מהיום שנולדה בתי מור, בכל שנה כשמתקרב יום הולדתה אני מתמלאת בשמחה והתרגשות, אבל גם בחוסר שקט. כל מי שקרוב אליי מבחין שאני לא מפסיקה לברר, לשאול, להתייעץ, להתלהב (ולא פעם גם להתייאש) מאינספור הצעות כיצד לחגוג לה יום הולדת. ברור שזה חייב להיות מיוחד, מושקע ומלא בהנאה. אחרי שפתרתי את סוגיית חגיגות במשפחה, אני נשארת עם השאלה - מה עושים עם גן הילדים? האם חגיגה בגן חיונית ומה היא מטפחת? זה הביא אותי לחקור מה היה כאן לפנינו. איך חגגו פעם ואיך היום? איך עברנו מזר פרחים לעוגות 3 קומות? ומה באמת יותר נכון לנו?
קום המדינה: בעשורים הראשונים למדינה ילדי הגן נתפסו "כפרי הארץ", ולכן בחגים ובימי הולדת עטרו לראשם זרים ירוקים משובצים בפרחים. גם כיסא יום ההולדת עוטר בירק והחוגג תרם בקופסה הכחולה של קק"ל. עם דעיכת הצורך של בינוי האומה, הקשר לקק"ל אבד, אבל עדיין נותרו סממנים של קשר לאדמת ישראל.
האייטיז: במהלך שנות השמונים התאפיינה חגיגת היום הולדת בגנים בכך שהילד החוגג ישב במרכז ליד שולחן עם מפה לבנה שעליה כד פרחים ועוגה ליוו אותו בשירים, ריקודים, ברכות, הדלקת נרות, הנפה על כיסא, משחקים, מתנות וכיבוד. הגישה החינוכית העיקרית של הגננות הייתה חִיברות (סוציאליזציה) של הילדים, כאשר מטרתן הייתה ללמד את הילדים כיצד להשתלב במסגרות חברתיות שמעבר לתא המשפחתי המצומצם.
היום: גם כיום חשוב לגננות נושא החִברות והחינוך להשתתפות בחגיגה של ילד אחר, כדי שיוכלו באופן טבעי להפגין סולידריות חברתית בבגרותם. אם כי בניגוד לעבר, היום ישנן גננות רבות שמטפחות יותר מבעבר אינדיבידואל בעל דימוי עצמי חיובי. חשוב להן שהילדים יממשו את הפוטנציאל הגלום בהם ולכן לחוגג יש לגיטימציה לבטא עצמו באופן ייחודי, לבחור ולחשוף את העדפותיו. כך לדוגמה, הגננות מאפשרות לחוגג לבחור מי ישתתף איתו בפעילויות הטקס, אילו משחקים או ריקודים יהיו בחגיגה וחלקן אף מאפשרות לו לעצב בעצמו את כיסא יום הולדתו. גננות אחרות מדגישות גם את נושא ההנאה הרגשית ואת השמחה.
החשוב בעיני הגננות הוא ההנאה של ילד יום ההולדת והן רוצות לשמח רק אותו, יום אחד בשנה. הוא יושב לידן והופך להיות 'עוזר גננת' או 'מלך'. הן מלבישות אותו בגלימה מוזהבת ועוטרות לו כתר מלכות מזהב שהחליף את הזר הירוק. גננות אחרות מדגישות את התחום הקהילתי – הן מזמינות את ההורים ואף את המשפחה המורחבת לגן, ובכך מבקשות לחשוף את חיי הגן להורים ולעתים גם את התקדמות ילדם.
חלקן אינן מסתפקות בשיתוף הורים בהכנות ארגוניות לטקס, אלא נותנות להוריו של ילד יום ההולדת לגיטימציה להשפיע על עיצוב הטקס. כך למשל ישנו ההורה שבוחר סיפור ומקריא לילדי הגן, משחק שבו הוא מפעיל את ילדי הגן, או פעילות אחרת כמו ספורט, תאטרון, נגינה או בישול. במהלך השנים פחתה השוויוניות בין הטקסים וניתן לראות לצערי, ימי הולדת שהם מופע ראוותני עם הפעלות מקצועיות, עוגות מושקעות ומתנות יקרות, הגורמים לתחרותיות בין החוגגים ומשפחותיהם.
