מייקו אומר שכל קעקוע הוא פיסת היסטוריה. עשרים שנה הוא עובד במקצוע, זה אומר הרבה פיסות חיים על הרבה כתפיים, רגליים וזרועות. בחור אחד הוא זוכר במיוחד. אשתו ברחה עם הילד שלהם לחו"ל והבעל, שלא היה יכול לשאת את הבדידות, ביקש לקעקע את פני הילד על החזה שלו. שיהיה הכי קרוב ללב.
קעקועים וילדים. ילדים וקעקועים. לכאורה שתי מילים רחוקות מדי. אבל בשנים האחרונות יותר ויותר הורים בוחרים לשלב ביניהן, ולצרוב את שמות ילדיהם על גופם. אולי בגלל ששניהם נשארים איתנו לכל החיים. ואולי כי שניהם ממכרים. מאוד.
את ההתמכרות לריחו ולצחוקו של ילד כל הורה מכיר, אבל את התשוקה לחריטת הגוף רבים מתקשים להבין: מה גורם לאדם לסמן את גופו לעד? יש שרואים בקעקוע אמנות, יש כאלה שרואים בו קישוט, יש שמחליטים להתקעקע כאקט של מרדנות, ויש שפשוט מממשים דחף רגעי, ממש כמו הדחף לצאת לשופינג. לא מעט מקועקעים מחקים את אליליהם, אחרים מבקשים לבטא באמצעות הקעקוע תקופה, זיכרון או מסירות ואהבה לאדם ולטבע.
הילדים החליפו את הפרפרים והפיות
למרות שקעקוע הגוף הוא מסורת עתיקה, בחברה המודרנית הוא נתפס במשך שנים כמנהג פרימיטיבי של פורעי חוק. רק בסבנטיז הפכו הקעקועים לאופנה נפוצה ומקובלת בארצות המערב, ולפי מחקר שערך בנושא פרופ' עוז אלמוג, סוציולוג ומומחה לחברה הישראלית, באמצע שנות ה-90 היא התפתחה גם בארץ. "בשנים האחרונות הקעקוע נתפס הרבה יותר כמיינסטרים ופחות כתופעת שוליים", אומר פרופ' אלמוג. "הוא כבר לא שמור לנערים מרדנים, ויותר אנשים מכל שכבות האוכלוסייה והגילים בוחרים לאייר את גופם".
"פעם היה גל של קעקועי פרפרים ופיות, אחרי זה צונאמי של אותיות סיניות ובשנים האחרונות יש ביקוש גובר לקעקועים של שמות הילדים", אומר מייקו מגדל, מסטודיו Nico Tattoo בנצרת עילית. מייקו, שעלה לארץ בשנת 2002 מארגנטינה, מספר שמדי חורף הוא אורז את הציוד ונוסע לקעקע לקוחות בברזיל ובארגנטינה. "שם הקעקועים הפופולאריים הם פורטרטים אישיים של ילדים. כשלקוח מבקש לקעקע את שם הילד שלו אני משכנע אותו להוסיף ערך מוסף, טאץ' אישי של אמנות. פעם קעקעתי על אמא את שם בתה מיתר, והכנסתי את השם לאיור של גיטרה".
על רגלו של אחיו קעקע מייקו מלאך גדול. בכנף המלאך הוסיף את שמות אשתו וילדיו. "את השם של הילד, ניקולס, כתבתי בספרדית כי הוא נולד בארגנטינה. השם של הילדה, טטיאנה, בעברית כי היא נולדה בארץ, ושם האישה, אנושקה – ברוסית".
גם שניר רוזנסל, בעל סטודיוVision Tattoos בתל אביב, מכיר את התופעה.
"לקוחות רבים מספרים שהם תמיד רצו לעשות קעקוע, אבל לא מצאו טעם בסתם קישוט או סמל חסר משמעות. ברגע שנולד להם ילד זה התחבר להם. זו החלטה שנעשית עם הרבה רגש", אומר רוזנסל. "לפני שבוע הגיע לכאן אבא עם התאומים שלו בני השנה וביקש להנציח את זמן המשחק המשותף שלהם. צילמנו את כפות הרגליים שלהם וקעקענו לו אותם על החזה. זאת הייתה חוויה מיוחדת".
