יהלי קהת לא רוצה להיות דומה לאף דוגמנית, היא עדיין לא מדברת באופן שוטף, ולמעשה היא רק לאחרונה חגגה יום הולדת שנה. למרות זאת, היא מוגדרת כאנורקסית. "היא הפסיקה לאכול בכלל", מספרת אמה מורן, בת 35 מגבעתיים.

התופעה הנדירה החלה כאשר יהלי הייתה בת חצי שנה. "אני ובעלי הכי גרגרנים בעולם אין לנו מושג איך נולדה לנו ילדה כזו. כשהתחלנו לתת טעימות בגיל ארבעה חודשים, ניסינו לתת לה לאכול, גם אני, גם בעלי וגם בגן, והיא פשוט נעלה את הפה".

שיטת האכלה של תינוקות יש כמספר האימהות. אך המציאות הייתה שונה. לא שיר, לא משחק ואף דרכים אחרות לא גרמו ליהל להכניס לפה את מה שהיה מולה.

"אני מאשימה את עצמי אולי ניסיתי חזק מדי", אומרת מורן, "אולי לחצתי עליה מדי. אבל היא פשוט מסרבת לפתוח את הפה. הילדה לא אוכלת כלום. ממש אפס היא הגיעה לשלב של בכי כי היא רעבה אבל זה לא עוזר. היא מסרבת בכל תוקף. בהתחלה הלכנו לא פעם לבית חולים עם התייבשויות עד שהגענו למצב שלא הייתה ברירה ואשפזו את הילדה".

מורן ממליצה להורים אחרים, להתייחס בעדינות לכל מה שקשור לאוכל. "יהלי הפסיקה לאכול בשלב הטעימות עוד לפני שבכלל התחילה. היא פירשה את זה כמשהו אלים. בבית החולים באחד הטיפולים סיפרו לי למשל על ילד אחר שנתנו לו חלב חם, הילד קיבל כוויה ומאז לא מוכן לאכול יותר".

במצב הייחודי, מורן דווקא הייתה שמחה לגלות הורים אחרים שמתמודדים עם מצב דומה. "אני מודה שאני כמעט ולא מכירה הורים נוספים במצבי וחבל. דווקא הייתי רוצה להכיר ולשמוע ביחד אולי נוכל לתמוך ולעזור אחד לשני. אני לא מאמינה שאני לבד בעולם הזה".


מורן מעידה על עצמה שהיא לא מהאמהות שמעוניינות להישאר בבית, אבל המציאות החדשה הכתיבה משהו שונה לגמרי. "אני התפטרתי מקריירה. הייתי מנהלת פרויקטים בחברת נדלן, אני עורכת דין בהשכלתי. במקביל כמובן שהוצאתי את יהלי מהגן. בעלי קיבל הצעת עבודה לרילוקיישן מהעבודה ולא  לקח אותה. הכל השתנה. הרבה בתי חולים זה המון היעדרויות וכמובן אסור לשכוח שיש לנו עוד שני ילדים נוספים".

יהלי  מטופלת בבית חולים "שניידר" בעזרת סוללה של מומחים, פסיכולוגית ומרפאה בעיסוק. מורן מספרת שעל אף הטיפול המסור, היא כבר שוקלת טיפולים אלטרנטיביים. לכ מה שיעזור. "עכשיו היא בסדר והיא עם זונדה אבל אין אכילה מרצון. אני מחכה שיגדלו לה שיניים. אולי היא תרצה לחוות עוד, לנסות לאכול שוב ואולי זה יעזור וישפר את המצב".

האכלה היא כמו ריקוד

"אנורקסיה של ילדות זה בעצם הפרעת אכילה שמתחילה להתבטא סביב גיל חצי שנה שהאכילה משתנה מאכילה של הזנה רק של בקבוק או הנקה לכפית", אומרת נטעלי קירשטיין, תזונאית קלינית ומומחית לתזונת תינוקות וילדים."הרבה פעמים כשיש רצון או ציפייה חשיפה לדרך מסוימת נוצר מצב שיש סביב האכילה מאבקי כוח או נוצר לחץ שהילד יאכל ומציעים לילד  לאוכל. לפעמים ניתן להבין זאת כניסיון טראומטי. אנחנו רואים רתיעה של הילד, יש התנסות אכילה שנהייתה יותר טראומטית".

יהלי בסך הכל תינוקת, האם היא מבינה את מה שהיא עושה?
"ילד בגיל הזה מספיק רגיש כדי ללמוד מהתנסויות העולם הוא עסוק במשימה הפסיכולוגית שנקראת אמון מול ספק. הילד לומד לתת אמון במאכיל שלו. כאשר בוכה ניגשים אליו, יש תגובה. כשרטוב מזהים ומחליפים חיתול, ילד חווה את המקום שבו מפעילים לחץ על האכילה שלו הוא לומד לסגור את הפה כדי לשלוט מה נכנס לפה וכן כבר בגיל הזה רואים את זה"

לדברי קירשטיין, מעטים הילדים שמגיעים לטיפול בזונדה בבית חולים."עושים זאת כדי שהילד ימשיך לגדול שהמוח לא יפגע בהתפתחות וגם הגובה וגם להרחיק את גורם האכלה ולנסות לעשות סביבה יותר נעימה. שהילד יביע סקרנות לאכילה. שלא נציע לו, שהוא יבחר מתי הוא רוצה.

"האכלה זה כמו ריקוד צריכה להיות בו דואליות כשאני שולח רגל קדימה הבן זוג שלי צריך להניח רגל אחורה צריך להקשיב לרצונות של התינוק וכשאנו רואים את התינוק בלי היכולת לרצות עדיין אנחנו יוצרים בתמימות טראומה".

ד"ר אירית אייזן, מנהלת היחידה לטיפול ביילוד במחלקת פגים ותינוקות ב"שיבא" מסבירה שמבחינה מקצועית, התופעה מוגדרת כ"הימנעות עד גועל מאוכל".

"בדרך כלל הילדים האלו לא מסכימים לאכול אבל לפעמים אפשר לנסות עם בקבוק בלילה ורק במצבי קיצון מגיעים לזונדה", היא מסבירה. "להגיע למצב כזה יכול להיגרם בעקבות האכלה בכוח וצריך לראות אולי יש דיכאון אחרי לידה או דברים אחרים שיכולים לבוא לידי ביטוי באוכל אצל הילד. ההימנעות שלו מאוכל היא תגובה פסיכולוגית של הילד כלפי ההורים כך הוא יכול לבטא את תחושותיו והרגשותיו לפי מה שהוא סופג ומקבל מהבית".