לפני שבועיים ישבתי ממש באותו מקום עם אדם אחר, והיה קל מאוד לנחש על סמך התקשורת העצלה שהוא נמצא תחת השפעת אלכוהול; הפעם השיחה קולחת, זורמת, מעניינת וכנה. את האמת אני מגלה רק לקראת הסוף, כשהמרואיין מספר לי שנטל הבוקר מנה קטנה של אסיד.
נקרא לו אסף. בן 45, אבא, חוקר בתחום מדעי החיים ומרצה באוניברסיטה, שכבר שנה נוטל לפני הקפה של הבוקר כמות מזערית של החומר הפסיכו-אקטיבי. מה שאסף עושה נקרא "מיקרודוזינג" – נטילת חומרים כמו LSD ופטריות פסילוסיבין במינונים כה מזעריים עד שהשפעתם אינה מורגשת. המיקרו-מינון אינו ממסטל; כדי "להידלק" דרושה כמות גדולה פי עשרה. המטרה במיקרודוזינג היא אחרת: לחיות חיי יומיום יותר טובים, יותר נינוחים, לפעמים פחות דיכאוניים וחרדתיים. המשתמשים אינם מפנים את יומם כדי להתמסר לחוויה, אלא נכנסים עם המיקרו-מינון לשגרת חייהם. הם מכינים ארוחת בוקר לילדים או עושים איתם שיעורי בית, הולכים לעבודה, עושים כושר או מינגלינג, ואיש אינו משער שהם תחת השפעה.
"בערך שבוע לתוך המיקרודוזינג אני הולך עם הילדה שלי לבית הספר. היא בכיתה ב', והיא מראה לי פרח", מספר אסף. "זה דבר שאני עושה כל בוקר, ובעבר התגובה שלי הייתה 'יאללה, בואי, אנחנו ממהרים'. הפעם עצרתי איתה מול הפרח ואמרתי לה 'בוא'נה, ראית שיש לו שישה עלים ושהצורה שלו היא בדיוק כמו מסלול הנחיתה של הדבורה?'. תארי לך איך זה משפיע על היום שלה שאבא שלה נמצא איתה ונוכח איתה, לא מוסח מהזמזום הזה של החיים המודרניים. זה מה שעושה המיקרודוזינג: הוא גורם לך להיות ברגע, להיות סבלני יותר, להכיל עולמות תוכן של אחרים. יש לי גם בת מתבגרת ואני הרבה יותר מצליח להגיע אליה, ליצור תקשורת, לשוחח איתה באופן חם ואמפתי – על שמחות החיים שלה, אבל גם על הקשיים בקשר בינינו".
זה לא סטוץ, זו מערכת יחסים
מיקרודוזינג הוא נושא לוהט, אבל מה זה בדיוק עושה למשתמשים? המחקרים הקיימים מעטים ואינם מגלים הרבה. יתרה מכך, מחקרים מסוימים שפורסמו בשנים האחרונות לא מצאו הבדלים משמעותיים במצב הרוח, ביכולות הקוגניטיביות או ביצירתיות בין נבדקים שקיבלו מיקרודוז וכאלה שקיבלו פלסבו.
לילי (שם בדוי): "תמיד היו לי תקופות של להישאב לתוך חור שחור, משהו אפל מאוד, ועם הפטריות לא חזרתי לשם. יש רגעים קשים, אבל אני לא נבלעת יותר בחור השחור"
ב-15 השנים האחרונות מדברים על "רנסנס פסיכדלי", חזרה לשימוש בחומרים משני תודעה לצרכים טיפוליים. כמו בשנות ה-60, שוב מדברים עליהם כעל כלים מופלאים שמסוגלים לטפל בדיכאון, בהתמכרות, בחרדה ובהפרעות פסיכיאטריות שונות. אבל כאן מדובר כבר במינונים גדולים ששולחים את האדם למסעות פסיכדליים ממושכים, משנים את פני המציאות הפיזית והמנטלית שלו ומערבבים את חושיו.
