יש בתים בהם זמן הארוחה הוא רגע משפחתי חם וחשוב, בו כולם מתאגדים יחד סביב האוכל, ונהנים מרגע משותף, ויש בתים בהם הארוחות הן שדה קרב אכזר. ילדים שהם אכלנים בררנים מעוררים בהוריהם המון תסכול מלווה בחרדות ותחושות כשלון, בעיקר מאחר שמדובר במלחמה מתמדת, וביציאה לקרב שלוש פעמים ביום. כעת החליטו חוקרים מאוניברסיטת אילינוי לחקור את הנושא והגיעו למסקנה שלא כל הבררנים דומים, ולמעשה יש ארבעה סוגים שונים של בררנות.
המחקר, בראשו עמדה ד״ר שרון מ. דונובן, התפרסם בכתב העת למדעי החישה, והתיאוריה המוצעת בו גורסת כי ניתן לעזור לילדים עם נושא האוכל כאשר מאבחנים לאיזו קבוצת בררנים הם שייכים, ולהשכין מעט שלום בשולחנות אוכל מסביב לעולם. במסגרת המחקר דיווחו 170 הורים לילדים בני שנתיים עד ארבע לאחר שקיימו תצפיות על ילדיהם בשעת הקרב, היא שעת הארוחה. דונובן וצוות החוקרים שלה שמו לב שהתנהגות הילדים התאימה לאחת מארבע קטגוריות דומות מאוד, אך נפרדות, כשחלק מהילדים הציגו סממנים המתאימים גם לשתי קטגוריות. על פי החוקרים ישנם:
אכלנים תלויי חישה. ילדים שקשה למכור להם מזונות בעלי מרקמים או ריחות בלתי מוכרים או סטנדרטיים.
אכלנים בעלי העדפות. כאלה שדוחים על הסף כל מזון לא מוכר, ומזונות מעורבבים.
אכלנים בעלי תגובות התנהגותיות קשות. ילדים שמשתגעים כאשר המזון אינו מגיע בדיוק כפי שהם אוהבים אותו.
אכלנים פרפקציוניסטים. בעלי מגוון רחב של חוקים ודרישות ייחודיות, כמו למשל כאלה שלא מסוגלים שמזונות נוגעים אחד בשני וכיוצא בזה)
בשלב הבא של המחקר מעוניינים החוקרים להעניק לציבור אסטרטגיות מדוייקות על מנת לדבר עם כל אחד מסוגי האכלנים הבררנים על מנת שיטעם מזונות חדשים, אבל בינתיים הנה כמה טקטיקות כלליות שאמורות לעזור לכולם. עד שיגיע הפתרון האינדבדואלי לכל אחד.
1. ״לילדים שלא אוהבים מאכלים ותבשילים מעורבבים, אנו מציעים להציג את המזונות בנפרד בפעם הראשונה שמגישים את המאכל,״ אומרת החוקרת פרנסין רוסו.
2. כדאי להכיר בהעדפות של הילד, אבל עדיין להגיש מזון חדש שאינו מקובל מבחינתו לצד המזון האהוב עליו.
3. אל תכריחו ילד לאכול, אבל בהחלט תעודדו אותו לטעום.
4. אסור להתייאש ו"להיכנע" לטרור המזון המוגבל שהילד כופה על עצמו ועל הסביבה. ילדים זקוקים ללפחות עשר חשיפות למאכל חדש לפני שיקבלו אותו. הורים נוטים להתייאש הרבה לפני כן.
5. להציג חזית אחת: חשוב ששני ההורים יהיו מתואמים ביניהם בנושא הגבולות והאוכל, ויעמדו בחזית אחת מול הדרישות של הילד לאכול ממתקים במקום אוכל מזין.
6. לא להעניש, לא לצ'פר: להימנע משיטת עונש-פרס סביב אוכל. אוכל הוא צורך בסיסי וכך כדאי להשאירו, בלי להיכנס למשא ומתן. להימנע מהתניה וממתן שוחד ("אם תאכל, תקבל צ'ופר").
7. לאמץ שגרה חדשה: לשנות את כללי האכילה בבית, בין היתר: לא לאכול מול הטלוויזיה, לא לתת לילד לאכול לבד.
8. להגיש בהנאה: לא להעמיס אוכל רב על הצלחת של הילד, מכיוון שזה עלול לגרום לרתיעה. אפשר להגיש "אוכל אצבעות" שהילד יכול לאכול בידיים. אם הילד מסכים לאכול מהצלחת שלכם, שתפו פעולה ולאט-לאט הפנו אותו לצלחת שלו. לא לעשות עניין מלכלוך, מהשתטות עם אוכל, מאכילה בידיים וכדומה.אלא לשבת לאכול יחד, לדאוג שיהיו ארוחות משפחתיות מסודרות סביב השולחן.
9. לראות קדימה: טעמים משתנים עם הזמן. טעם הוא עניין נרכש והפתיחות לרכוש אותו תלויה בבשלות שבאה עם הגיל, לצד התפתחות וחשיפה שההורים והסביבה מספקים. זה חלק מתהליך טבעי, וגם הגוף זקוק בכל פעם למשהו אחר לצורך ההתפתחות. מומלץ לא להילחם בילד ולאשר לו את ההעדפות שלו.
10. לעודד ולחזק: חשוב לכוון את הפוקוס על החיובי ולומר לילד, למשל: "כל הכבוד שסיימת את כל האוכל". במקום לומר: "למה לא אכלת", יש לשאול את הילד מה הוא אוהב לאכול, ולחזק אותו במאכלים המזינים שהוא כן בוחר לאכול.