אם צפיתם אפילו בפרק אחד מתוך סדרת היוטיוב לפעוטות "טוטיטו", צר לנו לבשר – כנראה שאבוד לכם. שיר הנושא הקליט של סדרת האנימציה בתלת ממד, שמיליוני דרדקים ברחבי העולם התמכרו אליה, כנראה לא ייצא לכם מהראש לעולם. הבשורה הטובה? בקרוב הוא יעסיק לא פחות את הילדים שלכם. כהורים, מדובר ברווח נקי: הסדרה תאפשר לכם עוד כמה דקות של שקט, בזמן שהם יהיו מהופנטים לתכנים איכותיים שמוקרנים על המחשב או האייפד. זו, אגב, בדיוק האפשרות שיוסי דהן וטל גמליאל, יוצרי הערוץ ושני אבות ואנימטורים ישראלים, חיפשו בעצמם, אבל עד לא מזמן היא פשוט לא הייתה קיימת. "לפני חמש וחצי שנים נולד בני הבכור רותם, ובהפרש של כמה חודשים גם לטל, השותף שלי, נולדה הבת קלואי", מספר דהן ממשרדם החדש בתל אביב, "כשהם התחילו לגדול וראו אותנו יושבים המון מול המחשב וצופים בכל מיני תכנים, הם רצו גם. אבל כשחיפשנו תכנים בשבילם, פשוט לא מצאנו. המעט שכן היה לגילם ברשת נראה רע: צעקני ובאיכות ירודה מאוד. אז אמרנו לעצמנו: 'היי, אנחנו אנימטורים, ואם זה כל מה שיש, נייצר את התכנים בעצמנו'".
מה שהחל כמימוש הצורך האישי של שני האבות הטריים, שוגר היישר מסלון ביתו של דהן בחולון אל הרשת והפך במהרה לסדרת יוטיוב פופולרית לפעוטות. לפני חודשים ספורים התברג הערוץ באנגלית למקום ה-40 ברשימת מאה ערוצי היוטיוב הנצפים של 2013. על הדרך הוא גם עקף ערוצים פופולריים כמו זה של דיסני ושל מלכת הפופ ביונסה, ועד כה צבר כבר יותר ממיליארד צפיות. השבוע, אחרי שהקימו כבר 12 ערוצי יוטיוב, כל אחד בשפה שונה, השיקו דהן וגמליאל ביחד עם מנכ"לית החברה בשנה וחצי האחרונות, שרית עידו-שכטר, ערוץ "טוטיטו" גם בשפה העברית. למה שעוללי ישראל לא יזכו למשהו להתמכר אליו?
בלי מערך פרסום או יחצ משומן
החיבור בין דהן (46) לגמליאל (47), שני השותפים בסטודיו "טוויסט אנימציה", החל לפני למעלה משלושים שנה, בבית הספר התיכון המקצועי לאמנויות "ויצ"ו צרפת" ברמת אביב. דהן, כיום תושב חולון ואב לשניים, גדל בבת ים. גמליאל, המתגורר בשנים האחרונות עם אשתו הגרמנייה ובתם במינכן, העביר את ילדותו בהרצליה. "הייתה בינינו כימיה מעולה וכבר אז היה לנו חלום לפתוח איזשהו עסק ביחד", מספר דהן כשהוא יושב במשרתם החדש והמרשים ברחוב אחד העם בתל אביב, לצד המנכ"לית עידו-שכטר כשגמליאל מפציע מתוך הסקייפ על מסך המחשב.
אלא שעידן המחשב היה אז עוד בחיתוליו, ואפשרויות האנימציה הממוחשבת עוד לא נולדו, כך שבסיום השירות הצבאי פנה כל אחד מהם לדרכו המקצועית. דהן ניתב את אהבתו לאמנות אל ציורי גוף, שימש כמורה בבית הספר לאיפור של ירין שחף וחבר אל אמן הרחוב רמי מאירי, שצייר על קירות ברחבי הארץ. גמליאל, מצידו, ניהל מספרת ילדים מצליחה בהרצליה. "בשנות ה-90, כשהתחום רק היה בחיתוליו, יוסי הציע לי ללמוד תוכנה בתלת מימד", מספר גמליאל מביתו שבגרמניה, "פתחנו סטודיו מהבית והתחלנו לעבוד ביחד כמספקי שירותים בתחום. בשלב מסוים, החברה המרכזית שסיפקנו לה את השירותים נמכרה לחברה אמריקאית, ואז התחלנו לחשוב על יצירת סרטי אנימציה לטלוויזיה. הרגשנו שאנחנו צריכים לעשות משהו שעוד לא נעשה ושבאמת יכול לתרום לילדים. אפילו לא בשביל הכסף, אלא כדי להרגיש שאנחנו עושים משהו טוב לילדים בעולם הזה".