"לא תמיד אתה פנוי למאקרודוזינג", אומר אסף, שהתנסה גם במינונים גדולים. "כשיש לך ילדים ומשכנתה, לחוות משהו שיהפוך אותך ב-180 מעלות זה לא תמיד אפשרי. הדבר המיוחד במיקרודוזינג הוא שאתה לוקח את זה בתוך החיים ועדיין חווה את הנוירופלסטיות, הגמישות המוחית. אתה מעריך את החוויה היומיומית שלך מפרספקטיבה אחרת בלי לצאת למסע על 250 מ"ג אסיד או 3 וחצי גרם פטריות".
יגאל (שם בדוי) הוא מנהל בכיר במשרד עורכי דין, נשוי ואב לשלושה. עד לפני כשנתיים הוא לא התנסה בחומרים פסיכדליים, אבל כיום עומדת על מדף במשרד שלו – פינתי, כמובן, באחת הקומות העליונות של מגדל בתל אביב – צנצנת דבש עם פטריות פסילוסיבין מרוסקות.
"קרתה טרגדיה בבית שלי", הוא מספר איך הכל התחיל. "מצבי המשפחתי היה לא קל, וגם בעבודה היו משברים. הבריאות שלי הייתה לא תקינה, היו לי מיגרנות ובעיות רציניות במערכת העיכול. קראתי על מיקרודוזינג, אבל לא התעמקתי בזה, עד שמטפלת המליצה לי לקחת על בסיס יומיומי מנת מיקרודוזינג של פטריות, שלא תעיף אותי ותאפשר לי להמשיך בשגרת יומי, אבל תיתן לי את כל הפתרונות. חששתי, אבל החלטתי לנסות. בפעם הראשונה לקחתי את המנה אצלה, נכנסתי לאוטו – ואני זוכר שהרגשתי את העור זז, את הדם זורם בעורקים. התחושות הן של תדר יותר מצלצל, איזשהו רטט בראש, אבל העולם נשאר אותו דבר".
הסופרת איילת ולדמן תיארה את השפעת טיפות ה-LSD: "מול החלון שלי יש שיח קורנית ופתאום חשבתי, 'השיח הזה יפהפה'. בדרך כלל אני לא יודעת ליהנות מהדברים היפים בחיים"
והעבודה?
"בדיוק באותו היום הייתה לי שיחה לא פשוטה. בדרך כלל אני לא אוהב עימותים, והפעם מצאתי את עצמי לא בורח מעימות אלא מציב את הגבולות שלי. לא סיפרתי לאף אחד מה בדיוק קרה, ועדיין אנשים בעבודה אמרו לי, 'לא יודעים מה עובר עליך, אבל תמשיך'".
איך היית לפני ההתנסות הזאת?
"אדם לחוץ שכל דבר מטלטל אותו, מאוד חששן, מאוד דואג לעתיד. היום אני הרבה יותר בטוח, יותר מכיל, יותר רגוע, פחות לחוץ. אני יותר יודע להתמודד עם דברים. בעבר היו לי מחשבות אובדניות, וגם זה דבר שנעלם. אפילו הכולסטרול ירד".
איך זה משפיע על היחסים בתוך המשפחה?
"עם הילדים שלי כמעט ולא היה לי קשר, ועם המיקרודוזינג התחלתי לתקשר איתם בקלות. בכלל, אני מרגיש שהיכולות שלי השתנו. אני מפוקס הרבה יותר".
גם קוקאין מפקס עד שהוא יורד.
"אף פעם לא עשיתי קוק, אבל אני לא בהיי בגלל הפטריות ולא בדאון כשזה לא נמצא. אני אפילו לא יודע אם ההשפעה חלפה. אני גם לא לוקח את זה לקראת אירוע, נגיד דיון משפטי, או משתמש לאיזה צורך נקודתי. אני לא מחפש הרפתקה, וזה לא סטוץ אלא מערכת יחסים. לקחת את זה ביומיום ולהרגיש את האנרגיה של זה, זה מה שחשוב".
