רוב ההורים משקשקים מפחד כשמגיע הרגע הגורלי להיפרד לשלום מהקטנצ'יק. לא פשוט לחזור לעבודה אחרי חופשת לידה ממושכת או לשחרר בכאב לב את המטפלת הצמודה והאוהבת. אז מה חשוב לדעת על בחירת מסגרת חינוכית ראשונה לילד וכיצד להיערך אליה בכל שלב?
מתי מגיע הרגע?
מעבר למסגרת חדשה הוא צעד שצריך להיעשות בהתאם לצרכי הילד אבל צריך גם לקחת בחשבון את הצרכים והמגבלות של בני הבית, מסבירה מיכל אוסרי בן אור, מנחת הורים בכירה ומרכזת תחום הדרכת אמהות ותינוקות ב"דיאדה". "השלבים ההתפתחותיים של כל גיל הם מרכיב חשוב בהחלטה, אבל יש גם צרכים כלכליים, צרכים נפשיים ועוד", היא אומרת. "חשוב לבחור בחירה מאוזנת, לזהות כיצד ניתן לעזור לילד להסתגל לשינוי ולקבל תמיכה כהורים, במקרה הצורך".
איך יודעים מתי לעבור למסגרת חדשה?
"שלב ההתקשרות (attachment) נעשה כבר בארבעת החודשים הראשונים לחייו של התינוק, ולכן כשיש התקשרות בטוחה, התינוק יזהה את אמו גם אם הוא נמצא במסגרת או אצל מטפלת. לאמא שמתקשה להישאר בבית עדיף להכניס את הילד למסגרת, הילד רק ירוויח מכך שהיא תזין את עצמה ותתפנה לפגוש אותו ממקום פחות מתוסכל.
"תינוקות לא נפגעים מכניסה למסגרת בתנאי שהם נמצאים בידיים של דמות חלופית הולמת שמספקת לילד את מה שהוא צריך. אבל כשחוזרים הביתה, ההורים צריכים להניח לעבודה ולהיות פנויים לתינוק. רגשות אשם הם שריר מפותח מאוד אצל אמהות אבל צריך לזכור להפעיל גם את שריר הסלחנות ולוותר על השאיפה להיות מושלמת".
אביטל יעקובי, פסיכולוגית התפתחותית וחינוכית מומחית, מדגישה שהכי חשוב למצוא מסגרת מוצלחת שההורים סומכים עליה, ולהעביר לשם את הילד באופן הדרגתי. "הילד צריך לקבל תחושה שמשאירים אותו במקום בטוח. אם ההורים לא בטוחים במסגרת בעצמם, הם משדרים את זה ואז החרדה שלהם עלולה להשפיע על הילד. חשוב לקחת בחשבון שבאופן טבעי, יש להרבה ילדים קשיי הסתגלות בכניסה למסגרת חדשה, אבל אם מדובר בקשיים קיצוניים או מתמשכים, רצוי לבדוק את הדברים ולברר ממה הם נובעים".
שנה עד שנה וחצי: אין צורך חברתי ממשי
יעקובי: "בגיל זה, ילדים בעיקר זקוקים לתשומת לב וחום, ולכן המסגרת חייבת לכלול מספיק כוח אדם שיאפשר התייחסות אישית וקשובה. בנוסף, הם צריכים מידה מסוימת של גירויים - שיראו להם דברים, שידברו אליהם, שישירו להם. אין צורך חברתי ממשי, והקשר המשמעותי הוא בעיקר עם הדמות המבוגרת, ולכן הדמות הזו אמורה להיות קבועה, שאיתה הם מרגישים ביטחון. חשוב שתהיה דמות אחת דומיננטית שתהווה דמות התקשרות עבור הילד. יכולות להיות במקום שתי מטפלות, לדוגמה, אבל לא יותר מדי דמויות מתחלפות. ההימצאות בחברת ילדים אחרים עשויה לפתח אצל הילד התחלה של יכולות כמו אמפתיה או חיקוי, אבל בדרך כלל אין הרבה אינטראקציה בין הילדים".
אוסרי בן אור: "חשוב לקבל המלצות על המקום מאנשים שאנחנו מכירים. יש לשאול שאלות פרקטיות - מהם נהלי הביטחון, כיצד תנהג המטפלת במקרים שונים, מהם התנאים הפיזיים וכו'. יחד עם זאת, חשוב לזכור שהדבר הכי מהותי בגיל הזה הוא כמה חום ואהבה הילד מקבל. בסופו של דבר, קבלת ההחלטה צריכה להתבצע על פי תחושת בטן שאנחנו סומכים על הדמות שבידיה אנחנו שמים את הילד, מה מידת החיבור האישי למטפלות והאם יש כימיה בסיסית שמאפשרת אמון.
"חשוב גם לזכור שכשם שאנחנו לא אמהות מושלמות, אין מטפלות מושלמות, וגם להן מותר לשתות רגע קפה או לדבר בטלפון. שם המשחק הוא מינון".
