אחד הדברים הכי קורעים בפעוטות זה שאין להם פילטרים. הם אומרים בדיוק מה שהם חושבים ומרגישים בכל זמן נתון, ולא יחסכו מהסביבה דין וחשבון. אם קנדית אחת לקחה את התכונה המצחיקה והחצופה הזו ורצה איתה. רחוק. היא פתחה חשבון פייסבוק, בלוג וטוויטר בשם "הפעוט הכנה", שם יצאה בעדכונים מהקישקעס של פעוט דעתן. הפעוט הפיקטיבי עורר כל כך הרבה הזדהות והצחיק המון המון הורים מסביב לעולם, וכיום יש לו למעלה מ-200 אלף עוקבים בטוויטר ו-90 אלף בפייסבוק, והוא חוגג עכשיו את צאתו של ספר חדש פרי עטו, בשם "הפעוט הכנה: מדריך של ילד להורות". בקרדיט, באותיות קטנות, ניתן למצוא את סופרת הצללים: "נכתב בפיקוחה של בונמי לטידן", כתוב שם.
"זה מאוד משחרר"
לטידן היא בלוגרית הורות ותיקה המתגוררת במונטריאול, שחוץ מלהיות אם לילדה בת 3 והאישה מאחורי אימפריית 'הפעוט הכנה', היא גם יועצת מדיה חברתית, וממש לא האמינה שהדמות הפיקטיבית שהמציאה תגיע כל כך רחוק. "פתחתי את חשבון הטוויטר הזה במאי 2012 בתקופה שבתי בת השנתיים מאוד איתגרה אותי", היא נזכרת. "היא היתה מתריסה, מטורפת, פרועה, בקיצור – פעוטה קלאסית. אני טיפלתי בה ועבדתי מהבית, והכל היה לגמרי משוגע. אחר צהריים אחד, כשהייתי בקצה העצבים שלי, הבטתי בה ופתאום היא נראתה לי נורא מצחיקה. הבנתי שכמה שאני מרגישה מתוסכלת, ככה בוודאי גם היא. כך התחלתי לדובב אותה לעצמי, כי היא עוד לא ממש דיברה, וכתבתי את הדברים בטוויטר. זה היה כמו שחרור בשבילי. משהו מצחיק ששעשע אותי. תקופה ארוכה צייצתי בעיקר לעצמי, לא חשבתי שמישהו ישים לב. זה היה או זה או להתחיל לשתות".
לטידן לא התחילה לשתות, הפרסונה המומצאת שלה גדלה והתפתחה, ועל הזהות העומדת מאחוריה החליטה לשמור בסוד. "סיפרתי רק לכמה חברים, אבל זהו. הפכתי לאנונימית כדי שכל העניין לא יהיה סביבי, ואנשים יוכלו להגיב לפעוט הכנה ישירות. הקול שלו הפך להיות יותר ברור ככה. רק כשיצא הספר, והשם שלי היה צריך להופיע על העטיפה, כולם גילו. הרבה מהציוצים מגיעים ישירות מהחיים שלי עם בתי, היא נותנת לי יותר ממספיק השראה. גם ברגעים של פאניקה, בהם אני בטוחה שנגמרו לי כל הרעיונות, מגיע זמן של סרבנות אמבטיה, או ארוחה מאתגרת, והכל חוזר".
הפעוט הכנה אמור להמשיך גם אחרי שבתה של לטידן תסיים עם גיל הפעוטות. "כל עוד זה ימשיך להיות כיף, יש גם תוכניות לעוד ילדים, ככה שיהיו פה פעוטות בשנים הקרובות", אומרת לטידן שטוענת כי התיעוד המשולב עם המצאה לימד אותה לא מעט על הורות. "הלקח הגדול ביותר שהתהליך העניק לי הוא לא לפחד להיות יותר כיפית ומהנה. לא צריך לתכנן הכל. זה בסדר גמור פשוט להגיב לחיים במקום לבנות הרים של ציפיות שלא מתגשמות. זה בזבוז זמן עם ילדים. עוד לקח חשוב שבתי לימדה אותי הוא שאין שום דבר רע בעירום. כתבתי את זה בציוץ: 'כשאוהבים מישהו, מקבלים אותו כמו שהוא. עם או בלי מכנסיים'".
קבלו כמה ציוצים נבחרים מפי הפעוט הכנה:
"יש לי דלקת אוזניים. הם נתנו לי בינתיים רק תרופות בפה. שום דבר באוזן. איפה האנשים האלה למדו רפואה, בהוגוורטס?!"
"מצטער על אתמול בלילה, אבל לפחות שנינו למדנו משהו: את למדת לבוא בפעם הראשונה שאני קורא לך, ואני למדתי לעולם לא להתייאש".
"אם מישהו שואל אתכם, הייתי איתכם כל אחר הצהריים ולא נגעתי במדיח. אני אסביר יותר מאוחר".
"כשאת אומרת לי לא ללקק את הכפית כי יש בבלילה של העוגה ביצים לא מבושלות, את זוכרת שפעם אכלתי קקי, נכון? רק חשבתי לשים לך את הדברים בפרופורציות".
"אמא מתקשרת לאבא בצהריים כדי לעדכן אותו בכל הרגשות שהיו לה מהבוקר".
"'פה זאת לא מסעדה'. את חושבת שאני לא יודע? אם זו היתה מסעדה היית פושטת את הרגל לפני שנים".
"במשך תשעה חודשים הם רק חיכו לרגע שבו יוכלו לראות סוף סוף את הפנים שלי ועכשיו הם צופים בסרטונים ביוטיוב ומחכים לרגע שאני אלך לישון".
"ביקשתי תפוח. קיבלתי חתיכת פרי עם חלק רך כמו הלמעלה של ראש של תינוק. לא, תודה".
"מתי נרדמתי? מקווה שנהניתם מהשקט כי אני עומד להיות עכשיו בעייתי עד אמצע הלילה".
"'אני לא צריכה אותך פה בשירותים איתי'. ומה אם אני אגיד לך שהכנתי שיר?"
"כנראה ששנינו עשינו טעויות. אני שכחתי שאני אמור להחזיק בחוט שלו, והבלון שכח שאנחנו אמורים להיות חברים".