בסביבה שלך יודעים שאתה עושה את זה?
"הבת הגדולה שלי יודעת, והיא בסדר עם זה".
איזה חלק זה תופס בשגרה שלך?
"זה חלק מהבוקר. אני קם, מצחצח שיניים, לוקח את תוספי המזון הקבועים שלי, וזה אחד מהם. מבחינתי זה דבר שהייתי נותן גם לילד שלי, רק כמובן לא אעשה את זה כי הוא קטין וכי אשתי תתנגד".
אתה מדבר על זה בצורה מאוד משכנעת. למה אתה לא מספר ליותר אנשים בסביבתך?
"אם זה היה חוקי – לא רק שהייתי מספר, הייתי גם ממליץ. אבל לצערנו, כרגע זה לא. מעבר לזה, אני לא בטוח שזה יתקבל יפה במעגל המשפחתי שלי".
אני מרגישה כמו טבלת אקסל
אבי המיקרודוזינג הוא ד"ר ג'יימס פדימן, פסיכולוג וחוקר LSD אמריקאי שבשנת 2011 פרסם את "המדריך לחוקר הפסיכדלי: מסעות טיפוליים וקדושים". הספר, שכולל עדויות רבות על חוויות חיוביות במיקרודוזינג, נהפך ללהיט והנושא החל לצבור תאוצה. אנשים מפורסמים, ובהם סטיב ג'ובס ואילון מאסק, התוודו שגם הם עושים את זה – מה שעורר עניין רב בעמק הסיליקון, שם דיווחו משתמשים על עלייה ביצירתיות וביעילות. פורום בנושא באתר reddit, שבשנת 2017 היו בו 11 אלף חברים, מונה היום כ-190 אלף גולשים.
איילת ולדמן, סופרת אמריקאית-ישראלית, פרסמה בארה"ב לפני כחמש שנים את ספרה האוטוביוגרפי "יום ממש טוב" (A Really Good Day). ולדמן נחשפה לספרו של פדימן בתקופה שבה מצבה הנפשי הידרדר והיא סבלה מדיכאון ומחשבות אובדניות; לאחר הקריאה ערכה ניסוי בן חודש שבמהלכו צרכה מדי יום שתי טיפות של LSD נוזלי במינון של 5 מיקרוגרם. בראיון לניו יורק טיימס תיארה את השפעת הטיפות בפעם הראשונה: "מול החלון שלי יש שיח קורנית והוא עמד בפריחתו ופתאום חשבתי, 'השיח הזה יפהפה. ואז שמתי לב לשינוי – כי אני בדרך כלל לא מבחינה בדברים כאלה. בדרך כלל אני לא מאלה שיודעות ליהנות מהדברים היפים בחיים". בספרה מתארת ולדמן כיצד האסיד הציל את נישואיה, הוציא אותה מדיכאון ועזר לה לפרוץ מחסום כתיבה. הספר והראיונות שהעניקה נתנו דחיפה נוספת לעניין הגובר במיקרו-מינון.
אילון מאסק וסטיב ג'ובס התוודו שגם הם עושים את זה, מה שעורר עניין רב בעמק הסיליקון. פורום בנושא באתר reddit, שבשנת 2017 היו בו 11 אלף חברים, מונה היום כ-190 אלף גולשים
רותם פטרנקר, חוקר בתחום הקוגניציה והריכוז ומנהל ה-Canadian Centre for Psychedelic Science, החל לחקור את השפעות השימוש במיקרודוזינג לפני כשש שנים. לצורך העניין הוא הקים קבוצת מחקר באוניברסיטת יורק שבטורונטו, וממצאיו הראו שהמשתמשים הם פחות נוירוטיים, פחות חרדתיים ויותר יצירתיים מהממוצע. אבל פטרנקר זיהה גם בעיה: "המחקרים בנושא הזה מאוד מוגבלים, כי המשתתפים הם בדרך כלל אנשים שהשתמשו בעבר בחומרים פסיכדליים, והם באים עם ציפייה שזה יעשה להם טוב. גם החוקרים באים מתוך אמונה בחומרים האלה, כך שהמחקרים באים להוכיח שזה עובד במקום לראות *אם* זה עובד. גם במחקר שלנו התברר שאין טעם לעשות סקרים, כי המשתתפים משתמשים בסמים ואוהבים סמים ומן הסתם יספרו שזה אחלה".
