אישה שוכבת על עלים בגינה ועליה תינוקת ופעוטה (צילום: Maxim Bolotnikov, Istock)
פעוטה: זה רגע מיוחד, תזכירו לי רק מי אתן? | צילום: Maxim Bolotnikov, Istock

כמה פעמים אמצתם את זיכרונכם בניסיון לשחזר את דמותה של הגננת, אבל לא ממש הצלחתם? זה ידוע שאנחנו מתקשים לזכור מאורעות מתקופת הילדות המוקדמת (בדרך כלל לפני גיל שלוש), מה שקרוי לעתים בספרות המקצועית כ"אמנזיה של גיל הילדות". למה זה קורה? ואיך נדע להעריך מה באמת הפעוט שלנו מסוגל לזכור ומה הוא שוכח?


זוכרים תחושות

כשאנחנו מדברים על זיכרון, אנחנו בדרך כלל מתכוונים למה שקרוי זיכרון סיפורי (נרטיבי או אפיזודי), זיכרון שמבוסס על אירועים (בהשוואה לזיכרון של מיומנויות כמו קשירת שרוכים).
"הזיכרון הנרטיבי מתפתח במקביל להתפתחות השפה", אומרת אילנה ריבקה-וינר, פסיכולוגית התפתחותית. "לפני שאנחנו מפתחים יכולת לשחזר אירועים במילים, אנחנו מסוגלים לזכור דברים שאנחנו לא יכולים לתאר במילים כמו ריחות – זיכרונות תחושתיים. למשל, כשמבוגר מריח ריח וזה מסב לו פתאום תחושה נעימה שהוא לא יכול להסביר. ייתכן מאד שזה זיכרון פרימיטיבי מהתקופה שהוא לא ידע לספר את הסיפור, לפני שהצליח להבין מה הוא זמן ומרחב".
לדברי ריבקה-וינר, אנחנו בדרך כלל זוכרים אירועים החל מסביבות גיל שלוש, לפעמים אפילו מוקדם מזה - זיכרון שאנחנו זוכרים במודע ויכולים לשחזר במילים. "ככל שהזיכרון מוקדם יותר, הוא קשור לאירועים שחוזרים על עצמם באופן יומיומי", היא מסבירה, "וכמובן שיש אירועים מאד מיוחדים שנחרטים בזיכרון שלנו".

הבעיה המרכזית בשחזור חוויות היא שגם כשאנחנו בטוחים שאנחנו זוכרים מאורעות מהילדות המוקדמת, פעמים רבות הם מעורבבים עם הדמיון שלנו ועם פרטים שסיפרו לנו על האירוע, כך שלא תמיד ניתן לדעת כמה מזה באמת קרה. "למרבית המבוגרים יש זיכרונות ראשונים מגילאי שלוש עד ארבע, אך חלקם מבוססים פחות על 'זיכרון' ממשי אלא משולבים בהם גם סיפורים של ההורים או תמונות מהאלבום, לכן קשה לדעת מהו הזיכרון הנקי", אומרת מיכל דביר וינר, פסיכולוגית התפתחותית מומחית.

ומה קורה לפני גיל שלוש?

ניסויים רבים נערכו על תינוקות כדי לבדוק אם הם יכולים לזכור דברים. היכולת נבדקה למשל באמצעות התבוננות בקצב מציצות המוצץ ובמעקב אחרי העיניים. "התצפיות האלה נעשו על תינוקות בני יומם. ניסו לבחון במחקרים את הזיכרון והלמידה של המערכות הנוירולוגיות שלהם", מסבירה דביר קורן. "למשל, הסתכלו על תנועות מציצת השפתיים של תינוק לפני היניקה או מציצת הבקבוק, וראו שהוא משתמש בזיכרון שלו על תחושת החלב בפה עד שהוא תופס את הפטמה ויונק. כלומר המידע החושי שלו, מקודד ומתגבש לכדי חוויה של זיכרון".

ריבקה-וינר מוסיפה: "כשתינוקות מאד צעירים יש להם זיכרון שקשור לגוף שלהם, לחוויות הכי תחושתיות. הם יכולים להתרגל לגירויים ולזכור אותם, אבל זה לא במודע. לפני גיל תשעה חודשים, כשאמא אומרת ביי, ביי, התינוק לא יודע שהיא הולכת. הוא חושב שהיא פשוט לא קיימת יותר, זה נקרא 'קביעות אובייקט'.
בסביבות גיל תשעה חודשים הוא מתחיל להבין שהיא הולכת וזה ייקח זמן עד שהיא תחזור, אז הוא בוכה. בתקופה הזו הם גם מתחילים לפתח חרדת זרים. בגיל שנה וחצי הוא כבר ממש קולט שייתכן שייקח כמה שעות טובות עד שאמא תחזור, וזה כבר מוביל להתקפי בכי קשים מאד".