אבל מה שנראה די פשוט על הנייר, התגלה כמורכב ומתסכל מאוד בפועל. "יצרנו כל מיני סדרות בעצמנו וניסינו להביא אותן לטלוויזיה", מספר דהן, "אבל התקשינו להחדיר את התכנים האלה לשוק. זה תמיד היה תהליך מייגע ולא נעים שבו פנינו לערוץ טלוויזיה, ביקשנו שישדרו אותנו, שיאשרו את התכנים ושיתנו תקציבים. לכן כשעלה הרעיון של טוטיטו החלטנו שאנחנו לא הולכים יותר לכיוון הזה. החלטנו פשוט להעלות את זה ליוטיוב ולתת לאנשים להחליט בעצמם. אם אוהבים – יצפו, ואם לא – הם לא יצפו. בדיעבד, הרעיון הוכיח את עצמו".
את הקונספט הראשוני לסדרה הגה דהן. "זה באמת אחד מהקטעים האלה שמספרים עליהם ש'קמתי בבוקר ואמרתי: יש לי רעיון'", הוא מסביר. הרעיון שהגה אז נשמע פשוט למדי: רחפת אדומה וחייכנית שמורידה חלקים שונים לקרקע. אותם חלקים מתגבשים, באנימציה תלת מימדית, לכדי צעצוע אחר בכל פעם, והילד לומד לנקוב בשם הצעצועים. אחרי כ-15 שנים בתחום, דווקא הרעיון הפשוט לכאורה הזה זכה להצלחה כבירה. את השם קיבלה הרחפת משם החיבה שהמציאה ורד, אשתו של דהן, לבנם רותם – טוטיטו. "התחלנו עם ארבעה פרקים, שלוש דקות כל פרק והתגובות מצד ההורים היו מעולות", מספר דהן, "אנשים שלחו לנו מיילים והגיבו על הסרטונים, אז המשכנו והתחלנו לעבד עוד יותר את הרעיון".
ביולי 2010 עלה לאוויר הערוץ בשפה האנגלית, ובתוך כשנה החל לצבור תאוצה. כשקלטו דהן וגמליאל שהביקוש גובר, החליטו להוסיף ערוצים בשפות שונות, וצירפו את עידו-שכטר כדי שתנהל את החברה המתפתחת. לפני שלושה חודשים הקימו משרד ראשון משלהם בלב תל אביב. מלבד גמליאל, שמגיע לשבוע בכל חודש וחצי ועובד בשלט רחוק מגרמניה, דהן ועידו-שכטר גייסו עוד שישה עובדים – ארבעה אנימטורים, כותבת תוכן ומנהלת מדיה דיגיטלית. ביחד, וללא כל מערך פרסום ויח"צ משומן, פרצו בשבועות האחרונים את מחסום מיליארד הצפיות לערוץ באנגלית. "גילינו שלא צריך להשקיע בשום פרסום", דהן אומר, "אלא רק לדאוג שהתוכן שלך עולה נכון ביוטיוב. אם אתה מתייג ומתאר אותו נכון, אנשים כבר יחפשו וימצאו אותו. בהתחלה חיפשו סרטונים לפעוטות וצעצועים פופולריים וככה הגיעו אלינו. היום כבר מחפשים את המותג עצמו".