מה אנחנו כן יודעים על ההשפעות?
"אנחנו יודעים בביטחון גבוה שחומרים פסיכדליים עובדים, הם עושים משהו מאוד רציני ואקוטי, אבל לא ידוע מהי המנה המינימלית שבה הם עובדים. השאלה שאני מנסה לענות עליה היא אם מנה תת-הזייתית היא מספיק גדולה כדי לקבל את האפקטים החיוביים. בקרוב אתחיל במחקר שבו אנשים יבואו פעם בשבוע למעבדה ויקבלו פטריות או פלסבו. אחרי ארבעה שבועות כולם יקבלו פלסבו, ונוכל להשוות. אוכלוסיית היעד של המחקר תהיה אנשים עם דיסתימיה – תופעה פחות חריפה מדיכאון, אבל יותר כרונית ממנו".
לילי (שם בדוי) הגיעה למיקרוזודינג בעקבות דיכאון שהחל לפני כשנתיים. היא חיה עם בן זוגה במדריד, שם הם מגדלים שני ילדים. כבר חמישה חודשים היא מתנסה במיקרודוזינג של פסילוסיבין. "שום דבר לא עזר לדיכאון שלי והתחלתי לירות לכל הכיוונים, מטיפולי חשמל במוח ועד מתקשרות", היא מספרת. "השימוש בפסילוסיבין מאוד נפוץ בספרד, זה בכל מקום, מה גם שהתנסיתי בעבר במאקרודוזינג והיו לי חוויות מאוד טובות. אז רציתי לנסות את הכיוון הזה, והגעתי למטפל, שהסביר לי איך עובד מיקרודוזינג והכין בקפסולות את המינונים שנראו לו מתאימים לי. לא ידעתי למה לצפות, אני אדם מאד זהיר, לכן התחלתי עם חצי מהמינון המומלץ".
איך זה השפיע עלייך?
"כבר ביום הראשון הרגשתי משהו. אני מדריכת פילאטיס, הגעתי לאימון, ופתאום היה לי כיף לעשות את זה. לא כאב לי כלום, הגוף שלי הגיב מעולה, היה לי נעים להיות עם אנשים והרגשתי הקלה גדולה. אבל השינוי החשוב בא אחרי חודשיים-שלושה. תמיד היו לי תקופות של להישאב לתוך חור שחור, משהו אפל מאוד שקשור לטראומות ילדות, ועם הפטריות לא חזרתי לשם. יש רגעים קשים, דברים לא נעימים, אבל אני לא נבלעת בחור השחור. גם התקפי הזעם הבלתי נשלטים שסבלתי מהם בעבר נעלמו. יש בתוכי משהו אחר, אני לא נכנסת ללופים של מחשבות, אני רגועה יותר. זה עשה אותי מאושרת".
רותם פטרנקר, חוקר בתחום הקוגניציה: "המחקרים מוגבלים, כי המשתתפים מצפים שהחומר הפסיכדלי יעשה להם טוב. המחקרים באים להוכיח שזה עובד במקום לראות *אם* זה עובד"
זה שינה משהו בהורות שלך?
"התחלתי ליהנות מרגעים קטנים. לא אכפת לי להשתטות עם הבנים שלי, להיות האמא הזאת שאפשר לעשות איתה כיף, מה שבעבר לא הייתי מרשה לעצמי. לדעתי הם קיבלו אמא טובה יותר. באופן כללי, משהו בהבנת העולם שלי הסתדר קצת. תשובות באות לי מהר, אני מרגישה כמו טבלת אקסל. התחלתי לעשות מיד ובקלות דברים שדחיתי המון זמן, אני יותר קוראת אנשים, רואה אותם ואת המצוקה שלהם".
