אם אתם מגרדים בראש ומתקשים להבין למה ילדיכם כל כך כרוכים אחר דתיה בן-דור והשטוזים שלה, דעו לכם שאולי הן נקראות 'שטויות בחרוזים', אבל מחקר חדש חושף שהחרוזים הם ממש לא שטויות. להיפך. הם עוזרים לילדים ללמוד קריאה, כתיבה וחשבון ותוכלו ללמוד בעזרתם על היכולות האקדמיות של הילד שלכם, ואפילו האם הוא נמצא בסכנה לקשיי למידה.
מקלים על הילדים ללמוד שפה
במסגרת המחקר, שנערך באוניברסיטת מונטריאול הקנדית, ובו השתתפו 1,556 ילדים בגילאי 8-11, נמצא שהחריזה היא מפתח ללימוד שפה, ושישנו קשר הדוק ומפתיע בין יכולות החריזה של הילד לבין היכולות המתמטיות שלו, כשהילדים שהראו כישורים בחריזה הראו תמיד גם יכולות מתימטיות גבוהות.
"החריזה היא משהו שטבוע במח שלנו באופן טבעי", אומר ראש צוות החוקרים, ד"ר מייקל וגנר. "כולנו מגיבים היטב לחרוזים. הם נעימים לאוזן ומהנים. ככל שאנו גדלים, התוכן תופס אצלנו יותר משמעות מהצורה, ואפשר לראות שכשמבקשים מילד להשלים משפט, הוא לרוב ימצא מילה מחורזת, לעומת מבוגר שימצא מילה שמתאימה רעיונית. חריזה היא קריטית ללמידה טובה, ובעיקר ללימוד קריאה. הצורה הדומה של מילים מתחרזות מראה לילדים תבנית, ומייחדת את האותיות שהתחלפו. החרוזים מקלים על הילדים להבין את השפה ולראות אותה מול העיניים".
"אנו משתמשים בחרוזים כל השנים על מנת ללמד קריאה", אומרת מרים צ'רקס ז'ולקובסקי, יועצת דידקטית. "חריזה היא הצעד הראשון לקראת הבנה פונטית. ילדים שקל להם לחרוז כבר מבינים לא מעט. הם כבר יודעים לפרק מילים להברות, וזוהי ההתחלה של לימוד שפה. כל הורה יכול לתרום הרבה לילדו אם יצביע בספרים על החלקים במילים שנראים אותו הדבר, ועל החלקים השונים.
"למרות שברוב בתי הספר לא מתמקדים בחריזה כשלומדים לקרוא ולכתוב, אני מאמינה שזו שיטה שתיכנס יותר ויותר לשימוש עם הזמן. לילדים דיסלקטיים למשל קל הרבה יותר להבין כך את המילים מאשר כשמפרקים אותן להרבה עיצורים ותנועות. הם הולכים לאיבוד בתוך כל האותיות הנפרדות האלה. פגשתי כבר כמה וכמה מקרים של ילדים שהצליחו ללמוד קרוא וכתוב רק בעזרת חרוזים. זה נפלא ומהנה. ההבנה הזאת של תבניות היא מה שנותן גם הבנה משופרת של חשבון".
"תחשפו את הילדים מהגיל הרך לחרוזים"
"חריזה היא מיומנות שמתפתחת באופן טבעי אצל רוב הילדים סביב גיל ארבע", אומרת קלינאית התקשורת חוה מיכאליס-רמון, "היא באמת אחת משלל מיומנויות שיש לרכוש על מנת ללמוד קרוא וכתוב. חלק מקריאה זה להיות מסוגל להבין שמילה מורכבת מצלילים, וליצור פירוק והרכבה. כל שיטות לימוד הקריאה הפונטיות עוסקות בחריזה. כאמור, אצל רוב הילדים זה נוצר באופן טבעי. הם מתחילים לשחק בשפה. את מי שזה לא בא לו טבעי כדאי לחשוף יותר לחרוזים, כי העניין יכול להעיד על קושי בתפיסת שפה שעשוי להעיד על קשיים נוספים. זה תחום שאפשר לעבוד עליו בבית.
"אני ממליצה לחשוף ילדים מגיל הינקות לשירים וסיפורים מחורזים ולשים דגש על החריזה, לבקש מהילד לסיים את המילים המתחרזות – 'מישהו זרק בחול/ דג אדום, זהוב כ-???' ולחכות שהילד ישלים את החרוז. ככל שהילדים גדלים אפשר לשחק המון משחקים סביב זה, ולגיל הרך יש שפע של ספרות מתאימה שעוסקת בעניין, כמו ספרי השטוזים של דתיה בן דור".