ואנחנו? אנחנו נגיד 'נעשה ונשמע' לכל מה שיבקשו בשעות האלו, כי רק נרצה לישון ולא להתווכח עם אף אחד.
אז מה עושים?
קודם כל, עליכם להחליט שזה לא מתאים לכם יותר. כאשר אתם שלמים עם ההחלטה יהיה לכם הרבה יותר קל לדבוק בה. החדר של ההורים הוא המקום הפרטי והאישי שלכם - מקום בו אתם יכולים לדבר בפרטיות, להתחבק וכן, גם לעשות בו סקס, ולכן חשוב להציב לילדים גבולות.
אז אחרי שקיבלתם החלטה נחרצת, למדו את הקטנים להירדם לבד במיטה שלהם ללא תלות או מגע בכם כפי שהסברתי באחד הטורים הקודמים. אחרת, אם תרדימו אותם במיטה שלכם ותעבירו אותם למיטה שלהם, או אפילו תרדימו אותם בחדר שלהם עם מגע - כשהם יקיצו לרגע באמצע הלילה, הם ירצו שוב את המגע שלכם או עזרה כדי לחזור ולהירדם. כאשר תלמדו אותם להירדם בכוחות עצמם הם יידעו גם לחזור לישון בכוחות עצמם באמצע הלילה.
חשוב לקיים שיחה בנושא עם כל אחד מילדיכם, בהתאם לגילם ולהבנתם. קיימו את השיחה ברוגע, ממקום של סמכות מכבדת (ללא כעס), והסבירו לו שמהיום החלטתם שכל אחד יישן במיטה שלו. תעשו איתו סיבוב בבית ותראו לו: "פה רק אנחנו ישנים (בחדר שלכם), ופה רק אתה ישן". אל תשכחו להסביר למה זו החלטתכם: "כי ככה כל אחד ישן הכי טוב כשהוא במיטה שלו. לנו יהיה יותר כוח לקום לעבודה ולך יהיה יותר כוח לשחק בגן". בנוסף, הציעו להם לבחור דובי או משחק שיחכה להם במיטה ויעזור להם להירדם בלילה (אין צורך לקנות, אפשר לעשות סיבוב בבית ולבחור מה שירצו).
אם הם התרגלו להירדם איתכם בחדר, הישארו לידם עד שהם נרדמים אבל לא בתוך המיטה שלהם אלא על כיסא מולם, והתרחקו בהדרגה.
אם בכל זאת הם מגיעים באמצע הלילה?
הצלחה בשלב הראשון חשובה מאוד, אולם לעיתים, גם אם הם כבר נרדמים לבד במיטה שלהם, הם עשויים להגיע אליכם למיטה באמצע הלילה. עם כל הקושי שבהצבת גבולות באמצע הלילה (וזה קשה מאוד), אתם חייבים לקיים את שהצהרתם. הורה אחד צריך לקום ולקחת את הילד בידיים, להזכיר לו בלחש: "אמרנו שכל אחד ישן במיטה שלו היום", ולהחזיר לחדר. יהיה בכי ואפילו עוד מספר ניסיונות לקום אליכם, אבל בכל פעם עליכם להחזיר אותם מחדש לחדר. הישארו שם כדי להרגיע אותם, ולאחר שנרגעו, חכו שיהיו מנומנמים ונסו לחזור לחדר שלכם לפני שהם ייכנסו לשנתם העמוקה. כך חוזר חלילה אם ייצאו שוב.
זה מעייף, אני יודעת, אבל לרוב זה לא לוקח יותר משבוע-שבוע וחצי, והם יפסיקו להגיע אליכם למיטה.
אולי התעוררו מסיוט?
חשוב שתדעו כי יכול מאוד להיות שהם מתעוררים באמצע הלילה בגלל סיוטים וחלומות רעים, במיוחד בגילאי 3-5. לכן, לא נשלח אותם לחדרם ללא מענה. נלך איתם, נחבק ונרגיע, ובמקרה הצורך (כשאתם מבינים שזה פחד מחלום רע) הישארו עימם עד שיירדמו לגמרי.
אני יודעת שהחשש במקרים האלו הוא ליצור תלות, אבל מה שעליכם להבין הוא שכאשר הילדים שלכם מתעוררים מחלום רע זה באמת מפחיד אותם מאוד. לרוב, עדיין קשה להם בגילאים הקטנים להבדיל בין חלום ומציאות, ואם הם חלמו שיש אריה או מפלצת בחדר זה אכן כך מבחינתם.
ההגעה שלכם לחדר שלהם וההרגעה שלכם כל כך חשובה ומהותית ועונה על הצורך שלהם לחוש בטוחים. כאשר תעבור תקופת הסיוטים, בזכות העובדה שהחזרתם אותם למיטה ועזרתם להם להתמודד ולהירגע - הם ירגישו בטוחים במיטה שלהם, ואז תראו שהם גם יפסיקו להגיע אליכם למיטה באמצע הלילה.
כלי נוסף להתמודדות
שימו לב, גם אם הוא מנסה להגיע למיטה שלכם ואתם מחזירים אותו למיטתו ונשארים לידו קצת - עדיין מגיעה לו המדבקה. למחרת בבוקר תריעו ותשמחו עם הדבקת המדבקה. אמרו לו שהוא בוגר וגדול ומתמודד כל כך יפה. כשכל הדף יהיה מלא השוויצו בדף הזה לכל מי שרק אפשר.
אז רגע, מתי מתפנקים?
עם כל הכבוד לעובדה שבלילה אנחנו רוצים את המיטה שלנו לעצמנו, קשה מאוד לוותר על החיבוקים והנישוקים עם הילדים במיטה. אז אצלנו בבית יש כלל: מרגע שיש אור בחוץ מותר לבוא למיטה של אמא ואבא, גם בימי חול וגם בסופי שבוע, ולהתפנק. זה עובד נפלא, ממליצה לנסות.
שלי פורפר-רוזן היא מטפלת MA, מדריכת הורים בגישת אלדר ומייסדת קבוצת הפייסבוק "המדריך לשינה מתוקה" בה היא מסייעת בייעוץ שינה להורים ללא עלות.