כמה זמן תמשיכי עם זה?
"שאלתי את האיש והוא אמר לי שאדע להפסיק כשארגיש טוב יותר. בינתיים אני לוקחת פעמיים בשבוע, ומודה שאני מחכה ליום הזה".
נגיעה של רוגע
גיא סימון – חוקר, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט – מציג גישה ספקנית להשפעות המיקרו-מינון. "הספרות המדעית העדכנית מראה שיש אפקט פלסבו בשימוש במיקרודוזינג", אומר סימון, המקים והבעלים של "אימפולס", מרכז קליני לפסיכותרפיה המתמחה בתהליכי אינטגרציה פסיכדליים. "גם במטופלים אצלנו בקליניקה קשה לזהות אם המרכיב האמוני הוא שהוביל לשיפור במדדי איכות החיים אצל המטופל או שזה המיקרודוזינג. יש פה גם מקום לביקורת על מיקרודוזינג בחברה המערבית".
כלומר?
"לטעמי, שימוש בחומרים פסיכדליים אמור לפתוח לאדם נתיב הגעה למצבי תודעה אחדותיים (טרנסצדנטיות) ולהביא להבנה עמוקה יותר של נפשנו ופתיחת דלתות התודעה. השימוש במיקרודוזינג במקומות עבודה הפך להיות קצת מה שנקרא בקליפורניה 'מיינדפולנס זומבי' – רדוקציה של החוכמה הבודהיסטית והתרגול הנשימתי לטכניקות הפחתת חרדה. אני בעד הפחתת חרדה, אבל אם סגנון החיים ההייטקיסטי יוצר חוסר איזון ומצוקה, האם לנשום באופן יותר מודע כשאתה כותב קוד יעזור לך? אני לא בטוח. אולי כדאי לפנות לטיפול, לעשות שינוי עמוק מעבר להתחברות לאפליקציית מדיטציה. ניתן היום לקנות בקליפורניה באופן חוקי מיקרודוזינג לשימוש עצמי, ואת יודעת מה כתוב בצד האחורי של השקית? 'השימוש במיקרודוזינג ישפר את היצירתיות שלך ואת תחושת ההנאה מהעבודה'. האם לשם כך קיימים סמים פסיכדליים, כדי שנעבוד יותר טוב? אני מאוד מקווה שהרנסנס הפסיכדלי יביא לנו תהליכי אינטגרציה עמוקים של חוויות רוחניות ופסיכדליות ולא 'Happy pills'".
"לא בטוח שיש סתירה בין הדברים", אומר פטרנקר. "אני שמתי לב שאנשים שמתחילים לעשות מיקרודוזינג דווקא מגיעים לתובנות, מחליטים להתקדם. החומרים הפסיכדליים לא ישנו את החיים בשבילך, אבל הם יעמתו אותך עם החיים שלך".
קרן (שם בדוי): "לא חזרתי לכדורים אנטי דכאוניים, ולא אחזור. פסילוסיבין יכול לקחת אותך לשמיים בכמות גדולה, אבל במיקרודוזינג הוא מעמיד אותך עם הרגליים על הקרקע"
יאיר (שם בדוי) הוא יזם, מרצה ומנחה סדנאות. בשנת 2018 התנסה לראשונה במיקרודוזינג של פסילוסיבין, ועוד קודם לכן נטל מינונים גדולים של פטריות, שהוציאו אותו למסעות משמעותיים ודחפו אותו לשינויים. "מבחינתי הפסילוסיבין הוא המפתח לאחר שיש בתוכנו, לא משהו שעושים בשביל הכיף", הוא אומר. "אני מתייחס לחוויה הפסיכדלית מאוד ברצינות, כי המסעות שיצאתי אליהם במינונים הגבוהים הטיסו אותי למקום שבו אין עצמי יותר, שאין אותך".
