"בזמן האחרון צצות פה דעות כל כך מלחיצות לגבי חלב פרה. קיצוניות יותר מהטיעונים שהכרתי. מישהי כתבה פה 'רעל ממשי לגוף', למשל. אז מעניין אותי אם יש כאן אימהות שאוהבות ונותנות מוצרי חלב וגם חושבות שזה בריא?"
ההודעה הזאת, שנכתבה לאחרונה ב"מאמזון", קבוצת האמהות הפייסבוקית המונה 12 אלף חברות, הייתה כנראה נחשבת לבדיחה לפני כמה שנים. הרי כולם ידעו שחלב חשוב והכרחי לבניית עצמות. כשד"ר אריה אבני, כירורג כללי וכותב הספרים "שוטי החלב" ו"עזוב ת'עטינים שלי" זעק ב-2006 שחלב הפרה אינו בריא ואף מזיק, הוא נתפס על ידי רוב האמהות כקיצוני והזוי. היום, מספרת אור אלתרמן-ברנע (35), מייסדת ומנהלת מאמזון ועורכת באתר Xnet המצב שונה לחלוטין. זה לא רק שיותר אמהות נמנעות מלתת לילדיהן הרכים חלב – אלא שגם הרבה מהן חרטו את הגישה הזאת על דגלן כאידיאולוגיה לכל דבר. מניפסט נטול לקטוז, אם תרצו.
"בשנתיים האחרונות כל נושא התזונה הבריאה, ובמיוחד ההבנה שחלב פרה זה לא הדבר הכי בריא, התחזק אצלנו מאוד", היא אומרת. "נושא החלב נפיץ, ועולה פה בהרבה מאוד דיונים. יש נשים שממש חיות את זה בדמן ובנפשן. הן קוראות לאימהות אחרות לעשות כמוהן, ולא לתת לילדים שלהן חלב".
היילי, בתה בת השנתיים של אלתרמן-ברנע, למשל, לא יודעת בכלל איזה טעם יש לחלב פרה. אמא שלה מתנגדת מטעמים אידיאולוגיים לצריכת מוצרים מן החי, והיא עצמה צומחת ומתפתחת טוב מאוד גם בלעדיו. "אני מגדלת אותה כצמחונית ועד היום היא לא שתתה חלב פרה. רק חלב סויה, חלב אורז וחלב שקדים", אומרת אלתרמן-ברנע. "יש איזו תפיסה בסיסית, כאילו ילדים חייבים לצרוך חלב, חייבים לצרוך עוף, חייבים בשר. אבל הנה, הילדה שלי גדלה בלעדי זה, והיא גדלה מצוין ואפילו בריאה יותר מרוב הילדים בגילה. אין לה מחסור בסידן או בשום דבר אחר. אפילו הרופא שלי, הרופא הכי קונבנציונלי שיש, הסביר לי שאין עם זה שום בעיה. אני שלמה עם זה מאוד".
ההילה השקרית של תעשיית החלב
גם עדינה חיימיס (32), מפיקה ויוצרת בתחום הבמה, מעולם לא נתנה לבנה מיכאל, בן שנתיים ושמונה חודשים, לטעום חלב פרה. היא זוכרת היטב את תשדירי "מעדן חלב בעונג רב" מילדותה, אבל מספרת שעם השנים התפכחה – והיום אין סיכוי שתמצאו אותה מאכילה ביוגורט או גבינה, למרות הפרצופים מהסביבה.
"החלב ממש לא חסר לבן שלי", היא אומרת. "הבנתי שהמוצרים האלה לא הכרחיים. אני רואה פרסומות שקוראות להורים לתת שלושה מוצרי חלב ביום ויוצרות הילה מוגזמת ושקרית סביב מוצרי חלב, זה מעצבן. הורים קונים את המעדנים מתוך נוחות, חוסר הכרות עם ההשלכות וטשטוש מידע על ידי גורמים בעלי אינטרסים מתעשיית החלב. הם באמת מאמינים לזה שמעדן שוקולד נהיה בריא ברגע שמוסיפים לו חלב. בעיניי, כמו שאימהות הולכות לקנות שידה לחדר ילדים ולעשות קורס הכנה להורות, כדאי להן גם לבדוק מה זה חומר משמר והורמונים, ואיזה דברים נמצאים בכלל באוכל של הילדים שלנו".
