לפני חמישה חודשים, בגיל 23 בדיוק, עמדה הדוגמנית שיר אלמליח מתחת לחופה עם החבר הראשון שלה מגיל 17, הכדורגלן אלרואי כהן. "אחרי שבע שנות חברות נראה לנו נכון להתחתן", היא מסבירה. "תמיד היינו באותו ראש, אמרנו שנתחתן ברגע שנתבסס ותהיה לנו דירה, וכך באמת היה. אלרואי הוא הראשון שלי, גם הנשיקה הראשונה שלי, וטוב לי עם זה שלא התנסיתי עם עוד גברים. אין בי שום סקרנות, ברוך השם יש לי גבר גבר. אני מרגישה מיוחדת, מרגישה שזכיתי להכיר רק מישהו אחד שיאהב אותי. כאילו נחסך ממני כל מסע החיפושים הזה, כל האכזבות. יש לנו עוד חברים כאלה שהתחתנו צעירים כמונו, זוגות שיצאו מבית הספר ונשארו יציבים".
בעידן שבו גיל הנישואים רק הולך ועולה, ויחד איתו גדלים גם הניסיון המיני ומספר הקשרים הזוגיים – יש משהו כמעט משונה בסיפור כמו זה של המצד אלמליח את כהן. בעוד רובנו תוהים האם המונוגמיה אפשרית בכלל – הם ועוד זוגות רבים אחרים לוקחים את המונוגמיה לקצה – ואז חוזרים לדווח שהיא ממש ממש אחלה; לא רק שהם מאמינים בפרטנר אחד, מבחינתם הוא גם הפרטנר היחיד מאז ומעולם; מה שהיה, הוא שיהיה.
אלא שלא תמיד המצב כל כך מזהיר. תשאלו את ד', 32, שבדיוק לפני עשור התחתנה עם החבר שלה מהתיכון. מאז הספיקה להתגרש ולהתחתן בשנית, עם גבר אחר, ואם תשאלו אותה – ללכת על האופציה הראשונה שלך זה לא הדבר הכי חכם. "הכרנו כבר בגן הילדים, גדלנו יחד באותה שכונה", היא מספרת. "בערך בגיל 16 התחלנו לצאת ברצינות, והתחתנו אחרי שהוא השתחרר מהצבא, אבל זה לא הלך. בדיעבד אני חושבת שהייתה בינינו פשוט אהבה של חברים, לא תשוקה. למרות שהוא חתיך, לא ראיתי בו גבר מושך מינית. אולי איפשהו נגררנו לחתונה הזאת כי גדלנו יחד, כי המשפחות שלנו היו מאוד קרובות. היה נראה לכולם טבעי שנתחתן. התגרשנו אחרי שנתיים, מזל שבלי ילדים. היינו ילדים בעצמנו".
היום יש לך ילד משלך. מה תייעצי לו במקרה כזה?
"תראי, אין מה להשוות בין קשר ראשון לזוגיות בוגרת, ואין סיכוי שארשה לילד שלי להתחתן עם החברה הראשונה שלו", היא אומרת בנחרצות. "חברה ראשונה זה בוסר. לא בונים חיים עם בוסר".
תיאוריית גלגלי העזר
מה גורם לאנשים מסוימים להישאר עם בן הזוג הראשון ולבחור לוותר על כל הדגים האחרים בים, בתרבות שבה החלפת בני זוג היא דבר כל כך מקובל? הסיבות רבות: מתחושת מזל ואהבה חד פעמית, ועד שמרנות מסוימת ודימוי עצמי נמוך. אפילו לגנטיקה יש קשר לעניין. "ידוע שיש בין בני אדם הבדלים גנטיים בנושא הזה", אומרת הפסיכולוגית ורדה רזיאל ז'קונט. "יש אנשים עם צורך בריגושים, לעומת אחרים שפחות זקוקים לזה. אי אפשר לבדוק ולמיין את זה, אבל אנחנו יודעים שיש הבדל בין איש לרעהו במידת הצורך בגיוון. יש אנשים מונוגמיים שהתחתנו עם החבר הראשון והם מאושרים ושמחים בזוגיות החד פעמית שבחרו בה ולא מעניין אותם כלום".