נשמע מפחיד.
"זאת לא חוויה שלילית, מה גם שהמסעות השפיעו עליי מאוד. עזבתי את העבודה שלי כשכיר ויצאתי לדרך חדשה כעצמאי, קיבלתי אומץ, כי אתה מקבל הסתכלות אחרת והתקרבות למה שאתה באמת רוצה. זה לא מוריד את הפחד, אבל זה מוריד את השיתוק ממנו. ב-2018, כשכולם התחילו לדבר על מיקרודוזינג, זה היה מבחינתי המשך טבעי של הדברים".
איך ידעת לעשות את זה נכון?
יש פרוטוקולים שאנשים פרסמו. זה תלוי גם במשקל שלך, באיזה זן אתה עושה. זה לא אקמול, יש כאן המון פרמטרים. במסעות היותר כבדים לקחתי את הזן Golden Teacher, וזה מה שלקחתי גם הפעם. התחלתי עם מינון של 0.1 גרם כל שלושה ימים, ומשם העליתי קצת, ואחרי שלושה חודשים הפסקתי".
איך זה השפיע?
"אין איזו חוויה שאני יכול לדווח עליה. המטרה היא לראות את האפקט המצטבר אחרי שלושה חודשים. גם לפני שנתיים עשיתי את זה לשלושה חודשים, ואחד האפקטים היה שהפסקתי לכסוס ציפורניים. אני כן יכול לומר שהמיקרודוזינג עשה אותי הרבה יותר נינוח. זה לא שהחיים נהיו רגועים יותר, אבל רמת הסטרס ירדה. אני מרגיש טיפה בענן, ממש בקטנה, אבל אני מאד מפוקס, יכול לנהוג, ליהנות, לתפקד".
יש לך תינוקת. איך זה עבד?
"כשעשיתי מיקרודוזינג בפעם הראשונה כאבא, התחלתי ממינון מאוד נמוך כי זאת טריטוריה לא מוכרת. בהתחלה גם וידאתי שאני לא עושה את זה עם הילדה, אלא כשהיא אצל המטפלת. זה לא שהרגשתי אחרת, אלא חד יותר ועם נגיעה של רוגע".
יאיר, כמו יתר המרואיינים, מתאר את השפעת המיקרו-מינון כרצף הגיוני: אתה פחות חרד, אתה ישן יותר טוב, ומכאן שאתה גם אנרגטי יותר, מרוכז יותר וסבלני יותר כלפי הסביבה. "במחקר שמנו לב שאנשים רוצים לעשות מיקרודוזינג משתי סיבות. האחת היא קלינית, דיכאון או חרדה; והשנייה היא תקווה שיהיה להם טוב יותר", אומר רותם פטרנקר. "ואנשים באמת מדווחים באופן עקבי שהם קיבלו חיבור לעצמם, למשפחה, לקהילה, לאדמה, ודרך זה חוו שיפור בביצועים או במצב הרוח".
לעמוד איתנה זאת תחושה טובה
שחר (שם בדוי) הוא מדען, חוקר ומרצה באוניברסיטה באוסטריה, שם הוא מתגורר בשנים האחרונות עם אשתו ובנם. הוא התנסה בעבר בחומרים פסיכדליים, כולל פטריות שידידה מאנגליה הייתה שולחת לו בדואר בצירוף מתכון למרק פטריות. 15 שנים לא נגע אפילו בג'וינט, עד שלפני שנתיים קיבל משרה חדשה עם אחריות גדולה. "הייתי במתח וחרדה מהתפקיד החדש, שהיה כרוך גם במעבר לעיר אחרת", הוא מספר. "הרגשתי שאני בדאון, לא ישן טוב, והחלטתי לעשות מיקרדוזינג של LSD אחרי שקראתי על זה באינטרנט. את האסיד שהשגתי מהלתי באלכוהול נקי, וזה היה אחלה, אבל בגלל שכל מנה מכילה ריכוז שונה ויש שם עוד כל מיני חומרים, לפעמים זה היה קצת מעל לרמת המיקרו, והייתי מוצא את עצמי מסתכל שעה על העציץ. גם די הגעיל אותי לבלוע אלכוהול נקי, אפילו בכמות זעירה".