אז אין חלב בכלל?
"מבחינתי תזונה זה דלק, וכמו שאני לא מכניסה לאוטו שלי נוזל שלא מתאים לנסיעה, אני לא אתן לילד שלי, או לעצמי, לחיות על תזונה לא טובה".
מה האימהות האלה יודעות שאנחנו או ההורים שלנו פספסנו? התשובה מגיעה ממספר חזיתות. נטורופתים ורופאים טבעיים מזהירים כבר שנים ארוכות מההורמונים הניתנים לפרות בתעשיית החלב בכדי להאיץ את התפוקה שלהן, ונרתעים מהתוספים שנועדו לשמר ולהעשיר את החלב. ברפואה הסינית מאמינים שחלב הבקר גורם לליחה ולדלקות, ואפילו טוענים להעלאת הסיכוי למחלות קשות בהרבה כמו סרטן השד. רופאים שמרניים יותר קובעים כי השכיחות במקרי האנמיה בארץ נובעת מצריכת הסידן הגבוהה של ילדי ישראל, הגורמת לספיחה נמוכה של ברזל – וכמעט כולם מסכימים שחלב הפרה מיועד אך ורק לעגלים, ומרקמו קשה מאוד לפירוק במערכת העיכול של האדם.
מחקר משמעותי שחיזק את הגישה האנטי-חלבית הזאת הוא "מחקר סין", שפרסם ב-2004 הביוכימאי והתזונאי קולין קמפבל מטעם אוניברסיטת קורנל, אוניברסיטת אוקספורד והאקדמיה הסינית לרפואה מונעת. במשך 20 שנה הוא בדק 6,500 נבדקים שונים מ-65 מחוזות בסין, ומצא מתאם מובהק בין צריכת מוצרים מן החי, ובעיקר חלב, ובין מחלות מערביות שונות כמו סרטן, מחלות לב, מחלות ניווניות של המוח, סכרת, השמנה ואוסטאופורוזיס. בעקבות המחקר אף החליט ביל קלינטון, נשיא ארה"ב לשעבר, להסיר לאלתר את מוצרי החלב מהתפריט שלו. הוא עבר לחלב שקדים ולדיאטה צמחונית, ולטענתו בריאותו השתפרה.
"בכל יום אני חווה את העניין הזה, שברגע שאני מורידה לאנשים חלב פרה מהתפריט, המערכות שלהם מתפקדות טוב יותר", מספרת פאולה רוזנברג, מטפלת ומרצה בנושא תזונה טבעית ונטורופתיה ואם לשתי בנות בגילאים שלוש וחמש. "רובנו רגישים כיום לחלב פרה, ובזמן האחרון יותר אנשים קוראים קצת על הנושא ומגיעים לתובנה שכדאי להם להפסיק עם מוצרי החלב בעצמם".
מה פתאום נזכרים בזה עכשיו?
"זה נובע מכך שישראל היא אימפריה של מוצרי חלב, וככל שנחשפים יותר למשהו, התופעות השליליות בולטות יותר. היום קיימות המון חלופות מעולות. חלב העיזים וחלב הבאפלו דומים יותר למרקם של חלב האם ולכן מתאימים לאדם וקלים לעיכול, וחוץ מהם קיימים תחליפים שהם אמנם יקרים יותר אבל מאוד טעימים והרבה יותר בריאים, כמו חלב שקדים. ילדים מאוד אוהבים את זה, ואצלי בבית מכירים בעיקר אותו. כשהבת הקטנה שלי הייתה בת שנתיים היא סיפרה לי שילדה אחרת בגן אמרה לה שחלב מגיע מהפרה. היא התחילה לצחוק עליה. מבחינתה, יש רק חלב אורז או שקדים".