אלא שבשטח, כך נראה, אחוז הזוגות האלה לא ממש גבוה. הפנטזיה על אהבת אמת כבר על הניסיון הראשון היא שכיחה – אבל אלה שמימשו אותה, מסתבר, מוצאים את עצמם שנים ארוכות אחרי, בוהים בקנאה בחבריהם ומתחרטים שלא עשו עוד ניסיונות לפני שסגרו את הבאסטה.
״הרבה פעמים זוגות שמתחתנים מוקדם נכנסים למשבר גדול בגילאי 40 ו-50 על רקע תחושות של תסכול והחמצה״, מסבירה פרופ' קלייר רבין, מנהלת מכון קלייר רבין לייעוץ זוגי. ״הם משווים את עצמם לאנשים אחרים שכן נהנו מהחיים, או משווים את עצמם לרווקים, ואז הם מקנאים ומנסים לפצות את עצמם על החוסר בחוויות. לא סתם אצל זוגות כאלה יש יותר בגידות".
בסיפור של א' אין שום בגידה, אך את תחושת ההחמצה היא בהחלט מכירה מקרוב. היא בת 40, אם לשלושה, ונשואה לחבר הראשון שלה מהתיכון. השניים התחתנו כשהיו בני 21 בסך הכל - היא הראשונה שלו, הוא הראשון שלה. לפני שנתיים נקלעו למשבר עמוק שהוביל אותם לטיפול זוגי. "בטיפול עלתה סוגיית הפספוס ששנינו הרגשנו", היא מספרת. "צריך להבין שלצד כל הקשיים הרגילים שיש בכל זוגיות – השגרה, השעמום והשחיקה - אני ובעלי מתמודדים בנוסף גם עם תחושת ההחמצה. אני אוהבת את בעלי, הוא איבר מגופי, אבל אני לא יכולה לשאת את המחשבה ששכבתי רק עם פרטנר אחד כל החיים. בזכות הטיפול עלינו על דרך המלך, אבל אין מה לעשות – הצמיחה ביחד מגיל צעיר מביאה איתה לדעתי יותר קשיים מיתרונות".
א' טוענת שחובה להתנסות לפחות עם שניים או שלושה פרטנרים לפני שמתחייבים לאחד. "אני מדברת כמובן על מערכת יחסים, לא להתנסות סתם, זה מאוד חשוב להיכרות שלך עם עצמך", היא אומרת. "הייתי רוצה שהילדים שלי יתנסו במערכות יחסים לפני שיתמסדו, ואני לא מדברת רק בהקשר המיני. צריך לחוות קשרים כדי להכיר את עצמך, כדי לצמוח. אני מרגישה עד היום חוסר ניסיון, חוסר של חוויות בתקשורת עם בני אדם".
"לא הייתי מתחלף עם אף אחד, אבל אני לא יכול להגיד שאני לא מקנא באחרים לפעמים", אומר ר', בן זוגה. "בזכות הטיפול אני יודע להסתכל על התמונה הרחבה ומבין שיש לי יותר סיבות להישאר, אבל התובנה הכי משמעותית שקיבלתי בטיפול היא שכל הזיקוקים והטררם נגמרים מתישהו. בסופו של דבר הטיפול עזר לי להישאר בבית".
אבל לא כולם מצליחים להתאפק מלפרק את החבילה. ״הנתונים היחידים שיש לנו בנושא הזה הם סטטיסטיקה על גירושים״, אומרת פרופ׳ רבין. ״מאחר שידוע לנו שזוגות כאלה מתחתנים בדרך כלל מוקדם יותר, אנחנו יכולים להגיד ששיעור הגירושים אצלם גבוה פי 5 מאשר אצל זוגות רגילים. אם לדייק, זוגות שמתחתנים מתחת לגיל 22 מתגרשים פי 5 יותר מזוגות שמתחתנים בגיל מאוחר יותר. לכן, אם תשאלי אותי, אני משוכנעת שלא מומלץ להתחתן עם הפרטנר הראשון".
