"אל תיגע!", "תיזהר!", "אתה תיפול!" - נשמע מוכר? כל הורה מנסה ללמד את ילדו מה נכון ומה לא, כיצד לפעול ומתי לחשוב פעמיים ולהיזהר. אבל כמו מילות השיר, מגיע יום בו הגוזל צריך להתחיל לעוף וללמוד להסתדר לבדו. איך מרפים וכיצד מלמדים את הילדים להיות עצמאיים? ביקשנו מיעל זיידמן וטל וינקלר, שתי יועצות התפתחותיות, שייתנו לנו טיפים. אבל לפני שתגשו למעשים הן מזכירות שהכי חשוב לעשות הכל באופן הדרגתי ובהתאם לגילו של ילדינו.

אמא מנדנדת ילד בנדנדה
כמו בנדנדה: משחררים והוא חוזר | צילום: אימג'בנק / Thinkstock

עצמאי בגן ובבית הספר

ישנם ילדים שלא יכולים לחכות ליום הראשון בגן או בבית הספר, אך לעומתם, קיימים ילדים רבים שהמחשבה על פרידה מהוריהם מלווה בקושי רב. ראשית, חשוב להבין שמדובר בתהליך ואין זה אומר שמעתה ועד סוף השנה הילד ייתקל בקשיים.
על מנת לסייע לילדינו בהתאקלמות, עלינו לשדר לו אופטימיות ולהאמין בלב שלם שהילד שלנו יסתדר, שכן מדובר בנבואה שמגשימה את עצמה: אם נאמין שהוא ייכשל, אכן כך יקרה. עלינו לגלות כלפיו אמפטיה ולשאול אותו מה לדעתו יסייע לו בסיטואציה, ולעזור לו להתמקד בדברים החיוביים שהילד כן אוהב בגן או בבית הספר (שיעור מסוים, למשל), ולעודד אותו ליצור חברויות עם ילדי הכיתה או הגן על מנת שישמח ויחכה כבר לראותם שוב.

כמו כן, חשוב שנישאר לצידו ולא ניעלם ללא התראה מראש, שכן זו עלולה למעול בתחושת הבטחון והאמון שלו בנו. רצוי גם לפתח יחס חיובי עם הגננת או המורה, ולראות שהיא מגלה רגישות למצב ושילדינו יחוש בנוח לפנות אליה עם כל בעיה. רעיון טוב שיכול לסייע לילד שמתקשה ללכת לגן או בית ספר הוא לקנות לו שעון ולהסביר לו מה השעה בה הוא יוכל לחזור הביתה להוריו.

עצמאי בזמן משחק

ילדים עד גיל 4 בערך זקוקים לנוכחות הוריהם בזמן משחק, גם אם הנוכחות אומרת שההורה נמצא בחדר השני. אולם אם מדובר בילד שזקוק באופן תמידי לנוכחות צמודה של ההורה, רצוי להבין כיצד עוזרים לו לצאת מהמעגל הזה. ראשית, הגדירו מראש, לילד ולעצמכם, זמן משחק משותף. בזמן הזה, תנו לו ליזום ולהוביל את המשחק והיו שותפים פעילים. לאט לאט הרפו עד שבאמת תתנתקו לגמרי. ללמוד לשחק לבד זה תהליך הדורש למידה, וילד שמרגיש שהוריו זמינים לו, שקיים ערוץ תקשורת פתוח עם ההורה, יוכל להתפנות בעתיד ולשחק לבד. רעיון טוב לסייע לילד שמתקשה להתנתק מכם בזמן משחק הוא להכיר לו משחק חדש.

עצמאי במטבח

החל מהרגע שתינוק מתחיל לאכול מזון מוצק אנו נרצה לעודד אותו לעצמאות בתחום האוכל והמטבח. תחילה נרצה שהוא ילמד לאכול באופן עצמאי, דבר שניתן לעשות כבר בגילאי הגן, ואחר כך, בגילאי בית ספר נלמד את הילד כיצד להשתמש במטבח באופן עצמאי: לקחת פרי, לחמם במיקרוגל, להכין חביתה, להכין כריך, לחתוך עם סכין וכדומה. כשאנו מאפשרים לילדינו לקחת חלק פעיל בעשייה במטבח, בהתאם לגילם ולשלבי התפתחותם, הם מקבלים בכך מסר מעצים שאנו סומכים עליהם, זקוקים להם ולא פחות חשוב, מעוניינים בחברתם. בכל גיל אפשר לשתף ילדים בעבודת המטבח, את התינוקות אפשר להושיב במנשא לידנו ופשוט לומר בקול פעולות שלנו או חפצים שונים, למשל, "הנה עגבניה". באופן מפתיע, האוכל שהם עוזרים ותורמים להכנתו טעים להם בהרבה מארוחת ערב שהם נקראים אליה אחרי בהייה בטלוויזיה.