בגן נוצר לחץ חברתי
הגישה הזאת, שבעבר הייתה נחלתן של אמהות אורגניות עם חיבה עזה לשארוולים, מחלחלת לשכבות נרחבות יותר – והופכת למגמה בולטת בשיחות הספסל ליד גן המשחקים. "זה מתחיל כששתי אימהות קוראות באינטרנט על הורמונים ששמים בחלב, למשל, ומשם זה מתפשט", אומרת שרית צמח, גננת בגן בנווה סביון, שמתייצבת יום יום כחזית ראשונה מול קו האש של מחסלות החלב ההיסטריות. "הן מדברות על זה ואז נוצר לחץ חברתי סביב העניין. בשלוש השנים האחרונות הנושא התחיל לעלות בגן כחלק מטרנד של בריאות, ופתאום קבוצת אימהות שלמה אומרת לי שהיא מנסה להימנע מלתת לילדים את המוצרים האלה. בעייני זה פשוט קשקוש, סתם פלצנות. הרי כמה חלב בסך הכל ילדים כבר אוכלים? חוץ מזה, אנחנו אכלנו את זה כל השנים ויצאנו בסדר, אז מה קרה פתאום?".
צמח, השותפה גם ברשת גנים לפעוטות, מספרת שבארוחת הבוקר הגננות אצלה עדיין מחלקות לילדים לחם עם גבינה צהובה או לבנה ומציעות להם קורנפלקס עם חלב או שוקו, אבל מודה שהיא כבר נאלצה לשנות את התפריט. "בשנה שעברה אחת האימהות הביאה לי גבינות צאן כדי שאתן לבת שלה. הייתי הולכת עם הילדה הצידה ונותנת לה את האוכל המיוחד שלה", היא מספרת, ומסבירה כי למרות ההשגות הפרטיות שלה, היא כבר למדה שאין טעם להתווכח עם אמהות חדורות אמונה. "אם ההורים שואלים את דעתי אני עונה, אבל באופן כללי אם זה מה שהן רוצות, אין לי שום בעיה. בחירה שלהן".
השוק, מצדו, מתאים את עצמו לטרנד המתעצם, ודואג לגזור קופון מהמודעות החדשה שפיתחה המשפחה הישראלית. כבר בשנת 2003 השיקה תנובה את סדרת מוצרי הסויה שלה, ולא מזמן הוסיפה גם את קו מוצרי חלב העיזים. לאחרונה אף השיקו שם גבינה לבנה ללא לקטוז. שחקנית בולטת נוספת בזירת התחליפים לחלב הפרה היא מחלבת משק צוריאל, שנרכשה על ידי טרה וכיום מחזיקה ב-50 אחוז משוק מוצרי העיזים בישראל. מחירי מוצרי העיזים והכבשים, גבוה בערך פי שניים ממוצרי חלב פרה, וכך גם עלות המוצרים מן הצומח כמו חלב סויה ושקדים.
אם לרגע היה ספק, מדובר בשוק שהולך ותופח: על פי נתונים שפרסמה בשבוע שעבר מועצת החלב, עולה שבעשור האחרון נרשם גידול שנתי ממוצע של 12 אחוז בענף מוצרי העיזים, וכי היקף שיווקם צמח ביותר מ-20 אחוז. לקראת חג שבועות הקרוב, הודיע מנכ"ל המועצה, שייקה דרורי, כי הוא צופה גידול של כ-35 אחוז בצריכת מוצרי חלב צאן. "יש שני גורמים עיקריים שהשפיעו על העלייה בביקוש לצריכת מוצרי חלב העיזים", הוא אומר. "הראשון זה טרנד הבריאות והשני זה הכניסה של מחלבות נוספות לתחום העיזים או חיזוק של מחלבות קיימות, שהתחילו לייצר מגוון גדול יותר של מוצרים, והן מפיצות אותם לנקודות מכירה רבות יותר".
אחת הצרכניות הנאמנות ביותר של המוצרים האלה היא איזבל אדלר, נטורופטית ודוגמנית עבר. שתי בנותיה מיה (5) ואלה (שנה וחצי) לא צורכות מוצרי חלב פרה, והיא דואגת למצוא להן תחליפים על בסיס קבוע. "הן אוכלות לָאבַּנה שאני מכינה בבית מיוגורט עיזים וחלב אורז או חלב שיבולת שועל. אם הן יהיו בחוץ, או אצל סבתא וסבא, הן יכולות לאכול מה שירצו. אי אפשר למנוע הכל".