רבין סבורה כי ניסיון במערכות יחסים הוא קריטי, והעלייה הקבועה בתוחלת החיים רק מגבירה את חשיבותו. ״כשמתחייבים למישהו בגיל מוקדם, מפסידים בעצם את עשור הרווקות שבין גיל 20 ל-30, וזה שלב מאוד חשוב במעגל החיים החדש״, היא אומרת. ״כשזוגות באים אליי לטיפול, אני אוהבת לשמוע שלכל אחד מהם היה קשר יציב אחר של שנתיים-שלוש, לפני הזוגיות. קשר קודם הוא כמו גלגלי עזר באופניים: הרי צריכים ללמוד להיות בן זוג, זה לא דבר שנולדים איתו. תמיד כדאי להשתפשף על מערכת יחסים עם בן אדם אחר ואז לעבור הלאה, מאשר להשתפשף על בן זוג אחד ויחיד ולהתמודד אחר כך עם כל המשקעים והטעויות. קשר ראשון או שני יכולים להוסיף המון״.
חבל שלא פלרטטתי אז
האם אנשים שמתמסדים עם החבר הראשון הם בעלי פרופיל מסוים, שמרני יותר? לדברי אריאלה מלצר, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומנהלת מכון ״רעות״, רבים מהם בעיקר בעלי דימוי עצמי נמוך יחסית. ״יש אנשים שנצמדים לחבר הראשון כי הם מפתחים תלות שנובעת מזה שהם לא מכירים את חוקי הג'ונגל״, היא אומרת. ״בשבילם הזוגיות היא לא סתם מקום בטוח ומוכר, זה המקום היחיד שהם מכירים. אישה בעלת דימוי עצמי נמוך יכולה להגיד – אוקיי, הכרתי מישהו נחמד שעומד בדרישות של החברה, אז ניכנס לזה כי מי מבטיח לי שאמצא משהו יותר טוב? היום – כשהנורמות החברתיות מעודדות אותנו להתנסות ולהחליף בני זוג – ניתן להניח שיש לא מעט אנשים עם דימוי עצמי נמוך שבוחרים להיצמד לפרטנר הראשון שלהם. זו בעיה, כי התנסויות מיניות זה חשוב. ללמוד מה עושה לנו טוב, להכיר את הגוף שלנו. התנסויות זה ידע, ותמיד עדיף להגיע לנישואים עם ידע".
מלצר חושבת שיש משקל רב לשאלת השוויון בקשר. "צריך לשאול האם לשני בני הזוג אין ניסיון, או שרק לאחד מהם. כששניהם מתחילים את הדרך יחד, הם יכולים לצמוח יחד, הם חווים יחד את הראשוניות שבלעשות דברים בפעם הראשונה ויש בזה משהו יפה ומחבר. אבל אם רק לאחד יש ניסיון ולשני אין, זה כבר סיפור אחר״.
לאחרונה הגיע למלצר זוג כזה: הוא היה המנוסה והיא הצעירה. ״זה יצר מאזן כוחות לא נכון״, היא אומרת. ״היא יצאה מבית נוקשה עם אבא קפדן, ומבחינתה הוא היה הצ'אנס לצאת מהבית. היא לא דיברה על תשוקה או על מיניות או על אהבה, היא לא הרגישה שהוא האהוב שלה, וזה מה שיכול להיות מסוכן ביחסים כאלה של חוסר ניסיון מול ניסיון: אחד יודע הכל ובשני מתעצמת התחושה שהוא לא יודע כלום. האישה הזו הרגישה החמצה אדירה כל השנים האלה, קברה את התשוקה שלה עמוק בפנים, והתחיל בלגן. היא עזבה את הבית והם נפרדו וחזרו, ועכשיו הם מנסים לשקם את הקשר".
ד' (30) בהחלט מזדהה: היא הכירה את בן זוגה בגיל 20, והיא הראשונה להודות שלחוסר הביטחון שלה היה אלמנט מרכזי בהחלטה להישאר בקשר – למרות הקשיים. "לא שחררנו אף שהיינו שונים מאוד. קשה לי להגיד אם זה משום שפחדנו להיות לבד או שבאמת אהבנו", היא אומרת בכנות. "הוא היה הראשון שלי בהכל, הנשיקה הראשונה שלי, ואפילו אחרי שנה, כשנפרדנו למשך שנה – לא היה לי אף אחד במהלך הזמן הזה. בדיעבד אני חושבת שסבלתי מחוסר ביטחון. לא הבנתי את המשחק הזה של גברים-נשים, גברים הלחיצו אותי. היום אני מאוד שלמה עם הזוגיות שלי, הוא הבן אדם בשבילי. עכשיו כשיש ילדים אני חושבת שהיה שווה להילחם".