פעוט נוגס עוגת יומולדת (צילום: Eric Gevaert, Istock)
אוף, גם את העוגה הזאת אני אשכח? | צילום: Eric Gevaert, Istock
עוד חוזר הניגון

אז איך מתחיל להתפתח הזיכרון שמבוסס על חוויות? "עם ההתפתחות, הזיכרון מתרחב ואינו מקודד רק חוויות סנסוריות בסיסיות של קור או חום, רעב או שובע אלא אסוציאציות נוספות. ביניהן חוויות רגשיות, מילים ומשמעות", מסבירה דביר קורן. "הזיכרון מקבל דחיפה משמעותית נוספת עם התפתחות השפה, שמעניקה משמעות לחוויה. שפה יכולה לעזור לזכור זיכרון חזותי בערוץ נוסף למשל, כאשר פעוט לומד מהו 'כלב' הוא מקודד לא רק את המראה והדמות של הכלב, אלא גם את המילה 'כלב' שעליה חוזרים הוריו, או את הנביחות שהוא שומע. הזיכרון שלו כעת מורכב ממספר ערוצים".
ובכל זאת, גם בגילאים האלה אין לצפות מפעוטות שיזכרו בדיוק את האירועים שהם חוו. ריבקה-וינר: "פעוט בן שנתיים יוכל לזכור לדוגמה קטעים ספציפיים מהטיול בחו"ל, למשל את האריה שראה בגן חיות, אבל הוא לא יזכור שהיה בטיול לפני שבועיים. גם אין תחושה מדויקת של זמן. ילד גם יכול להגיד שאותו אירוע היה אתמול למרות שהוא היה לפני שבועיים, והוא באמת מתכוון לכך".
איך פעוטות עשויים להצליח לשחזר חוויות? "אם יינתנו להם רמזי שליפה שרלוונטיים לחוויה שלהם", אומרת דביר-קורן. "הם לא יוכלו לזכור משהו כמו 'כשנסענו לטיול', אך כן יוכלו לזכור משהו כמו 'כשהיינו בים'. פעוטת גם יזכרו את האירוע בפעם הראשונה שהוא התרחש, או בפעם האחרונה שהוא התרחש, וכן את המקרים בהם הייתה סטייה מהשגרה הקבועה, למשל, 'בכל יום כשיוצאים לגינה מטפסים על המתקנים, אבל אתמול היה גשם והמתקנים היו רטובים" - את האירוע הזה פעוט יכול לזכור כי הוא שונה מהשגרה הקבועה שלו'".

האם אפשר לסייע לפעוטות לפתח את הזיכרון?
"בהחלט", אומרת ריבקה-וינר. "זיכרון הוא אחר מהאלמנטים שאנחנו מאבחנים כמו לבדוק אינטליגנציה, כדי לבדוק כישורי למידה וקשיי למידה. כל אחד מאיתנו נולד עם יכולת אחרת, ויש סוגי זיכרון שונים, כמו זיכרון לטווח קצר, זיכרון לטווח ארוך, זיכרון ויזואלי וזיכרון שמיעתי. אבל זה גם מאד תלוי בסביבה שכיוונה את הילד".
לדברי דביר-קורן, משחקי הזיכרון הטיפוסיים קשורים לזיכרון החזותי, למשל המשחק הפופולרי בו מחפשים שני כרטיסים תואמים על פי המיקום שלהם. "זה משחק טוב ונחמד מאוד", היא אומרת, "אך הוא לא בהכרח משקף יכולת לזיכרון של חוויות רגשיות".
דביר-קורן ממליצה להורים לעזור לקודד בערוצי חישה נוספים כדי להרחיב את החוויה. איך? באמצעות שירים שקשורים לנושא, ריחות, טקסים וכמובן מילים. דביר-קורן: "למשל, אחרי פעמיים בהן פעוט ישתתף במסיבת יום הולדת, הוא כבר יזכור שתסריט של יום הולדת כולל עוגה, כיבוי נרות, שירי יום הולדת ושקית ממתקים. זה הבסיס, ואז אפשר להוסיף לזיכרון את הקוסם שהיה ביום ההולדת של גילי בהשוואה לליצן שהיה ביום ההולדת של צילי וכדומה".