ליטל ברסי (39), אם לארבעה מרמלה, פתחה לפני 5 שנים משפחתון בביתה. "התחלתי עם 5-6 ילדים, עבדתי קשה, התרחבתי, ולפני שנתיים הפכתי את כל הבית הפרטי שלי למעון, ושכרתי במקומו דירה בבניין ליד", היא מספרת בשיחה עם mako, "רציתי שהכל יהיה חוקי, אז ניגשתי ויזמתי את ההיתר לשימוש חורג. שכרתי את שירותיו של אדריכל שילווה אותי בתהליך, וקיבלתי רושם שכל עוד אני בתהליך הוצאת ההיתר, העירייה תניח לי".

כאן התחיל מסע אינסופי מבחינתה. "התחלתי להוציא כספים על 'טופס הטיולים' שעיריית רמלה דרשה. עד היום הוצאתי מאה אלף שקל על אנשי מקצוע, פרסומים, אדריכל, עו"ד וכן הלאה, כל זה בלי קשר לארנונה שלפני כמה חודשים הפכה לעסקית, ועלתה מ-700 ש"ח ל-2400 ש"ח לחודש", היא מספרת.

אבל אז, לאחר שנתיים בתהליך הוצאת ההיתר, זומנה ברסי לשימוע במחלקת אגף הרישוי והנדסה בעירייה, שביקשו להבין מדוע היא עובדת ללא היתרים. "בעלי ואני ישבנו מולם המומים. הרי אנחנו בתהליך, משלמים לכל מי שצריך, ולמרות זאת אחרי חודש קיבלתי הזמנה לבית משפט", היא מספרת, "המעון שלי הוא היחיד בסביבה שלנו שהיה בסדר והחל בהליך להוצאת היתר. נתתי את הלב והנשמה, אבל העירייה גומרת אותנו. ניסיתי לקבוע פגישה עם ראש העיר כדי לפתור את הסיפור הזה, אבל הוא לא מסכים להיפגש איתי. אני מזמן בהפסד ואין לי מושג אם אחזיק עוד שנה. אם לא יהיה שינוי מהותי, כבר הודעתי להורים שאסגור את הגן שלי בכאב לב ב-2020. אני באה מאהבה ואמונה בילדים, אבל אין לי יכולת נפשית וכלכלית לעמוד בזה כדי שהגן ימשיך לתפקד".

גן ילדים ריק
אילוסטרציה: ChiccoDodiFC, shutterstock

"השלכות הרסניות בכל התחומים"

בעוד שמקרי האלימות והרשלנות בפעוטונים הפרטיים הולכים ומתרבים, עולים הקולות שדורשים לאכוף בצורה מוגברת את חוק הפיקוח שנכנס לתוקף בספטמבר האחרון, ומחייב את כלל הגננות שמפעילות מעונות היום עם 7 פעוטות ומעלה להירשם וליידע רגולטור חדש לגבי קיומם – משרד העבודה והרווחה, שמעביר את המידע לעיריות.

אבל במקביל, לצד היתרונות הברורים שלו, חוק הפיקוח גם הכניס גננות ובעלי פעוטונים רבים למלכוד בירוקרטי. גנים פרטים רבים פועלים בתוך מבנה מגורים פרטי בהעדר הקצאה עירונית או ממשלתית של מבני ציבור רלוונטיים, וברגע שהמידע על קיומם מגיע לעירייה, הם נדרשים להוציא היתר שימוש חורג – היתר שנדרש ממי שעושה שימוש בנכס שלא למטרת ייעודו. "שימוש חוג הוא שימוש שלא הוגדר כפי שמחייבת תוכנית המתאר", מסביר אדריכל ועו"ד ליאור דץ, מומחה לתכנון ובניה, "עם זאת, ניתן לערוך שינויים ולקבל 'חריגות'. על מנת להכשיר את החריגה מדובר בהליך יחסית מורכב של בקשת היתר בניה. בעיקרו מורכב ההליך מהגשת בקשה מנומקת מאד לועדה המקומית, שבוחנת את הבקשה בהינתן מספר תנאים, כמו אופי הסביבה או פגיעה בה. חשוב להבין שהיתר שימוש חורג היא זמני מעצם קיומו. לא מעט פסיקות מהשנים האחרונות מתייחסות להיתרי שימוש חורג עבור גני ילדים כשהחשובה בהן היא פסיקת העליון לפי על הועדה תשקחת בחיוב ולאשר הקמת גני ילדים, ויתירה מזאת הענקת ההיתר לגן ללא הגבלת זמן".

התהליך הארוך של הוצאת ההיתר מכניס אותם למסכת של בירוקרטיה והוצאות שמגיעות למאות אלפי שקלים, ולבסוף, רבים מהם מוצאים את עצמם קורסים תחת עומס הדרישות הבירוקרטיות והכלכליות. כתוצאה, פעוטונים רבים קורסים תחת הנטל הכלכלי ונסגרים בעל כורחם.