מה היו ההשפעות?
"בעבודה אני צריך לכתוב לא מעט, וזה נעשה הרבה יותר קל. בכלל, העבודה נעשתה קלה יותר. זה עזר לי גם עם חרדות ודיכאון, אבל באופן מאוד עדין".
גיא סימון, עובד סוציאלי קליני ופסיכותרפיסט: "מיקרודוזינג במקומות עבודה הפך להיות מה שנקרא 'מיינדפולנס זומבי'. האם סמים פסיכדליים קיימים כדי שנעבוד יותר טוב?"
שחר בילה שנה במיקרודוזינג עם LSD, ואז גילה שאפשר להזמין לאוסטריה פטריות פסילוסיבין שנמכרות בהולנד באופן חוקי. הוא הזמין חבילת פטריות שגודלו במעבדה תחת בקרת איכות, כשכל מנה מדודה וארוזה בשקית ואקום. עלות חבילה שמספיקה לחודש של שימוש: פחות מ-30 יורו. "אני עושה את זה כבר שנה עם הפסקות, ואני מאוד מרוצה", הוא מדווח. "אני ישן יותר טוב ומצליח לג'נגל יותר טוב בין כל הדברים. פעם הייתי נכנס לחשיבה מעגלית סביב משימות שהיום אני מבצע בקלות, הקושי פחת משמעותית ואני מרגיש פחות עצב. החורף כאן קשה ואפור, פעם הייתי נכנס מזה לדיכאון, וזה נעלם לחלוטין. אני לא יכול להגיד שהפטריות הפכו לי את החיים, אבל זה כן כמו להוריד תיק כבד מהגב".
זה השפיע על היחסים שלך עם בת הזוג?
"כן, אבל אני חושב ששינה ומתח הם פקטורים כל כך משמעותיים שהמון דברים אחרים משתנים לטובה ברגע שהם נעלמים".
קרן (שם בדוי), אמנית ואמא לילדה בת 12, טוענת שמיקרו-מינון של אסיד הציל אותה מדיכאון כשאף כדור פסיכיאטרי לא עזר לה. "חמש פעמים החלפתי כדורים, והם לא עבדו", היא מספרת. "בפעם החמישית הרופא אמר לי שהוא לא יודע יותר איך לעזור לי, והתחלתי לקרוא על מיקרודוזינג. היו לי בעבר חוויות משמעותיות עם פטריות, אבל לא האמנתי שזה יעבוד. זה נראה לי כמו משהו שקשור יותר באמונה ושכנוע עצמי".
איך עשית את זה טכנית?
"קודם כל נגמלתי מנוגדי הדיכאון, זה מה שממליצים כל המבינים במיקרודוזינג. אחר כך התייעצתי עם מישהו שמבין בפטריות ושיש לו גישה אליהן, והוא המליץ לי על מינון של 0.2 גרם. בהתחלה היו פעמים שלקחתי קצת יותר והייתה באה טיפונת חרדה שפתאום יעלה לי הטריפ, אז בפעם הבאה לקחתי פחות".
מה זה עשה לך?
"כבר בפעם הראשונה התחלתי להרגיש טוב יותר. באותה תקופה היה לי קשה לקום מהמיטה, ועם הפטריות שמתי לב שאני כבר לא ישנה 14 שעות ביום. בא רצון לצאת מהבית, לעשות דברים, להגיע להחלטות שקודם דחיתי ומסמסתי. האני הפך להיות ברור יותר. אחרי חודש כבר הרגשתי כמו אדם אחר לגמרי. חזרתי להתאמן, הפחַתּי את צריכת האלכוהול, התזונה שלי נעשתה יותר בריאה. פתאום נגעלתי מהרס עצמי. הרגלים רעים שהיו לך כל החיים נראים לך מגוחכים".