מייקו ורוזנסל מדווחים שיש גם כאלה שבאים לקעקע את שמו של החצי השני. "כשמגיעים אנשים שרוצים לקעקע את שם בן הזוג או בת הזוג, אני לא מאוד מתלהב", אומר רוזנסל, "תמיד ממליץ ללקוח לחשוב על זה טוב טוב. ילד נשאר לכל החיים, בן הזוג למרבה הצער, לא תמיד".
מניסיונם של שני המקעקעים, הזרועות הן האיבר המבוקש ביותר לקעקוע שמות הילדים. יש שמבקשים את השם באנגלית, יש שמעדיפים בעברית ויש את אלה שמבקשים סינית או ארמית. "אני לא מבין אנשים שמקעקעים שמות עבריים בשפה שהם לא מבינים", אומר מייקו, שעל זרועותיו מתנוססים קעקועים של שמות שני ילדיו.
לרוזנסל אין עדיין ילדים, אבל הוא כבר שמר להם מקום של כבוד. "הגוף שלי הוא כמו לוח, מלא קעקועים. אבל את הידיים אני שומר לזאטוטים", הוא מצהיר.
"אני עושה ילדים בשביל הקעקועים"
כמו כל תופעה שמתרחשת בחו"ל ואנחנו ממהרים לאמץ, גם טרנד קעקוע שמות הילדים מגיע מעבר לים, שם כבר מזמן הפך פופולרי. לא מעט סלבס מתהדרים בקעקועים כאלה, ביניהם אנג'לינה ג'ולי, ג'וני דפ, ג'וליה רוברטס, אמינם, דייוויד בקהאם, ואצלנו אושיות כמו מירי בוהדנה, מיכל אמדורסקי, איציק זוהר, גילי מוסינזון והרשימה עוד ארוכה. גם באתרי הורות אמריקאיים ניתן למצוא גלריות מפוארות של הורים המשוויצים בקעקוע הנושא את שם ילדם.
אז מה מבקש להביע אדם שמקעקע את שם ילדו? אולי הצורך להצהיר לסביבה ולעצמו: אני אבא. אולי הרצון לשאת בקרבו את ילדו בכל דקה ומקום. ואולי זה רק תירוץ לעשות קעקוע נוסף? "הטרנדים בארץ נהיו מאוד עדריים ואימפולסיביים, ועדיין צריך לזכור שמדובר בתופעת קצה", טוען פרופ' אלמוג, ומעלה כמה השערות: "אנחנו חברה עם הרבה פחדים וחרדות, נחשפים מדי יום לאסונות ופגעים, והקעקוע מסב תחושה של שמירה על הילד, מעין קמע. בנוסף, זהו חלק מפולחן ההורות והסגידה לילדים שמתרחש בשנים האחרונות. סוג של החצנת רגשות והתהדרות, בבחינת 'תראו כמה אני אוהב את ילדיי'".
ומה חושבים על כך ההורים הגאים לילדים ולקעקועים? יצאנו לברר איתם את הסוגיה.
טל אור, 38, גרה בתל אביב, אמא של אדם (8), ומיקה (5).
"בגיל 30 עשיתי את הקעקוע הראשון שלי ומאז בכל יום הולדת, הענקתי לעצמי קעקוע במתנה. כשמיקה הייתה בת ארבעה חודשים וחצי, הפסקתי להניק ורצתי לקעקע את השמות שלהם. היה לי כבר קעקוע של נוצות אינדיאניות וסרט מתנופף על הכתף והזרוע – את השם של אדם הכנסתי לסרט. את השם של מיקה קעקעתי על האצבע בצורת טבעת. שניהם באנגלית.
"מגיל קטן הם יודעים מה משמעות הקעקועים. לפעמים מיקה שואלת למה הקעקוע של אדם גדול יותר, אז אני אומרת לה שאולי הוא גדול יותר, אבל את שלו לא רואים בחורף כשאני לובשת בגדים ארוכים. מיקה כמוני, חולת קעקועים. היא כל הזמן מבקשת שנצייר לה קעקוע, ואנחנו משרבטות בטושים קעקועים זהים לי ולה. התגובות שאני מקבלת מהסביבה מאוד נלהבות.
