סאונד של תינוק בוכה הוא אחד הקשים שיש לטבע להציע, בלתי נסבל ממש עבור נשים שילדו לא כל כך מזמן וחיות על קוקטייל של מעט שעות שינה, הרבה קפה והמון הורמונים משתוללים. יועצות השינה מתווכחות ביניהן, וכך עושות גם האמהות עצמן, לגבי השיטות הנכונות להרדמת תינוקות ופעוטות, כשהשאלה הגדולה נסובה תמיד סביב הבכי: לאפשר? לא לאפשר? כמה לאפשר? והאם תינוק שבוכה יותר מדי יסבול מחרדה ונזקים רגשיים וקוגניטיביים?
מחקרי עבר דיברו על רמות מסוכנות של הורמון הדחק קורטיזול המשתחרר לגוף התינוק ועשוי לפגוע בהתפתחות הרגשית, אך מחקר חדש של אוניברסיטת וורוויק, בו לקחו חלק 178 תינוקות ואמהות לאורך שנה, גילה דבר מעניין: התינוקות שהוריהם נתנו להם לבכות ולא התערבו, ובכו-עצמם-לישון בחצי השנה הראשונה לחייהם, לא הפגינו התנהגויות שונות מבחינה רגשית מאשר יתר התינוקות, בגיל שנה וחצי.
מבחינת אפקטיביות נראה שהשיטה עובדת. כבר בגיל 3 חודשים, התינוקות שנתנו להם לבכות עד שנרדמו היו רגועים יותר והיה קל יותר להרדים אותם מאשר אלה שנעזרו בהוריהם. בגיל שנה וחצי, התינוקות שלמדו להירדם לבד בעזרת בכי כבר הפגינו קלות יתר בהירדמות. החוקרים לא ממליצים להורים להשאיר תינוקות לבכות, כמובן. הם פשוט מעודדים אותם לחכות כמה דקות לפני שהם רצים, ולהניח לתינוקות ללמוד כיצד לווסת את הרגש בעצמם.
"מי שנותן לתינוק שלו להרדים את עצמו בבכי כמה פעמים, נותן שיעור בגבולות וגם מלמד את התינוק איך להרגיע את עצמו. זו לא הזנחה כמו שהרבה הורים חוששים", מאמין ראש צוות החוקרים, הפרופסור לפסיכולוגיה דיטר וולק. "התוצאות מראות לנו שההורים יכולים להירגע. הם לא פוגעים בתינוק כשהם לא רצים מיד להרגיע אותו בשניה שהוא פורץ בבכי. הריצה אל התינוק עם כל בכי יכולה לפגוע בהורים, ובעיקר באמהות שנוטות לסטרס ולתשישות בתקופה הזאת. מי שרץ לכל בכי יכול להקשות על עצמו להיות הורה טוב ורגוע".
המחקר, שפורסם בכתב העת לפסיכולוגיה ופסיכיאטריית ילדים, מצא עוד פרט מעניין: ככל שהאמהות מבוגרות יותר, הן פחות נוטות לתת לתינוק לבכות בגיל חצי שנה, וככל שהנשים מרוויחות יותר, כך הן פחות נוטות לתת לתינוק לבכות בגיל 3 חודשים.
"האמהות שנותנות לתינוקות לבכות הן לא אמהות פחות טובות", מדגיש וולק. "למעשה, מצאנו שכשהתינוקות הגיעו לגיל שנה וחצי הן היו אמהות רגועות יותר, פחות שתלטניות ויותר רגישות לצרכי הילדים".