תחושת הפספוס קיימת?
"אני לא עצובה שאין לי רזומה עשיר, אבל אני מרגישה לפעמים שלא שיחקתי את המשחק. במיוחד היום, כשאני כנראה מקרינה יותר ביטחון ומקבלת פידבקים מגברים, אני אומרת לעצמי: ׳חבל שלא פלרטטתי אז, חבל שלא נתתי לעצמי להרגיש מה זה׳".
אפשר לשאול איך הסקס?
"הסקס שלנו טוב, למרות שבאמת אין לי למה להשוות. אני זוכרת שחברה שלי חזרה פעם נדהמת מדייט עם איזה גבר שהיה לו כנראה משהו מרשים שם בין הרגליים, ואני חשבתי: 'רגע, ומה יש לבעלי?' פתאום קלטתי שאני אפילו לא יודעת איך לקרוא לזה. בכל מה שקשור למיטה, אין לי למה להשוות".
אבל לא כולם סבורים שצריך להשוות כל הזמן. הפסיכולוגית הבריטית פאולה הול, למשל, בטוחה שזו לא הכמות אלא האיכות, ושלאנשים שהתמסדו עם השותף המיני הראשון שלהם אין בכלל ממה להתבייש. ״זה מטורף לחשוב שרק בגלל שלא היו לך המון פרטנרים מיניים את לא משוחררת מבחינה מינית״, אמרה בראיון ל״דיילי מייל״. ״למעשה, מי שנמצא במערכת יחסים ארוכת טווח נוטה להיות יותר מנוסה והרפתקני״.
גם מאמר שכתבה ד"ר אלישיה שיפלי מ"העיתון הרשמי של הווסטסייד" מחזק את הטענה שדווקא מעט זה יותר: היא מספרת כי חוקרים אשר בדקו מעל 2,500 זוגות נשואים מצאו שריבוי פרטנרים מיניים לפני הנישואים עשוי להוביל לאיכות ירודה של מין, ולקשיים ביחסים ובתקשורת. לטענתם, ייתכן שאנשים מסוג זה מתמקדים יותר בצד הפיזי של מערכת היחסים ומקדישים מעט מדי תשומת לב לעניינים אחרים כמו בניית הקשר והאמון. בנוסף, ריבוי השותפים המיניים יכול ליצור ציפיות מיניות מסוימות, שלא תמיד מתממשות במהלך הנישואים. "כשטוב לך את יודעת שטוב לך, ולא צריך לחפש מסביב", מאשרת הדוגמנית שיר אלמליח. "זה שהייתי רק עם גבר אחד לא אומר שחסר לי משהו. אני לא חושבת שאני אקום בעוד עשר שנים וארגיש פספוס. לכולם יש את אותו הדבר ואני בורכתי בבנאדם עם אישיות שזה יותר חשוב מהכל".
את אייקון סקס, איך זה מסתדר עם השמרנות שלך?
"זוגיות זה זוגיות, ועבודה זאת עבודה. איך שחקנית מתנשקת עם מישהו על הסט ואחר כך מתנהגת רגיל? להיות דוגמנית זאת העבודה שלי, וכמו שחקנית אני יודעת לשחק אותה. אבל בחיים הפרטיים שלי אני הכי שמרנית בעולם והכי שומרת על הזוגיות שלי. בחיים לא אבגוד, ומבחינתי אלוהים בירך אותי ונתן לי את אלרואי בגיל 17״.