בעלי לשעבר קעקע את השם שלי כשהתחתנו, ולפני הוא קעקע את שם האקסית – כנראה שהוא לא למד מהניסיון. אני החלטתי ללכת על בטוח. הילדים שלי הם הדבר הכי חשוב, והם הולכים איתי לכל מקום ולעולם".
שי מזרחי, 35, גר בירושלים, אבא למור (7), נועם (5) ולירן (8 חודשים), נשוי לשירה, עובד בחברת פלאפון.
"תמיד רציתי לעשות קעקוע, אבל התלבטתי איזה. לא מצאתי משהו שנראה לי מספיק שווה. יום אחד הייתי אצל רופא שיניים, ומול המרפאה היה סטודיו לקעקועים. פתאום חטפתי סיבוב והלכתי לקעקע את השמות של שני הילדים שלי. קעקעתי אותם על זרוע ימין באנגלית, כי זה נראה לי מרשים יותר.
"אחרי זה כבר התמכרתי. הוספתי איור של בחורה עם כובע רחב ומגן דוד. קעקעתי גםmm – האות הראשונה בשם של אבי, מרדכי והאות הראשונה בשם אמי מרגלית. חודשיים אחרי שבני הקטן אלירן נולד הלכתי לקעקע את שמו על החזה. אם אשתי לא הייתה עוצרת אותי, הייתי בלוק ציור היום. אני עושה ילדים בשביל הקעקועים. אני מאוהב בקעקועים. הילדים הם החיים שלי ויישארו לנצח, אני לא אתחרט על זה לעולם. הם והקעקועים ילכו אותי תמיד. מאז הדלקתי גם חברים שלי על הרעיון, חלקם גם קעקע את שמות ילדיהם".
שירלי לביא ציון, 36, גרה בחולון, אמא לנועם (שנה) נשואה לרועי, מורה.
"לפני שנועם נולד, הספקתי לפזר תשעה קעקועים בכל הגוף: שניים ביד ימין (צמיד ומגן דוד) ארבעה איורי ענק של אמן הפנטזיה הספרדי, Luis Royo, קעקוע של פרח מעטיפת הדיסק של דפש מוד, טבעת על האצבע, והלוגו של הפועל תל אביב. את יד שמאל תמיד השארתי לבני המשפחה שלי – היה לי ברור שאקדיש קעקוע לילדיי. אחרי שנועם נולד קעקעתי את שמו לאורך הזרוע באותיות מחוברות באנגלית.
"אני מאוד מרוצה מהקעקוע ושלמה איתו. נועם הוא חלק ממני, הדבר הכי מוצלח שיצא ממני בחיים. נועם מהופנט, כל הזמן מנסה לתלוש אותם. בעלי לא סובל קעקועים, אבל הבטחתי לו שיבוא יום ואקעקע גם את שמו על היד.
אני עובדת כמורה בבית הספר, ושם ביקשו שאסתיר את הקעקועים. זה הקוד החברתי, ואני בסדר עם זה".
אורית בן הדור, 39, גרה ברעננה, אמא של עומר (9), ועידו (שנתיים), נשואה לניר, עובדת במחלקת תכניות בקשת.
"לפני שנה, בפרץ של אימפולסיביות, התחשק לי לעשות קעקוע, ומכיוון שאני מרגישה מלכה וזה גם המעמד שלי בבית, החלטתי לקעקע כתר על כתף שמאל. חשבתי קודם על קעקוע שמות הילדים, אבל בגלל שהכתר קטן יחסית, החלטתי שהוא יהיה ניסיון, לראות איך ארגיש עם זה.
"ראיתי כי טוב, והלכתי להוסיף על זרוע ימין את שני השמות של בני באותיות גותיות גדולות ומעוטרות. האמת? אני לא אוהבת את הלוק של הקעקוע, אבל אני מאוד אוהבת את הרעיון. אם ייוולד עוד ילד נמצא לו איבר אחר".
אורן ביין, 40, גר בתל אביב, אב לאלעד (6), סאונדמן.