איך זה השפיע על היחסים שלך עם הבת?
"זה הפך אותי לאדם הרבה יותר אכפתי, אז ברור שזה טוב להורות. היא לא חווה אותי בדיכאון יותר, וגם זה שינוי רציני".
כמה זמן המשכת עם המיקרודוזינג?
"חודש מדי יום, אחר כך עוד כמה חיזוקים של שבוע מדי פעם, וזהו. אם אני מרגישה היום צניחה באנרגיה, אני לוקחת קצת במשך יומיים. אבל גם לא חזרתי לכדורים, ולא אחזור. פסילוסיבין יכול לקחת אותך לשמיים בכמות גדולה, אבל במיקרודוזינג הוא מעמיד אותך עם הרגליים על הקרקע. לעמוד איתנה זאת תחושה טובה".
הרגשתי איך המתח הולך ודועך
"בשנה השלישית של הלימודים היה קורס מטורף באנטומיה, ארבעה חודשים שלמדתי בהם 15 שעות ביום", מספר ליאור (שם בדוי), סטודנט לרפואה. "זה היה מרתק אבל נורא קשה, מבלים הרבה זמן בחדר מתים ויש עומס רגשי וגופני. לא מעט מתמוטטים שם, חווים התקפי חרדה. אני, כמי שמאובחן עם הפרעת קשב וריכוז, פניתי לכל מיני ריטלינים, שגרמו אצלי למעין בלוק קוגניטיבי: לכאורה הייתי יעיל ותפקודי, אבל ברמת החוויה, במקום ליהנות מהקורס המופלא הזה שיכולתי להפציץ בו, סבלתי מאוד כי החרדה קוטלת בינה. את המבחן עברתי בקושי, וכשסיימתי התייעצתי עם אישה שליוותה אותי בעבר במסעות פסיכדליים. היא סיפרה לי על מיקרודוזינג".
יגאל (שם בדוי), עו"ד: "הפטריות הן חלק מהבוקר שלי. אני קם, מצחצח שיניים ולוקח. מבחינתי זה דבר שהייתי נותן לילד שלי, רק שלא אעשה את זה כי הוא קטין וכי אשתי תתנגד"
כשמעבר לפינה מחכה קורס נוסף, ליאור קנה פטריות במשקל 2.5 גרם. "במשך שלושה שבועות עשיתי מיקרודוזינג כל בוקר, וכבר אחרי שתיים-שלוש מנות הרגשתי איך כל המתח שהצטבר אצלי בקורס הקודם הולך ודועך. הרגשתי שלווה, קראתי כמויות עצומות של חומרי לימוד, הקשבתי להרצאות, וכל הזמן הייתי נינוח. הייתה לי רמת ריכוז של ריטלין, אבל בלי ריטלין. את הקורס סיימתי בציון 95. שנתיים עברו מאז, אני לא זקוק יותר לריטלין וכמות השעות שאני לומד לא פחתה. אני מרוכז ובשליטה על החומר".
אתה בדרך לקריירה ברפואה. איך אתה רואה את המיקרודוזינג בהקשר הזה?
"יש לזה תופעות לוואי כמו לכל תרופה, וכמו כל חומר רב-עוצמה צריך לנהל אותו נכון. למשל, זה לא מומלץ לאנשים פסיכוטיים. המיקרודוזינג בטוח לחלוטין מבחינת רעילות, כי בשביל למות מהרעלת פטריות צריך לאכול 70 קילו. איפה הוא לא בטוח? ביכולת שלו לערער את תפיסת המציאות, לעשות טריפ רע. צריך להתייחס לחומרים האלה מאד ברצינות, לעשות דברים מתוך ידע וכוונה ובתנאים נכונים. אבל מתוך היכרות עם אנשים שעשו גם מאקרו וגם מיקרו, אני מאמין שהפוטנציאל שם הוא עצום".
סייעה בהכנת הכתבה: אילי פארי