אם אתם רוצים לעודד את הפעוט שלכם לדבר, השתמשו יותר במחוות ובתנועות ידיים: מחקר אמריקאי חדש מצא כי פעוטות להורים שהשתמשו יותר בתנועות ידיים ומחוות כדי לתקשר עמם עד גיל 14 חודשים, פיתחו אוצר מילים גדול יותר כשהתחילו ללכת לגן בסביבות גיל ארבע וחצי. החוקרים גם מצאו קשר לסטטוס הסוציו אקונומי של המשפחה. המחקר פורסם בכתב העת Science journal.
הצביעו על חפצים, נפנפו לשלום
פעוטות מתקשרים באמצעות מחוות עוד לפני שהם לומדים לדבר, ונראה שזהו גם שלב שמקדים חיבור משפטים. מחקרים קודמים הראו שהורים משכילים בעלי הכנסה גבוהה נוטים יותר לדבר אל ילדיהם, להקריא להם ספרים ולהשתמש בשיחה איתם באוצר מילים מגוון יותר ובתחביר מורכב יותר. המחקר הנוכחי בדק האם הורים אלה גם משתמשים יותר בתנועות ידיים כשהם מדברים לילדיהם, דבר שעשוי להגדיל גם הוא בסופו של דבר את אוצר המילים שלהם.
החוקרים, מאוניברסיטת שיקגו, בחנו 50 משפחות בארה"ב עם פעוטות בני 14 חודשים, שבאו ממעמד כלכלי שונה. הם צילמו קטע וידאו בן 90 דקות של ההורים מתקשרים עם ילדיהם בזמן פעילות יומיומית רגילה בבית.
נמצא שפעוטות במשפחות בעלות הכנסה גבוהה יותר, השתמשו במחוות ותנועות ידיים כדי להמחיש 24 משמעויות שונות של מילים, זאת בהשוואה לפעוטות שהגיעו ממשפחות בעלות הכנסה נמוכה יותר, שהשתמשו רק ב-12 מחוות. המחוות כללו הצבעה על חפץ מסוים, נפנוף לשלום או המחשה לשאלה "איך עושה חיה" (נפנוף עם הידיים כמו ציפור, למשל).
החוקרים חזרו לבדוק את אוצר המילים של הילדים האלה בגיל ארבע וחצי ומצאו שהילדים למשפחות אמידות יותר קיבלו תוצאות טובות יותר במבחנים.
החוקרים טוענים שהמחקר לא מוכיח חד משמעית ששימוש בתנועות מוביל ללימוד טוב יותר של מילים, אבל זו אינדיקציה טובה לכך. השאלה הנשאלת כעת היא עד כמה כדאי לעודד הורים לשוחח עם הפעוטות באמצעות תנועות ידיים.
"הממצאים שלנו נוגדים את הפולקלור", אומרת סוזן גולדין מדו, מעורכות המחקר. "סבתות נהגו לומר שאם אתה באמת רהוט אתה לא צריך להשתמש גם בידיים כל הזמן, אבל הממצאים שלנו מפתיעים בכך שהם מראים ששימוש יתר במחוות דווקא מגיע ממשפחות ממעמד סוציו אקונומי גבוה.
כיוון שתנועות ידיים ודיבור הולכים יחד, זהו נושא שדורש מחקר נוסף. על כל פנים, אוצר מילים מנבא הצלחה בבית הספר והוא הסיבה העיקרית לכך שילדים שבאים ממשפחות עם הכנסה נמוכה מתחילים לעתים לימוד בבית הספר עם סיכון גבוה יותר לכישלון".
תקשורת לא מילולית - בסיס להתפתחות השפה
"השפה המילולית מתפתחת על השפה הלא מילולית, באמצעות הצבעה, נפנוף, קשר עין, מבט, הבעות פנים, הפניית המבט, שיתוף בחוויה", מסבירה מיכל דביר קורן, פסיכולוגית התפתחתותית. "יש גם מה שנקרא הפנייה של קשב משותף, שני אנשים שחולקים את אותו קשב – למשל הורה מצביע על חתול והוא וילדו חולקים את אותו מבט. תקשורת לא מילולית היא הבסיס להתפתחות מאוחרת יותר של שפה מילולית. לעיתים, חוסר במחוות תקשורת לא מילוליות אצל ילדים, יכול להיות אינדיקציה לבעיות תקשורת ועיכוב בהתפתחות השפה".
לדברי קורן, מומלץ מאוד להרבות בג'סטות – במחוות תקשורת שהן לא מילוליות, "להשתמש בהבעות פנים, תנועות ידיים, גם מחיאות כפיים הן מחווה לא מילולית חשובה. כדאי למשל להצביע במקום להגיד הנה".