"להמציא תוכן לפעוטות זה לחשוב כמוהם"
האם "טוטיטו" היא ה"טלטביז" של עידן האינטרנט? זאת השאלה הבלתי נמנעת שעולה במבט ראשון בסדרה הצבעונית והמוזיקלית. אך למרות שהרבה מאוד יוצרי תוכן לילדים היו מאמצים בחום את ההשוואה, דהן ועידו-שכטר דווקא מתנערים ממנה. "טלטביז היא סדרת טלוויזיה לפעוטות שבאמת הצליחה בכל העולם, אבל בסופו של יום היא לא תרמה לפעוט כלום חוץ מלשבת ולהסתכל עליהם ואולי לשגע את ההורים", אומר דהן. "במקרה של טוטיטו, הקונסטפט הוא אמנם מאוד פשוט מצד אחד, אבל הוא גם מאפשר להנגיש המון מידע לילד. אחד הדברים שלמדתי מהבן שלי הוא שילדים מאוד סקרנים להבין איך דברים עובדים, וזה הרעיון בגדול: החלקים מתחברים ומראים לילדים איך נוצר הצעצוע. התוכן מכיל את השילוב הנכון בין הקצב, שהוא לא מהיר מדי, פריים שכולל את מינימום הפרטים ההכרחי, צבעים מגרים ומוזיקה. הכל יושב בקצב הנכון, לא חופר ולא מטריף, אלא להפך – מגרה ומושך. ואז הילד שומע והוא מפנים. כששמעתי את הילד שלי אומר פתאום בפעם הראשונה 'טריין' באנגלית זה היה מדהים".
"כאדם מבוגר, כשאת רואה כל מיני חלקים של טלפון, למשל, ברור לך מה עומד להיות הצעצוע, אבל בשביל הילדים זה כמו סרט מתח", מסבירה עידו-שכטר, "הבן שלי, בן שנה וחצי, מחכה בכל פעם מחדש לראות מה יוצא בסוף, וכשהוא מזהה את הצעצוע ואומר את המילה, גם אם זאת הפעם העשירית שהוא רואה את הסרטון – הוא עדיין נורא גאה בעצמו על זה. בעצם להמציא תוכן לפעוטות זה לחשוב כמוהם".
כדי להיכנס למוחם של פעוטות, נעזרו דהן וגמליאל בכמה יועצים פרטיים משלהם: רותם (כיום בן 5.5) ושקד (בת 4.5), ילדיו של דהן, וקלואי (בת 5), בתו של גמליאל, שהפכו בעצמם לשחקנים משמעותיים ביצירה. "רותם כל הזמן שואל אותי: 'נכון שהייתי ההשראה שלך לטוטיטו?'", דהן מספר, "עד היום הוא מלא גאווה על זה שהפך ליועץ שלנו, ובצדק. זה מאוד עוזר שיש לך את קהל היעד בבית, ובמיוחד כשקהל היעד מאוד מעורב כמו הילדים שלי. עד לפני שלושה חודשים עבדתי מהבית ובכל פעם שהם היו חוזרים מהגן הם היו מתיישבים לי על הברכיים, מסתכלים על המחשב ומעירים: 'למה זה אדום? למה זה כזה גדול? אולי תעשה ככה?' או שהם היו נותנים פידבקים ואומרים על משהו שהוא נורא יפה".
את ההצלחה העולמית הם ממש לא צפו. "האמת שלא חלמתי שזה יגיע לממדים כאלה", מודה גמליאל, "זה פשוט דבר מדהים מה שקרה לנו. אני כל יום קם בבוקר ומתרגש מחדש, כאילו אמרו לי שזכית בלוטו. קודם כל, אני עושה את מה שאני אוהב, במסגרת עסק משלי, והתגובות לא מפסיקות לרגש אותי".
גם דהן מרבה להזכיר את התגובות – של הורים ושל ילדים – שמגיעות מכל רחבי העולם. "זוג הורים מאורוגוויי כתבו לנו שהבן שלו לא מוכן לאכול אם הוא לא רואה טוטיטו, ושעכשיו הם נוסעים לשבועיים לסבתא, שגרה במקום בלי אינטרנט, והם לא יודעים מה לעשות. אז שלחתי להם כמה פרקים בקובץ, כדי שיוכלו לשים על הטאבלט. לא רציתי את זה שהילד לא יאכל על המצפון שלי. במקרה אחר ארגנו אירוע ענק בארגנטינה לרגל יום הילד במדינה. הם ביקשו להקרין סרטונים שלנו לכל הילדים וגם שם הסכמנו כמובן".
עידו שכטר מספרת על אימא לילד אוטיסט, שסיפרה שהסדרה היא הדבר היחיד שבנה מגיב אליו, "והיתה גם רשת מאפיות בארצות הברית שפנתה אלינו, סיפרה שמבקשים מהם להכין עוגות טוטיטו לילדים וביקשה אישור".
נתתם?
"כן. למה לא?"
"הערוץ אינו למכירה"
אחרי שכבר תפסה תאוצה ב-12 שפות אחרות, ביניהן ערבית, פורטוגזית, סינית ורוסית, השבוע השיקו אנשי החברה את האתר ואת ערוץ היוטיוב הראשונים של "טוטיטו" בעברית.
