ילדותם של ילדינו שונה משלנו בעיקר בדבר אחד: נוכחותם של מסכים ומכשירים חכמים בחיינו. המכשירים המצפצפים והמופלאים אמנם מסייעים לנו בגידול הילדים ומצילים אותנו לא פעם, אך הם גם עושים לא מעט נזק. מחקרים שבים ומראים כי הילדים מקנאים בטלפונים, המונעים מהם תשומת לב ישירה ובלתי מחולקת, ושההורים הפכו למכורים כה כבדים עד שהם מתקשים להיות נוכחים ברגע מבלי לתעד אותו במצלמה ולחלוק עם העולם. אם אמיצה שהיא יזמית רשת מובילה הרגישה שהמכשיר שולט בה ומזיק להורות שלה ולילדיה והחליטה לפתוח בגמילה.
״האייפון שלי הוא היד השלישית שלי או המח השני. אני אדם עסוק עם עסק משלו וארבעה ילדים קטנים בני ארבע, שש שמונה ועשר,״ מספרת קריסטן צ׳ייס, ״הסמארטפון מאפשר לי להיות בכמה מקומות באותו הזמן, ואפילו לשמור על קשרים עם חברים. שלא לדבר על כךך ששם היומן שלי, הג׳י.פי.אס, המצלמה ונגן המוזיקה. סמארטפון הוא דבר שמושיע הורים, אבל הוא גם מסיח את דעתם באופן איום. אני גם יודעת שזו דוגמה איומה לילדי כאשר הם רואים את פני קבורים במכשיר. לכן החלטתי לצאת למשימת אקסטרים ולהניח את הטלפון בצד בכל הזמן שבו אני עם הילדים למשך שבוע שלם.״
צ׳ייס חישבה שמדובר על חמש עד שבע שעות יומיות בימי השבוע, דבר שתוכל לעמוד בו ועדיין לעשות את עבודתה. ״קודם כל יידעתי את חברי והעובדים שלי על התוכנית״, היא מספרת. ״אמרתי שאהיה פנויה לשיחות, הודעות ומיילים רק בין תשע לארבע במהלך היום, ואחרי שמונה בערב. הסברתי שאם קורה משהו דחוף עליהם להתקשר אלי, כמו פעם. התוכנית היתה לקבל רק שיחות, ושכל היתר ימתין״. את המסקנות שלה ריכזה בחמישה לקחים חשובים
יכולה להיות לכם בעיה בלי שתהיו ממש מכורים. הדרך להחלמה עוברת בהבנה שיש בעיה. לא הרגשתי סימפטומים של גמילה או תחושות פאניקה שחלק מהנגמלים מספרים עליהן, אבל הבנתי כמה אני קשורה למכשיר, גם ללא צורך ספציפי. ביומיים הראשונים חסר לי משהו בין הידיים. משהו שמי שנגמל מסיגריות מכיר. כשעברתי ליד הטלפון, בטעינה, רציתי לעבור ולבדוק רק לרגע מה קורה שם. פעמיים רימיתי ולחצתי כדי לבדוק אם יש התראות. אחרי שלושה ימים זה עבר.
ההסתכלות בטלפון מבזבזת המון זמן יקר. גיליתי שההרגל להיכנס ולהתעדכן הוא משאבת זמן איומה. בלי הטלפון היה לי הרבה יותר זמן עם הילדים שלי, בישלתי, הכנתי ארוחות ליום למחרת, בניתי בלגו, צפיתי איתם בתוכניות טלביזיה איומות. בזמן שלי עם הילדים שלי, הם זקוקים לתשומת לבי הרבה יותר מחשבון האינסטגרם של ליידי גאגא. הילדים מיד חשו בשינוי וזה היה דבר נהדר לכולנו.
אתם לא מפסידים שום דבר חשוב. אפילו אם נדמה לכם שכן. בכל השעות בהן הנחתי את הטלפון בצד מעולם לא הפסדתי כלום, ובסופו של דבר גם לא הרגשתי שהפסדתי. גם אם לא ראיתי בדיוק באותו הרגע חדשות חשובות, בדיחה מצחיקה ברשתות החברתיות או שיחת טקסט ארוכה עם קבוצת חברים. הכל חיכה לי בסוף היום. ידעתי שאם משהו יקרה, משהו שבאמת משפיע על חיי, מישהו ודאי ידאג להתקשר ולספר לי.
אתם נשאבים לקטנות. במשך השבוע הרגשתי שאני מקבלת פחות התראות והודעות מחברי ועובדי אשר היו מודעים לניסוי. הם כיבדו את הגבולות שלי, והמיעוט הזה באקשן הרגיע אותי. ידעתי שאם משהו חשוב יקרה, יתקשרו אלי, וזה רק הראה כמה מרבית ההתראות הן על דברים פעוטים ולא חשובים. כשמגיעה התראה מהבהבת בטלפון, הכל נראה חשוב באותה המידה. זה כמו אזעקה בתחנת כיבוי אש, שמיד רצים אליה, ולרוב מדובר באיזו תמונה מצחיקה שמישהו שלח.
אתם יותר מדי סומכים על הטלפון שלכם. אני לא אוהבת להיות תלותית, ורמת התלות שלי בטלפון היא עצומה. גם כאשר אני משתמשת בו כדי לצלם את הילדים, יוצא שאני נגררת לרשתות חברתיות, להתראות על התמונה שהעליתי, לדיוני טקסט ארוכים בעקבותיה, ותראו כמה זמן איבדתי רק כי התכוונתי לצלם שניה. צריך לשים לב שהנוחיות של הטלפון לא באה על חשבון הזמן שלנו.
הפתרון: אחרי שבוע מלא הארות החליטה צ׳ייס על פתרון: היא רכשה אייפד, העמיסה בו את כל האפליקציות, ומהטלפון שלה הסירה את הרשתות החברתיות ומרבית התכנים, הפכה אותו רק לטלפון עם ג׳י.פי.אס ומצלמה. ״אני משתדלת לשמור על שעות הילדים שלי נקיות מטלפונים, ועדיין מתקשרים אלי במקרי חירום״, היא אומרת. ״אני מרגישה שינוי גדול. בעבר עשיתי המון דברים בבת אחת, אבל עשיתי אותם לא כל כך טוב. עכשיו אני עושה את אותם הדברים, רק טוב יותר. יש לי גם יותר זמן לעצמי ככה. זמן לחשוב, לקרוא ופשוט להיות״.
עוד במשפחה:
>> הדרך האופנתית להרחיק כינים: סיכת ראש
>> איך נראית רומנטיקה של נשואים בוואטסאפ?
>> אשדוד: בן 9 שבר את ידה של המנהלת