למרות שבגן יש אינסוף טקסים, הגננות אינן מוותרות על יום ההולדת ורואות בו מרכיב חשוב בחיי הילדים והגן. נראה שזהו אירוע מיוחד התורם להתפתחות ילדינו. הבנתי שדרך הטקס בתי מור לומדת שטוב לגדול, כי הרי יש שמחה גדולה סביבה והיא במרכז העניינים. היא לומדת כיצד להשתלב במסגרות חברתיות ושישנן ציפיות חדשות ממנה וזה חשוב.
עם זאת, כדאי להיות מודעים לכך שישנם הדגשים של גננות בנוגע לטקסי יום ההולדת, נושא שכמעט לא מדובר בין גננות והורים וחבל, כי חשוב להכיר את העמדות ולנסות לתאם ציפיות. במידה וישנם חילוקי דעות בנוגע לאופן החגיגה, חשוב לנסות להגיע לעמק השווה עם הגננות ולא לוותר על קיומה. כאשר הורים מתערבים יתר על המידה בחיי הגן ומנסים לכפות על הגננת לקבל את דעתם, ולמשל להביא לילדם מתנות יקרות לחלוקה לילדי הגן, הדבר מהווה בעיה. זהו אקט לא שוויוני שעשוי לפגוע בילדים שהוריהם אינם יכולים להשיג זאת.
להעצים את הילד בכל מחיר?
בעיה אחרת היא פרשנות לא נכונה לנושא העצמת הילד. ההבנה של העצמת הילד כמתן לגיטימציה לעשות ככל העולה על רוחו או לדרוש הוצאות כספיות כבדות, היא הבנה מוטעית מיסודה. ההורה הוא לא רק 'נותן שרות', אלא אדם עם רצונות וצרכים משלו. חשוב ללמד את הילד שלנו לבטא את ייחודיותו מבלי לפגוע באף אחד, כולל הוריו. בנוסף, נכון שדימוי עצמי חיובי נבנה ממתן חיזוקים חיובים ושבח על הצלחות. אולם, דימוי עצמי חיובי נבנה לא פחות, מהאמונה שלנו שהוא מסוגל לקחת על עצמו מחויבויות חדשות ומיכולתו להתמודד עם אתגרים. למשל, אם עד עתה נהגתי לחתוך את המזון לבתי לפיסות קטנות, מגיל חמש ולעתים אף לפני כן, ניתן ללמדה בהדרגה לחתוך אותו בעצמה. אם נהגתי להפסיק כל שיחת טלפון לאחר זמן קצר מאד בגלל שדרשה תשומת לב, ניתן ללמדה בהדרגה שיש לה מספר אפשרויות מה לעשות כשאני בשיחה חשובה. וכשהיא עושה זאת - השבחים הם עמוקים יותר ומחזקים יותר.
אז אילו חגיגות הן נכונות יותר לילדינו? האם הפנטזיה היא לחזור לאייטיז, לעולם שבו הייתה אמת אחת לפיה יש לכוון את הילד למטרות שנראות לנו ראויות? לא בטוח. מה שכן ידוע הוא שאין מתכוני קסם בחינוך, מילת המפתח היא איזון, הקשבה לילד ולצרכיו והקשבה לעצמי כהורה ולצרכיי. כשחוגגים יום הולדת חשוב שהילדים יבינו שעם הזכויות החדשות ישנם גם הורים ומחנכים עם צרכים משלהם. לכן, זהו זמן טוב להקשיב לילד ולצרכיו, אך גם לצרכינו כהורים ולתכנן את החובות החדשות שראוי שייקח על עצמו למען התפתחותו התקינה.
הדרה מאיר היא גננת העוסקת בהנחיית הורים ודוקטורנטית בבית ספר לחינוך אוניברסיטת בר אילן. ביום שלישי הקרוב, 7/2, תעביר הרצאה על הנושא בכנס הגיל הרך ה-7 של מכון מופ''ת.