"את הקעקוע החלטתי לעשות אחרי שהתגרשתי לפני שנתיים. ליד השם של אלעד קעקעתי גם כוכב, כי אלעד הוא בשבילי כוכב. אני אוהב שפתאום במהלך העבודה הקעקוע נגלה מולי. זאת מין תזכורת שיש בשביל מי לעבוד ולחיות, נותן לי זריקת מרץ לכל היום וכוח להמשיך. אני מרגיש שגם כשאני לא עם אלעד הוא איתי. אני רואה את הקעקוע וזה מרגיע אותי.
"זה הקעקוע החמישי שלי. כל קעקוע מסמל תקופה שונה ומשונה בחיי. בתקופת הפאנק קעקעתי את מלאך המוות, ובתקופה ההיפית – אינדיאני. אלעד מאוד אוהב את הקעקוע. הוא אפילו מבטיח שכשהוא יגדל הוא יקעקע את שמי על גופו. אני לא מחכה לזה, אבל נחמד לשמוע".
ליאור קקון, 35, גר ירושלים, אבא של טוהר (10), ולירוי (5), נשוי להילה, ספר.
"כשלירוי נולד נסעתי להשתלמות בסין. הגעגועים שיגעו אותי, והחלטתי שברגע שאני חוזר לארץ אני רץ לקעקע אותם. שעתיים אחרי הנחיתה כבר הייתי בסטודיו. כתבתי את שמותיהם באנגלית על זרוע שמאל כדי שיהיו קרובים ללב שלי תמיד. אני מתחרט על הקעקוע רק במובן אחד - שלא עשיתי אותו גדול יותר. אני לא חושב להוסיף קעקועים, אבל אם ייוולד לי עוד ילד, אני אשקול. הילדים שלי גאים בקעקועים. אני לא חושב שהם יתפדחו ממני יום אחד. לירוי כל הזמן בודק שזה לא יורד אחרי המקלחת. גם אשתי אוהבת אותם. השם שלה מקועקע בלב שלי לנצח, אבל אני לא אחרוט אותו על הגוף".
אביבית ברטוב, 30, גרה באשקלון, אמא ללהב (3), ולגבע (שבוע), נשואה ליריב. מנהלת חנות למשקפי שמש.
"מהרגע שלהב נולד לא הפסקתי לחשוב על הקעקוע. מאוד רציתי לתעד את שמו. ביום הנישואים השלישי שלי ושל בן זוגי הייתה לי הארה: ראיתי פיה שמפזרת את אותיות השם של להב. וזה בדיוק מה שעשיתי כמתנת נישואים.
"את הקעקוע מיקמתי על הרגל והוא יצא יפהפה. חברות שלי צוחקות עליי, הן בטוחות שהבן שלי יתבייש ממני כשהוא יגדל. בתחושה שלי זה סוג של הנצחה, הוא איתי בכל רגע, גם כשאני בעבודה, ואני עובדת שעות רבות במהלך היום".
זוהר פז, 37, גר בחולון, אבא לתהל (7), והילי (שנתיים וחצי), נשוי לקרן, טבח בקייטרינג פרוסות.
"בגיל 15 עשיתי את את הקעקוע הראשון. זה היה נשר שמחזיק נחש, ואני מאוד מתחרט עליו כי הוא חסר משמעות. לעומת זאת, בקעקועים של הבנות אני הכי גאה בעולם, הן הדבר הכי חשוב בחיים שלי. את הפורטרט הראשון של תהל עשיתי כשהיא הייתה בת ארבע. היא הייתה כזו יפה, שהייתי חייב לחרוט את היופי שלה על הכתף. לפני שנתיים קעקעתי את שמותיהן בעברית על כל זרוע, וכשימלאו להילי ארבע שנים אני אקעקע גם את פניה.
אני מרגיש שהן נותנות לי כוח, שבכל מקום שאני נמצא יש לי תמונה שלהן. הן היצירה הכי גדולה שלי. תהל עדיין שואלת אותי למה קעקעתי את השם שלה, כי היא אוהבת לשמוע את התשובה: 'בגלל שאני הכי אוהב אותך בעולם'. חוץ מאלו, יש לי עוד קעקוע של דב על הגב, כי אני חושב שהייתי דב בגלגול הקודם. למה? כי יש לנו הרבה תכונות משותפות: גם הדב הוא סוליסט, בודד סובל מקוצר ראייה ובעל חוש ריח מפותח".