גיל שנתיים עד שלוש: מטפלת אינה האופציה המושלמת
אוסרי בן אור: "בגיל שנתיים ומעלה הילד כבר יכול ליהנות מחברה של ילדים אחרים. זה בסדר גם אם אמא בוחרת להישאר עם הילד, אבל אני ממליצה להפגיש אותו עם ילדים אחרים באופן יזום. בשלב זה הורים יחששו יותר להסתגלות של הילד, אבל יתכן שהוא יגיע למסגרת עם יותר בטחון וחוסן רגשי. מספר הילדים הרצוי במסגרת בגיל הזה גם הוא משתנה - מהצד הרגשי מומלץ לחשוף אותו לחברה באופן הדרגתי, אבל הוא יכול להיות מאושר גם במסגרת עם הרבה ילדים, בתנאי שיש לו מספיק דמויות בוגרות שעוזרות לו בתיווך ובהסתגלות".
יעקובי: "בגיל זה מתחילה אינטראקציה חברתית. בהתחלה היא תופיע יותר בצורה של משחק אחד ליד השני וחיקוי. בשלבים מאוחרים נראה משחק משותף, בנייה של משהו ביחד, השלמה של משהו שהתחיל ילד אחר ועוד. חשוב שהמסגרת תכלול את הגירויים והתכנים הנכונים - פיתוח שפה ואוצר מילים על ידי שירים וסיפורים, לימוד תכנים, הקניית הרגלים כמו שגרת היגיינה וכדומה. ילדים שנשארים עם מטפלת בגיל זה עשויים להיות בעלי מיומנויות חברתיות אחרות, שאולי יצטרכו לקבל חיזוק מאוחר יותר. יכול להיות שיהיה להם קשה יותר ללמוד מה זה לחכות, להתאפק, להתמודד עם חטיפות של צעצועים ועוד.
מבחינת עצמאות פיזית, בגיל זה הילדים עוברים תהליך של גמילה מחיתולים, ודורשים פחות התעסקות של הצוות. כשהילדים כבר משחקים לבד, הקשר של הצוות הוא יותר ממקום של עזרה, הכוונה מה מותר ומה אסור וכמובן נגישות בזמן מצוקה. ודאי שגם בגיל הזה הצוות צריך להגיש עזרה פיזית מינימאלית, וכמובן השגחה".
ההבדל בין גן פרטי לעירוני בגיל הזה הוא גדול, ומתבטא בעיקר במספר אנשי הצוות מול מספר הילדים. בגן עירוני היחס הוא גננת וסייעת על כל 30 ילדים, ובגן פרטי ייתכן שיהיו יותר אנשי צוות. עם זאת, צריך לבדוק שבגן הפרטי אין תחלופה גבוהה של מטפלות, מה שלא מומלץ לילד ועלול להעיד על בעיית התנהלות בגן".
שלוש עד ארבע: דרושה העשרה
יעקובי: "בגיל זה הילד כבר מפתח את המיומנויות החברתיות הראשוניות שרכש. השפה שלו עשירה יותר ודורשת העשרה נוספת, והוא נחשף לתכנים שקשורים לזמנים, עונות שנה, חגים וידע כללי. ילד שעוד לא נכנס למסגרת בגיל הזה, עלול לצבור פער חברתי מסוים לעומת ילדים אחרים, ולקבל תחושה שהוא נמצא מאוד במרכז. יכול להיות שהוא יתקשה יותר להסתגל לכניסה לגן בגיל מאוחר יותר, אבל מצד שני יכול להיות שיהיה לו בטחון עצמי מובנה מאוד ותחושה חיובית שהוא חשוב ומשמעותי".
אוסרי בן אור: "אם מדובר בילד שלא היה קודם במסגרת עם ילדים אחרים, יכול להיות שיהיה חשש מהמפגש שלו עם ילדים רבים בעלי רצונות וצרכים אחרים. הורים צריכים להיות קשובים לצורך הספציפי של הילד ולא לציפיות שיש להם ממנו. בשלב זה חשוב גם להקשיב להנחיות של הגננת, מכיוון שבגנים העירוניים ההסתגלות היא בדרך כלל תהליך מובנה.
"על כל פנים, בכל שלב של פרידה יש תחושה של חוסר שליטה ותחושה זו ממשיכה להתקיים בכל גיל, במינונים שונים. לכל ילד יהיה זמן הסתגלות שונה למסגרת; יש הורים שחוששים שהילד שלהם ייבלע במסגרת גדולה, שהוא עדין מדי וכו'. מעטים ההורים שמכניסים למסגרת ללא חשש כלשהו".
בגנים עירוניים נהוגה מדיניות של עצמאות פיזית שמלחיצה הורים רבים, כמו למשל ניגוב לבד בשירותים, שטיפת ידיים לבד וכו'.
יעקובי: "המדיניות של גנים עירוניים היא לא לקבל ילד לא גמול, ועם זאת ברוב הגנים מנהיגים תקופת הסתגלות עד אחרי החגים, שבה אפשר להיגמל סופית ולהתמודד עם בעיות כמו ניגוב לבד או בריחות. אם מעבר לשלב זה מופיעים קשיי הסתגלות, אני ממליצה לפנות לייעוץ כדי להחליט כיצד לנהוג באופן שלא ילחיץ את הילד. חשוב לציין שיחס אישי וקשר טוב עם הגננות הוא חשוב ומשמעותי בכל גיל".
>> איך מעודדים את הילד לעצמאות?
העדכונים הכי חמים ישירות לנייד:
שלחו את המילה "מבזק" למספר 5000 ותתחילו להתעדכן