רובנו, למרות הסכומים העצומים הכרוכים בכך, שולחים את הילד לגן כבר בגיל שנתיים, ולפעמים אפילו קודם לכן. רגשות האשמה המתלווים לעניין לא מועטים, בעיקר כשמגיעה הסבתא ואומרת בטון מודאג: "אני הייתי איתך בבית עד גיל חמש". ובכן, אמהות עסוקות יקרות, מחקר חדש מספק לכן תשובה ניצחת לאותה סבתא זחוחה: "אולי אם היית שולחת אותי לגן, הייתי מגיעה יותר רחוק בחיים".
אוצר מילים מפותח יותר
על פי מחקר שנערך באוניברסיטת מישיגן שבארה"ב, ופורסם ב"רבעון לחקר הילדות המוקדמת", ילדים זקוקים לפחות לשנתיים של ניסיון במסגרת של גן כדי להתמודד בהצלחה עם הדרישות האקדמיות של גן חובה. החוקרים עקבו אחר קבוצה של בני שלוש וארבע והעריכו את רמת ההישגים שלהם בתחומים הבאים: אוצר מילים, ריסון עצמי וזיהוי אותיות ומספרים. על פי נתוני המחקר, כיום, בארה"ב, רק 57 אחוז מהילדים הולכים לגן לפני גיל חמש. בדומה למצב בישראל, המסגרות האיכותיות לפני גיל זה הן פרטיות ויקרות, ואנשים רבים, בעיקר כאלה עם יותר מילד אחד בגילאים המדוברים, מוצאים את עצמם עובדים אך ורק על מנת לממן את המסגרת. מצד שני, על פי נתוני המחקר, מדובר בהשקעה שעשויה להשתלם בטווח הרחוק.
"מבחינת ההכנה לתכנים הנלמדים בגן גיל חמש ושש, מצאנו שהגנים הפרטיים עושים עבודה טובה בלימוד, וששנתיים של גן פרטי עדיפות על אחת", אומרת לורי סקיבה, מנהלת המחקר. "יש דרכים בהן אפשר לשפר את הלמידה עוד יותר בגיל הזה, אבל המצב של ילדים במסגרת טוב בהרבה לעומת אלה שבבית עם אמא או עם המטפלת. רוב ההבדל נמצא באוצר המילים, שגדול בהרבה אצל ילדי גן פרטי, וביכולת הריסון העצמי, תחום שכנראה קשה להנחיל לילדים בבית, וחשוב מאוד בהמשך הדרך בתוך מסגרות. הוכחנו גם שילדי גן פרטי לומדים לזהות אותיות ולהרכיב מהן מילים מוקדם יותר, ויש להם יכולות ריכוז וזיכרון טובות יותר".
סקיבה מציעה שגם לגנים הפרטיים תהיה תכנית לימודים מסודרת כמו לגנים המסודרים של המדינה. "בניגוד לתנועה ה'טבעית' שנעשית פופולרית בשנים האחרונות, הממליצה לאמהות להתפנות ולבלות כמה שיותר בבית עם ילדיהם, הממצאים מראים לנו שילדים צריכים לבלות יותר זמן בגן, ולא פחות. הוכחנו שאחוזי האנאלפבתיות נמוכים יותר אצל אלה שבילו בגן פרטי. אפשר לעשות חיבור בין הבערות לבין מצב סוציואקונומי, אבל אי אפשר לשלול את הקשר בין הדברים, ולא לראות את ההשפעה המפתחת שיש לגן בגיל צעיר".
"בגן הילד לומד להיות חלק מחברה"
"לפי דעתי עדיף להכניס את הילד לגן כבר בגיל שנה", אומרת מאיה סימון, מדריכת הורים ובעלת גן ילדים. "אלה הם הגילאים בהם הילדים לומדים שפה, מיומנויות חברתיות ומיומנויות למידה. בגן לומדים תכנים רבים: מבנה אנטומי של הגוף, עונות השנה, חגים, יש גם חוגים והעשרות שקשה יהיה, גם לאם בעלת כוונות טובות, להתחרות איתם. זה דורש הרבה תכנון ומשאבים. מעבר לזה הילד לומד בגן להיות חלק מחברה. הוא מפתח ביטחון עצמי, הישגים, תסכול, הצלחה וכישלון, ולומד לעזור, לתת ולפתור בעיות. מנסיוני, הפערים בין ילד בגן לילד בבית בגילאים אלה הם עצומים, כשהקושי העיקרי נמצא בהתפתחות השפתית והחברתית".