מארי חן חנן, 39, גרה במגשימים, אמא של ינאי (13), תהל (10), ואדם לביא, (3 וחצי), נשואה לגיל. מטפלת זוגית ומורה לקולנוע.
"אני מאוד אוהבת קעקועים, ואילולא בעלי היה עוצר אותי הייתי כבר מכוסה בקעקועים. בינתיים אני מסתפקת בשבעה. הקעקוע הראשון נולד מטמטמת נעורים – קעקעתי ורד על הטוסיק, אחר כך הגיעה שממית שהפכה להיפופוטם. בהריון השלישי חטפתי אמוק ובהחלטה של רגע הלכתי עם חברה לעשות קעקוע טרייבל של דרקון בלי ראש. אחרי הלידה השלישית הרגשתי שמגיעה לי מתנת לידה, ומה יותר יפה מקעקוע של שמות הילדים? שמם כתוב בכתב רש"י אחד מתחת לשני, בין מפרק כף היד למרפק.
בעלי כל כך התלהב, וכמה ימים אחרי גם הוא הלך לקעקע את השמות. כמחווה הוא הוסיף גם את האות M, האות הראשונה בשם שלי.
"חוץ מהילדים שלי יש לי 360 תלמידים שמאוד מתעניינים ושואלים על הקעקועים. ההורים שלי דווקא לא אוהבים את הקעקועים. בתרבות הרוסית הקעקוע נתפס כסמל של פושעים ופרחחים.
שמות הילדים זה הקעקוע המשמעותי הראשון. זה לא תכשיט או קישוט, זאת מהות, זה כמו שאנשים הולכים עם כיפה על הראש כאלמנט מודעתי. כשאני מסתכלת על הקעקוע אני מתמלאת גאווה, אני לא מאמינה שאני אמא לשלושה ילדים".
עמית הרצברג, 40, גר בכפר שמריהו, אבא לעידו (7), עילאי (3), וענבר (8 חודשים), נשוי לענת, מהנדס מבנים.
"כשילדיי נולדו הם הפכו לדבר הכי חשוב בחיים שלי, אז החלטתי לקעקע את שמם. זה מגיע מהצורך להנציח. יש שכותבים בספרים, ביומנים או על קירות. יש שיוצרים פסל תמונה או צילום. הילדים שלי הולכים איתי לכל מקום, גם אם אני בחו"ל, הם איתי בלב ובגוף.
"את שני השמות של ילדי הגדולים עשיתי יחד על זרוע ימין. את השם של ענבר הוספתי חודש אחרי שהיא נולדה מתחת לשני הקעקועים הראשונים. לאשתי יש שלושה קעקועים, אבל לא של שמות הילדים".
משה מזרחי, 35, גר בחולון, אבא של התאומים עלמה ויהונתן (4), נשוי לנטלי, מנהל אמנותי באוזן בר.
"חצי שנה אחרי שנולדו לנו תאומים הלכנו אני ואשתי לעשות קעקוע שקשור לילדים. זה היה הדבר הכי חזק ועוצמתי ומדהים שקרה לנו בחיים. השארנו את הילדים אצל סבתא והלכנו להתקעקע. אשתי קעקעה אייקונים של בן ובת מחזיקים ידיים, ואני קעקעתי את שמותיהם באנגלית בכתב מחובר על הזרוע השמאלית.
נראה לי שהקעקועים האלו מספיקים, למרות שאני מבין את ההתמכרות. אם יהיו עוד ילדים אז ברור שאני אקעקע גם את שמם.
אני חושב שכמו הרבה דברים, גם הטרנד הזה הגיע מחו"ל. אצלי זה היה טבעי לחלוטין, הם גם ככה איתי בכל מקום. החיבור ביני לבין הילדים הוא חזק ולא תלוי בשום דבר, אבל הקעקוע זה עוד חותמת ונדבך בקשר שלנו".