מיתוס 1: ההצלחה של ילדינו במהלך חייהם נקבעת על פי ההצלחה שלהם בלימודים ועל פי רמת ההשכלה שלהם
המציאות: מחקרים רבים מאוד מעידים על מרכיב אחד מרכזי שקובע את יכולת ההצלחה של ילדים כשהם הופכים למבוגרים – המרכיב החברתי. במחקרים אלה נבדקה היכולת החברתית של הילדים בשלבים שונים של חייהם. מסתבר, באופן חד משמעי, שילדים שהם חברותיים בגן ובבית הספר, ילדים מחפשים את קרבתם, הם יודעים לשתף פעולה ולעניין ילדים אחרים – רוב הסיכויים שיצליחו בבגרותם, וידעו ליצור את מערכות היחסים שיביאו להם שמחה וסיפוק.
מיתוס 2: התינוק הוא ייצור אנוכי
המציאות: התינוק אכן חייב לדאוג קודם כל לעצמו, כי הוא נמצא בשלב קריטי בהישרדותו, תלוי לחלוטין במבוגרים סביבו לטיפול, ואינו דובר את השפה שמדברים אנשים סביבו. הוא יבכה כאשר הוא רעב, עייף ומכל מיני סיבות, פשוט כדי שתשימו לב אליו כאשר הוא עדיין לא יודע לדבר. עם זאת, תינוקות קטנטנים כבר מגלים סימנים ברורים של אמפתיה כגון תגובה של הזדהות למצוקה או בכי של האם, הגברת מהירות מציצת המוצץ כאשר האם חסרת שקט ועוד. כן, תינוקות ממש מרגישים כל מה שעובר עלינו.
להיות ער לרגשות שלנו, למחשבות שלנו ולרצונות שלנו אינם מספיקים כדי לשרוד בעולם ולגדול ולשגשג. מה שאנחנו זקוקים לו הוא ידע על אנשים אחרים, במיוחד אלה הקרובים לנו. לאסוף מידע על מחשבותיהם, התנהגותם, רגשותיהם ועוד. בנוסף לכך, לכשיגדל התינוק ויהיה לילד ולאיש מבוגר הוא יהיה מוכן להשקיע חלק מחייו בתמיכה, עזרה ודאגה לאנשים אחרים. זו הדרך לחיים מלאים ומספקים.
מיתוס 3: תינוקות בחודשי חייהם הראשונים רק ישנים, אוכלים ועושים צרכים
המציאות: תינוקות בחודשי החיים הראשונים אכן עושים את כל זה (למזלנו) אבל הם מסוגלים להרבה הרבה יותר. כבר מלידה הם מבורכים במגוון רחב של יכולות חברתיות. למשל: הם יכולים ליצור ולשמור על קשר עין עם אדם נוסף (בעיקר ההורה), לעקוב במבט ובעניין אחר פניהם של בני אדם, ובעיקר ליצור שיחה עם מבוגר שמתעניין בהם. היכולות האלה הולכות ומתפתחות במהלך השנים.
מיתוס 4: חשוב להסתכל על התינוק כל הזמן ולשמור אתו על קשר עין
המציאות: תינוקות נהנים מאוד מאינטראקציה עם המבוגרים שמספקים להם מגע פיזי וטיפול מסור. עם זאת, הם מתרגשים מאוד מהאינטראקציה, ומהמצב שבו אנו מסתכלים עליהם, והדבר גורם להם להצפה של התרגשות. אם נסתכל עליהם לאורך זמן, הם עלולים להתרגש מדי ואף לחרדה, מה שיגרום להם לנוע בחוסר נוחות, לבכות ואף לנתק תקשורת אתנו באופן זמני, כדי שהם יוכלו לארגן את החוויה הרגשית שלהם למצב הנורמלי אצלם. את התהליך הזה של הרגעות מהתרגשות אנחנו מכנים בשפה המקצועית "ויסות רגשי". בעזרת היכולת לווסת את עצמו התינוק , וכמובן הילד, לומד להתמודד עם מצבי חיים שונים- חיוביים ושליליים, באופן היעיל ביותר. למשל, כאשר מישהו מרגיז אותנו, קושי לווסת את רגשות הכעס שלנו עשוי לגרום לנו להגיב באופן תוקפני שימנע מאתנו לפתור את הקונפליקט.
מיתוס 5: ילדים הופכים להיות חברותיים רק בגיל שלוש (או אולי אחר כך)
המציאות: ילדים לא הופכים להיות חברותיים רק בגיל שלוש. בגיל שלוש הילדים הם כבר יצורים חברתיים לגמרי. בתהליך שהתחיל מיד אחרי הלידה הם למדו להשתמש בכל יכולת מולדת ולפתח אותה כך שבגיל שלוש הם כבר יודעים לשחק עם ילדים אחרים משחק מעניין ונפלא שיכול להמשך זמן רב. הם מדברים ביניהם, צוחקים מבדיחות ויודעים להמציא דברים שיעניינו את חבריהם בני השלוש.
ד"ר עדה בקר היא יועצת התפתחותית ומומחית להתפתחות חברתית בגיל הרך. מפקחת ומדריכה במעונות יום, במשפחתונים ובפעוטונים. מחברת הספר "נולד להיות חברותי"