עצמאי אצל חברים

באופן כללי, ילדים בגילאי 4-5 כבר יכולים להתחיל לבלות אצל חבר בשעות אחר הצהריים לבד. מבחינה התפתחותית, ילדים בגיל הזה כבר נהנים מאינטראקציה חברתית ואף רוצים ומחפשים אותה עם קבוצת השווים (קבוצת בני גילם), והם מבינים שגם אם אמא הולכת היא תחזור, כפי שאמרה. חשוב להיות קשובים לבשלות ולמוכנות של הילד וללוותו בהדרגה מבלי להאיץ בו. ככל שנפעיל עליו יותר לחץ כך הוא עלול לחוש שאנו מאוכזבים ממנו ולהימנע בעתיד מכך.

אמא מנשקת ילד
אמא, זה בדיוק הזמן לשחרר | צילום: Steve Debenport, Istock
לגבי התנהגות בבית החבר, חשוב לומר ולהסביר לילד: "כמו שבבית שלנו יש חוקים ויש דברים שאבא ואמא מרשים לעשות כמו... (לתת דוגמא) ודברים שאנחנו לא מרשים כמו... (לתת דוגמא), אז גם בבית של החבר שלך יש חוקים שההורים שלו החליטו, ולכן אתה צריך להישמע לבקשת החבר והוריו. כשהוא יבוא לשחק אצלנו בבית הוא יצטרך ללמוד להכיר את החוקים שלנו".

הורים רבים מתחילים באיומים: "אם לא תתנהג יפה, נחזור הביתה". אבל חשיבה שלילית מטמיעה רעיונות שליליים, ולהפך. במידה והילד מתקשה לעמוד בכללים אפשר לדבר איתו בצד ולומר שההתנהגות שלו לא מקובלת עליכם ונראה כי הגיע הזמן ללכת הביתה. חשוב גם לומר לו שמחר יום חדש וננסה שוב.

עצמאי מחוץ לבית

כיוון שהמלצת הבטיחות היא כי ילד לא יחצה כביש לבדו עד גיל 9, רצוי לשלוח אותו לחוגים לבדו או לבית ספר מגיל זה בלבד, אלא אם כן יש משמרות בטיחות בדרך בשעות בהן הוא יוצא. עד גיל 9 מחויבות ההורים היא ללמד את הילדים זהירות בדרכים וחצייה בטוחה של הכביש כמו גם כללי בטיחות לגבי שיח עם זרים. כיוון שכולנו תמיד נדאג לילדינו גם כשיהיו בני 18, עלינו לפחות להרגיש שאנו בוטחים בילדינו ושהם אחראיים מספיק להליכה עצמאית. באשר לחוגים, הכל תלוי בשלבי התפתחות הילד, כשהגיל המומלץ להתחיל בו הוא אחרי גיל 4. לעיתים קרובות עלינו לחשוב האם מדובר בצורך שלנו שילדינו ילמד נושא מסוים מאשר רצונו שלו לגלות כישרון חדש.

באופן כללי, כאמור, כל ניסיון לדחוף ולזרז תהליך לעצמאות, או לחילופין לבלום אותו לפני שנוצרת בשלות, עשוי להוות חוויה של תסכול אשר תגרור עיכוב. עלינו להפעיל שיקול דעת בהתאם לגיל, ליכולת ולהבנת הילד, להיות קשובים לרצון שלו ובהתאם לכך לשחרר, ללמד ולפתח אחריות. על ההורים ללוות את הילד לאורך התהליך, כדי לאפשר לו לחוש ביטחון ותחושה שהוא לא לבד. תהליך הלמידה יהיה כפי יכולתו ורצונו של הילד, ולא זה של ההורה.

ייעוץ מקצועי:

יעל זיידמן, יועצת חינוכית-התפתחותית מומחית לגיל הרך.
טל וינקלר, יועצת משפחתית, מנחת קבוצות הורים ומדריכה במדרשה למקצועות ההנחיה במכון אדלר.

>> לעמוד הפייסבוק "להיות הורים טובים" כבר הצטרפתם?

>> 10 משפטים מעודדי עצמאות