"מעונות היום הפרטיים מספקים 77% מהחינוך שניתן לילדים מגיל לידה ועד שלוש, ואם אלו יקרסו יהיו לזה השלכות הרסניות בכל התחומים", מזהיר יניב בר-אור, מנכ"ל התאחדות מעונות היום הפרטיים בישראל, "המדינה חייבת לקחת אחריות ולבטל את הצורך בהוצאת היתר לשימוש חורג. היתר הפעלת מעון ממשרד העבודה והרווחה, שמשמעו עמידה בקריטריונים הנדרשים בחוק הפיקוח – לטעמנו חייב לייתר את כפל הרגולציה ובקשת העיריות להוצאת היתר לשימוש חורג.

"אל לנציגי המדינה ולמחוקק לצפות שהגננות יממנו מכיסן את הזמן שנדרש למדינה כדי לסגור אותם. הגנים הפרטיים נותנים שירות איכותי עשרות שנים במקום שבו המדינה כשלה בלתת את השירות הזה. משעבר חוק הפיקוח, יש להסדיר מיידית את זכויותיהם של מפעילי ומפעילות המעונות הפרטיים בכל ההיבטים, כדי למנוע מהתחום כולו לקרוס. אוזלת ידה של המדינה ברגולוציה העודפת והמיותרת שנוצרה, והעובדה שאף גורם לא מנסה לפתור את בעיותיהם של מעונות היום הפרטיים, סופו שיגרום לפגיעה בלתי הפיכה בכולנו, לרבות בשלומם וביטחונם של הילדים והוריהם, ובזה נחטיא את מטרתו העיקרית של חוק הפיקוח".

"מי יקלוט מאה אלף פעוטות כשאנחנו ניסגר?"

מריה ציסטיאקוב, מטפלת מוסמכת לגיל הרך בת 32 מיבנה, מצאה את עצמה במצב דומה. בגיל 23 פתחה פעוטון פרטי, ובמשך 10 שנים ניהלה אותו בלי בעיות – עד שהגיע חוק הפיקוח. "החלטתי לטפל בזה אישית, כי אני יודעת שיש הרבה שרלטנות, חמדנות וניצול של הגננות ובעלות המעונות בתחום. ניגשתי לעיריית יבנה, הגשתי את הטפסים והתחלתי להזרים כספים לטופס הטיולים שהעירייה מבקשת".

להלן רק חלק מההוצאות שלהן נדרשה ציסטיאקוב, כמו רבים אחרים במצבה: עו"ד (2,000-7,000 ש"ח), אדריכל לצורך תכנית ותיווך בין הגננת לכלל הגורמים המעורבים בהוצאת היתר חורג (20-150 אלף ש"ח), (מודד לבדיקת שטח (1,000-3,000 ש"ח), חברת פרסום לפרסום הבקשה לשימוש חורג (4,000-6,000 ש"ח). "גם חברת החשמל גובה תעריף עסקי בלי קשר לכמות הילדים בפעוטון או האם יש צורך בתוספת חשמל, אנו משלמים על כל ילד מע"מ, והארנונה הופכת לעסקית כשמצהירים על עסק, ואף חשבונית לא מוכרת לי לצורך הוצאה", מוסיפה ציסטיאקוב.

חודש לאחר מכן קיבלה ציסטיאקוב זימון לוועדה המקומית שנותנת את ההיתרים, והגיעה לבדה, ללא ייצוג עו"ד. "חשבתי לתומי שיקשיבו לי. טעיתי. הוחלט פה אחד שלא יהיה מעון בעקבות התנגדות השכנים שהגיעו לוועדה להתנגד ולוו בעורך דין שייצג את אחד מהם", היא מספרת, "בסוף הדיון, כשאף אחד לא הביע נכונות לבוא לבדוק את תלונות השכנים או לשמוע את גרסתי, הבנתי שאני בצרות".

רק חודש לאחר מכן נודעה לה החלטת הועדה, שדרשה ממנה לפנות את המעון תוך חודש – בתחילת יולי. "את מי זה מעניין שהמעון כבר מלא לשנה הבאה ושהורים רשמו את ילדיהם? לקחתי עורכת דין, ביקשתי להגיש ערר לוועדה המחוזית, אבל העו"ד חזרה אליי ודחקה בי להסכים לפשרה כי זה חסר סיכוי, וכך קיבלתי ארכה להעביר את המעון עד ה-15/9.