איך זה שלא היה ערוץ בעברית עד עכשיו?
"בישראל אנחנו משדרים את טוטיטו בערוץ 'לולי' בטלוויזיה, וגם ידענו שיותר מעניין את ההורים שהילדים ייחשפו לשפה נוספת וילמדו מילים באנגלית, למשל", מסביר דהן, "גם במדינות כמו ווייטנם, תאילנד ופולין, הערוץ באנגלית הוא הנצפה ביותר. הדרישה לערוץ בעברית, למרבה הפלא, לא הגיעה מקרב הישראלים, אלא מהורים בקהילות יהודיות ברחבי העולם. "הם שלחו הרבה מיילים וביקשו שיהיה ערוץ כזה, וזאת הסיבה שהחלטנו להקים אותו לבסוף", מסבירה עידו-שכטר.
על השאלה הבלתי נמנעת כמה מיליונים עושים מזה מדי שנה, עידו-שכטר, דהן וגמליאל מעדיפים שלא להשיב, מחשש להפרת חוזה סודי שחתמו מול יוטיוב. לפי הערכות של גורמים בתחום, עם יותר משני מיליון ציפיות ביום ברחבי העולם, ערוצי טוטיטו ביוטיוב מכניסים לשותפים עשרות מיליוני דולרים בשנה. השלושה רק מוכנים לספר שמדובר בסכום שמספיק כדי להחליט לפתוח משרד במיקום הנחשק, לשלם משכורות לעובדים משלהם ולהמשיך אל עבר מימוש חלומות נוספים. "ברגע שהצטרפתי לחברה אמרנו: 'יש לנו כבר סדרה מצליחה וערוץ מצליח ביוטיוב מה שאומר שיש לנו כוח", אומרת עידו-שכטר, " לכן אפשר לקחת את הכוח הזה ולמנף אותו כדי לממש חלומות, שהיו עד עכשיו במגירה'. הבנו שעכשיו אפשר כבר לפנטז".
בימים אלה צוות טוטיטו כבר מממשים את הפנטזיות, מטפחים את המותג שיצרו ואף עתידים להפוך בקרוב את הערוץ לערוץ תוכן, המכיל סדרות שונות. אחרי שהשיקו מספר אפליקציות של משחקים לסמארטפונים, ישיקו בערוץ האינטרנטי גם גרסה חדשה לטוטיטו ללימוד שפות, שתאפשר לילדים ללמוד את שמות הצעצועים בשפות השונות עם תרגום לשפתם שלהם. במקביל ישיקו בחברה גם כמה סדרות חדשות שאינן מבוססות על הרחפת המעופפת. האחת, שתעלה בקרוב, מתמקדת בשירים ובמוזיקה, שאותם כותבים ומלחינים המוזיקאי אורי קריב והזמרת יעל שושנה כהן, מי שהייתה אחת המתמודדות הבולטות בעונה השנייה של "דה ווייס", ואף שרה את פסקול הסדרה בקולות שונים. סדרה נוספת תעסוק בחיות ותסביר לילדים מהי כל חיה. אפליקציה נוספת, וסודית, נמצאת בימים אלו בשלבי תכנון.
האם האקזיט הבא של ישראל יגיע מתחום התוכן לפעוטות? בטוטיטו מסתפקים בינתיים ב"לא, תודה" מנומס. "חשבנו על החדרת הסדרה לטלוויזיות בחו"ל, וגם קיבלנו הצעות מכל חברות הסרטים הגדולות בעולם שרצו לקנות את טוטיטו, אבל סירבנו לכולן", אומר דהן, "מכירת הערוץ לא מעניינת אותנו. לסדרה הזאת יש פוטנציאל אדיר. היינו מוכנים אולי לשיתוף פעולה אבל לא לרכישה. זה לא שכסף לא מעניין אותי, הוא בהחלט כן, אבל אני כל כך מאמין בבייבי הזה, שנורא יהיה חבל לי שמישהו יקח אותו ויעשה ממנו סלט".
אז ייקח עוד זמן עד שנראה בובות טוטיטו על המדפים?
"אולי בהמשך. זה עדיין לא השלב. קודם צריך כשבכל בית ידעו מה זה טוטיטו".
עוד במגזין: עידו רוזנבלום חוזר למסך עם בייבי חדש