גם אורית מילשטיין, 54 , יועצת זוגית ומשפחתית, נמצאת עם בעלה מגיל 17 – ולא מבינה למה אנשים מתעקשים שזה חייב לפגוע להם בחיי המין. ״בניגוד לקריירה, בזוגיות אין לניסיון מיני שום ערך. הרי יש תרבויות שבהן ניסיון מיני הוא אפילו בושה", היא אומרת. "אני לא בעד להתחתן בתולים, אבל אם גיל הנישואים עולה וכל זוג שלישי מתגרש היום, אולי זוגיות מאוחרת אחרי כמה מערכות יחסים היא לא כזה קונספט מנצח? אולי ההורים שלנו לא טעו כשהתחתנו מוקדם?״.
הכל עניין של מזל?
האם תחושת ההחמצה של זוגות חסרי ניסיון מובילה אותם לבגידות יותר מאשר זוגות אחרים? פרופ' רבין סבורה שכן. "חתונה בתחילת שנות העשרים היא בעצם חתונה עם הילדים הפנימיים שבנו״, היא מסבירה. ״אחרי עשרים שנה, כשהזוגות האלה בוגדים, זה בא מאותו מקום: הם כאילו חוזרים לגיל ההתבגרות שוב, חווים את הרומן הסוער שלא היה להם. בהרבה מקרים אפשר למנוע את הגירושים במקרה כזה, כי הם לא באמת רוצים להתגרש אלא רק לנסות עוד משהו. אצל זוגות כאלה אין הבדל בין גברים לנשים, שניהם יכולים לבגוד. ההבדל הוא שגבר יכול לבגוד רק בשביל המין ולחזור הביתה, והאישה גם מתאהבת".
מחקר שנעשה באוניברסיטת וירג'יניה ב-2004 מצא אחרת: החוקרת אשלי לרי בויקין ערכה ראיונות עומק עם 12 בני זוג שהתחתנו עם החברים הראשונים שלהם, וגילתה שהזוגות האלה דווקא מדברים על מחויבות, תקשורת, ערכים משותפים, רוחניות, אינטימיות ומשפחתיות – חמישה נושאים המאפיינים נישואים חזקים במיוחד. גם מלצר מאמינה שלנישואים כאלה יש סיכוי להיות יציבים, והיא לא חושבת שאנשים שהתחתנו עם הפרטנר הראשון בוגדים יותר. "אבל הרצון לחוות בהחלט קיים אצלם יותר", היא אומרת. "כולנו נכנסים לשגרה ולשעמום, אבל הזוגות האלה, שנשואים לפרטנר הראשון, יכולים לחוות יותר את התחושה של 'בא לי להתפרע'. הם רוצים להיות נועזים".
אז מה עושים?
"בגלל זה אני מציעה לא להישאר באותו מקום משעמם אחד. לגוון, ללמוד משהו חדש, לממש פנטזיה ביחד".
ע', 61, מהנהנת בהסכמה. היא נשואה כבר 40 שנה פלוס שלושה, הכירה את בעלה בגיל 16, ומתרגשת ממנו עד היום. ״כשאני מחבקת אותו והוא מחבק אותי, זה ריגוש״, אומרת ע׳. ״גם בסקס. צריך לראות כל הזמן איך להעשיר את הקשר. אנחנו כל הזמן משפרים ומתנסים יותר, ואוהבים אחד את השני כל יום יותר ויותר".
נשמע חלומי.
"אני מדור אחר. בתקופתי התחתנו בגיל 20, וכשדברים לא הסתדרו – עבדו על זה. כשנקלענו למשבר הלכנו לטיפול זוגי, לא זרקנו הכל".
איזה משברים למשל?
"גילינו שיש לנו בעיות קצב, שלי יש ציפיות אחרות בכל מיני דברים. לא יכול להיות שכל אחד מכם נמצא בשלב אחר בחיים? אחד מצליח בעבודה והשני מרגיש נחות? בטח שיכול להיות, אבל כל משבר שעברנו רק חיזק את הזוגיות. יש לנו כמה זוגות חברים שהתחתנו מוקדם מאוד ונפרדו, וזה גרם לי להבין שכשמתחתנים צעירים עם החבר הראשון, הצלחה של קשר כזה תלויה בעיקר במזל. מה הבנתי בגיל 21 כשהתחתנתי? לא הבנתי כלום על החיים. פשוט היה לנו מזל".
סייעה בהכנת הכתבה: איילת רוזן