"מצאתי מבנה אחר, שהתנהל בו מעון 7 שנים, אבל הגננת מפנה אותו כי לטענתה אין סיכוי לקבל בו היתר לשימוש חורג, כי לא ניתן לעמוד בקריטריונים שהעירייה, משרד הבריאות וכל שאר הרגולטורים מבקשים: מטבח בגודל מסוים, שתי כניסות ויציאות, ועוד מערך שלם. ביבנה גם הוציאו חוק עזר חדש, שלפיו מעון שלא יעמוד בקריטריונים של העירייה ייכנס לרשימה שחורה של מעונות שעליהם היא לא לוקחת אחריות, שמתפרסמת באתר האינטרנט שלה. עוזר ראש העיר מתייחס לזה כאילו זו בעיה שלי, כי אני זו שהחליטה לפתוח עסק בתחום הגיל הרך, וייעץ לי לחפש חנות או מבנה מתאים במרכז מסחרי או קניון. אבל מי רוצה לשים את הילד שלו במרכז מסחרי או קניון? וגם שם אצטרך היתר לשימוש חורג, ולייצר התאמות מחנות לבית, שיש לי היום בבית מגורים באופן טבעי. מעל מאה אלף פעוטות נמצאים במעונות יום פרטיים, מה כל הרגולטורים האלו חושבים לעצמם? מי יקלוט אותם כשאנחנו ניסגר?"

עד היום הוציאה ציסטיאקוב כ-50 אלף שקלים, אבל לדבריה זאת ככל הנראה רק ההתחלה. "הפסדתי הורים האזור שאליו אני עוברת שלא מרצוני גורם לי להפסיד הורים שנרשמו במיקום הקודם ושהמיקום החדש לא מתאים להם", היא אומרת, "העבודה הכי קשה היא למצוא מקום מתאים, שבעלי הבית מסכימים שיהיה בו גן, ושיתאים לטווח ארוך. לפני שנה וחצי עברתי למקום חדש, בית חדש ביבנה, לקחתי אופציה שיהיה 10 שנים, השכנים הביעו התנגדות. תוך חודש הייתי צריכה לפנות הכל.  הייתי צריכה לשלם הון תועפות.  כל הכספים שלי מוזרמים לעסק, לרשויות, בגלל שינויים הייתי צריכה לפטר עובדים. במקום 50 ילדים העבירו מקום 25 עזבו. 11 שנים אני לא מפרישה לעצמי שום משכורת. זו המציאות.  זה היה החלום שלי וכל שנה אני אומרת לעצמי ששנה הבאה יהיה טוב".

מעיריית רמלה נמסר בתגובה: "ניהול גן ילדים בבית מגורים ללא אישור מגורמי הרישוי מהווה עבירה על החוק, ואף מסכנת את הילדים השוהים במקום. העירייה והעומד בראשה מר מיכאל וידל, מעודדים פתיחת מעונות לטובת כלל תושבי העיר, עשתה ועושה כל אשר יש ביכולתה לשם כך.
לפני כשנה, לאחר חשיבה והתייעצות עם גורמי המקצוע אישרה מועצת העיר, נוהל המאפשר ניהול משפחתונים של 5 ילדים בבית מגורים ו- 10 ילדים בבית צמוד קרקע , בתנאים לשמירה על רווחתם ובטחונם של הילדים ללא צורך בהיתר לשימוש חורג. אין בניסיון הכשרה בדיעבד היתר לעבור על החוק ולפעול שלא בהתאם לנוהל.
למעלה מן הצורך יובהר, כי מאז היבחרו של ראש העיר לתפקידו דלתו פתוחה בפני כלל התושבים והגב' ליטל מוזמנת לקבוע פגישה כמקובל".

תגובת עיריית יבנה: "שימוש במבנה מגורים לצורך הפעלת גן ילדים מחייב קבלת היתר לשימוש חורג, עמידה בדרישות הקבועות בחוק התכנון והבנייה, פרסום לאחר הפקדת התוכנית ודיון בהתנגדויות במידה וקיימות כאלה. המבקשת שכרה נכס חדש בשכונה צפופה והשתמשה בו כפעוטון, למרות שבנכס קיימות עבירות בנייה, הנכס היה ללא טופס 4, ללא אישור אכלוס וכמובן ללא אישור לשימוש חורג. שכניה של המבקשת המתגוררים בבתים צמודי קרקע וצמודי דופן למבנה הביעו התנגדותם הנחרצת, כאשר עיקר טענותיהם נוגעות לצפיפות הנגרמת בשל תנועה מוגברת של כלי רכב במהלך שעות היום. חשוב לציין כי ברחוב מגוריה לא קיימות תשתיות חנייה נוספות. עוד יתברר כי המבקשת החלה בהפעלת הגן ללא היתר בניגוד לחוקי התכנון והבנייה, חרף זאת העירייה איפשרה מתן ארכה למציאת מקום חלופי. ראוי היה כי המבקשת תבחן מבעוד מועד האם קיימת אפשרות קבלת אישור שימוש חורג, מה עוד שהחוק מחייב הוצאת היתרים ואישורים עוד טרם הפעלת המסגרת. משלא עשתה כן אין לה להלין אלה על עצמה. הוועדה המקומית תמשיך לפעול עפ"י החוק תוך איזון בין הבטחת איכות חיי הדיירים ברחוב לבין הצורך בפתיחת מסגרות גן בעיר.