אז מאיפה הילדים בכל זאת מקבלים סידן? ממאכלים של מבוגרים, כאלה שילדים בדרך כלל מעקמים מולם את האף, אבל עם חינוך נכון, מתברר – הופכים לאטרקטיביים לא פחות ממילקי. "מיכאל מקבל את כל הסידן שהוא צריך מטחינה, ברוקולי ואפילו אצות ים ששמים באורז", מספרת עדינה. "לפני כמה ימים ישבנו במסעדה והוא אכל בשקט סרדינים וברוקולי. כולם מסביב נורא התפלאו".
התחליף: כמעט קילו וחצי ברוקולי ביום
הבעיה היחידה בכל החגיגה הסוחפת הזאת היא שיש עדיין מספיק גורמים מוסמכים שטוענים שחלב הכרחי להתפתחות תקינה של פעוטות – ושהאמהות האלו נסחפות אחרי טרנד שבטווח הרחוק מסכן את ילדיהן.
"אנשים שלא מכניסים מוצרי חלב לתפריט היומי שלהם לא מגיעים לצריכת הסידן המומלצת, ומי שלא נותן לילדיו מוצרי חלב כנראה לא מודע לנזקים שזה יכול לגרום להם", אומרת מיכל קאירי, סגנית מנהלת היחידה לתזונה ודיאטה במרכז שניידר לרפואת ילדים. "חשוב להבין שיש חלון הזדמנויות עד גיל 21 שבו העצם נבנית. אחרי הגיל הזה ניתן רק לשמר את מסת העצם, אבל אין עוד אפשרות לבנות אותה כמו שצריך. הסיכויים לאוסטאופורוזיס בהמשך הופכים גדולים יותר".
אי אפשר לקבל את הסידן מתחליפים?
"כדי להגיע לכמות הסידן הדרושה רק מירקות ירוקים וטחינה ילדים בני 4-8 צריכים לאכול 120 גרם של טחינה מלאה או קילו מאתיים ברוקולי ביום. קשה לצרוך כמות גדולה כזאת של ירקות, ואם ילד אוכל כל כך הרבה טחינה הוא עובר בקלות את קצבת הקלוריות שהוא אמור לאכול, אך ורק מזה".
קאירי מפנה אל מחקר של מועצת החלב האמריקאית שנערך בין השנים 2003-2006 וקובע שאמנם ניתן לקבל את כמות הסידן המומלצת לאדם בלי לצרוך מוצרי חלב, אבל שהמזונות התחליפיים אינם בהכרח מכילים חלבון, אשלגן, מגנזיום, זרחן, וויטמינים שונים – שקיימים במקור. "צריך לזכור שאסור להתמקד בסידן בלבד", היא אומרת.
פרופ' יורם בוינובר, מומחה לגסטרואנטרולוגיה של ילדים ומבוגרים במרכז הרפואי שיבא תל השומר, מסביר גם הוא כי חלב הפרה הכרחי לגוף – וקובע כי כל התיאוריות החדשניות לוקות בחוסר דיוק. "יש אינסוף מחקרים על המעלות של החלב, ולומר שהקיבה שלנו לא נועדה לעכל חלב פרה זה כמו להגיד שהקיבה לא מיועדת לעכל צ'יפס או כל מאכל אחר שלקחנו מהטבע ואנחנו יוצרים איתו מזון", הוא אומר. "הטענות נגד החלב אינן מבוססות. הרעיון שיש באוכלוסייה חוסר סבילות בשכיחות גבוהה הוא אגדה, מיתוס. לגבי ההורמונים שנותנים או לא נותנים לפרה, כשביצענו מחקרים ראינו שדווקא בתחליף, במוצרי הסויה, נמצאו רמות גבוהות של פיטואסטרוגנים, הורמונים נשיים".
גם במועצת החלב, כמובן, טוענים שהגישה הדוגלת בהימנעות מוחלטת מחלב בעייתית במיוחד. שייקה דרורי המנכ"ל מברך על צמיחת השווקים החדשים המציעים מוצרי נישה, אך מציע לאמהות לבדוק טוב טוב לפני שהן ממשיכות בחרם מתוך המקרר הביתי. "אין כל הוכחה מדעית לכך שחלב פרה מזיק, ואין שום ארגון רפואי בעולם שלא ממליץ באופן חד משמעי על צריכת מוצרי חלב", הוא אומר.
האימהות, בכל מקרה, דבקות בעמדתן. מרחיקות את החלב מהמקרר ומוצאות תחליפים מובחרים בכל ימות השנה. וכן, גם בשבועות.