אלימות כלפי ילדים בגנים היא נושא כאוב ורגיש. בשנים האחרונות אנו עדים לעלייה דרמטית במודעות הציבור לעניין, דבר אשר הוביל להתייחסות רצינית ביותר של גורמי האכיפה. עבירות של אלימות כלפי ילדים נתפסו בעבר כעבירות יחסית קלות. אולם, עם התפתחות השיח התקשורתי והחשיפה שנושאים אלו זכו לקבל, ניתן לראות עלייה חדה של האכיפה בעבירות אלו.
זה מתחיל בכך שהמשטרה פועלת באופן ראוי כדי לחקור את העבירות. זה ממשיך בהתייחסות המחמירה שהפרקליטות מעניקה לתיקים אלו – הן בהיבט של המהירות שבה מוגש כתב האישום, הן בהיבט של חומרת העבירות המיוחסת, והן בהיבט של העמדה העונשית אליה חותרת התביעה. בסופו של תהליך, אנו עדים לעליה תלולה בגובה עונשי המאסר שמוטלים בבתי המשפט על גננות, סייעות ונשות צוות שנחשדו בעבירות אלימות כלפי ילדים.
מנגד, אנו עדים גם להתנהלות פחות טובה. בשנים האחרונות ניתן לראות יותר הורים שפועלים בדרכים לא תקינות כלפי אנשי צוות שנחשדים (על ידי ההורים) באלימות. באופן מובן ניתן לראות הורים שמתעמתים עם נשות צוות – בצורה שלעיתים אף מגיעה לכדי אלימות ממש. בנוסף, אפשר לראות עלייה תלולה במקרים שבהם הורים לוקחים את החוק לידיים ומציבים מכשירי הקלטה בתיקים של ילדיהם, כדי לנסות לגלות עבירה בעצמם.
כאמור, ההתנהלות של ההורים היא מובנת בבסיסה, אך היא אינה נכונה – בשל העובדה שההורים לעיתים עוברים עבירה, דבר שפוגע ביכולת שלהם לפעול כנגד צוותים. התנהלות כזו בשלב הבירור הראשוני שבו מתגבש החשד כלפי אנשי הצוות, עלולה לקלקל את כל החקירה, שכן, היא יכולה להוביל למצב של חשדנות ותיאום גרסאות בין הצוות ואפילו למצב של שיבוש ממש באמצעות השמדת ראיות.
במצבים אחרים, בהם נעשה שימוש בהאזנות סתר, הדבר עלול להוביל למצב שההורים יוצאים קרחים משני הצדדים. עצם שימוש במכשירי הקלטה הוא עבירה. מרגע שהורה מוסר למשטרה הקלטה שמקורה בהאזנת סתר, יכולה וצריכה המשטרה לחקור את ההורה המקליט בחשד לביצוע עבירה. אומנם כיום יש הנחיה של פרקליט המדינה שלא להעמיד לדין בעבירות כאלו, אך היא אינה מנקה מחשד ועדיין על המשטרה לחקור. בנוסף, הראיות שיושגו בדרך זו אינן קבילות ולבית המשפט אף אין סמכות לקבלן. ולכן המחיר שעלולים לשלם ההורים הוא גבוה מדי, בעוד יש בהחלט כלים טובים יותר וחוקיים יותר לבירור העניין.
אז אם עולה בכם החשד שהילד שלכם נתון לאלימות כלשהי בגן אלה הדברים שכדאי לכם לעשות. ולא לעשות:
אל תעשה
- אל תרוצו מהר למסקנות. לעיתים הורה עלול למצוא סימן על גוף הילד ומיד לחשוב שמדובר באלימות. מטבע הדברים, התנהלות של ילדים היא לרוב נמהרת וחסרת זהירות והם עלולים להיחבל מנפילה או מכה שאינם באשמת הצוות. לצוות יכול להיות הסבר הגיוני לדברים.
- אל תתעמת עם הגננת או הצוות – אין טעם להטיח בהם שזו תקיפה, רשלנות או אלימות. מנגד, כן נכון לשאול את הצוות ולבקש מהם, בנועם, להסביר את הדברים. אם הגננת לא יודעת, שאלו נשות צוות אחרות, אולי התשובה אצלן.
- אל תשימו מכשיר הקלטה בתיק של הילד – זו עבירה פלילית של מציב המכשיר וממילא לא ניתן לעשות שימוש בתוצרים.
תעשה
- בדקו עם הורים אחרים בגן אם גם הם נתקלו בסימנים, חבלות או תגובות של הילדים. לרוב אם יש אלימות כלפי ילד אחד אז היא כלפי ילדים נוספים.
- נסו לשאול את הילד שאלות ולקבל פרטים על האירוע. אל תשימו מילים בפה של הילדים (למשל אל תשאלו "הגננת עשתה?"). שאלו אותם שאלות כלליות על המקרה ("איך זה קרה?"). נסו לקבל מהם מידע וכמה שיותר פרטים, בהתאם ליכולת הוורבלית שלהם. ילד בעל יכולת ורבלית סבירה ידע לתת פרטים – אם הוא אינו יודע לתאר, ייתכן שלא הייתה אלימות.
- פנו למשטרה ושקפו להם את התחושה. בקשו מהם לבדוק את המצלמות. המשטרה יכולה להוציא צו להאזנת סתר ובסמכותם להתקין מכשירי האזנה בצורה חוקית ולכן זו דרישה סבירה מאוד – וכך ניתן יהיה לגלות את הדברים לפני שהצוות יודע שהוא תחת בדיקה, התוצרים יהיו חוקיים, ומעל הכל, אפשר יהיה להשתמש בתוצרים בבית המשפט.
- פנו לייעוץ עם עו"ד בהקדם האפשרי. עו"ד ידע להנחות איך לפעול ואיך להשיג ראיות בצורה נכונה.